יום רביעי, 9 בספטמבר 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מתיייצבות להמליך | פרשות ניצבים-וילך | יט' באלול ה'תש"פ

בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות ניצבים-וילך
מתייצבות להמליך
בשביל מה בכלל צריך הקב"ה שנמליך אותו למלך?
התאריך ז' אדר שנת 2488 לבריאת העולם, וזהו יומו האחרון של משה רבינו עלי אדמות. אלה המילים ה(כמעט)אחרונות שהוא יגיד לעם ישראל, לעם שלו, זה שהוא רעה אותו כבר ארבעים שנה, בעליות ובמורדות, תמיד היה נאמן לתפקידו, ואהב את הצאן שלו יותר מאשר את עצמו. עד כדי כך, שכשחטא העם והקב"ה רצה להשמיד את כל בני ישראל, יצא משה להגנתם ואמר לה' שאם הוא משמיד את העם "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ[1]": מחוק אותי מהתורה כאילו מעולם לא הייתי קיים, כי אין לי קיום בלי העם הזה. העם הזה הוא אני. הם הלב שלי.
המילים האלה של משה כתובות בספר שמות בפרק לב פסוק לב, כי משה מדבר כאן מדם ליבו, כי המילים האלה הן לב ליבה של התורה, שקרויה גם תורת משה:  
"וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[2]"... אנחנו אומרים בבי"כ לפני קריאת התורה כשהיא מונפת מעלה ומוצגת בפני כל הקהל.
"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב[3]"... אנחנו אומרים כל בוקר לפני ברכות השחר.
צמד המילים "תורת משה" מוזכר בכמה וכמה מקומות בתנ"ך[4].

{

היום יש לנו שיעור מיוחד במינו, מכיוון שהיום אנחנו הולכות ומתייצבות לקראת ראש השנה, לקראת היום שבו אנחנו ממליכים את הקב"ה.

פרשת השבוע שלנו היא לא פרשה אחת, אלה צמד פרשות: נִצָּבִים[5]- וַיֵּלֶךְ[6].
וַיֵּלֶךְ, אגב, היא הפרשה עם מספר הפסוקים הכי נמוך בתנ"ך: 30.

סדר הפרשות הן קודם נִצָּבִים[7] ורק אח"כ וַיֵּלֶךְ[8],
הרב עמוס אפרתי כותב[9]: "פרשיות ניצבים וילך צמודות ללמדנו הניצב לפני בית דין (בראש השנה כולנו ניצבים לדין) ורוצה לצאת זכאי בדין ולהכתב ולהחתם לחיים טובים ולשלום "ילך" בדרכו של משה רבנו."

אבל האמת היא שאנחנו עובדות בסדר הפוך: וַיֵּלֶךְ נִצָּבִים, קודם הולכות ורק אח"כ מתייצבות.
מה זאת אומרת?
שיש כאן ענין של בחירה. ענין של רצון. ואת הרצון צריך להוליך.
הרב איציק גולדשמיד [10]הסביר לי שעל פי החסידות "הכח לבחור ולהחליט הוא ללכת נגד עצמי".
כשאדם בוחר הוא בעצם מגייס כוח רצון פנימי ללכת נגד עצמו נטיה של עצמו. הנטייה הטבעית שלנו היא תמיד לעשות את הקל ביותר, את מה שדורש הכי פחות.
יש כאן מנגנון הישרדותי. בדר"כ זהו מנגנון פיזיולוגי של חיסכון אנרגטי כשמדובר בפעולה גופנית, אבל אותו העיקרון מתרחש גם נפשית. אלא שעל מנת לגדול ולהתפתח אדם צריך להפעיל כוח נגד הנטייה הטבעית הזו.

זה מה שאנחנו עושות: מוליכות את הרצון לעשות דבר מאוד לא מובן: קמות ומתייצבות וממליכות את מלך מלכי המלכים.
והשאלה הכי מתבקשת מאליה היא: בשביל מה בכלל צריך הקב"ה שנמליך אותו למלך?
ובע"ה ננסה לענות על השאלה הזו היום.

{

פרשת השבוע היא הראשונה מארבעת הפרשות האחרונות של התורה:
נִצָּבִ֤ים, וַיֵּ֖לֶךְ, הַֽאֲזִ֥ינוּ, וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה[11].

פרשת נִצָּבִ֤ים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה.

הפרשנים מלמדים אותנו שיש בפרשה "רמזים נפלאים רבים המלמדים על ההכנות הנדרשות מן האדם כדי שיזכה להכתב ולהחתם ביום קדוש זה לשנה טובה ומתוקה בהן בגשמיות והן ברוחניות.[12]"

יש בפרשה שלנו גם ביטויים שהפכו להיות נכסי צאן ברזל של ההוויה היהודית, כגון:
וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים[13],
ו-כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד:[14]
ועוד.
פרשת נִצָּבִ֤ים משופעת בפסוקים שבהם מככבת המילה תשובה:
"וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ"[15],
"
וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱלֹקֶ֨יךָ"[16],
"
וְשָׁ֨ב ה' אֱלֹק֛יךָ אֶת־שְׁבֽוּתְךָ֖"[17],
"
וּמָ֨ל ה' אֱלֹק֛יךָ אֶת־לְבָֽבְךָ֖..."[18]
לרמוז לנו, ללמד אותנו, להזכיר לנו, ולעזור לנו לתעדף טוב יותר במה עלינו להיות עסוקים בימים אלה: "...וּתְשׁוּבָה וּתְפִילָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵירָה..."[19].

{

הפרשה פותחת בפסוק: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֑ם רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל:[20]"
הראשל"צ, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב הראשי לישראל לשעבר כותב: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים - רמז לכך שאנחנו עומדים להתייצב לפני הקב"ה ליום הדין[21]."

חז"ל מלמדים[22] שבכל מקום שנכתב בפסוקים הַיּוֹם֙ הכוונה הרמוזה היא ליום ראש השנה. "ועל כך אומרת התורה אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙, והיינו שאם רצונכם להיות ניצבים ועומדים בקומה זקופה ביום ראש השנה כדרך אדם היוצא זכאי בדינו, העצה היא כֻּלְּכֶ֔ם, והיינו שתהיו מאוחדים עם כל עם ישראל, ותהיה בלבכם אהבה גדולה לכל אחד ואחד מישראל, ובאופן זה תהיו מובטחים לצאת זכאים בדינכם, ותיזכו לכתיבה וחתימה טובה[23]."

{

אנחנו נִצָּבִ֤ים לפני יום הדין. גזר הדין שלנו עומד להיחתם. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להמתיק את גזר דיננו והם: תשובה, ותפילה וצדקה.
תשובה: להתחרט על מעשינו בעבר, ולהתכוון בכנות שלא לחזור עליהם שוב.
לתת צדקה ביד פתוחה וברוחב לב.
ולהתפלל, להתפלל, להתפלל!
וכבר אמרה הרבנית ימימה מזרחי: "שמת לב שבלוח ההמראות והנחיתות בשדה התעופה שום דבר אינו סופי? זה באמת ככה! בשמים כלום לא סופי. ולכן אל תרפי מהתפילה"[24].  
ועוד היא אמרה: "הקילומטראג' הגדול ביותר שאת מסוגלת לגמוא הוא בתפילה. רק בתפילה אין מקום שהוא רחוק מידי"[25].

{

אַתֶּ֨ם  |  נִצָּבִ֤ים  |  הַיּוֹם֙  |  כֻּלְּכֶ֔ם – ארבע מילים קטנות שאוצרות בתוכן כל כך הרבה.

אבל אני רוצה רגע להתעכב דווקא על פסוק אחר. שני פסוקים. זוג. צמד  שריגש אותי מאוד, ממש עד דמעות: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם:[26]"

משה מסביר לעם שלא רק איתם הוא כורת את הברית, ולא רק להם הוא נותן את החוקים האלה.
אלא שיש עוד מי שעומדים עִם העם כאן ועכשיו, למרות שהם אינם.
הם אולי בלתי נראים – אבל הם לגמרי כאן. עכשיו. איתם, עם העם. כורתים יחד איתו את הברית ומקבלים את החוקים. הם כאן, היום, עכשיו, עִם העם. עומדים ביחד איתם. גם הם כאן, נִצָּבִ֤ים.

ומי הם ה"הם" העלומים הללו?
מי הם אלה שאינם נראים, אבל מחוייבים לברית ולחוקים כאילו באמת היו כאן, למרות שאינם?

רש"י מפרש בפשטות: "ואת אשר איננו פה: ואף עם דורות העתידים להיות: "

הם -- הם כל מי שהיו לפניהם, וכל מי שיהיו אחריהם.
הם -- הם אבות אבותיהם, והם בניהם ובני בניהם.
הם -- הם הדורות שקדמו, והדורות שיהיו.
הם -- הם נקודת ההתחלה, ונקודת הסיום: הגאולה.

זו השייכות שלנו כעם.
{

אין ילד שלא אוהב לעלעל באלבומי תמונות ולשמוע סיפורים על מה שהיה, ומי שהיה – כי כל אלה בונים בתוכו תחושת שייכות חזקה למשפחה, לעם – שבלעדיה לא יכולה להיות התפתחות נפשית תקינה, של זהות עצמית ברורה, של ערך עצמי וביטחון עצמי.

משה ועם ישראל עומדים בערבות מואב במעמד מרשים שהוא טקס זיכון לדורי דורות.
נחתמה שם ברית, בינינו ובין הקב"ה, שהוא הסכם המחייב אותנו מאז לאורך כל הדורות.

אלפרד אדלר מדגיש כי הצורך בקהילה הוא אקוטי להתפתחות תקינה של הפרט. הוא טוען שלצורך כך יש צורך ב"רגש שיתוף" מפותח, המבטיח התמסרות מלאה למטרה משותפת.
כלומר יש צורך להיות מסוגלים לוותר על "הרצון לעצמי" כדי שאפשר יהיה לקיים את הביחד, הכל-כך חשוב להתפתחות תקינה של הילדים.

אלפרד אדלר קורא לזה מאוד בפשטות: א ה ב ה. הוא אומר דברים נוקבים ובלתי מתפשרים. "אם בני הזוג אינם מוכנים לכרות ברית מתמשכת במסגרת התפקיד, היעדר הברית יוביל לספקות ולחוסר אמון. במצב כזה הם לא יהיו מסוגלים להתמסר לחלוטין זה לזה.  האהבה אינה נקודת הסוף להתפתחות, אלא תפקיד. המבנה שלה (של המשפחה/החברה) דורש החלטה סופית כי בילדים ובחינוכם טמון האושר העתידי של האנושות. בלעדי האהבה האנושות כולה עלולה להיכחד מעל פני האדמה.[27]"

ילקוט מעם לועז מביא מדברי חז"ל "כל שמעשיו מרובים מחכמתו למה הוא דומה לאילן ששורשיו מרובים וענפיו מועטים שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזים אותו ממקומו."

רבנו בחיי[28] כותב, הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את, ביום שבו כולנו ניצבים, נמצאים השורשים, והם הכוח שממנו יצאו הבנים ובני הבנים, כל הנפשות מבראשית.
וככל שהשורשים עמוקים יותר, העץ יציב יותר.

כדי לגדל ילד יציב הוא צריך להיות חלק מעץ ששורשיו מרובים ויציבים. שאפילו כל רוחות העולם באות, אירמה, וסנדי, ואיירין, לא יוכלו להזיז אותו ממקומו. מתחושת הביטחון שלו והשייכות שלו.

אז פעם הבאה שהבת שלך באה ומבקשת ממך לספר לה בפעם המיליון מאתיים "אמא, תספרי לי מה היה כשנולדתי..." תאמצי אותה חזק לחיקך, וספרי לה.
בכל פעם כזו השורש של הטקס זיכרון הזה מתחפר עמוק יותר באדמה.
יציב, אמיתי, של ביחד – היום.

השייכות הזו, כשכולנו ניצבים עם עבר משותף, עתיד משותף מטרה משותפת, שם טמון החוזק שלנו.

{

אַתֶּ֨ם  |  נִצָּבִ֤ים  |  הַיּוֹם֙  |  כֻּלְּכֶ֔ם ......
בעולם הזה שלנו, שאיבד הרבה מתמימותו, שבו כל מה שאי אפשר להסביר ולהוכיח במחקרים אמפיריים[29] בסמיות כפולה[30], קשה קצת יותר מתמיד לזהות את האמת. היא עלומה. נעלמת יותר מתמיד : "'עוֹלָם' הוּא מִלְּשׁוֹן הֶעְלֵם.[31]"

גם זה היה צפוי מראש, משה רבינו אומר זאת בפירוש בפרשות שלנו, בפרשת וַיֵּלֶךְ: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹקִים אֲחֵרִים.[32]" אלוקי המדע, אלוקי הכסף, אלוקי התהילה, אלוקי החוכמה...
מי יכול באמת להבין, לתפוס בשכלו, שעומד עם שלם על נשמותיו שכבר פסו מן העולם ועל נשמותיו שעדיין לא נולדו לדורות רבים לבוא, עומדים ומקשיבים, עומדים וכורתים ברית מחודשת עם הקב"ה מעכשיו ולדורי דורות לעתיד לבוא: "לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם:[33]"
אבל האמת היא שכל בר דעת, וכל אדם חושב, בסופו של דבר מכיר את האמת. כי, כמו שהסביר לי הרבי גולדשמיד, "השכל הוא הדחף לחפש את האמת."
כתוב: "יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין...[34]" "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא[35]" – כגודל הצער הטרחה, כך גודל השכר.

אבל חשוב להבין שהאמונה, והידיעה המחפשת ראיות, אינם הינו-הך.
אנחנו לא מאמינים עם השכל – אנחנו מאמינים בגלל שהמהות שלנו, עצם העצמיות שלנו, היא אחת עם הקב"ה[36].
ידיעה, מתבססת על ראיות, על הבנה שכלית. וככל שיהיו לנו יותר ראיות, תועמק ההבנה ותתחזק הידיעה. ההבנה והידיעה יש להם חלק בהגעה לאמונה.
אבל אמונה , אין לה דבר וחצי דבר עם שכל. מי שמאמין עם השכל, עדיין לא הגיע לאמונה.
על-פי הרב יואל כהן, החוזר הראשי של הרבי מליובאוויטש, אמונה היא קשר עצמותי, שקשור בעצם עצמיותינו, לא בשכל שלנו, "כולא חד איתו[37]."

אבל היה כזה יום שבו עמדנו כולנו, אלה שהיו, ואלה שכבר לא, ואלה שעדיין לא –
רבי שלמה אפרים. הכלי יקר[38] כותב: "שמדבר בנשמות שאף על פי שאינם פה עמנו מכל מקום הם עומדים לפני ה׳ תמיד תחת כסא כבוד.[39]" –
וכרתנו מחדש את הברית: "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.[40]"

ומאז בכל שנה ושנה אנחנו בוחרים בו מחדש.

{

הרבה בעיות בזוגיות מקורן בזה שבני הזוג חושבים שאחרי שהם בחרו אחד בשני והתחתנו – אז זהו זה.
לא צריך יותר לחזר, לא צריך יותר להביע אהבה במחוות של ממש.
כאילו... ברור שאני אוהב אותך, לא?
אבל ממש לא.
להגיד "אני אוהב אותך" "אני אוהבת אותך" זה כלום – זה רק אויר. מילים.
זה לא מספיק בשביל להחזיק קשר צריך לגבות את המילים האלה במעשים.
גם גבר וגם אישה רוצים להרגיש שבוחרים בהם מחדש כל הזמן.
כל יום. כל שבוע. כל חודש. ובוודאי שבפעם בשנה כשהם מציינים את יום הבחירה. יום הנישואין.

נשים צריכות מחוות של אהבה: פרחים בשבת, כרטיסי ברכה, מתנות קטנות....
הן ממש צריכות את זה.
וזה מאוד ברור להן שהן צריכות להמשיך להרגיש מחוזרות ואהובות.

אבל נשים צריכות לזכור שגם הבעל שלהם זקוק  למחוות כאלה.
בדר"כ לאשה קל יותר – כי מטבעה היא נותנת. מטבעה היא מעניקה. מניקה.
אבל אסור לה לשכוח את בעלה. את בן הזוג שלה.
גם הוא צריך מחוות של אהבה.
גם הוא צריך להרגיש שאת בוחרת בו מחדש – שהוא לא מובן מאליו.
תפנקי אותו. תראי לו שהוא חשוב. חשוב לך.
זה כל מה שהוא צריך.
ואז הוא יוריד לך אפילו את הירח.

יחד עם זה – מילה לגברים שמקשיבים.... אם אתה רוצה שאשתך תתייחס אליך כמו אל מלך, אתה חייב קודם כל לעשות ממנה מלכה.
יש באנגלית משפט לכאורה בנאלי, אבל כל כך נכון: Happy wife, happy life”".
אם הגבר דואג שאשתו תשמח – היא תשמח אותו.
נשים נוטרות יותר טינה מגברים. אין מה לעשות. תעשה צעד קטן לקראתה... והיא תסגור את הפער שנשאר בריצה.

{

כתוב בתלמוד במסכת ראש השנה: "אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם
זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה
ובמה בשופר
:[41]"

כתוב בתהילים: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.[42]"
ראש השנה הוא החג היחידי שבו הירח מכוסה. ומדוע בשופר? שופר מלשון – שפרו מעשיכם.
זו ההזדמנות , חודש אלול, השופר קורא לנו בכל יום להתעורר, להשתפר, להיכנס בשער הזה לשנה החדשה משופרות.
כתוב במדרש ויקרא רבה: "איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי בחדש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחדש הזה שפרו מעשיכם אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים אימתי "בחדש השביעי":[43]"

דווקא ביום הכי חשוך הקב"ה מבקש שנגלה אותו. "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא "
הקב"ה מבקש שנגלה את המציאות שלו בעולם הזה: "
'עוֹלָם' הוּא מִלְּשׁוֹן הֶעְלֵם.[44]"
דווקא בעולם הזה, ולא בעולמות העליונים.
את העולם הזה הוא ברא, ועד שלא הגיע האדם הראשון לא הושלמה כוונת הבריאה[45].

"לפני בריאת האדם היה הקב"ה מושל על העולם, ורק לאחר שנברא האדם, שקרא לכל הברואים "בֹּאוּ, נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה;  נִבְרְכָה, לִפְנֵי-ה' עֹשֵׂנוּ.[46]" והם ענו ואמרו כולם יחד "ה' מָלָךְ, גֵּאוּת לָבֵשׁ:[47]", אזי נעשה הקב"ה למלך."
כלומר, עד שלא הגיע האדם הראשון והמליך את הקב"ה למלך על העולם,  לא הושלם מעשה בראשית.
זו הסיבה שאנחנו חוגגים את ראש השנה ב-א' בתשרי, ולא שישה ימים קודם לכן ב-כה' שאלול שהוא יום בריאת העולם.
בריאת העולם היא התכלית שלשמה ברא הקב"ה את העולם. האדם הוא התכלית שלשמה נברא העולם.

למשול אפשר גם אם הנמשלים לא רוצים.
אבל, למלוך, אי אפשר.
מלך, זקוק לעם שיבחר בו למלך. שירצה בו.
כי "אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם.[48]"

כדי שיהיה למלך על מי למלוך הוא צריך נתינים. הוא צריך בני אדם, שיבחרו לסור למרותו.
אחרת הוא מושל, דיקטטור, עריץ, הוא לא מלך.
והיחיד בבריאה שיש לו חופש בחירה הוא האדם. שהרי צמחים ועשבים ועצים, ואפילו ציפורים וחיות ודגים אמנם יכולים לסור למרותו של הקב"ה, אבל הם עושים את זה מכיוון שכך נבראו, ולא בגלל שכך הם בוחרים. הם לא ממליכים את הקב"ה. את זה רק אנחנו עושים. עם ישראל.
ישר-אל.
עפ"י הקבלה[49] ארץ ישראל זה מושג רוחני ולא מקום גיאוגרפי. "ארץ" נקרא רצון, "ישראל" נקרא רצון ישר לאל. הרצון המשותף ישר לבורא הוא נקרא "ארץ ישראל", כי בו ברצון , בארץ, מתגלה הבורא: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.[50]"

מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה -- מראש שנה.
והַיּוֹם הַזֶּה הוא ראש השנה. הוא יום ההולדת לשנה החדשה. יום ההולדת לבריאת האדם לעולם – כי העולם נברא עבורינו, עבור האדם.

{

אַתֶּ֨ם  |  נִצָּבִ֤ים  |  הַיּוֹם֙  |  כֻּלְּכֶ֔ם ......
ניצב זה לא סתם עומד. זה עומד דרוך, ומוכן ומזומן לתזוזה.
וזה כולם ביחד עומדים ניצבים. מוכנים. דרוכים.
מתי? היום!
הַיּוֹם֙, "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם[51]". היום בו הסתיים ההריון ונולד האדם לעולם.
למדנו שהרב יצחק גינזבורג מלמד שהמילה עולם, אלה אותיות עם לו.
מי זה עם? עם ישראל.
למי זה לו? לקב"ה.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם": כי כל העולם, כל הבריאה של הקב"ה נהרתה עבור עם ישראל, עם לו, העם שלו, כמו שכתוב בפרשת יתרו: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ."[52]

הקב"ה בחר בנו – ועכשיו תורנו לבחור בו בחזרה.

בשביל מה?
בשביל מה הוא צריך שנבחר בו?

התשובה פשוטה וקצרה: כי זה גורם לו תענוג.
"יש תענוג בהשפעה – והתענוג גדול יותר כשההשפעה מתקבלת."

אנחנו פשוט עושים לו נחת.
הרב גולדשמיד הסביר לי את זה באמצעות דוגמא על מורה שמלמד.
המורה ילמד גם אם התלמיד משועמם, מפהק, ומחכה לצלצול. המורה יהנה מהלימוד אם יראה שיש עניין, אבל כשהתלמיד מגלה התעניינות פעילה, התענוג שיש למורה מהלימוד הוא לא רק גדול הרבה יותר לעין שיעור, אלא שזה נותן למורה יכולת לתת עוד הרבה יותר ממה שתכנן.

הקב"ה קבע יום אחד בשנה שבו נחליט שאנחנו בוחרים בו שוב להיות המלך שלנו.
הוא לא ממשיך סתם לשלוט על העולם כמו בששת ימי הבריאה, הוא נבחר על ידי האדם, להיות מלך העולם.
הקב"ה הוא "מֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים[53]", לא כי אין לנו ברירה – אלא בגלל שאנחנו בוחרים בו להיות "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ[54]"

{

כשילד בא לאמא שלו, לאבא שלו, לסבא לסבתא, מחבק אותם ואומר להם: את האמא הכי טובה בעולם, אני רוצה שתמיד תהיי אמא שלי. איזו נחת זה עושה. כמה את רוצה לרוץ ולתת לו את כל העולם ויותר.
{

במסכת ראש השנה במשנה כתוב: "בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדוֹן: בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְרֹאשׁ הַשָּנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶאֱמַר: "הַיֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם". וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם:[55]"
כִּבְנֵי מָרוֹן – בגמרא[56] חולקים בזה. יש אומרים: חיילים שעומדים בשורה, ויש אומרים: כבשים שסופרים אותם (למעשר בהמה). לפי הסבר הגמרא: הקב"ה מעביר וסופר את בני האדם בראש השנה ממש כמו שהרועה סופר את הכבשים - כדי להפריש מהם את העשירי למעשר.
ואנחנו קוראים את זה בפיוט יום הכיפורים "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף"[57]: "כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ. מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי. וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ. וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן…[58]".

לפי המשנה והפיוט "וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף": אנחנו לומדים שראש השנה הוא יום הדין לכל באי העולם.
התלמוד מתאר את ראש השנה כיום הדין: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של צדיקים, אחד של רשעים, ואחד של בינוניים."
ציבור ראשי תיבות צדיקים, בינוניים, ורשעים.
"הצדיקים - נכתבים ונחתמים לאלתר [מיד] לחיים.
הרשעים - נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה.
והבינוניים - תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים, זכו נכתבים לחיים, לא זכו - נכתבים למיתה.[59]"
גם לגבי המדינות ביום זה נחרץ הדין, כמו שכתוב: "ועל המדינות בו יאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעה ואיזו לשובע[60]".

כתוב בגמרא[61]: "באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? ... רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב (דברים יא) "מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"[62] - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה."
כלומר, בראש השנה נקבע ונכתב דינו של האדם מה יקרה איתו באותה שנה. מתחילתה של השנה ועד סופה. כל פרט ופרט הנוגע לחייו של האדם.
איזו מין שנה תהיה לו. הפרנסה, הבריאות, הילדים, המשפחה, החברים...
הכל נקבע כבר מראש. מאיזה ראש? מראש השנה.

ולפי מה נקבע גזר הדין? לפי מה שמגיע לאותו אדם.
ולכל אדם יש אפשרות להשפיע על גזר הדין שלו לפני שהשופט חורץ את דינו ומכה בפטיש.
בן אדם מגיע עם רקורד לבית המשפט של כל מה שעשה או לא עשה במהלך השנה, ומודדים לו, ועל-פי זה נקבע הדין.
אבל אפילו הנאשם בפשע הכי גדול יכול לעמוד לפני השופט ולדבר איתו ולדבר על ליבו ולנסות להטות את הכף לטובתו. ובגלל זה התחלנו כבר מראש חודש אלול להתכונן ליום הדין.
לעשות חשבון נפש, לבדוק מה שיפרנו ומה עוד דורש שיפור. מה תיקנו ומה עוד עלינו לתקן. כמה התקרבנו וכמה אנחנו רוצים עוד להתקרב.

{


את ראש השנה חוגגים יומיים גם בארץ וגם בגלויות.
השנה א' ראש השנה מיוחד במיוחד, כי הוא נופל על שבת. וביום שבת לא תוקעים בשופר.
כותב הנתיבות שלום[63], הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל:   "ונמצא שבר"ה שחל בשבת עיקר השופר הוא רק הכתרת המלוכה, היכול להתקיים בש"ק ע"י זכרון תרועה בלבד, כי בשבת מחשבה ודיבור הם כמעשה... שאין בשבת מצוות מעשיות וכל מצוותי'ו במחשבה ובדיבור כדכתיב זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בדברים...הכתרת המלוכה מתקיימת בש"ק באמירת מלכויות זכרונות ושופרות."

{

החל מ-א' באלול נוהגים לברך: שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה.

הרבי מליובאוויטש אמר שחשוב לברך לא רק בשנה טובה אלא בשנה טובה ומתוקה, בדגש על המתוקה, כי אין ספק שהשנה תהיה טובה, הרי אין רע יורד מלמעלה, אבל מוסיפים גם ומתוקה, כדי לאחל שנזכה להרגיש במתיקות הטוב שמשפיע עלינו השם.

ומילה אישית:
אני מסתכלת לאחור על השנה האחרונה ומודה לקב"ה שזיכה אותי להכיר כל אחת ואחת מכן, על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי ללמוד וללמד, ולהתכנס ב(כמעט)כל יום שלישי, ממש או ב-זום, והעיקר ביחד אתכן להגדיל תורה ולהאדירה, ועל הדרך ללמוד זוגיות טובה יותר, הורות יעילה יותר, ולאהוב את עצמנו גם קצת יותר, על כל השלמות שבנו, גם אם היא לא מושלמת.

אני רוצה לאחל לכל אחת מכן, למשפחתכם, ולכל עם ישראל, שנה טובה ומתוקה, מתוך שמחה שגשוג ופריחה, כל הישועות, כל הנחמות, בשורות טובות, נחת מהילדים, מהבעל, מהמשפחה, כל ברכות התורה יחולו על ראשך ברוחניות ובגשמיות, וכתיבה וחתימה טובה.

הרבנית איטי גודלשמיד סיפרה לי שאבא שלה תמיד אמר שלא לקצץ בבקשות שמבקשים מהקב"ה, כי יש לו הכל, והוא רוצה לתת.

אז בואו נברך, ובואו נבקש:
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה,
שנה של בריאות איתנה,
שנה של שלום בית,
שנה של בריתות, חתונות והרבה שמחות,
שנה של פרנסה טובה,
שנה שנזכה להיות מהנותנים ולא מהמקבלים,
שנה של צמיחה ועליה,
שנה של אושר ועושר ברוח ובגשם,
שתבוא עלינו השנה ה'תשפ"א אדירה, אהובה, אצילית, אחראית, ואחרת לטובה ולברכה.

"אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְׂכִּיל לִשְׁמועַ. לִלְמוד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמור וְלַעֲשׂות וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּורָתְךָ בְּאַהֲבָה.[64]"

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.

נתראה אי"ה בשנה הבאה....

ועד אז, תבחרו כל יום מחדש. בעצמכן, בבני הזוג שלכם, בילדים שלכם.
תראו את הטוב שיש בהם – כדי שתאהבו אותם יותר, ותבחרו בהם כל יום מחדש.

לבחור בקב"ה , זה לבחור בעצמך. כי בתוך כל אחת יש ניצוץ אלוקי "חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמָּעַל מַמָּשׁ![65]"
הוא בתוכך. תמליכי אותו למלך – כי את מלכה.

באהבה גדולה סמדר.

{

מְלֹךְ[66]


מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ
וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ
וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ
עַל־כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ

קטע תפילה זה נאמר בכל אחת מתפילות העמידה של ראש השנה. הקטע משובץ בסוף הברכה האמצעית של תפילת העמידה, הנקראת "ברכת קדושת היום", בה מייחדים את הדיון לענייני יום ראש השנה. הוא מסתיים במלים המבטאות את מלכותו של הקדוש ברוך הוא על העולם כולו: "מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן", ומוזכרת בהן בחירתו של הקב"ה לייחד ולקדש את עם ישראל ואת יום ראש השנה (הוא "יום הזיכרון").[67]





{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, חנה בת שוליקה, ראובן בן דורית זילפה, רון בן באשה, שאהלה שולה בת זינת, יונת בת שיינא בעשא בתיה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות נוספים:[68]

ד"ר אדלר, אלפרד. (2008). משמעות חיינו. ישראל: הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר – מוצאים לאור בע"מ.

הרב אליהו, מרדכי. אתם ניצבים היום כולכם. גיליון קול צופיך 330. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/

רבי אפרים, שלמה. (תשס"א). ספר כלי יקר השלם על התורה. חלק שני: ויקרא במדבר דברים. ירושלים: הוצאת אורות חיים.

רבי ברזובסקי, שלום, נח. ספר נתיבות שלום חלק שני. מורה נתיבות אורה ודעת בעניני שבת, ימים נוראים, ושלש רגלים..[69] ראש השנה מאמר שישי: זכרון תרועה / ר"ה שחל בשבת. עמ' קלב-קלד. ירושלים: הוצאת נתיבות שלום מכון אמונה ודעת ישחבת בחת אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא – רש"י כפשוטו - ויקרא – פרשות ניצבים-וילך. עמ' שנט-שצא. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב גולדשמיד, יצחק. שיעורי חסידות ב-זום עם הרב בתודה ובהוקרה ובהערכה רבה.

הרב גינזבורג, יצחק. (תשמ"ה). סוד ה' ליראיו. טעם הבריאה. פרק א' ; פרק ג'. ישראל: הוצאת גַל עֵינַי.
אוחזר מתוך http://www.malchuty.org  

הרב כהן, יואל. (הרב קירשנבאום, אליהו, אברהם, עורך). (כסלו תשע"ג). המועדים בחסידות. מהותם של מועדי השנה במשנת חסידות חב"ד. מעיינתוך מהדורת לוין. ירושלים: הוצאת תורד חב"ד לבני הישיבות.

הרב כולי, יעקב. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשכ"ט). ילקוט מעם לועז – ספר דברים – פרשות ניצבים וילך. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב רודרמן, שניאור זלמן. (מהדורה שניה, אלול תשע"ז). אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. מבט מעמיק אל חגי ישראל במשנתו של הרבי מליובאוויטש. ישראל. מסת"ב 978-965-92580-2-5 ISBN.




[1] שמות לב' לב'
[2]  דברים ד' מד'
[3]  דברים לג' ד'
[4]  ויקיפדיה: יהושע, ח', ל"א-ל"ב, מזכיר את "תורת משה" בהקשר לטקס הר גריזים והר עיבל המתואר בדברים, כ"ז. יהושע, כ"ג, ו' מתייחס לנאמר בשמות, כ"ג או לדברים, ו', ז'. מלכים א', ב', ג', מציין את "תורת משה" בסגנון דומה לציווים הנאמרים בדברים, י"א, א', ובכ"ט, ח'. מלכים ב', י"ד, ו', מצטט כמעט מילולית פסוק מדברים, כ"ד, ט"ז, ונוקט "ככתוב בספר תורת משה". ובמלכים ב', כ"ג, כ"ה נאמר על מעשי יאשיהו שהם כפי הכתוב ב"תורת משה" כאשר ניתן לייחס זאת לנאמר בדברים, ו', ה' או לויקרא, י"ז
ספרי המקרא האחרונים הם עזרא, נחמיה ודברי הימים. נחמיה, ח', ו' מזכיר את "תורת משה" בהקשר למצוות הסוכות וארבעת המינים (נחמיה, ח', י"ג-י"ח) שמקורה ככל הנראה בספר ויקרא (כ"ג, ל"ט-מ"ד), עזרא, ג', ב', ודברי הימים ב', כ"ג, י"ח, ו-ל', ט"ו, מתייחסים בכינוי "תורת משה" לתורת הקרבנות שמקורה אף היא בויקרא.
[5]  פרשת ניצבים: דברים כט'-ט' – ל' כ' (8/11 ; 40 פסוקים)
[6]  פרשת וילך: דברים לא' א' – לא' ל' (9/11 ; 30 פסוקים)
[7]  פרשת ניצבים: דברים כט'-ט' – ל' כ' (8/11 ; 40 פסוקים)
[8]  פרשת וילך: דברים לא' א' – לא' ל' (9/11 ; 30 פסוקים)
[9]  קיבלתי בווטסאפ
[10]  הרב יצחק (איציק) ואיטי גולדשמיד, שליחי חב"ד של הרבי מליובאוויטש בוואלי סטרים ניו-יורק.  
[11]  שבת, כ'ב תשרי, שמחת תורה –- וגם.... יום ההולדת העברי שלי J
[12]  עפ"י הרב יורם אברג'ל זצוק"ל,  מתוך המאמר: 'פרשת ניצבים – ההכנה לראש השנה' , באתר מוסדות "קול רינה"
[13]  דברים ל' יט': "הַֽעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַֽחַיִּ֤ים וְהַמָּ֨וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:"
[14]  דברים ל' יד': כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ:
[15]  דברים ל' א'
[16]  דברים ל' ב'
[17]  דברים ל' ג'
[18]  דברים ל' ו'
[19]  מתוך הפיוט "וּנְתַנֶּה תֹּקֶף", תפילת מוסף של ראש השנה וים הכיפורים
[20]  דברים כט' ט'
[21]  הראשל"צ, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב הראשי לישראל לשעבר בין השנים 1983-1993 (ה'תשמ"ג-ה'תשנ"ג), מתוך המאמר: 'אתם ניצבים היום כולכם', "קול צופייך" גליון 330, באתר ישיבה
[22] רש"י לאיוב א' ו'
[23]  הרב יורם אברג'ל זצוק"ל, שם
[24]  הרבנית ימימה מזרחי לפרשת "אחרי מות" (מגנט של 'פרשה ואשה' על המקרר)
[25]  הרבנית ימימה מזרחי לפרשת "בחוקותי" (מגנט של 'פרשה ואשה' על המקרר)
[26]  דברים כט' יג'-יד'
[27]  בתוך "משמעות חיינו" עמ' 42
[28]  רבנו בחיי, רבנו בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה (1120-1050 ספרד , קבור בקבר רחל), היה דיין ופילוסוף יהודי שגדל וחי בעיר סרגוסה שבספרד המוסלמית בתור הזהב של יהדות ספרד, ומחבר הספר תורת חובות הלבבות. (ויקיפדיה).
[29]  המחקר המדעי נוגע לכך, שהמידע שנאסף לצורך ניסוי, הוא מידע שנאסף על ידי ניסויים או תצפיות או שאלונים או כל כלי בדיקה אחר.
[30]  בניסוי סמיות כפולה,  Double-blind (לפי האקדמיה ללשון העברית: דּוּ-עָלוּם), החוקרים והנחקרים כאחד אינם יודעים מי מהנחקרים משתייך לקבוצת הניסוי (שבה מחולל המדען שינוי יזום ומשמעותי) ומי לקבוצת הביקורת (שבה המדען לא עורך שינוי).
[31]  מתוך "סוד ה' ליראיו"
[32]  דברים לא' יח'
[33]  דברים כט' יב'-יד'
[34]  מסכת מגילה דף ו, עמוד ב'
[35]  מסכת אבות משנה כג'
[36]  הרבי גולדשמיד, עפי הרב יואל כהן, החוזר הראשי של הרבי מליובאוויטש.
[37]  עפ"י הזוהר, ובתניא גם
[38]  רבי שלמה אפרים בן אהרון, 1550-1619, היה ראש הישיבה ואב בית הדין בעיר פראג, ומגדולי המורים וראש בדרשנים בדורו, דור דעה. את ספריו, שעל שמם הוא נקרא הכלי יקר, המכילים לדבריו: "פירוש יקר ורחב על חמישה חומשי תורה", הוא הוציא לאור במקור בעיר לובלין שבפולין בשנת שס"ב (1601), ובפראג שבצ'כיה בשנת שס"ח (1607).
[39]  בתוך הכלי יקר על התורה עמ' תשעב
[40]  ויקרא כו' יב': "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם."
[41]  תלמוד בבלי, סדר מועד, ראש השנה לד' ב'
[42]  תהילים פא' ד'
[43]  ויקרא רבה כט' ו'
[44]  מתוך "סוד ה' ליראיו"
[45]  שתוך "המועדים בחסידות" עמ' 69
[46]  תהילים צה' ו'
[47]  תהילים צג' א'
[48]  מושג בחסידות שענינו הוא שכדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. (חב"דפדיה).
[49]  כתבי בעל הסולם
[50]  דברים יא' יב'
[51]  מתוך תפילת מוסף של ראש השנה
[52]  שמות יט' ה'
[53]  מלך מלכי המלכים הוא מן הכינויים לקדוש ברוך הוא אשר מצוי בדברי חז"ל. ביאורי כינוי זה בפשטות הוא שמלכים הם המלכים בעולם הזה, ומלכי המלכים הם שרים של מעלה, ומלך מלכי המלכים הוא הקב"ה. (חב"דפדיה).
[54]  "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" מתוך תפילת עשרת ימי תשובה (ותעניות) הכוללת כארבעים בקשות ותחינות, אשר כולן פותחות בפנייה אל הקב"ה במילים "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ".
[55] משנה, מסכת ראש השנה, פרק א' משנה ב'
[56]  בבלי ראש השנה יח' ע"א
[57]  פיוט מתוך תפילת מוסף של ראש השנה ושל יום הכיפורים. מזוהה (בטעות) עם רבי אמנון ממגנצא. נמצא בגניזה וכנראה נכתב ע"י ר' אלעזר הקליר. (ויקיטקסט).
[58]  בבלי, ראש השנה יח' ע"א
[59]  שם, שם טז' ע"ב
[60]  ויקרא רבה כט' א'
[61]  בבלי, ראש השנה, ח' ע"א
[62]  דברים יא' יב': "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה."
[63]  רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.
[64]  ברכות ק"ש
[65]  תניא חלק א' ב', עפ"י איוב לא' ב': "וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים."
[66]  בשיעור הקשבנו לשיר "מְלֹךְ". מילים: מתוך תפילת ראש השנה ; לחן: הרב שלמה קרליבך ; ביצוע: ישי ריבו, מתוך אלבומו "אלול תשע"ט" 2019.
[67]  מתוך אתר הפיוט והתפילה: https://web.nli.org.il/
[68]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'
[69]  כל ספרי הנתיבות שלום ניתנו לי במתנה על-ידי הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, שהיה תלמידו של הנתיבות שלום. את הכרך הזה נתן לי הרב וייס במתנה עם עוד כמה ספרים כשביקרתי אצלו ואצל הרבנית חיה היקרה רעייתו ב-יז' במנחם-אב ה'תשע"ח.
את כל ספרי הנתיבות שלום הקליד וערך חסיד סלונים הרב אהרון בוימיל, אביה שיחי'ה של הרבנית צילי שניידר, חברתי היקרה, יו"ר קשר יהודי.


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה