יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מי מצפה ממכם ליותר? | פרשת נח | א' מרחשוון ה'תשע"ז

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת נח
מי מצפה ממכם ליותר?

אלף שנה חלפו מאז בריאת העולם, והלכלוך בעולמו התחתון של הקב"ה מאוד מפריע לו. הוא מתכנן לשטוף את רצפת דירתו בתחתונים עם הרבה מים, לנקות טוב טוב, ואז להתחיל מחדש בעולם רחוץ נקי ומצוחצח. לצורך הענין הוא מגייס את נֹ֔חַ.
"נֹ֔חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו... [1]", שעליו מוטלת המשימה לבנות ספינת ענק הנקראת תֵּבָ֑ה, שאליה יבואו בכוחות עצמם[2] שניים שניים מכל מין, האריה והממותה, הגמל והשיבוטה, וגם ההיפופטם[3], וכל שאר מיני "הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה[4]".
ו"מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ[5]", לא רק כי הם צריכים להתרבות בעולם החדש, הם גם אמורים לשמש קורבנות ומזון כשר.
וכך כותב הכלי יקר: "תקח לך שבעה שבעה. פירש"י לכך צוה להביא מן הטהורים ז' כדי להקריב מהם קרבן, אין טעם זה לבד מספיק שהרי לא כל הטהורים ראויין להקרבה כצבי ואיל, ולא כל עוף טהור ראוי להקרבה, ואיך דקדק מזה שלמד נח תורה. אלא עיקר הטעם הוא לפי שהם טהורים על כן אוכלים מהם הרבה לפיכך הם צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה."

"וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה':[6]" מציאת חן בעייני ה', ובכלל למצוא חן זה עניין מאוד רציני.
הרבנית ימימה מזרחי מגלה לנו ש: "כלום טוב לא היה בו. נח לא היה כדאי[7], אומרים חז"ל. למעשה גם הוא היה אמור למות במבול כמו כל בני דורו, אלא שהיה לו חן." ומסבירה ש"זה סוד נורא גדול, מציאת חן" שמשה רבינו בעצמו התפלל לה': ""אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...[8]"  כמה טורח משה רבנו על החן הזה: "וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ? [9]"  אני כל כך רוצה לְרַצוֹת אותך, ריבונו של עולם". ולא רק משה רבינו. הרבנית ימימה ממשיכה: "כל מה שיש לאסתר המלכה הוא מתנה אחת בלבד, והמתנה הזו מצילה אותה: "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת. [10]"  " וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ. [11]" ומסכמת: "נח מצא חן בעיני ה', כי היה שומר את עיניו. כך אומרים חז"ל במדרש, והזוה"ק מוסיף: בסתר. גם בסתר נח היה צנוע." נח כל-כך מצא חן העייני הקב"ה שהוא בחר רק בו להינצל מהמבול הגדול שהוא עומד להביא על העולם. בו, ובאשתו, ובשלושת בניו וכלותיו. שמונה איש. ארבע אמהות, וארבעה אבות שיתחילו מחדש את העולם החדש שאחרי המבול.

{

נח ובני משפחתו ישבו שבעה[12] ימים עד שכל החיות הגיעו אל התיבה. וכשכולם היו בפנים, והדלתות נסגרו, החל לרדת המבול שנמשך ארבעים יום וארבעים לילה.
ואז זה קורה: "וַיִּ֜מַח אֶת־כָּל־הַיְק֣וּם | אֲשֶׁ֣ר | עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵֽאָדָ֤ם עַד־בְּהֵמָה֙ עַד־רֶ֨מֶשׂ֙ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־הָאָ֑רֶץ וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה:[13]"

מה זאת אומרת וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ?
למה מתכוונת התורה? רק נח נשאר בתיבה?
ואם כן, אז למה מיד אח"כ כתוב "וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה"?
או שרק נח, או כל מי שעוד איתו בתיבה. איך אפשר גם אַךְ־נֹ֛חַ וגם וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ?

רש"י פירש: אך נח: לבד נח,  זה פשוטו. ומביא שני פירושים: א. ומדרש אגדה (ב"ר) גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ו-ב. יש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ועליו נאמר (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם.
רש"י מביא שני פירושים על-מנת להסביר לנו על מה אַךְ־נֹ֛חַ נאנח: אַךְ אַךְ אַךְ...
האחד מבראשית רבה שבו מסופר שהעבודה לדאוג לכל החיות היתה מסביב לשעון, וללא הפוגה, עבודה כל-כך קשה, טרחה רבה כל-כך, שהוא ממש גנח ונאנק והזיע ומסר נפשו למען הזולת. הוא נתן את כל כולו, וכמו שאומרים אצלנו "יָרַק דָּם".

הרבי מלובביץ' מסביר שהדיוק של שני הפירושים האלה של רש"י מורים לנו דרך בעבודה.
הפירוש הראשון מלמד אותנו "עד כמה צריך יהודי להתמסר לשליחותו, להשפיע ולסיע לאלו הנמצאים בשפל המדריגה... גם אם הדבר גורם לטורח רב, עד כדי מצב של "גונח וכוהה דם " ר"ל, עליו להמשיך ולקיים את שליחותו ויהי מה."

הפירוש השני מדבר על כך שנח איחר בהבאת מזונו של האריה. ומסביר הרב וולבה כך: "זה היה עונש מן השמים, ולא מחמת רעבונו של הארי. עבודה עצומה היתה מוטלת עליו, אבל כיון שלא מילא את תפקידו, נענש. "הן צדיק הארץ ישולם" – הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה."

הרבי מלובביץ' ממשיך ומלמד אותנו שצריך מאוד לשים לב שלא תיווצר בעיה כי "כאשר יהודי מרגיל את עצמו שלא להתחשב בטורח ובקושי" (של עצמו), "אלא להתמסר לשליחותו של הקב"ה בכל מצב –  עלול הוא לחשוב, כי כשם שהוא מוכן לוותר על מנוחת הגוף שלו וצרכיו הגשמיים, כך ינהג גם עם זולתו "בחוזק יד" ויתבע ממנו שיוותר על צרכיו שלו; וזה מה שבא להשמיעינו הפירוש הב'...", והרבי מלובביץ' מדייק לנו: "...שנח נענש רק משום "שאיחר מזונות לארי", שכן לצרכי הזולת יש לדאוג בשלימות, ואם מחסירים בהם או אפילו רק מעכבים אותם – מגיע על כך עונש ח"ו."
כלומר, נח נענש כי התרשל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהוצבו לו, שהם לפי הרבי מלובביץ': "מעצמך צריך אתה לתבוע להגיע למדרגות נעלות של "אתכפיא"[14]; אולם בשביל הזולת צריך אתה להעמיד את כל מה שהוא צריך, "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו"[15], בעתו ובזמנו!"

{

הרבה פעמים אני שומעת מהורים ביטויים כגון אלה:
"אני יורקת דם בשביל הילדים האלה", או
"אני עובד כמו חמור בשביל המשפחה", או
"את הנשמה אני נותנת, את הנשמה...", וגם
"לגדל ילדים זה המון עבודה".
וכולם אמת!
כל הורה יעיד שלא קל להיות הורים. נדרשת הקרבה עצומה על-מנת לגדל את הדור הבא. כל דור עם האתגרים שהוא מציב להורים, וכל דור הורים משוכנע שאת הילדים שלו קשה הרבה יותר לגדל מהילדים שגידלו הוריו.

הקושי הוא בהחלט אובייקטיבי.
יש שני משאבים עיקריים שכולנו זקוקים להם, ובעיקר הורים שצריכים לטפל לא רק בצרכים של עצמם אלא גם בצרכים של אנשים (קטנים) אחרים: זמן ו... לא. לא כסף. כמובן אנחנו זקוקים גם לו, אבל בעיקר... אנרגיה. האנרגיה שלנו. או במילים אחרות: כח.
ושני המשאבים האלה מאוד מוגבלים. הזמן, כולנו יודעים, עובר בין אם נרצה או לא נרצה. וצריך כל הזמן להספיק, לא לאחר, להגיע בזמן. לפעמים עושים דברים בו זמנית כי באמת אין ברירה. למשל לבשל ותוך כדי לעזור לילדה עם השיעורים, ולדבר בטלפון עם חברה. או לעבור על הדואר, להרים את הילדה על הידיים ותוך כדי לנהל גם שיחה עם האישה.

והכח - את המאה אחוז (שאצל כל אחד הוא שונה) צריך לחלק בין כל המטלות, והאחריות, והדרישות, ולפעמים יש כל-כך הרבה מה לעשות, והכח פשוט נגמר. פיזית הוא נגמר.

אבל הקושי הגדול ביותר הוא לאו דווקא פיזי, הוא פנימי, הוא רגשי, והוא ההורה עצמו.
רוב ההורים שאני פוגשת דורשים מעצמם המון. יש להם ציפיות מאוד גבוהות מעצמם.
וכגודל הציפיות, גודל האכזבות. והבעיה הגדולה עוד יותר היא שיש לזה אפקט שלילי מצטבר.

יש יחס ישיר בין גובה הציפיות של האדם מעצמו, לערך העצמי שלו.
מה שקובע את היחס היא המציאות.
ככל שהפער בין המציאות לציפיות גבוה יותר, הערך העצמי נמוך יותר.

במילים אחרות: יש רצוי, ויש מצוי.
יש את מה שרוצים, את מה ששואפים אליו, את מה שאדם מצפה מעצמו להשיג. זה הרצוי.
ויש את מה שהאדם אובייקטיבית יכול,  מסוגל, אפשרי, הגיוני. זה המצוי.

אם מה שרוצים נמצא בשמים, ואין כנפיים, אז זה לא מציאותי, זה לא מצוי.
וכששואפים לשמיים אבל מסוגלים לעמוד רק על האדמה, אז המרחק מהשמים לאדמה גדול מאוד, וההתרסקות הרסנית. זו דוגמא לפער גדול בין הרצוי למצוי. במקרה כזה לאדם יהיה ערך עצמי מאוד נמוך מכיוון שהוא לעולם לא יוכל להגיע לאן שהוא מצפה מעצמו להגיע. ומכיוון שחייו רצופי אכזבות הוא לאט לאט מאבד את הביטחון בעצמו וביכולות שלו.

אם אותו אדם יצפה מעצמו להגיע לדבר הנמצא בצמרת העץ, זה מציאותי. את זה הוא יכול. המרחק מצמרת העץ לאדמה אינו גדול כל-כך, הפער בין הרצוי למצוי קטן יותר. במקרה הזה בכל פעם שהוא יצליח לטפס על העץ ולהשיג את מה שהוא רצה, הוא יחווה הצלחה, ורצף של חוויות מוצלחות מעלה את הביטחון העצמי, ואת תחושת הערך העצמי.

{

כשהורים מצפים מעצמם הרבה מעבר למה שהם באמת יכולים ומסוגלים, הם בעצם מבטיחים לעצמם חיים רצופי תחושת כישלון מתמדת, חוסר מרוצות עצמית, ביטחון עצמי מעורער וערך עצמי נמוך. קוראים לזה פרפקציוניזם: שאיפה למושלמות יתר. יותר מהאפשרי לאדם הספציפי הזה.
לפעמים הורים משווים את עצמם להורים אחרים, רק כדי למצוא את עצמם מעמיקים את תחושת חוסר המרוצות שלהם מעצמם.

אפקט שלילי נוסף הוא הדוגמא שהם מהווים לילדיהם.
ילדים לומדים הרבה יותר ממה שהם רואים, ופחות ממה שאומרים להם.
מדהים לגלות בשיחות עם ילדים לאיזה דקויות הם מסוגלים לרדת באבחנתם את אישיותם של הוריהם, רק מצפיה בהם.
הבעיה היא שגם אם הם רואים התנהלות שברור להם שהיא לא נכונה, יש סיכוי טוב שהם יאמצו אותה בכל מקרה.
במציאות, הורים בדר"כ עושים הפוך לחלוטין או בדיוק אותו הדבר כמו הוריהם.
 
{

חשוב שהורים קודם כל ימצאו חן בעייני עצמם – כי רק כך יוכלו באמת למצוא חן גם בעייני ילדיהם.
למצוא חן בעייני עצמם כדי שהם בעצמם יעריכו את מה שיש להם יותר ממה שהם חושבים שצריך להיות להם, לאו דווקא חומרית, אלא בעיקר אנושית: יכולות, כשרונות, תכונות, ואז הם יעריכו את עצמם. מאוד.
כמובן שצריך אתגרים כדי להתקדם, אבל אסור שזה יבוא על חשבון השאיפה להגיע לגבהים מציאותיים, אפשריים, הגיוניים, ובעיקר תואמים למשאבים הקיימים.

אם הציפיות הגבוהות מעצמם נוגסות בערך העצמי שלהם, על אחת כמה וכמה אי אפשר שאת מה שאדם דורש מעצמו הוא ידרוש ממי שהוא אמון לטפל בו. שהרי כך לא רק יחבל בערכו של עצמו, אלא גם בזה של ילדיו, וגם ימנע ממנו הורות מזינה וטובה.

אפילו נֹ֔חַ, שהיה אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים בְּדֹֽרֹתָ֑יו, לא הצליח לעמוד בעקביות בציפיות הגבוהות ממנו. על אחת כמה וכמה הורים בני דורינו, שכל מה שבאמת מצפים מהם זה, בלשונו של וויניקוט, להיות הורה טוב דיו[16]. כלומר, הורה שהוא טוב מספיק, לא הורה מושלם אלא: "הורה שמבצע התאמה פעילה לצרכיו של התינוק, התאמה פעילה הפוחתת בהדרגה, בהתאם לצמיחת יכולתו של התינוק לעמוד בכישלון ההתאמה ולשאת בסובלנות את התוצאות של התסכול." כלומר, הורה המעמיד בפני הילד תסכולים שהוא יכול לעמוד בהם, או במילים אחרות, ציפיות ברות השגה שיאתגרו אך לא יביאו לידי ייאוש. ובלשונה של ד"ר ענת פלגי-הקר: "...מאפשר לתינוק לממש בהדרגה את התהליך ההתפתחותי האישי שלו."


שיהיה לכולנו חודש מרחשוון טוב ומבורך.
{
מקורות:

רבי מלונטיש, שלמה אפרים. (המאה ה-17). כלי יקר: בראשית. אוחזר מתוך http://www.ateret4u.com.

הרבנית מזרחי, י. (18.10.2012). לפרשת נח אלול ה'תשע"ג [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרבנית מזרחי, י. (18.9.2014). לפרשת ניצבים-וילך וראש השנה אלול ה'תשע"ד [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

מכון אור החסידות (ה'תשע"ו) שיחת היום, עמ' 27-26, ע"פ ליקוטי שיחות, הרבי מלובביץ' ח"ח  עמ' 55 ואילך, כפר חב"ד, מכון אור החסידות.

אגמון, דוד. (אין תאריך). 'נח' אוחזר מתוך: http://www.mudaut.co.il/news/weekly.asp?Weekly_ID=1059.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. בראשית. (עמ' נו'). ירושלים: משפחת וולבה.

וויניקוט, ד.ו. (1953). אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר, בתוך ר. קולקה (עורך), עמ' 43. תל אביב: עם עובד, 1986.

פלגי-הקר, ע. (2005). מאי-מהות לאימהות: בחיפוש אחר האם כסובייקט בפסיואנליזה ובפמיניזם, [גירסת אתר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה] אוחזר מתוך http://www.israpsych.org/books/?p=2060  



[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.



[1]  בראשית ז' ט'
[2]  בראשית ו' כ' " שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ" וגם בראשית ו' יט': "תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה" אבן עזרא: ומלת יבאו אליך - שהם יבואו מעצמם, ולא ייגע לבקש אותם...
[3]  מתוך השיר "נח" מאת יורם טהרלב, הולחן ע"י מתי כספי ובוצע ע"י שלישית שוקולד מנטה מסטיק בפסטיבל הזמר והפזמון ב-ה'תשל"ד (1974). השיר הגיע למקום החמישי.
[4]  בראשית ז' ב'
[5]  שם
[6] בראשית ו' ח'
[7] בבלי סנהדרין ק"ח ע"א
[8] שמות ל"ד, ט'
[9] במדבר י"א, יא'
[10] אסתר ב', יז.
[11] אסתר ב', טו.
[12] רש"י בראית ז' ד': כי לימים עוד שבעה: אלו שבעת ימי אבלו 
[13]  בראשית ז' כג'
[14] אתכפיא היא המדריגה הראשונה בעבודה, וענינה הוא לכפות את היצר הרע להיות משועבד ליצר הטוב (חב"דפדיה)
[15] עפ"י כתובות סז ע"ב.
[16]  במקור:good enough mother  ובתרגומו לעברית, אם טובה-דיה, ובהשאלה הורה טוב-דיו.

אין תגובות:

פרסום תגובה