יום רביעי, 14 בנובמבר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: עוצמת החולשה | פרשת ויצא | ה' בכסלו ה'תשע"ט

בס"ד
השיעור מוקדש לעילוי נשמת מנחם בן חנה ועיוש ע'ה ולעילוי נשמת מרדכי בן מלכה וגדליהו (גוגו) ע'ה, רוח ה' תניחם בגן עדן
ולהבדיל, לרפואה שלימה ומושלמת של התינוק יהל בן שירי,
ולרפואה שלימה ותוצאות טובות בבדיקות של טל בן תקוה, ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ויצא
עוצמת החולשה
דווקא מהמקום הכי חשוך אפשר לצאת לאור גדול מאוד.
על דברים שרואים, ודברים מכוסים,
על סימנים, ועל מה שמגלים.
 
פרשה שביעית של חומש בראשית: וַיֵּצֵ֥א[1], כמו כל הפרשות שקדמו לה,
גם הפרשה הזו עמוסת מאורעות: "וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה׃"
ב
דרכו לחָרָן ישן יעקב בשדה וחלם חלום. בחלום יעקב נראו מלאכים עולים ויורדים בסולם,  וה' ניצב עליו ומברך אותו שהארץ שהוא שוכב עליה תינתן לו, והוא, האל, ישמור עליו תמיד.
יעקב הולך לחרן, שם הוא גר אצל לבן. הוא מתאהב ברחל, בתו הצעירה של לבן, ומציע ללבן שייתן לו את רחל לאישה תמורת עבודה של שבע שנים אצל לבן. אבל לבן מרַמֶּה את יעקב, וכשמסתיימות שבע השנים הוא מְחַתֵּן את יעקב במִרְמָה עם לאה, הבת הבכורה. רק אחרי שבע שנות עבודה נוספות זוכה יעקב גם ברחל לאישה. רחל, לאה ושִפְחוֹתֵיהֶן יולדות ליעקב שְׁנֵים־עָשָׂר בנים ובת אחת. 
יעקב רוצה לחזור לביתו עם המשפחה המורחבת, אך לָבָן מְקַפֵּחַ את שְׂכָרוֹ. יעקב מצליח להרבות את צאנו באמצעות תחבולה, ואז הוא בורח מבית לבן ברכוש גדול. לבן רודף אחריו, אך לאחר חילופי דברים הם משלימים זה עם זה, וכורְתים ברית ידידוּת.[2]

{

ננסה להתעכב היום על שלוש תמונות בפרשה ומהן ללמוד בע"ה עוד על עצמנו,
ולגדול, כדי שנוכל גם לגדל.
1.      תמונה ראשונה: יעקב מקיץ מחלום סולם יעקב.
2.      תמונה שניה: יעקב פוגש את רחל.
3.      תמונה שלישית: יעקב נושא את לאה במקום את רחל.
ואיכשהו, ננסה גם לקשור את הכל לזמן הזה, לחודש כסלו, ולאוטוטו חנוכה.

אפרופו חנוכה, אני רוצה לעדכן בלו"ז השיעורים של החודש הזה:
בשבוע הבא (יב' בכסלו, 20.11) יהיה אי"ה ב'נ שיעור כרגיל לפרשת וישלח.
ובשבוע שאחריו (יט' בכסלו 27.11) יהיה אי"ה ב'נ שיעור מיוחד לכבוד חנוכה: סיפורי ניסים. השיעור יתחיל בשעה 8 בערב, ובו אתן תספרו ניסים. השיעור הזה נופל בדיוק גם על 'חג החסידות'[3] שהוא נס ענקי בפני עצמו, אז זה אפילו עוד יותר מתאים לחגוג בשיעור מיוחד שכזה – אפשר להביא כמובן שתיה וכיבוד.

{

עפ"י חב"ד "כשם שבראש-השנה ניתנת החיות לכל השנה, כך בי"ט בכסלו נפתחים במרום אוצרות השפע והברכה של פנימיות התורה, וכל אחד ואחד מישראל יכול לשאוב כוחות חדשים ללימוד החסידות ולהליכה בדרכיה".
ואין דבר פנימי יותר מאשר לראות את ניסי הקב"ה בתקופתנו.
אלה לא ניסים שהתרחשו ביציאת מצריים, שכל אחד יכול היה לראות.
בזמנינו הניסים מוסתרים: "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא,[4]" אבל מאחורי כל ההסתר הזה עומד הקב"ה, כמו ששר כל כך יפה יואלי קליין. (וברור, שנקשיב לשיר הזה בסוף השיעור).
וכך כותב רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן[5] על הפסוק הזה:
"כִּי יֵשׁ שְׁנֵי הַסְתָּרוֹת
וּכְשֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת
גַּם כֵּן קָשֶׁה מְאֹד לְמָצְאוֹ
אַך אַף עַל פִּי כֵן, כְּשֶׁהוּא נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת
אֶפְשָׁר לִיגַע וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ
אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה תּוֹך הַסְתָּרָה
דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ
דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ
אֲזַי אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִמְצא אוֹתוֹ
מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל מֵהַשֵּם יִתְבָּרַךְ.
"
וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר"
דְּהַיְנוּ שֶׁאַסְתִּיר הַהַסְתָּרָה
שֶׁלּא יֵדְעוּ כְּלָל שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר
וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצא אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁצָּרִיך לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַך
כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּם יִתְבָּרַך נִסְתָּר מִמֶּנּוּ
כִּי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת כַּנַּ"ל

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲפִילּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת
וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה
בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּם יִתְבָּרַך
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ חִיּוּת הַשֵּם יִתְבָּרַך
כִּי בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ לא הָיָה לוֹ קִיּוּם כְּלָל".

{
1. תמונה ראשונה: יעקב מקיץ מחלום סולם יעקב.
אנחנו פוגשים את יעקב אבינו מקיץ מחלום ואומר את המשפט הבא: "וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃[6]"

אנחנו מוצאים עוד ארבעה מקומות בתורה שבהם מופיעה המילה וַיִּיקַ֣ץ:
1. "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.[7]"
2. "וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.[8]"
3. "וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.[9]"

הרש"ר הירש[10] כותב: "וַיִּיקַ֣ץ – "יקץ" בבניין קל, ו"קוץ" בבניין הפעיל, משמעות שניהם "להתעורר". המשמעות הבסיסית של "קוץ" היא: למאוס במה שהתאווה אליו מקודם. "קיץ" הוא העונה בה הבשילו הפירות, ועתה "קָצִים" הם בהזנה אשר שאבו מקודם בצמאון מהאדמה. כיוצא בזה, "קוץ" ו"יקץ" מציינים את הרגע בו שאב האדם הישן את מלוא סיפוקו מהחיק המחייה של הטבע, ועתה מנתק את עצמו מאחיזתו, וקם שוב לקיום עצמאי."

זה נשמע אירוע מכונן. נקודה בזמן שאחרי כלום כבר לא אותו הדבר כשם שהיה.
כלומר, עוברים ממצב 'צבירה' אחד לאחר.
יש כאן מעבר, נקודת אל חזור, בין מה שהיה, לבין מה שעכשיו וממנו הלאה.

אנחנו מבינים מהפסוק, שלפני שיעקב הלך לישון הוא לא ידע שיש שם ה', ואחרי שהתעורר הוא יודע שיש שם ה'.
הוא נשמע מופתע: 'איך זה שלא ראיתי את זה קודם?'

{

גם אנחנו מסתובבים עיוורים בעולם הזה.
לא עיוורים חו"ח שבאמת לא רואים בעיניים, אלא עיוורים למה שנמצא ממש מולנו, מתחת לאף, מול העיניים.
זה כמו שבעלי פותח את המקרר ושואל אותי איפה הבשר משבת, כי הוא עיוור לשורה השנייה שבמדף. הוא רואה רק את מה שמונח ממש מולו על המדף, ולא את מה שנמצא מאחורי מה שמונח ממש מולו.
למה? אני לא יודעת?
זה כנראה משהו גנטי אצל הגברים.
כידוע אני חיה עם ארבעה בבית , ולכולם יש את אותו "ליקוי" 😉

אבל הכי הכי אנחנו עיוורים לליקויים של עצמנו, ורואים מצוין את אלה של האחרים.
ואיזה שיעור חשוב אנחנו לומדים היום שזה צריך להיות לגמרי לגמרי הפוך:

בזוגיות ובהורות צריך להיות עיוורים, לא לראות את החסרונות של האחר.
וגם אם רואים, לעשות כאילו לא ראינו.
לא לתייק את זה ואז לשלוף את זה בוויכוח הבא כשכבר אין יותר תחמושת עניינית.

ואם ראינו את הילד עושה משהו לא טוב, הוא לא מצליח – ואם הוא לא ראה שראינו, לעשות כאילו לא ראינו. להיות עיוורים. לא להביך אותו. הוא ילמד לבד מהטעויות של עצמו, ואם הוא צריך עזרה הוא יבקש. שגיאות הן המעבדה הכי טובה להצלחות.

{

יעקב מופתע: "וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃"

כמה פעמים אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה אנחנו מתפכחים מאיזה חלום, מקיצים, ומגלים משהו שהיה שם כל הזמן רק שלא ידענו שהוא שם?
אנחנו חיים את החיים שלנו בנינוחות ומניחים שמה שהיה הוא מה שיהיה.
שמה שאנחנו יודעים על העולם הזה – זהו מה שהעולם.
וממש לא.
נכון, זה אנושי, כי זה מה שנותן לנו תחושת ביטחון בעולם. זה מה שמספק לנו יציבות, הידיעה שגם מחר נקום בבוקר והשמש תזרח, והבעל שלנו יקיץ לידינו, והילדים בחדריהם, והכל כרגיל.
איזו שגרה ברוכה. כמה בטוח וטוב.
אבל עם כל כמה שהיינו רוצים שככה באמת ינהג העולם, העולם ממש לא כזה בטוח.

בדרום הארץ אנשים שוב התעוררו לפני יומיים למציאות נוראית. במקום שמש הם קיבלו גשם של טילים. כמויות לא הגיוניות של טילים מיורטים בדקה: מאה טילים ומרגמות בשעה![11].
אנחנו רואים את הסרטונים ולא מאמינים. ולא מבינים איך אנשים שורדים וחיים תחת טילים. בסכנת נפשות שכזו.

ואיך אפשר להתמודד עם כזו מציאות?
רק כשיודעים שיש מי שדואג להחזיר את השגרה. בין אם מאמינים באבינו שבשמים, או בדרג המדיני – מישהו בטוח יסדר את המצב. הרי זה לא ימשך ככה לנצח...?!
בינתיים, שבעים שנות קיום המדינה שלנו, זה יותר לא בטוח מבטוח. וכנראה שלא בטוח היא השגרה.

וכל אחד מתמודד עם חוסר הידיעה הזו אחרת: יש מי שמתכחש למציאות, יש מי שחרד ללא הפסקה, ויש מי שמשלים איתה.
אלה שמתכחשים, הם לא חסרי דאגה, הם פשוט חסרי אחריות. כי אם המציאות קשה ומסוכנת, צריך בהחלט להיערך אליה, ולנקוט – עד כמה שאפשר - באמצעי הבטיחות הנדרשים לשמירת החיים, לשמירת הרכוש,
ומי שחרד, אומלל. והבעיה היא שהסוג הזה של ההורים, ממרר גם לילדים שלו את החיים.
כי הוא כל כך פוחד שיקרה משהו שהוא לא משחרר את החבל כמעט בכלל, והילדים לא יכולים לחקור את החיים ולגלות את עצמם.
ומי שמשלים, לא מאמין שיכול להיות אחרת. כן, הוא נזהר, ונשמר, ופשוט מתרגל לרע. וזה תמיד מזכיר לי את הבדיחה על ההוא שתלו אותו, והוא פרפר פרפר עד שהתרגל. ומי שמתרגל לרע, לא מאמין שיכול להיות טוב. מי שמתרגל לחושך ירגיש לא נוח כשיאיר אור.

{

צ'מעו סיפור[12]:
פ
עם אחת בחודש כסלו הרב מיכאל לסרי הוזמן להרצות בכנס למורות לא דתיות.
מיד כשנכנס החלה המולה בקהל לא מצא חן בעיניהן שהכניסו הרצאה של רב תורני.
הרב לא התבלבל וביקש חמש דקות בלבד!
כאשר מוסכם מראש במידה והרב לא יהיה מעניין הוא יעזוב את המקום.
המורות העדיפו ל'העיף' אותו מאשר לתת לו לדבר...
וכך הסכימו פה אחד לתת לו אפשרות לדבר חמש דקות.
הרב עלה לבימה ושאל: "מי מכן מכירה את השיר ה'שפן הקטן'? - שתרים אצבע!" כולן הרימו יד.
הרב ניצל את התמיהה שלהן ואמר: "יש לי 3 שאלות":
1. מדוע בחר המשורר דווקא שפן ולא חיה אחרת?! 
2. איך קרה שהשפן הצטנן אם הוא בסך הכל שכח לסגור את דלת?! 
3. למה נאמר שלוש פעמים - לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י לה לה לה אפצ'י ואילו בפעם הרביעית לה לה לה לה...  בלי אפצ'י?!"
המורות התגלגלו מצחוק ולשעת כושר זו חיכה הרב. והוא אמר:
"אני אענה לכן - שפן מורכב מהאותיות נפש.
נפש האדם עדינה היא אם לא סוגרת את הדלתות שבגוף בו היא נמצאת כמו: עיניים אזניים היא מיד מצטננת בעבודת ה' שלה מתקררת.
בפעם הראשונה האדם החוטא מזדעזע מהעבירה שהוא עשה וכך בפעם השנייה והשלישית אך בפעם הרביעית כבר נעשה לו הדבר כהיתר ולכן אין שם "אפצ'י" -כלומר אין את הרגשת הקרירות בעבודת ה'.
זה בדיוק מה שרצו היוונים שיקרה הם לא חיפשו להשמיד את גוף אלא את הנפש להכניס בלב כל יהודי את הקרירות ההרסנית שנותנת הרגשה של: "הנה לא קרה לי כלום".
כמובן שהרב נשאר לסיים את ההרצאה...

צריך כל-כך כל-כך להיזהר לא להתרגל לרע, לא להתרגל לחושך.
לא להשלים עם הלא טוב.  לא למשוך כתפיים ולגלגל עיניים ולהגיד – ככה זה. זה מה שיש.
אסור.
צריך שיהיה מאוד מאוד אכפת, כי אם לא, אז מתרגלים, ואחרי שלוש פעמים אפילו לא עושים אפצ'י.

איך זה יכול להיות בסדר שילד יהודי מתחבר עם ילדה גויה?
איך אפשר להיות שווי נפש לזה?
הרי אם בילדות זה מותר, אז למה שיהיה אסור בבגרות?
אם בכיתה אנחנו יושבים ביחד, אז למה אי אפשר להתחתן?

{

גם לנו הרבה פעמים נדמה שזו לא הסתרה מה שיש בעולם הזה, אלא שבאמת אין בעולם הזה כלום. והכל דמיונות, וכל הדיבורים על קב"ה הם הבל הבלים, כמו שפתח שלמה המלך את ספרו: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָם:  הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל: [13]", ואחרי 12 פרקים, שבעה פסוקים מהסוף, הוא חותם באותה מסקנה שבה הוא התחיל: "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל.[14]"
אבל האמת היא שלאורך כל הספר שלמה המלך מוכיח לנו את המסקנה הסופית שאיתה הוא חותם את הספר: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת-הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת-מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם:
כִּי אֶת-כָּל-מַעֲשֶׂה הָאֱלֹקִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל-נֶעְלָּם אִם-טוֹב וְאִם-רָע:[15]"

אז מה זה ההצהרה הזו בהתחלה ובסוף שהכל הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל?
רבי ישראל מרוז'ין נהג לספר[16] ש-הֲבֵל זה ראשי תיבות של הכל ברא לכבודו.
גם כאן הקב"ה מוסתר. אפילו בתוך ההבל הכי אהבל: אכן הכל ברא לכבודו!

אלא שגם אנחנו הרבה פעמים בבחינת ישנים, ולא רואים, ולא יודעים.
אבל לפעמים, כמו ליעקב, גם איתנו הקב"ה עושה חסד ענקי ומאפשר לנו להקיץ מהשינה, ולראות מה שלא ראינו קודם, לדעת את מה שלא היה לנו מושג שישנו ממש מתחת לאף שלנו: "וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃"

מפרש הרש"ר הירש: "אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה – יעקב בענוותנותו אינו מייחס את קרבת ה' אליו, אלא אל המקום. אכן אין צורך לבקש את ה' בשמים; אלא בכל מקום שאדם נקי מעוון מניח את ראשו – שם נמצא ה'! זאת מחשבתו הראשונה של יעקב. ואז הוא מוסיף: "וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי!" לא ידעתי שכבוד ה' שוכן בעולם הזה – ביחד עם האדם!"
"וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹקִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃[17]"

{

וכמה כח בוודאי זה נתן לו.
יעקב יוצא מא"י, במצב רע.  הוא נס על נפשו.
הוא במקום קשה. אבא שלו כועס עליו, אח שלו רוצה להרוג אותו.
והקב"ה מראה לו את דרכו של העולם בחלום הסולם שבו "מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹקִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים[18]": פעם למעלה ופעם למטה, אין מצב שהוא סטטי.

במדרש בראשית רבה מסופר[19] שעל היציאה הזו מדבר מזמור קכא בתהילים:
"שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים --  אל ההורים, למלפני ולמעבדני 
מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה.
מה כתיב ביה?
ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד!
מה אנא מובד סברי מן בריי, חס ושלום! לית אנא מובד סברי מן בריי!
[=מה אני מאביד תקוותי מבוראי? חס ושלום, אין אני מאביד תקוותי מבוראי]
אלא, עֶזְרִי, מֵעִם ה' --  
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
 
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן --  שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה' שֹׁמְרֶךָ;  ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
 
יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה;  וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ה', יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע:   מעשן ומלבן.
 יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ. ממלאך המות ה'.
ה', יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב."

עכשיו הוא יכול לצאת עם המון כח של ידיעה שהקב"ה איתו. ממש. בתוכו.
"וַיִּיקַ֣ץ יַעֲקֹב֮ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֕אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי׃"וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹקִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם׃"

{

זהו מהותו של חודש כסלו.
דוד אגמון, לא התת-אלוף, אלא תלמידו של הרב מדרכי שיינברגר, כותב באתר מודעות ומסביר לנו ש: "עם ישראל משול ללבנה. ממש כפי שהלבנה מתחדשת בכל חודש, כך קיימת בנו יכולת ההתחדשות. למעשה, בכל יום, ובכל עת יש התחדשות בבריאה כולה. כמו שאנו אומרים בתפילה, "המְחַדֵּשׁ בְטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית[20]". שורש המלה חודש משמעותו התחדשות. כל חודש מביא עמו אור חדש לבריאה. מסגרת קדושת זמן ייחודית המשמשת עבורנו כמדרגה להתפתחות רוחנית. כל חודש מסוגל לצמיחה בתחומים המיועדים לו, פועלים בו כוחות שונים, ומתגלים כלים ייחודיים לעבודת האדם."

"השם כסלו מלשון כיסוי-לו, שבחודש הזה כל הטבע מתכנס פנימה ומכוסה בהסתרה החורפית. הימים מתקצרים והלילות ארוכים יותר והחושך מתחזק בעולם. תנועה טבעית זו מסמלת גם את התנועה הרוחנית של כיסוי שנמשכת עד לגילו הגדול ביום כ"ה כסלו בו היה הנס והתגלה האור המיוחד של חג החנוכה. מזל החודש הוא מזל קשת. הפעם הראשונה שנראתה קשת בעולם היתה אחרי המבול וזה היה בחודש כסלו.

בחודש כסלו התגבר החושך הנורא של מלכות יון. ברובד הרוחני, מה שהיה חוזר ונשנה בכל שנה מחדש. לכן אנו צריכים להתעוררות גדולה בכסלו, לאחוז במידת החשמונאים שמסרו את נפשם על מנת לעורר את עם ישראל מהשינה הרוחנית אליה נפלו. למעשה תפקיד השינה הוא להכין אותנו אל ההתעוררות. כפי שמסביר הרב שיינברגר שליט"א, "השינה באה כדי לעורר את האדם, להביא אותו למדרגה גבוהה יותר. השינה זה כדי להיוולד מחדש, להוציא מההסתר הכי גדול את הגילוי הכי גדול. בתוך ההסתר והכיסוי של כסלו התגלה הנס של חנוכה. ההסתר דומה לזריעה והגילוי זאת הצמיחה" (שיחות). תכלית החושך זה גילוי האור. תכלית השינה זו ההתעוררות."

זה מה שישן יעקב בחושך והתעורר לאור גדול. זה מה שחלם והקיץ לידיעה חדשה, לראיה חדשה, ואז יכול היה לראות גם את הנס שנעשה לו.
כי אי אפשר לראות את הניסים של הקב"ה, אם לא רואים את הקב"ה גם בתוך ההסתרה שהוא מצוי בה כיום. כי אחרת זה הכל מקרה, קר, מקורר, ולא רואים. לא רואים. עיוורים.


{
2. תמונה שניה: יעקב פוגש את רחל.
גם בתמונה הזו יש גילוי. גשמי ורוחני.

יעקב יוצא בשליחות אביו ועם ברכתו, למצוא לו אישה גם הוא מחרן, ולא מבנות הכנעני:
"וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃
וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃
וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹקִ֖ים לְאַבְרָהָֽם׃[21]"

יעקב מגיע לבאר, היכן שהרועים מתכנסים עם עדריהם להשקות אותם. אלא שהאבן שעל פי הבאר כבדה מאוד, והם מספרים לו שהם זקוקים לכל הרועים של כל העדרים על מנת שיוכלו להסיר אותה מפתח הבאר ולדלות את המים שבתוכה.
ומה מספרת לנו התורה? "עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃
וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃ וַיִּשַּׁ֥ק יַעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת־קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃[22]"
כל-כך מרגשת התמונה הזו.

הבאר מכוסה. כמו חודש כסלו.
ויעקב מגלגל את האבן לבדו מעל פי הבאר. כמה כח הוא קיבל רק מלראות את ברכתו של אביו מתגשמת לנגד עיניו.
1. הוא מגלה את כלתו, את אהבת חייו.
2. הקב"ה מגלה לו נס: כשאתה מכיר בזה שאני איתך אתה יכול לבד מה שכמה רועים לא יכולים ביחד: לגולל אבן ענקית מעל פי הבאר.
ו-3. המים בבאר, שהיו מכוסים באבן גדולה, מתגלים.
העתיד שהיה מכוסה, לא ידוע, מתגלה.
החושך זז, ומתגלה האור הגדול.
ממש בימים ההם בזמן הזה[23]: חודש כסלו חשוך, אבל בתוכו טמונים ניסים עצומים. תיכף הם מתגלים.

הנה ממעמקי הקושי והכאב הוא עולה.
הוא גם מקיץ לדעת שהקב"ה איתו.      בתוכו.      
והוא גם נוכח לדעת שהוא לא רק לא עוזב אותו, אלא ממש מסייע בידו.

{

תורה גם היא נמשלה למים[24], ויעקב, אב 12 השבטים, שהיותו אבינו, ושעל שמו אנחנו קרויים עם ישראל, הוא זה שבעצם מגלה את קיומו של הקב"ה בעולם עוד לפני מעמד הר סיני, והוא זה שמגלה את המים שבבאר, את התורה, ומשקה באמצעותם את העדרים, אותנו.

יעקב פלמוני, חבר דגניה, כתב בספרו "עיונים ורחשי לב" כך: "בתנ"ך הבאר מלווה את האוהבים, והמים - יסוד הרוויה והפריון שבטבע -- מסמלים את קשר-הנצחים שבין האיש והאשה: "גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם[25] -- מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים;[26]" ; "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ[27], יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ.[28]" גורלם של יצחק ורבקה הוטל ליד הבאר, יעקב ורחל נפגשו על יד הבאר,[29] " ואנחנו יודעים שגם משה פגש את כלתו על יד הבאר.

אבל איפה יש לנו באר כיום, איפה נפגיש את בנינו ובנותינו שישתדכו?
בתוך הקמח יש לנו באר.

כשאת עושה הפרשת חלה, את מפזרת שתי כפות מלח בתחתית הקערה, ואז מנפה קמח לתוך הקערה, ואז יוצרת בערימת הקמח המנופה גומה שאליה את שופכת סוכר ושמרים ומים. אח"כ מוסיפים שמן, ולשים ולשים ולשים ולשים – עד שיש בצק אוורירי כמו ענן.
וכשאת מנפה את הקמח את מתפללת לסבלנות, וכשאת מוסיפה את הסוכר את מתפללת לראות את המתיקות שבאחר, וכשאת שמה את השמרים את מתפללת שה' יתן לך כוח, וכשאת מפזרת את המלח את מתפללת שה' יעזור לך למצוא את גבול הטעם הטוב, וכשאת מוסיפה את המים את מבקשת להיות מחוברת לה' שימלא את הבית שלך תורה, וכשאת שופכת את השמן את מתפללת למאור פנים, וכשאת לשה את מברכת את הילדים ואת הקרובים ואת כל מי שיאכל מהלחם שלך שירגישו את האהבה ששפכת לתוכו.
ומה את מתפללת כשאת יוצרת את הגומה בקמח?
אז הנה לך חידוש:
באנגלית, הם לא קוראים לזה גומה, הם קוראים לזה באר well[30]....  
ומי נפגש ליד הבאר? האבות והאמהות שלנו.
אליעזר בא כוחו של יצחק פגש את רבקה ליד הבאר.
יעקב פוגש בפרשתנו את רחל ליד הבאר.
משה רבינו יפגוש את בנות יתרו וביניהן את ציפורה אשתו ליד הבאר.
באר זה מקום נהדר לשידוכים.
אז כשיוצרים גומה בערימת הקמח, יוצרים באר, באר של שידוכים,
באר שלידה אפשר להתפלל מלא תפילות לשידוך הבנים והבנות, תפילות שעולות עד לב השמים.

{
3. תמונה שלישית: יעקב נושא את לאה במקום את רחל.
ממש נגמר לנו הזמן, ולכן לא נתעכב עכשיו לכל הסיפור הידוע לכולנו, אבל בקיצור נתעכב רק על הסימנים שנתן יעקב לרחל, שנתנה ללאה, כדי שתוכל להינשא עם יעקב במקומה.

בסוף הפרשה הקודמת שלנו, פרשת תולדות, היה יעקב אבינו בן 63. על-פי רש"י[31] עצר יעקב בבית מדרשם שֶׁל שם ועבר למשך 14 שנה לפני שהמשיך בדרכו כמצוות אביו ואמו לפדם, אדם נהריים, לחרן, בית דודו לבן, ולמצוא לו אשה שלא מבנות הכנעני. 

כשהוא פגש את רחל, והתאהב בה, והחליט שהוא רוצה לשאת אותה לאישה, הוא החליט לתת לה סימנים. קוד סודי בינו לבינה. משהו שרק שניהם יודעים.
למה?
כי הוא ידע מי הוא אבא שלה. הוא ידע שהוא לא אדם ישר, ורצה למנוע מצב שבו הוא יעבוד עבור רחל, אבל בסופו של דבר לא יקבל אותה.
מה היו הסימנים?
היה לו את הידע התורני שרכש בישיבה של שם ועבר , והיתה לו גם ירושה מהבית.
סימנים שעוברים במשפחה מדור לדור. הם היו באוהל של שרה, וחזרו לאוהל של רבקה.
הוא מסר לה ח.נ.ה
הוא מסר לה את שלושת המצוות של הנשים: חלה, נידה, ו-הדלקת נר.

{

אנחנו צריכים להיות מאוד ערים לסימנים העדינים שמתרחשים בתוך מערכות היחסים שלנו.
לשים לב לסימנים ששולחים לנו הילדים שלנו. אם הם במצוקה.
אם היה להם יום רע. אם כבד להם על הנשמה.
אנחנו צריכים לחפש אותם, להאיר אותם. הם לא תמיד גלויים, אסור להיות עיוורים.

הם לפעמים חבויים.  
הם לא קופצים ומראים את עצמם בצלילים וצלצולים ובנקודות ירוקות על מסכים.  
הם לפעמים מוסתרים.
לפעמים אחד הילדים סתם מתפוצץ עליך בלי סיבה – זה סימן.
סימן שדחוס לו בפנים, והכל עולה על גדותיו. וצריך לעזור לו להבין מה קורה לו.

לפעמים בני הזוג נעלמים. עסוקים מאוד. פחות בבית - זה סימן.
אולי לא טוב להם בבית. אולי חסרה להם תשומי. אולי לא נעים להם וצריך לבדוק איך אנחנו יכולים לעזור.

כי מתוך כל הקושי הזה יכול לצאת אור גדול מאוד. כי מתוך החושך נקיץ למציאות טובה אפילו יותר.
ובע"ה באחד השיעורים בעתיד, נדבר עוד על כל זה.

{
ואפילו בהסתרה[32] (לכבות הקלטה)

גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי
וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַסְתָּרָה
בְּוַדַּאי גַּם שָׁם נמצא הַשֵּם יִתְבָּרַך
גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד.


{

שיעורי בית לחודש כסלו:
חפשו את הניסים, את "נִסֵיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָנוּ[33]", את כל הדברים שמתרחשים בחיי היום-יום שלנו, ושלא תמיד אנחנו מקדישים להם את תשומת הלב הראויה, ולא תמיד אנחנו מכירים בחסד הגדול שעושה איתנו הקב"ה. פתחו את הדלת לראות את  כל "הַטּוֹב" של הקב"ה "כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמֶיךָ" ואם רק מקיצים אפשר ממש לראות את כל "נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתיךָ שֶׁבְּכָל עֵת, עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם."[34]".
תנו מקום לכל מה שהוא לא מובן מאליו.
זה הזמן הזה עכשיו ממש.

חודש קסום -- היו ברוכות.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

אגמון, ד. (אין תאריך). חודש כסלו לפי הקבלה. אוחזר מתוך http://www.mudaut.co.il/סוד-החודשים/חודש-כסלו-לפי-הקבלה-מקיף-ומעמיק

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשות ניצבים-וילך. עמ'שנט-שצא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב גינזבורג. י. (אין תאריך). צל האמונה. באתר גַל עֵינַי. אוחזר מתוך  http://www.pnimi.org.il/m/holidays/sukot/176-shadow-of-faith

הרב הכהן אשרוב, י. (אין תאריך). סדרת כוחות הנפש. [CD]. ישראל: תפילת ישי.

הרב מוהרנ"ת שטרנהרץ, נ. (אין תאריך). חומש דברים עם ליקוטי הלכות - פרשת וילך. עמ' שצא-שצג. ישראל: קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א. 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

פלמוני, י. (1972). עיונים ורחשי לב. עמ' 325. ישראל: הוצאת יסוד דגניה א'. אוחזר מתוך Google Books.

רבי קורדובה, מ. (יצא לאור לראשונה בוונציה בשנת שמט). ספר תומר דבורה עם פירוש ויאמר משה מאת הרב מרדכי שיינברגר. עמ' קס-קסב. ישראל: האור הגנוז.





[1] פ' וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' (7/12)
[2]  תקציר הפרשה מתוך אתר "גלים"
[3]  חג הגאולה או ראש השנה לחסידות הוא מועד המצוין מדי שנה בחסידות חב"ד, בתאריך י"ט בכסלו, לזכר שחרור מייסד חסידות זו, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהכלא הרוסי ביום זה בשנת ה'תקנ"ט.
[4]  דברים לא' יח': "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹקִים אֲחֵרִים."
[5]  ליקוטי מוהר"ן ("מורנו ורבינו הרב רבי נחמן") ח"א - תורה נו' ג' - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים ; וגם בהלכות סוכה ז' אות ד' ; וגם בהלכות גלות ה' אותיות ז' ט' לפי אוצר היראה מחלוקת כט')
[6]  בראשית כח' טז'
[7]  שם, ט' כד'
[8]  שם, מא' ד'
[9]  שם, שם ז'
[10]  רש"ר הירש: הרב שמשון בן רפאל הירש היה רב גרמני (1888-1808), מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19.
[11]  עפ"י דיווחי רדיו קול חי
[12]  עפ"י נועם זיגדון, החיזוק היומי שלי בווטסאפ
[13]  קוהלת א' א'-ב'
[14]  שם, יב' ח'
[15]  בראשית כח' יג'-יד'
[16]  סיפור חסידי שנהג לספר רבי ישראל מרוז'ין על שימוש בקניין גשמיים לצרכים רוחניים, באתר "גל עינַי".
[17]  בראשית כח' יז'
[18]  שם, שם יב': "וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹקִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ׃"
[19]  רבי שמואל בר נחמן פתח:
[20]  ברכת יוצר האור
[21]  בראשית כח' א'-ד'
[22]  שם, כט' י'-יא'
[23]  מתוך תפילת "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ"
[24]  מדרש שיר השירים רבה א' יט': "נמשלו דברי תורה במים"
[25]  שיר השירים ד' יב'
[26]  שם, שם טו'
[27]  משלי ה' טו'
[28]  שם,  שם יח'
[29]  עמ' 325... ההמשך קטוע במקור
[30]  שמעתי את זה לראשונה ממנחת הערב באירוע הפרשת החלה עולמית הראשונה שהתקיימה ב-SANDS בחורף 2014.
[31]  רש"י לבראשית כח' ט' (פרשת תולדות)
[32]  בשיעור הקשבנו לשיר "ואפילו בהסתרה" מילים: רבי נחמן מברסלב ומתוך עלון "חוט של לסד" ; לחן: שעיה גרוס ; ביצוע מקורי: יואלי קליין וילד הפלא נתן פוקס. בחרתי בביצוע החדש יותר של קובי פרץ ויעקב שוואקי (ספט' 2018): https://www.youtube.com/watch?v=vyKIt3hAZ4Y
במקור השיר פותח ביידיש: דער אייבישטער זאגט אינז קינדערלעך אנוכי הסתר פני ביום ההיא, אבער דרבי זאגט.
[33] מתוך ברכת ההודאה בתפילת העמידה
[34]  שם


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
I'd love to hear from you.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה