יום חמישי, 27 באוקטובר 2016

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: גם עונש צריך לדעת איך לתת | פרשת בראשית | כו' תשרי ה'תשע"ז

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בראשית
גם עונש צריך לדעת איך לתת

החגים מאחורינו, ואחרי החגים מתחדש הכל[1], והנה התחלנו מבְּרֵאשִׁ֖ית: שנה חדשה ואותה תורה -- אבל מחדש.
ועל כך מביאה סיון רהב-מאיר[2] רעיון שמצאה בשיעורי הרב משה שפירא על לימוד התורה שהוא: "לימוד סיבובי ומעגלי, לימוד שחוזר על עצמו, לא חוזר בכל סיבוב לאותה נקודה... סוג של ספירלה... יש כוח לתנועה הסיבובית, (כמו בורג) להתקדם בכל פעם קצת.. -  להגיע למקומות חדשים." ומסכמת: "אנחנו לא מתחילים, אנחנו ממשיכים להתחיל"[3].

בספר ותן חלקנו כתוב: "בשם רבנו החיד"א יסוד חשוב על אמונתו בה'... בחיבור הפסוקים המסיימים את ספר התורה והפסוקים המתחילים אותו... הבריאה, הבריות, החיים, הכל, ממחישים לפנינו את קיומו של השי"ת. זאת רומזת התורה בחיבור הפסוק האחרון והפסוק הראשון: לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל[4] - בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א הִ֑' אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ[5] - לעיני בני ישראל נובטת האמונה בה' מעצם הבריאה, השמים והארץ." זה כמו לקחת דף נייר ולהפגיש את הצד הימני עם הצד השמאלי שלו. מה שהיה קודם שני צדדים, שני קצוות, שני מקבילים, התחלה וסוף, הופכים להיות מחוברים במעגל אינסופי שבו אין גבול של ממש בין ההתחלה והסוף, שבו המילים מקבלות משמעות אחרת: ה' ברא את העולם לעייני כל ישראל! וגם: זה שיש בורא לעולם, וזה שבורא העולם הוא הקב"ה, עומדים תמיד לנגד עייני כל ישראל.

בפרשת בְּרֵאשִׁ֖ית אנחנו מתוודעים אל עצמנו: איך נוצר עולמנו, איך באנו לעולם, מהו העולם, ומתחילים לקבל רעיון לגבי מה מצופה מאיתנו כאן. המצווה הראשונה, והיחידה בפרשת בְּרֵאשִׁ֖ית, נוגעת להמשכיות שלנו: "...פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ...[6]" ה' כאילו אומר, אתם כאן קודם כל כדי למלא תפקיד, להמשיך את מה שהתחלתי. אני הבאתי אתכם לעולם, עכשיו תורכם.

{

הרב זלמן שניאור בעל התניא אמר כי "יש לחיות עם הזמן" והכוונה היא "שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע, לא רק ללמוד אותה בכל יום אלא 'לחיות' עמה ממש, עם ההוראה בעבודת ה' הנמצאת באותה פרשה". 
ועל זה מוסיף הרב וולבה בהקדמה לספרו: "וידועים דברי הגר"א המובאים בספר מעלות התורה, כי תרי"ג המצוות הם כללים, ופרטי המצוות ישנם בלי שיעור, כי הרי ישנן פרשיות שלימות שאין בהן אחת מתרי"ג מצוות, ולא יתכן שתהא פרשה בתורה בלי מצוות; ובהכרח כי בכל פרשה בתורה ישנן מצוות פרטיות. בלימוד החומש יש לעמוד על המצוות הפרטיות האלו הזרועות בכל פרשה ופרשה בתורה."

פרקים ג'-ד' של ספר בְּרֵאשִׁ֖ית הם לדעתי שיעור מרתק ופרק חובה בהלכות הורות טובה. כאן אנחנו פוגשים את הילדים הראשונים של הקב"ה: אדם וחוה, וילדיהם קין והבל, ומתיאור הקורות אותם ומערכת היחסים שלהם עם ה', אנחנו מגלים את המצוות הפרטיות שלנו בכל הקשור להורות טובה.

{

בשנה שעברה נפל לי אסימון. תוך כדי קריאת הפרשה וסיפורם של אדם וחוה, אבל בעיקר של קין והבל,  ממש ראיתי פתאום בתוך הפרשה איזה שיעור מאלף הקב"ה נותן לנו בהורות, ואיך הוא מראה לנו אחת לאחת איזה אבא אוהב הוא ואיך גם אנחנו יכולים[7].

אחרי הכל, איזו סיבה אחרת יכולה להיות לתורה לספר לנו על כך שהקב"ה ברא ילדים שממרים את פיו, שלא עושים מה שהוא מבקש מהם, שלוקחים לעצמם חירות לעשות מה שהם רוצים גם אם זה עומד בניגוד גמור למה שהוא ציווה?
ובכלל, בשביל מה לספר לנו שאדם וחוה ילדיו הראשונים, אלֶה שהוא יצר בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ[8], לא מצליחים לדחות סיפוק ולהתאפק שלוש שעות לא לאכול מעץ הדעת? ושקין קם והורג את אחיו רק בגלל שהוא מקנא?

לכאורה לא מובן איך אפשר לומר אבא אוהב על אב שנותן עונשים כאלה גדולים וקשים, גם לאדם, גם לנחש, גם לחוה, וגם לקין. ברור שישנה כאן הוראה עבורינו. ברור שיש כאן כדברי הגר"א מצוות פרטיות במיוחד בשבילנו. אנחנו לומדים הרבה מהתנהלותו של הקב"ה עם ילדיו, ובעיקר אנחנו לומדים איך הורה צריך לתת עונש ולילדו – כי גם עונש צריך לדעת איך לתת.

{

וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּֽהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ[9]:
הרב רונן חזיזה כותב: "לאדם וחוה נולדו שני בנים: קין והבל. קין היה עובד אדמה, והבל היה רועה צאן. כעבור זמו, קין הביא מנחה לה' מפרות בזויים שגדלו בשדהו, והבל הביא מהראשונים ומהמשובחים שבעדרו. אש ירדה מהשמים רק על קורבנו של הבל, וקין התרגז והתבייש. ה' אמר לו: "על מה את מתרגז? הלא אם תשתפר - תתעלה, ואם לא – יצר הרע תמיד ירצה להכשילך אבל הבחירה בידך לשלוט עליו". קין האשים את הבל, וכאשר היו מרוחקים מהוריהם, התנפל קין על הבל והרגו."

קין עשה את הלא יעשה. הוא קם על אחיו, דמו ובשרו, והרג אותו. הוא כל-כך התרגז על מה שנראה היה לו חוסר צדק. הרי הרעיון להביא מנחה לה' היה שלו, הבל אחרי הכל רק העתיק ממנו. אבל הבל העתיק ממנו ושיפר. הוא לא רק הביא מנחה, הוא בחר את המובחר שבמובחר להביא לה'.
קין לא רצח את אחיו בעיוורון כעס רגעי, אלא מתוך נקמנות מתוכננת. קין חיכה עד שיהיו בשדה, רחוקים מהוריהם ומעייני אנשים, ורק אז התחיל לריב עם הבל אחיו והרג אותו.  

ומה עשה ה'? איך האבא שלו הגיב? יש לנו כאן ממש פרוטוקול. סדר מאוד מסויים. התוכנית ברורה, וזה הולך ככה[10]:                                                                                            

1.     "וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ... " ראשית ה' פונה לבן שלו ובעדינות וברכות שואל אותו איפה אח שלו. ה' הרי יודע בדיוק איפה אחיו. וה' גם יודע בדיוק מה קרה. אז בשביל מה הוא שואל? אומר רש"י: אי הבל אחיך:  להכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר אני הרגתיו וחטאתי לך: ומסביר לנו שה' פנה אל הבן שלנו בצורה נינוחה ורגועה כדי לתת לו הזדמנות להתוודות. יש כאן למידה עצומה: גם כשהבן שלך עושה את הדבר הנורא מכל אתה לא צועק עליו. אתה לא מפחיד אותו עוד יותר. הרי אחרי שעשה את מה שעשה וראה את גופת אחיו מוטלת לרגליו בודאי שהיתה איזו שהיא התפכחות מהמעשה הנורא שעשה ובודאי הרגיש מבוהל מאוד. ועם כל הזעזוע של ההורה – הוא עדיין כולו מכוון לרווחת הבן שלו והוא פונה אליו בנחת, ברגוע. מכין לו את הבמה הכי מכילה מאפשרת ומקבלת. כל זה כדי לתת לו הזדמנות להיות וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם[11]: להתוודות על מה שעשה, להצטער על זה בכנות ולהבטיח מכל הלב שלא יחזור על זה שנית, ואז אפשר יהיה לרחם עליו ולתת לו עונש מופחת (או לסלוח לואו אפילו למחול לו ממש.)

2.      "...וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי:" אבל קיין בחר ב-מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ[12]; קין לא הרים את הכפפה שה' שלו זרק לו. הוא לא הודה והוא בטח לא הביע חרטה. נהפוך הוא, קין בחר להוסיף חטא על פשע[13]: לא רק שהוא לא הודה ברצח אחיו, הוא היתמם וניסה להתנער מכל הענין באומרו שהוא לא השומר של אחיו ובעצם שיקר באומרו שהוא לא יודע ושאין לו מושג איפה אח שלו.

3.      "וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה: וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּֽצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ: כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּֽת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ:"  זהו זה. חלון ההזדמנויות נסגר. ה' נוזף בקין ומבהיר לו שהוא יודע בדיוק מה קרה, ואז מטיל את העונש: א. האדמה שספגה את דמו  של הנרצח תקבל עונש נוסף[14] וכוחה יחלש. ב. קין מקבל עונש כפול, הראשון: הוא לעולם לא יוכל להמשיך להתפרנס מהאדמה שאותה עבד עד כה. והשני: נגזר עליו לנדוד ולנוע בעולם מבלי להשתקע במקום אחד, מבלי שיוכל אי פעם להכות שורשים באדמה. הוא לעולם לא יוכל להתנחל ולשבת בשקט, הוא לא ימצא מנוחה לרגליו.
אנחנו לומדים שני דברים חשובים. האחד, שיש קשר בין המעשה לעונש. וזוהי למידה מדהימה: אם כבר מגיעים למצב שצריך לתת עונש, כשהורה נותן עונש צריך שיהיה קשר בין המעשה לעונש. והשני, שגם מי ששותף לפשע אחראי לפשע ויש בו אשמה, וגם הוא יקבל עונש.
אנחנו לומדים שגם להשתתפות כביכול פסיבית יש מחיר. להסב את הראש ולעשות כאילו לא ראית ולכסות על עוולה עושה אותך אחראי במידת מה לפשע, ובכך שותף לו.

4.      "וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־ה' גָּד֥וֹל עֲוֹנִ֖י מִנְּשֽׂוֹא: הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל־מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי:" עכשיו קין מתמוטט. הרד"ק אומר שקין אמר "גדול עונשי מלקבל אותו... והיה כמבקש להקל בעונשו" ואמר שהעונש הזה הוא יותר מידי, גדול מידי. עכשיו כשהכל בחוץ על השולחן הוא מבין שהוא לבד. לשאת את תוצאות מעשיו לבד. לחיות עם מה שעשה לבד. לנדוד בארץ לבד, ולבד להסתתר מפני הקב"ה. עכשיו הוא מתחנן ומנסה לעורר את רחמיו של ה'.

5.      "וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ ה' לָכֵן֙ כָּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם ה' לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּֽוֹת־אֹת֖וֹ כָּל־מֹֽצְאֽוֹ:" וזה הקטע המכונן עבורי. בפסוק הזה ממש התרגשתי. ה' בעצם אומר לקין:  אפילו שעשית מעשה שלא יעשה, ואפילו שאני מאוד כועס על מה שעשית, ואפילו שמגיע לך עונש באמת גדול, וגם נתתי לך אחד כזה – אני עדיין אוהב אותך! אתה עדיין יקר לי! אני לא רוצה שתיפגע או שיפגעו בך! את העונש שלך אתה צריך לרַצות אבל אני עדיין אשמור עליך ואגן עליך בפני כל מי שינסה להכות אותך או להרוג אותך. אני אשים עליך אות, סימן להגנה. אתה אמנם תהיה לבד, אבל לא תהיה נטוש. אני תמיד איתך.
נכון מדהים?

וכאן שמעתי את הקליק של נפילת האסימון. התורה מורה מסר מופלא להורים:
          עונש לא נותנים מתוך כעס.
          לא מענישים את הילד בחֵרֶם.
          לא מונעים ממנו אהבה והגנה.
          העונש צריך להתאים למעשה, אבל
          לא צריך להוסיף על העונש גם חוסר זמינות רגשית של ההורה.
          אפשר לתת עונש ועדיין להיות עם הילד בעונש שלו.
          לא עושים ברוגז עם הילד רק כי הוא טעה.
          אפשר להעניש ועדיין לחבק אותו,
          להצטער איתו ביחד,
          להיות לו למשענת ולתמיכה במקום הקשה הזה
          על מנת שיוכל ללמוד מהניסיון,
          וכדי שיוכל לצמוח ולגדול ממנו
          ולא לצאת חס וחלילה פגוע עוד יותר.
תפקיד ההורה הוא לחנך ולא לפגוע בנוסף לפגיעה של העונש.

המסר הוא: כן, שגית ומגיע לך עונש, ובכל זאת: אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם!

{

מקורות:

הרב פרישמן, ב. הרב יצחקי. ח. (ה'תשע"ז). הגות: לעיני כל ישראל. בתוך הרב נ' צ' מנדלסון (עורך), ותן חלקנו (עמ' 210-211). בני ברק: מאורות הדף היומי.

חב"ד AM. (23.10.2006). לחיות עם הזמן. אוחזר מתוך http://www.chabad.am/48/8124.html.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. בראשית. (עמ' א'). ירושלים: משפחת וולבה.

הרב חזיזה, ר. (אין תאריך) הסבר עלית רביעי, בתוךתורה מאירה. חומש בראשית. (עמ' יא'). צפת: מוצרי איכות לנשמה.

הרב קמחי דוד. (תר"ב). פירוש רד"ק על התורה: ספר בראשית, ד. [גרסת גוגל ספרים] אוחזר מתוך https://books.google.com/books?id=F4AtAAAAYAAJ&printsec=frontcover&hl=iw&source=gbs_ge_summary_r&cad=0#v=onepage&q&f=false  





[1]  עפ"י השיר "התחדשות אחרת" מאת נעמי שמר ע'ה
[2]  מתוך החלק היומי בווטסאפ: איך ממשיכים להתחיל? מה-25.10.16
[3]  בפראפרזה על "אנחנו לא מתחילים מבראשית, אנחנו ממשיכים מבראשית" של הרבנית ימימה מזרחי:
[4]  דברים לב' יב': שלושת המילים האחרונות של הפסוק האחרון בחומש החמישי והאחרון
[5]  בראשית א' א': הפסוק הראשון של הפרשה הראשונה בחומש הראשון
[6]  ברשית א' כח'
[7]  אבל בתקופה ההיא כתיבת יַהֲדוּת וְהוֹרוּת השבועי היתה רק בגדר חלום, שאיפה, רצון, הר ענקי שממש לא ידעתי איך מטפסים עליו. ב'ה שהביאני עד הלום, ושיתן לי כח להמשיך ולעשות. אמן.
[8]  בראשית א' כו'
[9]  בראשית ד' ח'
[10] סעיפים: 1-2. בראשית ד' ט' ; 3. בראשית ד' י'-יא'-יב' ; 4. בראשית ד' יג'-יד' ; 5. בראשית ד' טו'
[11] משלי כח' יג'
[12] שם
[13]  עפ"י איוב לד' לז': כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל-חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע 
[14] עפ"י רש"י: ארור אתה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטוא: אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו': והנני מוסיף לה קללה לא תוסף תת כחה:


  

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה