יום שלישי, 6 בנובמבר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: בכל אביב נולד... | פרשת תולדות | כח' בחשון ה'תשע"ט

בס"ד

השיעור מוקדש להמשך רפואה שלימה של אימי היקרה אסתר בת רבקה, ולרפואה שלימה ותוצאות טובות בבדיקות של טל בן תקוה,
מרדכי בן מלכה, מורד בן זרינטש, הילה בת אילה, יהל בן שירי, רזי בת שרה, דניאלה אולגה בת שרונה,
ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל

מרדכי בן מלכה ע'ה נפטר הבוקר, יום רביעי, כט' בחשון ה'תשע"ט, אחרי שנלחם בגבורה במחלה סופנית.
תנחומי לחברתי היקרה אורית, ולאחותה מיכל, ולכל בני המשפחה. יהיו דברי התורה הללו לעילוי נשמתו. 
ת.נ.צ.ב.ה
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת תולדות
בכל אביב נולד...
ארבעה שיעורים בהורות וזוגיות:
1. תסתכלו על הפרצוף שלכם
2. אנוכיות לא הולכת עם אחריות
3. אהבה צריכה להרגיש טוב
4. איכות של נוכחות!
 
פרשה שישית של חומש בראשית: תּוֹלְדֹ֥ת[1], והעלילה ממשיכה להתרקם.
זו פרשה עמוסה במאורעות ואירועים, ויש כל כך הרבה ללמוד ממנה. ובע"ה נלמד קומץ ממה שיש לפרשה הזו להציע לנו, אבל לפני הכל אני מבקשת לעשות גילוי נאות, מה שנקרא באנגלית Discloser:
אני עומדת להשתמש בחומרים מהפרשה הזו בצורה הכי פשטנית
רק כדי שנוכל ללמוד ממנה שיעור חשוב בזוגיות והורות.
אין לי כל כוונה לזלזל חו"ח בכבודם של האבות והאמהות הקדושים שלנו. להיפך.

{

פרשתנו, פרשת תּוֹלְדֹ֥ת פותחת בפסוק: "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃"
אנחנו יודעים ששם מעיד על התוכן, ולמדנו כבר מהרבי מלובביץ' ששמה של הפרשה בא להעיד על תוכנה ועל מהותה. ובאמת הפרשה שלנו מדברים על הילד שנולד לאברהם, ועל הילדים שנולדו לו ולרבקה.

אבל גם בפרשות הקודמות למדנו על אנשים שנולדו לאנשים אחרים, ולא קראו לפרשות תולדות.
פרשת נח מתחילה במילים "אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ[2]", אז למה לא קראו לה פרשת תולדות?
אז למה דווקא לפרשה הזו ניתן השם הזה?
מה יש שונה בפרשה תולדות שבגללו זכתה להיקרא כך?

רמז נותנת לנו ה-ו' שפותחת את הפסוק.
למדנו כבר שכאשר מתחילה פרשה ב-ו' החיבור, זה אומר שהתוכן שלה קשור לפרשה שקדמה לה.
ואכן, הפרשה הקודמת, פרשת חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מסתיימת במילים: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם:[3]".
הנה לנו הקשר: בסוף הפרשה הקודמת מספרת לנו על התורה על תולדות ישמעאל בן אברהם, והפרשה שלנו פותחת בתולדות יצחק בן אברהם.
הקשר: תולדות בניו של אברהם.

אבל במקרה שלנו ו' החיבור, היא גם ו' ההפרדה. ישמעאל ויצחק שניהם אמנם בניו של אברהם, אבל רק באחד מהם תתקיים ברכתו של הקב"ה מברית בין הבתרים: : "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.[4]".

הרב חיים ויטאל מגלה לנו שני דברים.
האחד, שהסיבה שבגללה זכה ישמעאל שהתורה תכנה אותו יִשְׁמָעֵאל, בֶּן-אַבְרָהָם היא כי ישמעאל עשה תשובה, והתכפרו לו כל מעשיו, והראייה, שהוא ויצחק קברו ביחד את אביהם.
והשני הוא שההבדל ("ההפרש" בלשונו) הגדול שבין יצחק לישמעאל נעוץ בעובדה שכאשר הוליד אברהם את ישמעאל עדיין היה ערל, ועדיין נקרא אברם ללא האות הא בשמו. אבל כאשר הוא הוליד את יצחק הוא כבר היה "אברהם שלם".
זאת אומרת, א. כבר נוספה האות הא לשמו, ו-ב. הוא הוליד את יצחק "מטיפה קדושה". כלומר אחרי שכבר מל את עצמו. ככתוב: "כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. ".
ומסכם הרב ויטאל ואומר שכשמזכירים את שמו של ישמעאל צריך לציין כמובן בן מי הוא היה, אבל כשמדברים על זרעו של אברהם, "אז נאמר כי יצחק הוא זרעו של אברהם ומיוחס אליו בפרטות."

אז כן, יש קשר: שניהם היו בניו. אבל הם מופרדים.
רק אחד מהם הוא ממשיכו האמיתי.
אנחנו רואים איך ו' מחברת , ו-ו' מפרידה. שחור ולבן. יינג ויאנג. שני הפכים שחיים בשלום.

{

הבנו את הרמז של ו' החיבור. יש כאן פרשה שמסתיימת ופרשה שמתחילה ובשני המקרים מדובר על תולדות בניו של אברהם.
אז למה הפרשה שמתחילה ב: "אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ" נקראת פרשת נח?
ואילו הפרשה שמתחילה ב: "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק" נקראת פרשת תולדות?

מצאתי הסבר מקסים באתר כיפה, הרב ירוֹחם שמשוביץ מסביר שכשמדברים על תולדות במובן של הגדרה לשונית מדברים או על השתלשלות צאצאיו של אדם לאורך הדורות כמו "אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ" "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק", או שמדברים על השתלשלות אירועים היסטוריים ("אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ...[5]").
אבל כשמדברים בלשון הקודש "מתכוונים לאותה פרשת התפתחות העולם דרך הסתעפות צאצאיו של האדם שמקדמת את ההיסטוריה לקראת הצלחתה. לא מבחינת הריבוי של הוולדות כמו שמתרבות החיות אלא מבחינת ההצלחה של המאמץ של האדם להוליד את הבן-אדם האמיתי, והצלחה זו תגאל את האנושות כולה."
בהתחלה היה זה מאמץ שכל האנושות היתה שותפה לו, אבל הכישלונות הגיעו אחד אחרי השני:
שושלת קין מביאה את אסון המבול על העולם.
מנח אמנם שורדים שם ועבר, אבל האנושות מתדרדרת לאסון בבל.
כמו שכתוב בפרקי אבות: " עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם:"[6].
עכשיו מאברהם מתחיל ניסיון נוסף, וממנו, מהתולדות שלו, תתגשם בהצלחה מחשבת הבריאה: האדם האמיתי.
"וזה עניין פרשתנו: התולדות מתחילות באמת מאברהם הוליד את יצחק ולכן מכאן מתחילה ההיסטוריה האמיתית, ההיסטוריה של המאמץ להביא את הצלחת מחשבת הבריאה. וכפי שכל יהודי המקיים מצווה עושה זאת לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ובשם כל ישראל (אע"פ שאינו אומר זאת ועדיף לאומרו אבל כל אחד לפי מנהג אבותיו) כן ישראל קדושים מקיימים בכללותם את כוונתו ית' בשם כל העולם."

{
1. תסתכלו על הפרצוף שלכם

אוקיי, הבנו את עניין שם הפרשה, אבל עדיין הפסוק הפותח שלנו מוזר: "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃"
למה מדגישה התורה פעמיים את עובדת היותו של יצחק בנו של אברהם?
מה, לא מספיק היה לומר:  "וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם"?
בשביל מה גם: "אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃"?

פשוטו של מקרא מבאר: "כפל זה בא להדגשה יתרה לקבוע שהוא (יצחק) עיקר בנו." לא ישמעאל שהוא בנה של השפחה המצרית הגר, ולא בניו האחרים 'בני הפילגש' שנולדו לו מקטורה. התורה חוזרת עתה "אל עיקר תולדותיו של אברהם, אל יצחק בנו שהוא הבן העיקרי.... והוא הממשיך את מורשת אברהם, מעמדו ומקומו ונחלתו."

ורש"י מוסיף סיבה נוספת לכפל: "ללמדך שהיה דומה לאביו בנוי ובחכמה ובמעשים טובים." ועוד הוא מפרש: "שיצחק בטוח בא מאברהם. כי ליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך, שהרי חיתה עם אברהם שנים רבות ולא נתעברה. מה עשה הקב"ה? צר את צורת פניו של יצחק כצורת פניו של אברהם, והכל ראו שאכן אברהם הוליד את יצחק."

{

והנה השיעור הראשון שלנו: הילדים מקבלים את הפרצוף של ההורים שלהם.
טוב, מה הלמידה כאן סמדר? הרגע אמרו את זה כל החכמים לפניך...
הלמידה כאן היא שילדים של הורים עם פנים חמוצות, יהיו גם הם ילדים עם פנים חמוצות.
וילדים עם הורים חייכניים, יהיו גם הם ילדים חייכניים.
וילדים של הורים זעופים, יגדלו להיות גם הם אנשים זעופים.
וכך הלאה.
אני לא מדברת רק על קלסתר הפנים. אני מדברת על הבעות הפנים.
והבעות הפנים הן.... נכון: תולדות של רגשות.

כדי שיהיה למישהו פרצוף חמוץ, הוא צריך להיות אדם שמרגיש לא מרוצה מחייו בכלל. הכל חמוץ לו.
מכאן, שהורים מנחילים לילדיהם לא רק את קלסתר הפנים, ואת ההבעות של הפנים, אלא גם את תפיסת העולם, שמולידה רגשות, שמולידים הבעות פנים.

שיעור ראשון: שימו לב להבעות הפנים שלכם.
הם תולדה של הרגשות שלכם. והרגשות שלכם הם תולדה של המחשבות שלכם. והמחשבות שלכם הם התולדה של תפיסת העולם שלכם.
אז אפשר לומר: שינוי בתפיסת העולם שלכם יוליד שינוי בהבעת הפנים שלכם.

יש כאלה שקמים בבוקר ונראים ישר כמו תשעה באב.
כאילו, מה קרה? היום רק התחיל. מה זה הפרצוף המדכא הזה על הבוקר?

מבחינתם, כיוון שקשה לקום בבוקר, ומכיוון שזה לא כיף, ומכיוון שלוקח להם זמן להתאושש, אז זה לגמרי בסדר להשליך את כל התחושות הלא נעימות שלהם על הסביבה.

מבחינתם זה לגמרי בסדר שאם הם סובלים גם אחרים צריכים לסבול.
או לחילופין, העמדה הפנימית שלהם היא שהם סובלים כבר מספיק את קשיי הבוקר וההתעוררות, ואין להם שום חשק, והנה התולדה של המחשבה המתבקשת: והם לא מוצאים שום טעם בלסבול עוד יותר בלהתאמץ להאיר פנים לסביבה כשהם מרגישים כל-כך מחורבן.
התוצאה היא פרצוף אחא שמדכא לכולם את הבוקר.

{

2. אנוכיות לא הולכת עם אחריות

שיעור שני: לא מתאים לך אנוכיות.
רבקה עקרה. אבל ה' נעתר לתפילותיהם והיא מצליחה להיכנס להריון.
אלא שההריון הזה מלווה בתחושות לא נוחות:
"וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־ה'׃[7]"
לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי?
למה זה מגיע לי? למה דווקא אני?
למה דווקא לי מגיע כזה הריון משונה?
ר' סעדיה גאון[8] כותב: "והפירוש הנכון של אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי – אם כך הדבר, למה זה אנכי הרה, ומלת הרה מובלעת. ומשום כך תרגמתי: "לו עלמת אן אלאמר האכד'י לם אטלבהם", אלו ידעתי שכך הוא הדבר לא הייתי מבקשם."
אם הייתי יודעת שככה מרגיש הריון, לא הייתי מבקשת ילדים.

(אני רק מזכירה את הגילוי הנאות מתחילת השיעור, הכל לצורך למידה ולא חו"ח זלזול בכבוד התורה).
עשר שנים התפללתי, התחננתי, ביקשתי – ועכשיו משקיבלתי – זה לא מה שרציתי.
אני רציתי הריון יפה, הריון קל, הריון שלא עולים בו במשקל, הריון שבו הכל מתפתח לפי הספר.
את זה אני לא רוצה.
לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי?
זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי?, זה באמת אנוכי. באמת באמת אנוכי.
כתוב בפרשת ואתחנן: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם[9]" ועל הפסוק הזה אמר הבעש"ט[10]: " האנוכיות והישות שבאדם עומדים כמחיצה המפסקת בינו להשי"ת.... "
כל עוד שלאדם יש תחושת אנוכיות, האנוכיות הזאת משמשת כמחיצה, כהפרדה, כמסך ברזל בינו לבין האור, בינו לבין הבורא, ובוודאי ובוודאי בינו לבין עצמו, וגם בינו לבין סביבתו.
אדם אנוכי רואה רק את עצמו.
את הכאב שלו, את הקושי שלו, את הבעיה שלו, את הצורך שלו – את עצמו.
והנתיבות שלום[11] כותב: "האויב בנפש הגדול ביותר של יהודי הוא הישות והחומריות."
הישות היא האנוכיות, והחומריות... נו, זה אנחנו מכירים: חומרנות. התעסקות בחומר.
בחומרים, כמו חמורים.
עובדים כמו חמורים כדי לרכוש חומרים, שרק ממכרים אותנו לעוד חומרים. בלופ מתיש מאוד.

{

והנה השיעור השני שלנו: אנוכיות מובילה לחוסר אחריות.
כמה פעמים את מבקשת מהבן שלך משהו, והוא מילל: למה אני? למה את לא מבקשת מאחותי?
לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי? אני אנוכִי. תבקשי מאחותי.
אני לא רוצה לקחת אחריות כאן בבית הזה.
אני כאן דייר מוגן. כאן דואגים לי, ואני אנוכִי. אני לא דואג לכלום.
אני לא אחראי על כלום.         

כדי ללמד את הילדים שלנו אחריות, צריך קודם כל לעקור מקרבם את האנוכיות.
ילד אנוכי יגדל להיות חסר אחריות. לא בגלל שהוא בן אדם רע, אלא בגלל שהוא מעולם לא התאמן בלקיחת אחריות.
להיות אחראי זה קשה.
לקחת אחריות זה קשה.
וכשקשה מוותרים ומייללים לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי? אני אנוכִי. תבקשי מאחותי.

אז בבקשה לא להיבהל מהיללות של כל האנוכיים והאנוכיות אצלכם בבית.
כי אם תיבהלו היום, אתם מקלקלים להם את המחר.
אם תיבהלו אתם לא עושים את העבודה שלכם כהורים. כלומר, לא את כולה. אתם עושים חצי עבודה.
תלמדו איך לדרוש בלי לקלקל את הקשר.
ק.ש.ר: קיים, שייך, רצוי.
ההורות בימינו מאתגרת מאוד, כי אנחנו צריכים להיות מאוד יצירתיים למצוא את שביל הזהב שבין להיות הורים שאפשר להישען עליהם, המספקים סמכות וביטחון,
לבין להיות הורים שנעים ונחמד להיות איתם ובמחיצתם ולקבל מהם מרות.
צריכים גם את הסמכותיות המספקת ביטחון וגם את הנעימות הידידותית.
לא חצי עבודה. לא רק נחמדות. ולא רק סמכותיות.
גם וגם.
זה נשמע בלתי אפשרי. אבל זה לא.

{

3. אהבה צריכה להרגיש טוב

יש שלושה דברים מאוד בסיסיים שילדים צריכים לגדול איתם מינקות ועד בגרות כדי להיות בריאים וחזקים בגופם ובנפשם, עצמאיים, ובעלי ביטחון עצמי וערך עצמי גבוה:
הם צרכים לדעת שכמו שברור שהם נושמים בלי לחשוב על זה,
ברור גם שאבא אוהב אותי, אמא אוהבת אותי, ואבא ואמא אוהבים אחד את השני.
זה הכל.

אנחנו קוראים בפרשה שלנו על הורים שמאוד אוהבים את שני הילדים שלהם.
א-מה-מה... אבא אוהב ילד אחד. ואמא אוהבת ילד אחד.
"וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו... וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃[12]"
ה' ישמור. כמה כאב. כמה כאב אהבה יכולה לגרום לילד.
זה לא שיצחק לא אהב את יעקב, וזה לא שרבקה לא אהבה את עשו.
אבל הם לא אהבו אותם באופן שבו הם היו זקוקים לו.

בספר, שכבר סיפרתי עליו כל כך הרבה פעמים, "אמנות ההקשבה לפעימות הלב" של יאן פיליפ סנדקר יש קטע שעושה לי לבכות בכל פעם מחדש, המתאר את גיבור הספר, ילד קטן, יושב על גדם עץ ומחכה לאמו שתשוב, ומדמיין איך ירוץ אליה והיא:
תרד על ברכיה ותיקח אותו בזרועותיה ותחבק אותו בחזקה.
כך דמיין זאת לעצמו לעיתיים קרובות כאשר היה משחק לבדו וחולם, אף שאמא ואבא אפילו לא התכופפו אליו כדי לקחת אותו בזרועותיהם כאשר נעמד מולם וחיבק את רגליהם. הוא חש כמה קשה היה להם רק לגעת בו....
....היא החזיקה אותו בלי לגעת בו, הביטה בו בלי לראות אותו...
... זו היתה אשמתו בכך לא היה לו כל ספק, זה היה העונש,
העונש המוצדק,
הוא רק לא ידע על מה;

אי אפשר לתאר את הכאב של ילדים שלא נוגעים בהם פיזית, או לא נוגעים בהם רגשית.
ילדים אוהבים באופן עיוור את ההורים שלהם, אבל הורים לפעמים מגיעים להורות מלאי פצעי ילדות שלא טופלו, ולא החלימו, ולא הגלידו, והם עיוורים לצורך של הילדים שלהם.
ולפעמים הורים לכודים בתוך זוגיות לא מזינה, וגם אז הם עיוורים לצורך של הילדים שלהם.

אז ילדים קטנים כואבים לבד, אבל כשהם גדלים הם הולכים לחפש אהבה ברחובות.
ומכיוון שהם לא ממש יודעים איך מרגישה אהבה מזינה, טובה, נכונה,
הם מפרשים כל תשומת לב או רצון לקרבה – כאהבה.
ושוב, הם חווים אהבה כואבת.
והם מוכיחים לעצמם שוב ושוב, שבאמת, זה כנראה באשמתם.
הם כנראה לא ראויים לאהבה.
וזה כל כך עצוב.

שיעור שלישי: אהבה שומרת על הילדים בבית.
ילדים שגדלים עם הבסיס המשולש של:
אמא אוהבת אותי   --   אבא אוהב אותי   --   אבא ואמא אוהבים אחד את השני
הם ילדים שגדלים לעצמאות בוגרת עם קשר טוב לבית, ולא להתנתקות מהבית.

{
4. איכות של נוכחות!

שיעור רביעי: בדיקת נוכחות
אחת הסצנות הכי מדהימות בפרשה שלנו היא התפילה, העתירה, של יצחק ורבקה לקב"ה שיעניק להם בן.
תשאלו, אבל איפה זה מסופר? בפרשה יש רק פסוק אחד, הפסוק הזה:
"וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה֙' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃[13]"
ר' סעדיה גאון כותב: "כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא – כתוב הוא ונקרא היא, להודיע שיצחק ורבקה, שניהם היו עקורים. והראיה לכך, כתוב: וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' – בשביל עצמו."
איזה סצנה?
מפרש"י: "לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ – זה עומד בזוית זו, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת."
המדרשים מספרים לנו יצחק ורבקה עומדים כל אחד בזווית אחרת של החדר ומתפללים ומתחננים לקב"ה שיתן להם ילד.
את הקושי הזה, את כאב העקרות, הם נושאים ביחד. הם כואבים ביחד, ומתפללים ביחד, אבל כל אחד בדרכו.
לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ - יצחק נוכח. יצחק נמצא שם עבורה. הוא לא משאיר אותה להתמודד עם זה לבד.  

גם הורים חייבים להיות נוכח בחייהם של הילדים שלהם. פיזית. ממש. להקדיש זמן. להיות שם.
זמן איכות זה נחמד – אבל חשוב להקפיד שבזמן האיכות תהיה של נוכחות.
לא על הטלפון, לא בטלפון, אלא עם הילד.

לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ - הם נוכחים אחד עבור השני, בלי להעיק. לא שלובים זה בזה עד שאי אפשר כבר להכיר מי הוא מי, אלא כל אחד לגופו, אבל כל הנשמה ביחד.

אנחנו לומדים מהפסוק הזה שיצחק ורבקה חיברו את תפילת נשמת כל חי.
לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ – נֹ֣כַח אותיות 'נשמת כל חי'.
וגימטריה של יצחק רבקה = תְּפִלָּה (515).

זוהי תפילה גבוהה גבוהה שקוראים אותה בשם ובמלכות רק "בשבת ויו"ט כי אז יש לישראל נשמה יתירה[14]".
מבססים את זה על מה שכתב אַבּוּדֶרְהֶם[15] על סיום של נשמת:
"
ישרים צדיקים חסידים קדושים ר"ת יצחק,
תת
רומם תתברך תתקדש תתהלל ר"ת[16] רבקה, ע"ש המחבר ואשתו."
גם בסידור עומדים רבקה ויצחק זה נֹ֣כַח זה ואת אותיות שמם אפשר לקרוא מלמעלה למטה: 

בני זוג חייבים להיות נוכחים זה בחיי זה. פיזית ורגשית.
כי שהם יוכלו לתת אהבה לכל אחד מהילדים שלהם באופן שבו כל אחד מהילדים זקוק לה,
הם חייבים לתדלק אחד עם השני.
את הכוחות לעמוד בכל המשימות הלא פשוטות האלה של ההורות, מקבלים אחד מהשני.
מזה שכל אחד נוכח בחייו של השני, רואה אותו, חש אותו, נמצא שם בשבילו.

שיעור רביעי:  בדיקת נוכחות יומית ושבועית היא מתכון לזוגיות מעולה.
היא מפיחה אש באהבה הזוגית, היא מתדלקת את הכוחות הנדרשים להורות טובה.
אנחנו צריכים אחד את השני.

{

אז מה היה לנו?
1.      הילדים מקבלים את הפרצוף של ההורים שלהם ;
שיעור ראשון: שימו לב להבעות הפנים שלכם.
2.      אנוכיות לא מתאים לך.;
שיעור שני: אנוכיות מובילה לחוסר אחריות.
3.      אהבה צריכה להרגיש טוב ;
שיעור שלישי: אהבה שומרת על הילדים בבית.
4.      איכות של נוכחות! ;
שיעור רביעי:  בדיקת נוכחות יומית שומרת על זוגיות טובה ; בדיקת נוכחות שבועית מפיחה אש גם באהבה. נוכחות זוגית מתדלקת את ההורות.
כי אנחנו צריכים אחד את השני. ואנחנו צריכים לעשות מקום, ולהיות אמיצים, ולחשוף את החולשות שלנו, ולתת לאהבה לנצח.

{
איש צריך אשה[17]
אתה נכנס לי ללבד
למה אתה כל כך בטוח שתתקבל שם בברכה?
ואם לא די בחוצפה הזו
אתה עוד מסתכל בשעון
כדי להבטיח שתצא משם בזמן

איש צריך אישה
כי הגישה קשה
איש צריך אישה
חמש עשרה שנה לפני הפרישה
איש צריך אישה
צריך ללא בושה
ואישה צריכה להאחז בסנטרו של ילד רך

בכל אביב נולד בטבע צייר חדש
ידו האמונה מציירת את השמיים
מגביהה את ההרים
ושופכת עליהם קיטונות של ירוק וצהוב
את סיוד הגאיות
הוא מותיר לסוף הקיץ
כדי לא ללכלך את המברשת
עכשיו רק צריך להביט על התערוכה בזוגות
כדי לעשותה מושלמת
נמכר

כל המיתות בחיינו מתרחשות במיטה
כל המיתות ורק לידה אחת
בכל לילה פותחת אישה את חלומה לזר
הוא הראשון שהיא רואה בבוקר על הכר
אחר כך היא אומרת בוקר טוב לבעלה

איש צריך אישה כי הגישה קשה
איש צריך אישה איש צריך אישה...


{



לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.



פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

האדמו"ר מסלונים, רבי ברזובסקי, ש. נ. (תשנ"ז). ספר נתיבות שלום על התורה בראשית. עמ' צד-צו. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, בראשית – פרשת תולדות. עמ' רפח-שלא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

ד"ר יצחקי, א. (אין תאריך). מי חיבר את "נשמת כל חי". מתוך שחרית של שבת 6. אוחזר מתוך http://www.merchavim.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=1583365  

הרבנית מזרחי, י. (2013). פרשה ואשה: בראשית שמות. ישראל: משכל – הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

סנדקר, י. פ. (2011). אמנות ההקשבה לפעימות הלב. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.

שמשוביץ', י. (1.4.2018). ואלה תולדות. אוחזר מתוך https://www.kipa.co.il/יהדות/פרשת-השבוע'פרשת-תולדות-/ואלה-תולדות





שם השיעור: מתוך השיר "איש צריך אשה" ~ מילים: תרצה גרנות ; לחן: דני גרנות ; ביצוע סמדר פרגר ; מתוך האלבום: "אשה בתוך אשה" 1986.
[1] פ' תּוֹלְדֹ֥ת: בראשית כה' יט' – כח' ט'
[2]  שם, ו' ט'
[3]  בראשית כה' יב'
[4]  בראשית כא' יב'
[5]  שם, ב' ד'
[6]  אבות ה' ב'
[7]  בראשית כה' כב'
[8]  רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (882 - 942) שנקרא סעדיה הפיומי (מהעיר פיום) ובקיצור רס"ג היה איש אשכולות, מגאוני בבל, ושימש כראש ישיבת סורא.
הרס"ג הצטיין בבקיאות במרבית כתבי הקודש היהודיים וגם במרבית ענפי המדע שהיו בתקופתו.
[9]  דברים ה' ה' (משה לבני ישראל)
[10]  [10]  רבי ישראל בן אליעזר (1698-1760), הידוע כבעל שם טוב (הבעש"ט/בעש"ט) הוא אבי תנועת החסידות.
[11]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום". כמה מהם קיבלתי מספרייתו הפרטית של הרב מנחם וייס, בני-ברק, תלמידו של הרבי מסלונים זי"ע, מחצרו של הרב קנייבסקי, ומרצה בערוץ 2000 ובהידברות, ועל נדיבותו וברכתו אני מודה מקרב לב ומשתדלת ללמוד וללמד, ובכך גם לו יש חלק.
[12]  בראשית כה' כח'
[13]  שם, שם כא'
[14] עפ"י ד"ר אברהם יצחק.
מנהגי מהר"י טירנא מנהג של שבת: אם רוצים לומר את התפילה ביום חול לא אומרים את 'ברכת ישתבח' שבסופה.
[15]  הרב דוד (בר' יוסף) אַבּוּדֶרְהֶם היה פרשן תפילות נודע שחי במאה ה-14 סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד.   עיקר פרסומו נבע מספרו שכתב בשנת 1340 - "חיבור פירוש הברכות והתפילות" (ידוע יותר בשם "ספר אבודרהם") שמטרתו ריכוז התפילות פירושם והלכותיהם.
[16]  ראש שורש התיבה
[17]  בשיעור הקשבנו לשיר: "איש צריך אשה" ~ מילים: תרצה גרנות ; לחן: דני גרנות ; ביצוע סמדר פרגר ; מתוך האלבום: "אשה בתוך אשה" 1986: https://www.youtube.com/watch?v=Nf3taccDhSU
תרצה גרנות ז"ל (1949- (י"ד סיוון תש"ע) 27.5.2010) נפטרה ממחלה קשה בגיל 71. האלבום הזה, ושיריה הם גל-עד לזכרה.

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה