יום חמישי, 19 באוקטובר 2017

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת בראשית | כח' בתשרי ה'תשע"ח

💎בס"ד | בראשית: מדרש אותיות


🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬


אנחנו מתחילים שוב מהתחלה: "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃".

שואלים: למה מתחילה התורה באות ב' שהיא האות השניה באלף-בית, ולא באות א' שהיא האות הראשונה באלף-בית?

ספר הזוהר מספר, שכאשר עמד הקב"ה לברוא את העולם באו כל האותיות מהסוף להתחלה וביקשו שבהם יברא ה' את העולם.

האות ת' טענה: שמו וחותמו של הקב"ה הם אמת [האות הראשונה (א) והאמצעית (מ) והאחרונה (ת), בבחינת אני ראשון ואני אחרון (ישעיהו מ"ד, ו)] והאות ת' היא סוף חותמו של הקב"ה, ולכן ראוי שבי יברא ה' את העולם. משיב לה הקב"ה: האות ת' היא גם סופה של המילה מות. לדברי הגמרא (שבת נה, ע"ב) היא שמורה לצדיקים המקיימים את התורה מא' ועד ת', ונועדה להיפרע מהרשעים. כדברי הנביא (יחזקאל ט, ד): "וְהִתְוִיתָ תָּו עַל-מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים." שכן אם משמיטים את האות א' מהמילה אמת נשארה המילה מת. לכן לא ניתן לברוא בה את העולם.

האות ש' טענה: שמו של הקב"ה הוא ש-די. ולכן ראוי לברוא באות זו את העולם. משיב לה הקב"ה: שהאות ש' היא גם מהמילה שקר. האות ש' בפני עצמה היא אמנם טובה, אך האותיות הסמוכות לה ק' ו-ר', הופכות את המילה לשק"ר. מסביר הזוהר: כל שקר כדי שיתקיים חייב להכיל בתוכו יסוד אמיתי. לפיכך, האותיות ק"ר המסמלות את הצד השלילי, נוטלות לעצמן את האות ש' שהיא יסוד חיובי, וכך יוצרות לעצמן קיום, קש"ר. לכן לא ניתן לברוא בכל האותיות הללו את העולם.

האות צ' טענה: בי ראוי לברוא את העולם שכן בי הצדיקים נחתמים ואני שמו של הקב"ה, ככתוב (תהלים,יא,ז): "כִּי-צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב." השיב לה הקב"ה: ראוי שהצדיק תהיה נסתרת, בבחינת צדיק נסתר ומקומה ראוי לה. ולכן לא ניתן להתחיל באות  זו לברוא בה את העולם.

האות פ' טענה: בי ראוי לברוא את העולם שכן הגאולה העתידה לבוא לעולם, היא מהמילה פדות. השיב לה הקב"ה: באות זו מתחילה גם המילה פשע. והם הפשעים הנסתרים, הדומים לנחש שלאחר שהוא מכיש הוא מביא את ראשו לתוך גופו. כך האות פ' ראשה כפוף לתוך גופה וידיה פרושות החוצה לחטוא. לכן לא ראוי לברוא בך את העולם.

האות ע' טענה: בי ראוי לברוא את העולם שכן בי מתחילה המילה ענווה. השיב לה הקב"ה באופן דומה: מהאות ע' באה גם המילה עוון. ולכן לא ראוי לברוא בך את העולם.

האותיות ס' ונ': חייבים להיות סמוכים אחד לשני ואי אפשר לשנות את מיקומם. האות סמך תומכת באות נון. כדברי הפסוק (תהלים,קמה,יד): "סוֹמֵךְ ה' לְכָל-הַנֹּפְלִים."

האותיות מ' ל' כ': אף הם חייבים להיות במקומם , כי העולם צריך מלך ולא ניתן לברוא בהם את העולם. באותה שעה שהתדיינה האות מ', באה האות כ' מלפני כסא הכבוד ודרשה שבה ייברא העולם. החזיר אותה הקב"ה למקומה, שכן מאות זו באים המילים כליה. וכלה ונחרצה.

האות י' טענה: בי ראוי לברוא את העולם שכן בי היא התחלת השם המפורש שם הוי"ה. השיב לה הקב"ה: די לך האות י', שאת חקוקה ורשומה בי, לא ראוי שתיעקרי משמי .

האות ט' טענה: בי ראוי לברוא את העולם שכן הקב"ה נקרא טוב וישר. השיב לה הקב"ה: הטוב שלך הוא סתום וגנוז בתוכך. כאמור (תהילים לא,כ): "סוֹמֵךְ ה' לְכָל-הַנֹּפְלִים." ומכיוון שכך, אין לטוב זה חלק בעולם הזה שעומד להיברא אלא לעולם הבא.
בנוסף לכך האות ח' היא לנגדך וכשתתחברו יהיה חטא.

האות ז' טענה: בי ראוי לברוא את העולם , שכן בי שומרים בני ישראל את השבת, ככתוב (שמות, כ,ז): "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ." השיב לה הקב"ה: מהאות ז' גם מגיעים כלי זין וקרב. ולכן לא ראוי לברוא בך את העולם.


האותיות ו'-ה' טענו שהם רשומים בשם ה' שם ה-ו-י-ה. משיב גם להם ה': די לכם שאתם רשומים בשמי, לא אברא בכם את העולם.

באו האותיות ג' וד' לפני ריבונו של עולם ואף הם רצו שבהם יברא ה' את העולם ויפתח את פרשת הבריאה. השיב להם ה': האותיות ג' וד' עליכם להיות זה עם זה, שהרי "לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ." (דברים טו,יא). ויש לגמול עמהם חסד. האות דלת היא מלשון דלות, והאות גימל היא מלשון גמילות חסדים. על הגביר העשיר, לתת צדקה ולגמול חסד עם העני הדל. אל תיפרדו זה מזה. די לכם להזין זה את חברו.

באה לפני ה' האות ב' ואמרה לו: ריבונו של עולם, האם נוח ורצוי לפניך לברוא בי את העולם? שהרי אני מלשון ברכה ובי מברכים אותך עליונים ותחתונים. משיב לה הקב"ה: ודאי שאברא בך את העולם ואת תהיי  האות הראשונה בבריאת העולם: בראשית ברא.

עמדה האות א' ולא נכנסה לפני ה'.
שאל אותה ה': מדוע אין את נכנסת לפניי כשאר כל האותיות.
השיבה לו: מכיון שראיתי שכל האותיות נכנסות וחוזרות ריקם ללא תועלת, אם כן למה אכנס לשם?
שואל אותה הקב"ה: הרי האות ב' נכנסה וזכתה לתועלת  שבה ייברא העולם?
משיבה האות א' תשובה נוספת: לאחר שראיתי שהובטחה לאות ב' הזכות שבה ייברא העולם, לא דחקתי את עצמי להיכנס, שכן לא היה ראוי למלך שהבטיח לתת מתנה גדולה לעבדו לחזור בו מהבטחתו ולהעבירה לאחר.

ה' בחן את האות א' ומצא שהיא ראויה. ולכן אמר לה: למרות שבך לא ייברא העולם, גם עבורך יש לי זכות שמורה. את תהיי הראש של כל האותיות, כל החשבונות יתחילו בך,  ולא יהיה הייחוד שלי אלא באות א'. כאמור (דברים, ו, ד): "לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ." וכל ייחוד ואחדות אינם אלא באות א'.

שנזכה להיות באחדות, מאוחדים, כמו ארבעת המינים, כל השנה.


שבת שלום – באהבה, סמדר 🍓



> תרגום הזוהר מתוך "דרשה לשבת בראשית" באתר "תפארת רפאל".

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר



אין תגובות:

פרסום תגובה