יום רביעי, 25 בספטמבר 2019

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת | פרשת ניצבים: התחלות חדשות | כד' באלול ה'תשע"ט


בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ניצבים
התחלות חדשות
היום אנחנו אומרות: ברוכה הבאה שנת תש"פ

 
תמיד לפני ראש השנה אנחנו קוראים את פרשת נִצָּבִ֤ים[1]:  "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ׃
לְעׇבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית ה' אֱלֹקֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃[2]"

פשוטו של מקרא מביא לנו את רש"י כפשוטו וכותב: "לשון הכתוב מלמד שהיו כל ישראל ניצבים שם באותו היום, כיון שכינסם משה והציבם לפני הקדוש-ברוך-הוא ביום מותו, כדי להכניסם בברית."

{

כתוב: "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל[3]", ראש השנה קשר להמלכת הקב"ה, ולשם כך צריך להיות כולם ביחד. וכדי להיות ביחד חייבים לבטל את שנאת החינם, שבגללה נחרב בית שני. וכדי לעשות את זה צריך לקרוא בשבת האחרונה את הקללות המפורטות בפרשת כִּי־תָב֣וֹא[4], פרשת התוכחה, פרשה שיש בה 98 קללות, הקשורות לבין אדם לחברו, כדי להתחזק באהבה חינם, "ובפרט שאין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו תחילה..."

הבן איש חי אומר שבסוף פרשת כִּי־תָב֣וֹא כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן[5]׃ כלומר, על ידי שישמרו ישראל את ברית התורה," הם יבינו וידעו בשכל שמה שהם עושים, ואיך שהם מתנהגים חשוב מאוד. מעשים טובים והליכה בדרך הישרה מרצים את הקב"ה. ואז נוכל להתייצב לפני ה' בראש השנה "ולהטות את המשפט לטובה".

קראנו בשבת בפרשת כִּי־תָב֣וֹא את המילים "הַיּוֹם הַזֶּה" שלוש פעמים:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.[6]"
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ.[7]"
"וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאׇזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.[8]"

"הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה ה' אֱלֹקֶ֜יךָ מְצַוְּךָ֧ לַעֲשׂ֛וֹת... הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם... עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
הַיּוֹם הַזֶּה שמפרש לנו רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם."
עפ"י מדרש תנחומא: " הַיּוֹם הַזֶּה. אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום יהא התורה חביבה עליכם כאלו היום הזה קבלתם אותה מהר סיני."
מה בסך הכל ביקשנו? ללכת לישון כל יום עם אותו הבעל, אבל להתאהב כל בוקר מחדש[9].
זה כל מה שאנחנו מבקשות, להתלהב בכל יום מחדש.

ואת זה אנחנו מקבלת כל יום ממש: "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית[10]", וכל העולם מקבל את ההזדמנות הזו להתחלה חדשה בראש השנה.
בכלל, יהודי נמשל ללבנה, שכמוה גם הוא מתמעט ומתגדל ומשתנה – שנוי זו שנה. שיש בה את יכולת השינוי. של להתחיל מהתחלה. דף נקי.

וראש השנה הוא הַ-יּוֹם֙, היום בו האדם בוחר כל שנה מחדש להמליך עליו את הקב"ה למלך.
זו ה-מצווה של ראש השנה!
כתוב: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.[11]" התרועה הזו, היא תקיעת השופר שמציינת שביום זה אנו ממליכים את הקב"ה למלך על כל הארץ.

{

זה אתם "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם.... "
בשביל מה? "לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים..."

ניצב זה לא סתם עומד. זה עומד דרוך, ומוכן ומזומן לתזוזה.
וזה כולם ביחד עומדים ניצבים. מוכנים. דרוכים.
מתי? היום!
הַיּוֹם֙, כה' באלול, הוא יום בריאת העולם. העולם הזה נברא בשבילנו. עבורינו.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם[12]". היום בו הסתיים ההריון ונולד העולם.
למדנו שהרב יצחק גינזבורג מלמד שהמילה עולם, אלה אותיות עם לו.
מי זה עם? עם ישראל.
למי זה לו? לקב"ה.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם": כי כל העולם, כל הבריאה של הקב"ה נהרתה עבור עם ישראל, עם לו, העם שלו, כמו שכתוב בפרשת יתרו: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ."[13]

כי "אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם.[14]"
כדי שיהיה למלך על מי למלוך הוא צריך נתינים. הוא צריך בני אדם, שיבחרו לסור למרותו.
והיחיד בבריאה שיש לו חופש בחירה הוא האדם. שהרי צמחים ועשבים ועצים, ואפילו ציפורים וחיות ודגים אמנם יכולים לסור למרותו של הקב"ה, אבל הם עושים את זה מכיוון שכך נבראו, ולא בגלל שכך הם בוחרים. הם לא ממליכים את הקב"ה. את זה רק אנחנו עושים. עם ישראל.
ישר-אל.
עפ"י הקבלה[15] ארץ ישראל זה מושג רוחני ולא מקום גיאוגרפי. "ארץ" נקרא רצון, "ישראל" נקרא רצון ישר לאל. הרצון המשותף ישר לבורא הוא נקרא "ארץ ישראל", כי בו ברצון , בארץ, מתגלה הבורא: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.[16]"

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה -- מראש שנה.
והַיּוֹם הַזֶּה הוא ראש השנה. הוא יום ההולדת לשנה החדשה. יום ההולדת לבריאת האדם לעולם – כי העולם נברא עבורינו, עבור האדם.
אמרו חז"ל: "צריך כל אדם לומר, כל העולם לא נברא אלא בשבילי[17]",
מה זה האנוכיות הזאת? האגוצנטריות הזו?
ומסביר הבעש"ט ששום אדם שחי אי פעם עלי אדמות ויחיה בעתיד, לא יכול למלא את התפקיד המיוחד והספציפי שאותו נתן לך אלוקים. ולכן באת לעולם. בעל יום ההולדת צריך לדעת שלפני מספר שנים החליט אלוקים שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיו ,לכן הוא ברא אותו עם תפקיד ייחודי שאף אחד לא יכול לעשות במקומו[18].

ראש השנה, הוא יום בריאת האדם, יום ההולדת של האדם – רק הוא , לבדו.
העולם לכולנו , בני אדם יחידים.
שאין לנו שום משמעות ללא הביחד, ללא ה-כולנו, כי "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה[19]".

{

הַיּוֹם֙ הוא ראש השנה. ראש השנה הוא יום הדין. יום שבו נפתחים הספרים, ספרי צדיקים וספרי צדיקים: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ, עָמְדוּ הַיּוֹם:[20]"

השבת הקרובה היא השבת האחרונה של השנה. הזדמנות אחרונה.
זמן של סוף.
חשבון נפש מצד אחד, ושל הכנות חגיגיות לחגים הגבוהים שמתקרבים בצעדי ענק.

זמן שכדאי לשבת ולחשוב על כל מה שרציתי לעשות השנה ולא עשיתי, ולהתרגש עם זה שאוטוטו מתחילה לה שנה חדשה, שנת ה'תש"פ, שבה תהיה הזדמנות נוספת לעשות, לתקן, לגדול.

לקחת דף ולרשום עליו את כל מה שאני מודה עליו.
לרשום בו גם כל שהשגתי, והצלחתי, ולרשום בצידו השני מה אני רוצה להשיג בשנה הבאה.
ולשמור את הדף הזה, ולהתבונן בו בחודש אלול של השנה הבאה – להסיק מסקנות ולעשות דף חדש.

כי כל שנה פותחת לנו דף חדש.
וההחלטות לשנה החדשה יכולות להיות בנאליות כמו 'אני לא רק אשלם לג'ים, אני גם אלך לג'ים', והן יכולות להיות גם החלטות או קבלות או כוונות רוחניות יותר, נפשיות יותר, כמו 'אני לא ארים את הקול בכעס' או 'אני אבלה יותר זמן עם הילדים'.
ולחשוב איך עושים את זה בשלוש רמות:
פרקטית, מנטלית, ומעשית.
לדוגמא – החלטה: 'לטפח את הזוגיות.'
פרקטית:          לשוחח על זה עם בן הזוג ולקבוע ביומן 'דייט' שבועי.
מנטלית:           להחליט לשים את כל הכעסים והפגיעות בצד.
מעשית:            להכין נושאי שיחה שהם לא הילדים, החיכוכים או הדאגות, ולדאוג לצאת לדייט השבועי.
וגם את לעצמך – ואני לעצמי, לקבוע עם עצמך פגישה ולטרוח להגיע אליה.
את לא פחות חשובה, ואולי אפילו יותר.  תמצאי זמן לעשות חסד גם עם עצמך: אמבטיה מרגיעה, טיול בטבע בלי הסחות של סלולרי או מוסיקה, רק את עם עצמך והמחשבות שלך. תתחברי חזרה לעצמך, לאדמה, לקב"ה. תני לעצמך התחלה חדשה השנה שבה גם לך יש כמה דקות ביום להטעין מצברים בעצמך עם עצמך.

יש לנו הזדמנות אמיתית לייצר, לברוא לעצמנו התחלה חדשה.
עם קצת שינוי. אפשר לברוא שנה חדשה טובה, מתוקה, נהדרת, נפלאה.

{

השבת שאחרי ראש השנה נקראת שבת שובה ההפטרה שנקרא בשבת שאחרי ראש השנה, נפתחת במילים "שובה ישראל!" זו הפטרה הקוראת לעם ישראל לעשות תשובה, לשוב לבורא העולם בלב שלם. לכן, קיבלה השבת הזו את השם 'שבת שובה'. זו שבת מיוחדת שכדאי להקדיש לשיבה אל ה'אני' האמיתי שלנו, החיבור לאלוקים[21].

בראש השנה הספרים רק נפתחו, נכתבים בהם, אבל הם עדיין לא נחתמו, ועדיין לא נסגרו. עדיין יש מה לעשות.
כמו שלמדנו "זה לא בשמים", זה כאן, "כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא... וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם...כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃[22]", אנחנו בהחלט יכולים להשפיע על גזר דיננו. איך?

כפי שכתוב בפיוט ונתנה תוקף[23], המתאר את יום הדין כפי שהוא מתרחש בשמים:
"וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה: מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה:"
בסידור, מעל המילים וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה, יש שלוש מילים בהתאם:
וּתְשׁוּבָה – צום  וּתְפִלָּה – קול  וּצְדָקָה ממון .

הרב אליעזר מלמד כותב: ""שקולה צדקה כנגד כל המצוות[24]" והנותן צדקה מתדבק במידתו של הקב"ה שמחייה ומפרנס את ברואיו. וכיוון שהצדקה מוסיפה חיים לעולם לכן היא מצילה מן המיתה, שנאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת[25]".



{

"אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם..."
וה- כֻּלְּכֶ֔ם הזה חשוב.
אנחנו אמנם נולדנו לבד, אבל בחיים האלה כאן אנחנו זקוקים אחד לשני, אנחנו זקוקים לכולנו הזה, לביחד הזה.

תְשׁוּבָה זה משהו שאדם עושה בינו לבינו עם עצמו. בינו לבין הקב"ה.
צְדָקָה, זה מה שאנחנו עושים עבור אחרים.
והיום נדבר על התְפִלָּה. זה בשבילך. הרבנית ימימה מזרחי אומרת ש"התפילה נותנת סבלנות לסבל".
ובעייני התפילה מחברת הכל: היא ביני לביני, היא ביני לבין הקב"ה, והיא גם משהו שאנחנו עושים עבור אחרים, לא רק אם מתפללים עליהם ישירות, אלא עצם זה שאני מתפללת, משפיע על גורלו של יהודי אחר שאני אפילו לא מכירה.
כי למה שקורה לתא אחד בגוף, יש השפעה על מה שקורה לכל הגוף כולו.
כי "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה וְכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לְזֶה". אנחנו גוף אחד, רקמה אנושית אחת...

והקב"ה זיכה אותי לחדש (או כך עלתה מחשבה במוחי):
וכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לְזֶה כי קול ישראל ערב זה לזה, כי הקול ערב: "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב[26]", וּתְפִלָּה היא קול , כך כתוב ב"ונתנה תוקף".
עצם התפילה שלי, הקול הערב המושמע, הוא הערבות שאנחנו משמיעים אחד באוזני השני.

ובגלל זה אנחנו מתפללים בציבור – כדי שנשמע אחד את השני, כדי שנהיה ערבים זה לאוזנו של השני, כדי שנזכור תמיד שאנחנו כולנו עֲרֵבִים זֶה לְזֶה!
יש לנו ערבות הדדית.
לא סתם יש לנו מצווה להתפלל שלוש פעמים ביום בציבור, במניין.

מסביר אברהם סדן בספרו הנפלא "שפתי תפתח": "הרעיון של מושג ה"ציבור" הינו ייחודי לישראל. משמעותו שעם ישראל אינו רק קיבוץ של פרטים, שיש להם מערכת חוקים משותפת שבאה להסדיר קיומה של חברה מתוקנת כפי שקיים בכל אומה ולשון, אלא הינו ישות אוטונומית אחת ("כנסת ישראל"), שכל אחד מפרטיה הינו חלק ממנה."
המהר"ל[27] משתמש באנלוגיה על גוף האדם – אי אפשר לומר שהגוף הינו אוסף של מכלול האיברים המרכיבים אותו, אלא הוא ישות בפני עצמה שמבחינים בה באיברים שונים: "פירוש כל ישראל ערבים זה בזה" מפני שהם עם אחד, מה שלא תמצא בשום אומה, שהם אינם עם אחד כמו שהם ישראל (אלא בגדר של שותפים החוברים יחד כדי לקדם אינטרסים משותפים). אבל ישראל דומים לאדם אחד, שאם יש מכה באחד מאבריו, שכולם (=כל שאר האברים) מרגישים, מפני שהם גוף אחד."
על כן נוסח התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה הינו בלשון רבים" "אֱלֹקֵינוּ... חָנֵּנוּ.. הֲשִׁיבֵנוּ.. סְלַח לָנוּ.. רְפָאֵנוּ... הוא מבטא את רעיון תפילת הציבור – בדומה לקורבן הציבור. חכמינו ז"ל הכירו לדעת כי התפילה תשיג את עצם שלימותה רק ע"י תפילה בציבור. כל אלה, אומר הרש"ר הירש[28], ילמדוך לחשוב להכיר את עצמך בתור אבר וחלק מגוף הכלל והציבור."

{

והתפילות הכי תפילתיות נמצאות בעיניי בתהילים.
יש סגולה נפלאה מהבעש"ט, לשנה טובה ומתוקה, ולהמתקת כל הדינים, לומר מראש חודש אלול עד יום כיפור שלושה מזמורי תהילים ביום וכך לסיים ב-40 יום האלה את כל ספר תהילים.

אבל יש מזמור אחד שלמדנו לומר כל יום, שפותח עלינו 13 ברזים של י"ג מידות הרחמים של הקב"ה, וכשאומרים אותו בוקר וערב, זה פעמיים H"ג שהם בגימטריה 26, שהוא שם השם המפורש.
זה מזמור כ"ז בתהילים הפותח במילים לְדָוִד: ה', אוֹרִי וְיִשְׁעִי,..
אגב, מה פירוש מזמור?
אומר והבן איש חי[29], רבי יוסף חיים זי"ע, שיום ההילולה שלו היה בשבוע שעבר, יג' באלול: "ידוע אין דבר מכניע הקליפות והמשטנים כמו מזמורי תהילים דלכן נקראים זמירות לשון זימור שמזמרים עריצים ואויבי ישראל.[30]"

בפסוק ד', אומר דוד המלך כך: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ:"
הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ[31]; מסביר שדוד המלך "מתפלל על דבר אחד בלבד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, לא על ביטחון או הצלה, אלא רק על כך שתהיה שִׁבְתִּי, ישיבתי, בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. בקשה זו (במיוחד למי שאיננו כהן או לוי) איננה בקשה לבוא למקדש לשם פולחן, אלא בעיקר ביטוי של דבקותו של אדם הנמצא בבית ה' ומתענג על עצם הימצאותו שם."
אנחנו מבינים שדוד המלך אומר שיש לו רק בקשה אחת מאת ה'. ואבל בפועל הוא מיד מתחיל לפרט כל מיני דברים שהוא רוצה.

שואל הרבי מלובביץ'[32], למה דוד המלך לא פשוט מבקש את כל מה שהוא צריך?
בשביל מה הוא אומר שהוא רוצה רק דבר אחד, אם הוא בעצם רוצה הרבה דברים?
ועונה, שכל הדברים שהדוד המלך רוצה הם בעצם פועל יוצא של הדבר האחד, שהוא שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי. זה מה שהוא הכי צריך, וכל השאר הם תוצאה של ההתקשרות האמיצה והאמיתית הזו עם הקב"ה.
אבל יש כאן עוד תמיהה.
נראה שיש בפסוק סתירה. כי מצד אחד מבקש דוד המלך משהו שגרתי שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, אבל מצד שני הוא מבקש להגיע מידי פעם לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ.
המילה לְבַקֵּר, כוונתה ביקור, להיות אורח.

אז איך אפשר גם לשבת כל יום בבית ה' וגם לבקר בהיכלו מידי פעם?
זו בעצם ה-בקשה הכי בקשתית שיש: אני רוצה חידוש בשגרה. אני רוצה כל יום את ההתלהבות של ההתחלה גם בשנה השלושים ושלוש לנישואין.
אני רוצה להרגיש חדשה בעיניו , ושהוא ירגיש חדש בעיני. כל יום מחדש.
שכל יום נהיה בעינינו כחדשים[33].

הרבנית ימימה[34] מלמדת שזהו הפסוק שהכי צריך להתכוון בו, כי בפסוק הזה אנחנו מבקשות מהקב"ה: "בורא עולם, אני פשוט רוצה לשבת באותו המקום. רוצה לשבת בבית שלי. .... ולבקר, ולהרגיש כמו מבקרת, כאילו זו הפעם הראשונה, עם עיניים של התחלה: האיש שלי כמו חדש. הילדים שלי חדשים."

אבל זה לא חייב להיות משהו חדש. אפשר גם לשפר משהו קיים. וזה הרבה יותר קשה לשפר בעשייה של משהו קיים, מלהתחיל דבר חדש.
כי בדבר החדש יש הרבה מוטיבציה שהיא פועל יוצא של החידוש שבעניין.
זה מסקרן, זה מעניין, זה מאתגר, ואלה לכשעצמם ממריצים ומתמרצים.
אבל דבר שנעשה בשגרה כמה קשה להתלהב ממנו!?
עוד פעם החולצה הזו... עוד פעם הסיר הזה.... עוד פעם המכונת כביסה הזו...
כל אלה שכל כך התלהבנו לפני כמה חודשים (או שנים) כשהיו דַּנְדָּשִׁים[35], עם הזמן מאבדים מקסמם.

וזה מה שדוד המלך מבקש, להתלהב מהסיר הזה גם כשהתפחם כאילו הרגע קנינו אותו: שִׁבְתִּי כָּל יְמֵי חַיַּי ..... וּלְבַקֵּר!
לחיות בשגרה, אבל להרגיש כמו מישהו שרק הגיע לביקור והכל חדש ומלהיב עבורו. להתחדש.

{

למדנו בשיעור הקודם:
כתוב בתהילים: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.[36]"
בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ - ראש השנה הוא החג היחידי שנופל ביום שבו הירח מכוסה. בראש החודש עצמו. א' בתשרי. כל שאר החגים שלנו נופלים כשהריח גלוי או ממש באמצע החודש כשהירח מלא, כלומר גלוי במלואו, לא מכוסה.
סוכות - טו' בתשרי
פורים - יד' באדר
פסח - טו' בניסן
שבועות - ו' בסיון
טו' באב .... ;-)
ואפילו יום הכיפורים שאומרים שבאחרית הימים אחרי ביאת המשיח יהפוך ליום חג[37], נופל קרוב יותר לאמצע החודש מאשר לראשיתו, - י' בתשרי.
"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ."
"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" כתוב במדרש ויקרא רבה[38]: "תקעו בחדש שופר, בחודש - חדשו מעשיכם. שופר - שפרו מעשיכם". "
חֹדֶשׁ =  חידוש המעשים
שׁוֹפָר = שיפור המעשים
מה קל יותר? לחדש או לשפר?
ברור שקל יותר לחדש. התחלה תמיד מרגשת וממריצה ומעודדת מעצם היותה...
אבל לקחת משהו שכבר עושים אותו מיליון פעם ולעשות אותו טוב יותר, לשפר אותו – זה כבר סיפור אחר לגמרי.
אבל, אומר לנו הקב"ה, אם אתם מצליחים לעבוד על עצמכם ולא רק לחדש, זה בהחלט ראוי לציון לקחת על עצמך קבלה חדשה, אלא מצליחים אפילו גם לשפר משהו שכבר קיים, אז אני אעשה לכם כמו השופר שנכנס לו אויר מצד אחד ויוצא לו קול תרועה מהצד השני. אם אתם הופכים את הטבע של עצמכם ומשפרים משהו קיים שלא מלהיב כמו להתחיל משהו חדש, אז גם אני אהפוך את עצמי ממידת הדין למידת הרחמים, ואת מה שגזרתי אהפוך לטובה: "...אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים..."
אתם עושים תנועה קטנה לכיוון שלי – ואני עושה תנועה עצומה לכיוון שלכם: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי.


{

"אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם.... "
יש משהו ב"כֻּלְּכֶ֔ם" הזה שמרעיד לי את מיתריי הלב.
כי כֻּלְּכֶ֔ם זה כזה בית מלא אנשים, ומלא אור, ומלא קולות צחוק וקרקושי סירים.
ולא אצל כולנו יש את ה-כֻּלְּכֶ֔ם המאוד ספציפי הזה.
יש בתים חסרים. שלא כולם שם. אבא חסר, ילד חסר, אמא חסרה.
לאו דווקא חו"ח כי אינם יותר בין החיים, אלא כי נפשית הם חסרים.
אבא ואמא טרודים כל-כך בעבודה, והיא לא עוזבת אותו גם כשהוא בבית. והוא אולי עצבני, ואולי עצוב,
אמא ואבא מודאגים כלכלית, וזה רובץ כמו ענן,
והם לא נוכחים.
ילד שעוברים עליו דברים והוא לא מוצא בית לנפשו הסוערת.
ואיפה הכולכם? ואיפה הביחד?
תזמינו מישהו לשולחן החג שלכן. תעשו ביחד שנהיה באמת את ה- הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם....  

{

תהיי "קול ישראל": קול ישראל מירושלים והרי התפילות מפי .....
תתפללי, דברי עם ה'. לא חייבים מתוך סידור אם זה לא מתחבר עדיין. דברי איתו במילים שלך.
גם קריאת תהילים היא תפילה. כל אחד מוצא את עצמו בתוך ספר תהילים כי דוד המלך עבר הכל. כל מה שאת עוברת יש שם מזור לכאבך.
הצמח צדק, רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד אמר: "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי מרום, הייתים אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים."


{

לפני שנסיים אני רוצה לברך את כולנו, את בני בתינו, ומשפחתנו, וכל עם ישאל בשנה טובה ומתוקה מדבש, שנת בריאות ושגשוג, נחת יהודית אמיתית מהילדים, שלום בית, בריאות וברכה והצלחה בכל – וכמובן כתיבה וחתימה טובה.
אני גם מבקשת סליחה ומחילה מכל מי שפגעתי בו מבלי שאפילו ידעתי. אם לא הגבתי מספיק, לא הקשבתי מספיק, לא הייתי שם מספיק, לא ראיתי לא שמעתי – סליחה.

השיעור הבא יתקיים בשמחת תורה, שהוא ממש ההַיּוֹם הַזֶּה שהוא יום ההולדת שלי, בסוכה.

ולפני השיר שחותם את השיעור, הנה שיר שכתבה חברתי עדנה ויג לכבוד השנה החדשה תש"פ:



תהיה שנת פיוס
בין אדם לאדם
גם אם הוא לא "חברו"

תהא שנת גיוס הפֶה
רק לדברים טובים -
בלי להטיח באדם את עברו.

תהיה שנת פדות
ופדיון שבויים

תהיה שנת פלאות
ופועל ידיך רצֵה.
תחשוב מה הא-ל ממך רוצה
וגם מה אתה מעצמך יוצר.

תהיה שנת פרסום
בשורות טובות



של פופי"ם מתחתנים
ופוריות.

תהיה שנה של פתח
לתקוה,
בלי פעימות לב מהירות מרוב מתח
בלי פרשנות מוטעית ושגויה.

תהיה שנת פרנסה טובה,
בה יהיה ברור
פשר האירועים -
גם אלו שבעבר
שמו עליהם פס ויצרו פערים.

תהיה שנת פריצה
לתחומים חדשים,
תשאף גבוה

לכיבוש פסגות ו"הרים".

תהא שנת פירושים וחידושים
שלנו ה"גמדים"
העומדים
על כתפי ענקים.

שנה בלי פאניקה
ברוגע עם שיר ופזמון,
שנה של פסיקה
ממלכתית עִם דגל והמנון -
בלי להוריד עמל של שנים לטמיון.

שנה של פעילות ושיח
לשם שיתוף פעולה
שנה של פעמי משיח
כי אנו צריכים שפיות וגאולה.

{

כל יום יהיו בעינייך כחדשים[39]


אז מה אם נפלת נפלת לזה שוב
ועוד פעם שתקת
כי הרי אתה לא חשוב
אז מה אם זייפת יצאת מהגרוב
לקבל את זה קשה
ועל זה אתה עצוב

חיים שלמים אתה עובד על המידה
חושב שהגעת שפתרת ת'חידה
והנה עכשיו
על הרצפה מתייאש
נו בסדר אז מה?
תקום תתחדש

כל יום כל יום כל יום
יהיו בעינייך כחדשים

קשה לראות שאתה לא מושלם
אתה נסגר מצטמצם
והטוב כמו נעלם
מתחשבן עם עצמך מתלונן
הופך מסכן
מה יוצא לך מזה?
זה לא עוזר לתקן

עד מתי תמשיך חומת הבושה
להסתיר לטשטש
את כוחה של חולשה
רק אם תסכים לקבל תוכל לשנות
רק אם תכיר באמת תוכל אז לבנות

ואל תשאל למה
דווקא עליך הפילו כזה תיק
נכון שבקרב על השמחה
אתה לוחם ותיק
אבל המלחמה האמיתית
היא בזמן המיותר
שאתה מבזבז בלהרהר על הנותר

כל יום כל יום כל יום
יהיו בעינייך כחדשים



{

השיעור מוקדש להצלחה בניתוח מחר של דניאלה בת ליויה לאה
לרפואה שלימה של אמיליה בת אסתר, שלומית בת רחל, זכריה חיים הכהן בן חנה, שרון בת רבקה, אילנה בת נעימה,
והילדה מרים אינסה בת לאה בתוך שאר חולי עמו ישראל
ולזכות גל צחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{
 מקורות:

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת ניצבים. עמ' שנט-שעז. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב גינזבורג. י. (ה'תשמ"ה). סוד ה' ליראיו. טעם הבריאה. פרק ג'. ישראל: הוצאת גַל עֵינַי.
אוחזר מתוך
http://www.malchuty.org/2009-06-07-12-59-05/2009-07-13-14-50-14/524-taam-habria3.html#_ftn6

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

אדמו"ר שניאורסון, מ.מ. (5774). תהילים אוהל יוסף יצחק עם פירוש תהילות מנחם. ספרי אוצר החסידים ליובאוויטש. ברוקלין, נ.י.: הוצאת ספרים קרני הוד התורה (קה"ת).

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

תהילים קורן (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.



[1] פ' נִצָּבִ֤ים: דברים כט' ט' – ל' כ'  (8/10)
[2]  דברים כט' ט'-יב'
[3]  דברים לג' ה'
[4]  פ' כִּֽי־תָב֣וֹא: דברים כו' א' – כט' ח' (7/10)
[5]  שם כט' ח'
[6]  שם כו' טז'
[7]  שם כז' ט'
[8]  שם כט' ג'
[9]  פראפרזה על "להיוולד כל בוקר מחדש" מתוך השיר "ללכת שבי אחריך" מאת אהוד מנור
[10]  מתוך תפילת שחרית
[11] במדבר כט' א'
[12]  מתוך תפילת מוסף של ראש השנה
[13]  שמות יט' ה'
[14]  מושג בחסידות שענינו הוא שכדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. (חב"דפדיה).
[15]  כתבי בעל הסולם
[16]  דברים יא' יב'
[17]  סנהדרין לז'
[18]  תיקי ברכה, אוחזר מתוך https://www.hidabroot.org/article/135
[19]  עפ"י הרב פנחס דורון, הידברות: "מקור הכלל הוא בפסוק: "וכּשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז), ודרשו: "איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה"..."
[20]  תהילים קיט צא'
[21]  עפ"י BeitChabad.com
[22]  דברים ל' יא'-יד'
[23]  מחברו, כמקובל, ר' אמנון ממגנצא, שמת על קידוש השם (במאה ה - 11);
[24]  בבא בתרא ט' א'
[25]  משלי י' ב'
[26]  שיר השירים ב' יד'
[27]  המהר"ל: (מורנו הגדול רבי ליווא) רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1520- 1609).
[28]  הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש, 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19.
[29]  חכם יוסף חיים מבגדאד (הבן איש חי) (כ"ז באב ה'תקצ"ה, 2 באוגוסט 1835 – י"ג באלול ה'תרס"ט, 30 באוגוסט 1909) היה מקובל, דרשן, מנהיג, מחבר ואחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. מכונה הבן איש חי על שם ספרו.
[30]  דרשות כי תבוא א'
[31]  בתוך תהילים קורן עמ' 107
[32]  בתוך תהילות מנחם עמ' קז-קט
[33] בפרפראזה על רש"י הַיּוֹם הַזֶּה שמפרש לנו רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים כאלו בו ביום נצטוית עליהם."
[34]  בתוך שיעורהּ לפרשת שופטים אלול תשע"ז עמ' 11
[35]  סלנג, חדש ביותר
[36]  תהילים פא' ד'
[37] זכריה ח' יט': "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי (יז' תמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' אב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (י' תשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' שבט) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."
[38]  ויקרא רבה פרשה כט' ו': "ו ר' ברכיה פתח (תהלים פא, ד): "תקעו בחדש שופר" וכי כל החדשים אינן חדש אלא "בכסה" וכל החדשים אינן נכסין אלא "ליום חגנו" והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחדש הזה שפרו מעשיכם אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים אימתי "בחדש השביעי":"
[39]  בשיעור הקשבנו לשיר "כל יום יהיו בעינייך כחדשים". מילים, לחן וביצוע: גולן אזולאי, מתוך אלבומו "ילדות מאושרת" 2016: https://www.youtube.com/watch?v=1NHjTW7atPE


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה