יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה | פרשות וזאת הברכה-בראשית | כה' בתשרי ה'תשפ"א

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות וזאת הברכה-בראשית

תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה

איך מחזירים זוגות במחלוקת בחזרה אחד לשנייה?

 

אנחנו בפרשה האחרונה ובפרשה הראשונה של התורה. פרשות וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה[1]  וְבְּרֵאשִׁ֖ית[2].

 

כל הפרשה האחרונה של ספר דברים היא ברכה אחת ענקית.

 

ייחודה של פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה[3] שהיא שונה מכל הפרשות שנקראות בשבת. זו הפרשה היחידה בתורה שאיננה נקראת ביום שבת, אלא ביום שמחת תורה[4] (בארץ בשבת שעברה כב' בתשרי, ואצלנו ביום ראשון כג' בתשרי).

 

בכל שבת במהלך השנה, הסדר הוא שבשחרית קוראים פרשה אחת ובמנחה את הפרשה הבאה בתור אחריה, כדי להראות שיש קשר בין שתי הפרשות. זו שיוצאת וחותמת את השבוע, וזו שפותחת את השבוע הבא.

אבל במקרה הזה לא מחכים אפילו שניה כדי להתחיל מבְּרֵאשִׁ֖ית.

בקריאת התורה בשמחת תורה מתחילים מיד מבְּרֵאשִׁ֖ית, וכבר בעליה השביעית קוראים את כל פרק א' ושלושת הפסוקים הראשונים של פרק ב' מפרשת בְּרֵאשִׁ֖ית בספר בְּרֵאשִׁ֖ית, ורק אח"כ מפטיר והפטרה.

 

ולמה מתחילים מבְּרֵאשִׁ֖ית מיד עם סיום ספר דְּבָרִים?

אומר האבודרהם[5]: "כמו שזכינו בסיומה כך נזכה בהתחלתה".

וספרי[6] אומר: "כדי להודיע ש"חביבה תורה עלינו כדבר חדש ולא כדיוטגמא[7] ישנה, שאין אדם סופגה, אלא (היא) כחדשה, שהכל רצים לקראתה"[8].

 

{

 

 

מתרחש כאן דבר מעניין ומיוחד מאין כמוהו – ממתי מסיימים ספר ומיד ומתחילים לקרוא אותו מההתחלה? ועוד חוזרים על זה שנה אחרי שנה?

התורה שלנו היא ספר הספרים, והיא ממש ובכלל לא כמו אף ספר אחר.

כי אמנם התורה קרויה ספר הספרים, אבל היא לא בצורת ספר מלבני, אלא בצורת גליל.

התורה, עשויה מקלף ומגולגלת על מקלות עץ הקרויים "עץ חיים".

וזה מאוד מעניין, שבטבע אי אפשר למצוא שום דבר שהוא מרובע, רק חפצים מעשי ידי אדם הם מרובעים, בתים, מכוניות, ספרים, שולחנות....

והתורה, התורה שייכת לטבע[9], היא עגולה. כמו גזע עץ, כמו גבעול, כמו פרח. כמו השמש והירח, כמו כדור הארץ.

בזוהר הקדוש כתוב שכשברא ה' את העולם הוא הסתכל בתורה, ולפי מה שכתוב בתורה ברא את העולם: "איסתכל באורייתא וברא עלמא[10]".

 

כך, שלתורה יש לה אמנם התחלה, אבל אין לה באמת סוף, כי כל סוף הוא בעצם התחלה.

ויש לזה קשר הדוק לחג הסוכות שממש עכשיו נפרדנו ממנו.

 

{

 

סוכות נקרא גם חג האסיף. כי זהו זמן שבו אוספים את כל תבואות השדה ומאפסנים כדי שיהיה מה לאכול בימי הגשם שבהם מחכים לתבואה החדשה שתגדל באביב ובקיץ הבאים.

וכמו שאוספים את התבואה, ככה אוסף אותנו הקב"ה בחג הסוכות לתוך הסוכה. ככתוב בשִׁיר הַשִּׁירִים: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.[11]" שזוהי בדיוק צורתה של הסוכה הכשרה, שתי צלעות שוות בגודלן, הזרוע והאמה, ועוד צלע אחת שהיא חצי בגודלן: כף היד.

 

מסביר הרב עדין שטיינזלץ:  "שמאלו תחת ראשי" אלו הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, "וימינו תחבקני" הוא חג הסוכות. אף מצאו רמז לדבר בהלכות סוכה: נאמר בגמרא (סוכה ו' ב'), ששיעור דפנות הסוכה הוא שתי דפנות שלמות ושלישית אפילו טפח[12], וכצורת הדפנות כך צורת היד המחבקת זרוע, אמה וכף היד. כלומר, הסוכה בעצמה היא כעין חיבוק של מעלה. אם "שמאלו" מבטאת את אימת הדין המתוח (שמאל=דין), הרי ש"ימינו" מבטאת את החיבוק, את הימין (=חסד) המקרבת, המלטפת והעוטפת של חג הסוכות."

 

וככה כולנו אסופים בחיבוק צמוד ואוהב אחרי שסלחנו ומחלנו ונתנו מקום לאהבה למלא בשמחה את הגוף והלֶב.

 

ככה מסתיימת קריאת התורה ומתחילה מחדש בשמחת תורה – בלֶב.

"וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים.

לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה', לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל:[13]"

ומיד אנחנו מתחילים מבראשית: "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃[14]"

 

האות האחרונה בחומש דברים היא האות ל והאות הראשונה של חומש בראשית שאותו מתחילים מיד עם סיום קריאת הפרשה האחרונה של חומש דברים וזאת הברכה, היא האות בְּ.

ל ועוד ב שווה לֶב.

 

זה הלֶב הזה שכנגדו נענענו את ארבעת המינים. זה הלֶב הזה שמסרב להיפרד.

{

 

"קשה עלי פרידתכם[15]" אומר לנו הקב"ה ומבקש מאיתנו להישאר איתו עוד יום אחרי שבעת ימי חג הסוכות. היום הזה נקרא שמיני עצרת. זהו חג בפני עצמו, והוא לא חלק מחג הסוכות.

סוכות הוא כמצוּוֶה חג בן שבעת ימים: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.[16]"

בארץ חוגגים בו גם את שמחת תורה, ובגלויות שמיני עצרת הוא ממש יום בפני עצמו, ושמחת תורה יום בפני עצמו. (רק על זה יש לרבי מליובאוויטש שיחה שלימה ועמוקה ואולי בע"ה יום נלמד גם אותה).

 

סוכות הוא חג האחדות חג שבו נוטלים את ארבעת המינים ומנענעים אותם כנגד הלֶב . ארבעת המינים שיחדיו מסמלים את האחדות של כלל העם היהודי, ככתוב במדרש הידוע בויקרא רבה:
"מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח
כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
כפות תמרים, אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בהם טעם ואין בה ריח
כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.

וענף עץ עבות, אלו ישראל. מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם
כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
וערבי נחל, אילו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח
כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים".
אמר הקב"ה "וְאֵימָתַי הוּא מִתְעֲלֶה כְּשֶׁהֵן עֲשׂוּיִין אֲגֻדָּה אַחַת".[17]"

 

ועכשיו?... עכשיו "קשה עלי פרידתכם" אומר לנו הקב"ה, קשה לי ששוב תיפרדו.

שוב מחלוקות, שוב מגזרים, "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים...[18]", שוב מתרחקים, שוב נפרדים.

 

לא רוצה. אומר הקב"ה "קשה עלי פרידתכם", קשה לי לראות אתכם כשאתם לא באחדות.

בבקשה תעצרו את הכל לעוד יום אחד. הישארו מאוחדים עוד יום אחד. בשבילי.  עוד יום אחד לפני שאתם נפרדים, לא ממני – אלא אחד מהשני, אחת מהשנייה. זו כזו נחת גדולה בשבילי לראות אתכם ככה מאוחדים ביחד.  

 

{

 

זה כמו שהורה רואה את הילדים שלו רבים, ומושכים אחד לשני בשערות, ונושכים, וקוראים בשמות, ואז פתאום משרר שקט לא מאיים, וכשהוא מציץ הוא רואה את כולם יושבים יפה ומשחקים אונו. איזו נחת. כמה כיף.
והוא הולך על קצות  האצבעות, שלא להפריע, ויש לו כזו נחת מאחוות האחים הזו, והוא רוצה שלא ייגמר לעולם. ואם פתאום שוב עולים שם הטורים, הוא מבקש, מתחנן, בשבילי, בבקשה, תמשיכו לשחק יפה כמו מקודם. בבקשה, רק עוד קצת.... "קשה עלי פרידתכם", קשה לי לראות אתכם בריב ובמחלוקת. אל תיפרדו.  תנו לי להנות ממכם ככה ביחד עוד קצת.

 

אז הוא נותן לנו את שמחת תורה – החג שבו כולנו רוקדים עם התורה, כי התורה היא של כולנו. שווה בשווה.

 

עם ילדים במשפחה זה לא ממש אפשרי שהכל יהיה שווה בשווה. מכיוון שהצרכים שלהם שונים, לפעמים אחד מקבל יותר מהאחרים, כי כרגע הוא זקוק לזה.
אבל האהבה היא תמיד שווה בשווה.

אולי לא תמיד החיבה – כי יש תקופות שעם ילדים מסוימים קל לנו איתם יותר ולכן אולי אנחנו מחבבים אותם יותר בתקופה כזו או אחרת, אבל האהבה? האהבה מחולקת שווה.

אין ילד שאוהבים יותר. וחשוב לעשות את האבחנה הזו ואת ההבחנה הזו.

 

כמו האמרה הנהדרת: "אהבה זה הדבר היחיד שמוכפל כשמחלקים אותו."

 

אבל אצל הקב"ה אין כוחות מנוגדים של שמים וארץ כמו אצלנו בני האדם שחיים כאן בעולם המעשה, אצלו, אצל ה', הכל שלם: כמו שאנחנו אומרים בתפילה "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל."

 

 – בין מה למה עושה הקב"ה שלום במרומיו?

למדנו[19], שכשברא הקב"ה בראשית את השמים ואת הארץ[20], הוא ברא

שבעה רקיעים, ושבע ארצות,

והפריד בין מים עליונים לתחתונים,

וברא את השמש ואת הירח וצבא הכוכבים,

כשכל אחד מהלך במסלול פרטי משלו,

ומסביבם עוד שבעה גלגלים שעליהם כוכבי הלכת סובבים,

ועוד שני גלגלים שסובבים את העולם כולו.

ולכל אחד ואחד יש מלאך מיוחד משלו,

וכל מלאך חציו אש וחציו מים, והרקיעים מורכבים מאש וממים,

ואף על פי שהם כביכול אויבים זה לזה, כי איך אפשר לכנס במקום אחד אש ומים,

כולם חיים ביחד בשָׁלוֹם כי הקב"ה דיבר ואמר לכולם לחיות בשָׁלוֹם זה עם זה,

כמאמר ה': "עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו"[21]. וכשם שה' עושה שָׁלוֹם בכל הבריאה, ושם שָׁלוֹם אפילו בין מים לאש, כך הוּא גם יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל.[22]"

 

הקב"ה אוהב כל אחד מישראל שווה בשווה. בגלל זה רוקדים בשמחת תורה כולם ביחד.

 

מסביר הרב יחיאל וסרמן[23]: "הריקוד עם ספר תורה הנתון במעיל מפגין את השווה בין כלל עם ישראל ולכן המצווה היא שמחה וריקודים, ולא לימוד תורה.

כי לימוד תורה, לעומת זאת, מבליט את השוני בין האנשים. הללו תלמידי חכמים והללו לא, הללו פקחים יותר ואלו פקחים פחות.

ביום זה [שמחת תורה] נופלות כל המחיצות וכולם שמחים יחדיו, גדולים עם קטנים, פשוטי עם, עם ראשי הקהל, ותלמידי חכמים עם אלו שאינם יודעים ללמוד. השמחה ברקוד והקפות עם ספר תורה סגור מבטאת את האחדות ויוצרת שוויון שכן, היא משותפת לכולם."

 

{

 

הקב"ה בעצם אומר לנו שהוא יודע שהאחדות הזו היא זמנית. הרי הוא ברא אותנו עם יצר הרע כדי שנעמול כאן בעולם הזה על תיקון המידות שלנו על מנת שנגיע לשלמות הזו שיש בִּמְרוֹמָיו.

 

אבל מה הוא זה הדבר הזה שיחבר אותנו בחזרה אחרי שנפרדנו?

אומר לנו הקב"ה: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין.[24]"

התורה, התורה היא זו שתחבר אתכם בחזרה.

אם יש משהו שיכול להילחם ביצר הרע שלכם, זו התורה.

בשביל זה נתתי לכם אותה.

כדי שתשמחו ותרקדו איתה, אבל בעיקר תלמדו אותה. וקחו אותה כהוראה לחיים שלכם. היא תעלה אתכם על דרך המלך. היא תמקם אתכם על שביל הזהב. 

 

אתם יוצאים עכשיו מעונת החגים, יוצאים הסוכה. יוצאים חזרה אל הבית, אל השגרה.

וזו נפילה כל-כך גדולה.

אחרי החיבוק של הסוכה, והחיבוק שחיבקתם אחד את השני והשנייה, זו נפילה.

וכל אחד ואחת חוזרים לעיסוקיהם היום-יומיים – נופלים ומתפזרים לכל הכיוונים.

 

{

 

אני פוגשת אצלי על הספה זוגות.

אלי, לצערי, מגיעים בדר"כ רק כשכבר קלו כל הקיצין. כשהשבר כל-כך גדול, ויש כל-כך הרבה כאב, וכעס, והכל מודלק ורגיש, ומדמם, וזה בכלל לא פשוט.

הם יושבים מולי, ומבקשים ממני להיות השופט. להחליט מי צודק. הם רוצים שאמצא צד מנצח.

הם רוצים להכניס אותי לתוך המחלוקת שלהם כדי שאקח צד.

הם לא מבינים שאני בצד שלהם, של שניהם.

הם שכחו כבר שהם גוף אחד.

 

{

 

בשיעור מאלף ובלתי נשכח[25] לפני שלוש שנים לימד אותנו הרב אלי מנצור[26] על בריאת העולם מנקודת מבט קבלית. הרב מנצור מסביר בשם האריז"ל[27] ש"דרך פעולת הגוף מבינים את העולם הרוחני.

העולם הגשמי הוא חלון לעולם הרוחני.

 

הגמרא במסכת ברכות, והזוהר, אומרים שאדם נברא כשחווה צמודה לגבו - גב לגב.

דו-פרצופי. אומרים שאדם לפנים מימין, וחווה מאחור משמאל.

 

כל אלה מסרים רוחניים שהקב"ה מלמד אותנו.

 

אדם וחווה נרדמו וה' חצה אותם , פיצל.

צלע=מהצד, כמו צלע של מרובע או משולש.

ועכשיו חווה ישות נפרדת.

ורק אז הוא מעמיד אותם פנים אל פנים."

 

הרב יאיר הילר[28] אומר: "על בריאת האישה נאמר "אעשה לו עזר כנגדו" וכבר בארו המפרשים, שעזרתה של האישה אינה בהכרח להסכים עם בעלה בכל דבר אלא לעתים דווקא הסיוע הכי גדול בכך שהיא כנגדו, מאזנת את רצונותיו , נותנת בהם סדר ואיזון  וכך הניגוד שלה לרצונותיו הוא בריא וחשוב."

נמשיך עם הרב מנצור: "את זה צריך לחקות: שלושה מצבים:

Attachment, detachment, [29]f2f."

ואת כל זה חיבר הרב מנצור לחגי תשרי, והסביר שבאמצעות האירועים הגשמיים של מעשה בראשית לומדים את המובן של הימים הנוראים, וחגי תשרי.

 

"Attachment - כשהאדם הראשון נברא העולם הזה מחובר, זה לא טוב. לא טוב אחדות עם זה.

קודם כל צריך להתנתק מהעולם הזה.

קודם כל גמילה, להתנקות, לקיצוניות.

 

Detachment - כיפור זה הקיצוניות.

עה'ז הרבה הסחות דעת מושך - קשה להיפרד מזה.

כיפור כואב כי צריך להתנקות להיגמל - ללכת לקיצוניות 26 שעות להוציא את זה מהסיסטם שלנו,

אבל אי אפשר כיפור כל הזמן.

 

סוכות - אנטיתזה של כיפור.

כל מה שאסור היה ביום כיפור צריך לעשות בסוכות.

לאכול סעודות יין תכשיטים ... להשתמש בעולם הזה , סכך, פירות.

 

f2f - שמיני עצרת - חוה מול אדם. מוסף שמיני עצרת, זה מתי שחווה מול אדם.

22 יום זה לקח.

 

עכשיו כשאיפסנו את עצמנו מחדש, אפשר שוב להשתמש בעה"ז מתוך שליטה: לרתום את הגשמיות לטובת הרוחניות.

 

עכשיו אפשר שוב גשמיות.

עד שמיני עצרת השימוש לא נעשה בצורה הנכונה – עכשיו, כשאנחנו פנים אל פנים ואפשר לצעוד קדימה."

 

{

 

ואכן, בתפילת מוסף של שמיני עצרת "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגָּשֶׁם" במקום "מוֹרִיד הַטָּל" לפני ברכת מחיה המתים.

("וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה" במקום "וְתֵן בְרָכָה" בברכת השנים נתחיל לומר רק עוד 60 יום. בארץ ב-ז' בחשון).

 

אבל מה המשמעות של הברכה הזו, של הגשם הזה?

אחד השמות של חג הסוכות הוא גם חג האסיף.

עכשיו אנחנו אוספות את כל מה שזרענו בחודש אלול, שנבט לנו בראש השנה, שגדל לנו בעשרת ימי תשובה, ושפרח לנו ביום הכיפורים.

עכשיו אוספים את כל היבול.

אוספים את הפרחים. את הפירות.

עכשיו עושים מהָרוּחַ --> גֶּשֶׁם.

 

הקב"ה אומר לנו, 'עכשיו אתם צריכים להתמקד בלהוציא  ◄ מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל:

עכשיו תקחו את הָרוּחַ ותעשו ממנו גֶּשֶׁם. עכשיו בחודש הזה תגשימו, תממשו, ותהפכו את התפילות למציאות'.

 

ואנחנו צריכות עכשיו לעשות סידור פרחים.

לערוך את הפירות על השולחן.

 

עכשיו הגיע הזמן לקחת את כל הָרוּחַ הזו, את כל הרוחניות הזו, את כל הדברים הגבוהים האלה, ולהוריד אותם לכאן, לאדמה. (זה גם מה שעשינו בהושענא רבה כשחבטנו את הערבות. על האדמה, הדבר הכי גשמי שיש).

ספגנו כל כך הרבה קדושה, הכלים שלנו התמלאו בכל טוב, ועכשיו הגיע הזמן לקחת את כל החומרים החדשים האלה ולהגשים אותם, להוריד גֶּשֶׁם, להניע את הָרוּחַ, את הרוחניות, לפעולות, לעשייה.

לעזרה הדדית, ליחסים משמעותיים, להשתפרות עצמית, לדיבורים טובים, לזוגיות משובחת, לשלום בית.

 

{

 

ויושב הזוג הזה אצלי על הספה, והם כל-כך מפורדים, והוא שוכח שהוא שם מולו כי הקב"ה רצה שהיא תהיה עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ. האישה לא אמורה להיות או עֵ֖זֶר, בבחינת אסיסטנטית מבצעת פקודות, וגם לא כְּנֶגְדּֽוֹ, בבחינת אויב יורה זיקים מהעיניים, כְּנֶגְדּֽוֹ, מולו, על מנת להיות לו לעֵ֖זֶר.

לעזור לו לראות משם דברים שהוא לא יכול לראות מכאן.

וגם הוא שם כנגדה, כדי להיות לה לעזר, ולעזור לה לראות דברים משם שהיא לא יכולה לראות מכאן.

הם זה מול זה כדי להשלים.

כדי לעשות שלם.

לעשות שלום.

שלום בית.

כי "לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם.[30]"

 

{

 

כי לפעמים שזה מרגיש כאילו הכל נגמר, כל מה שצריך לעשות זה לחזור לנקודת ההתחלה.

וזה מה שאני עושה עם הזוג שלי שעל הספה.

אחרי איזה 50-40 דקות שהיא יורה בצרורות את כל מה שיושב לה עליו, והוא יורה בחזרה את כל מה שיושב לו עליה, ושניהם מביטים בי בציפייה שארים את השרביט שלי ואפסוק את הדין, מי צודק....

אני עושה משהו אחר לחלוטין.

(ואני מגלה עכשיו סוד – ומגישה אותו באהבה לעולם, כי בכל מקרה כלום לא שלי, את הכל קיבלתי ממנו, והכל שלו...)

אני מסתכלת על שניהם בחיוך של חתול שאכל עכשיו את כל השמנת ומבקשת מהם: "ספרו לי איך נפגשתם."

ובשבריר שניה כל האוירה בחדר משתנה.

שניהם, שעד עכשיו בכלל לא הביטו אחד על השני, מסובבים את הראש. הוא מביט בה, והיא בו. העיניים ננעלות זה בזו באיזו נקודת זמן עלומה אי שם בעבר, ופתאום הוא רואה אותה כמו אז, והיא רואה אותו כמו אז, וחיוך מבויש ומתוק עולה על פניהם, והם יושבים ככה שניות ארוכות ומעלים זיכרונות בשקט.

ואז הוא אומר, ספרי את, והיא אומרת, לא ספר אתה.

ואז אני מתערבת, ומבקשת מזה שהרגיש לי הכי כאוב מבין השניים להיות הראשון שיספר לי.

ופתאום הם שם, ממש, במקום שבו נפגשו.

ופתאום הם נזכרים כמה הם אוהבים. או לפחות אהבו.

ובמה הוא מצא חן בעינייך? ובמה היא מצאה חן בעינייך?
ואז אני צריכה לקטוע את ההשתפכות הנוסטלגית כי הסתיים לנו הזמן.

ואני שולחת אותם הביתה במקום אחר לחלוטין מהמקום שבו הם היו כשהם נכנסו אלי לחדר לפני שעה וחצי.

אני שולחת אותם הביתה אחוזים בנקות ההתחלה.

אני שולחת אותם הביתה להתחיל מבְּרֵאשִׁ֖ית.

 

{

 

בספר ותן חלקנו כתוב: "בשם רבנו החיד"א יסוד חשוב על אמונתו בה'... בחיבור הפסוקים המסיימים את ספר התורה והפסוקים המתחילים אותו... הבריאה, הבריות, החיים, הכל, ממחישים לפנינו את קיומו של השי"ת. זאת רומזת התורה בחיבור הפסוק האחרון והפסוק הראשון: לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל[31] - בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א הִ֑' אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ[32] - לעיני בני ישראל נובטת האמונה בה' מעצם הבריאה, השמים והארץ." זה כמו לקחת דף נייר ולהפגיש את הצד הימני עם הצד השמאלי שלו. מה שהיה קודם שני צדדים, שני קצוות, שני מקבילים, התחלה וסוף, הופכים להיות מחוברים במעגל אינסופי שבו אין גבול של ממש בין ההתחלה והסוף, שבו המילים מקבלות משמעות אחרת: ה' ברא את העולם לעייני כל ישראל! וגם: זה שיש בורא לעולם, וזה שבורא העולם הוא הקב"ה, עומדים תמיד לנגד עייני כל ישראל.

 

{

 

ואיזה תבלינים משובחים נותנת התורה לזוג שלנו שעל הספה.

 

"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א הִ֑' אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ. [33]"

בהתחלה ברא הקב"ה שני דברים נפרדים, עם מהות שונה ותפקיד שונה, זה מול זה.

כמו שאמרנו קודם:

עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ.

 

"וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹקים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃[34]"

זה בסדר גמור שיש תוהו ובוהו. זה בסדר שיש גם קצת בלאגן.

זה תמיד קשה יותר לפני שזה נהיה טוב יותר.

זה חלק מהחוקיות של הדברים. תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר[35].

 

“וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃[36]"

אז היתה לכם עכשיו הארה גדולה. נזכרתם שאתם דווקא אוהבים אחד את השני. למרות הכל. קצת איבדתם אחד את השני בדרך, והנה נדלק האור ואתם רואים שוב אחד את השנייה, כמו פעם. מסוגלים רגע לשים בצד את כל הרע שצברתם לאורך השנים, והתענג קצת על האור הזה.

 

"וַיַּ֧רְא אֱלֹקִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹקִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃[37]"

עכשיו בואו  נבין שיש גם אור וגם חושך, ויש ביניהם הבדל, וצריך שלא לתת לחושך לזלוג לנו לתוך האור, ולשמור על האור הזה שלא ילך לאיבוד בתוך כל החושך.

ולזכור גם שזה צעד אחד, זה רק הצעד הראשון.

 

עכשיו צריך לברוא מחדש את העולם שלכם יום אחרי יום, צעד אחרי צעד, לתת לו יד לתינוק הזה שלומד עכשיו – מחדש – ללכת.

 

"וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ[38]" כל אחד ואחת מאיתנו הם בצלם אלוקים, בריאה של הקב"ה, ואם הקב"ה יכול לברוא עולם, גם את וגם אתה יכולים לברוא עולם. את העולם שלכם.

יש לכם את הכוח, זה בידכם, ברצונכם, לברוא את העולם הפרטי שלכם שבו אתם חיים.

אתם תחליטו אם העולם הזה יהיה עולם של שלום או של מלחמה.

אתם תחליטו אם העולם הזה יהיה עולם של חסד ושל נתינה, או של ריחוק והפרדה.

אתם בוראים.

כמו ה', גם אתם יכולים לעשות שלום בין שני דברים מנוגדים. בין מים לאש[39].

 

אנחנו מתחילים מהתחלה, ומייצרים משהו חדש, כי חידוש זה לא ממש יש מאין, חידוש זה זווית אחרת, נוספת, על מה שכבר קיים.

אנחנו מחדשים דבר שהִתְיַשֵּׁן, אנחנו מעירים את החלק שיָשֵׁן בתוכנו לנסות פעם נוספת, מחדש.

 

{

 

היא תעזור לו לראות משם דברים שהוא לא יכול לראות מכאן.

והוא יעזור לה לראות דברים משם שהיא לא יכולה לראות מכאן.

הם זה מול זה כדי להשלים את השלם. הם שני חצאים שמתחברים מחדש לכדי דבר שלם.

לעשות שלום. שלום בית.

כי "לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם.[40]"

{

 

שנזכה להתחיל מהתחלה עם הרבה אהבה.

שנזכה להתחדש, ולהעיר את שהִתְיַשֵּׁן ונרדם.

ככתוב בשיר השירים: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.[41]"

לרוץ, ולרדוף אחרי האהבה הזו, הראשונית שחיברה אתכם בראשית, עד שהיא תתרצה ותרצה מעצמה שנרצה בה[42].

{

 

שלמים[43]

את מכינה את השבת ומתפללת

אני יכול להסתכל על זה שעות

ואיך את שרה לעצמך ומתביישת

בא לי להיות

האיש הזה שמנגן לך

תראי הפכנו להיות יותר דומים

וגם אם לא תבקשי

תמיד אתן לך

את כל החיים

 

בואי אליי

כמו הרוח לגלים

את יפה שאין מילים לדבר

בואי אליי כמו השקט ללילות

את בכל התפילות שבלב

וכל השנים שעברנו

כמה בדרך אספנו

תראי הפכנו להיות גדולים

היו מלחמות וניצחנו

כמה רחוק שהגענו

הפכנו להיות שלמים

 

את מבינה אותי

הרבה יותר ממני

ורק איתך

אני מכיר גם את עצמי

כשתחזרי כל יום תראי אותי בפתח

אהובתי..

 

אני אומר תודה עלייך

על רגעים פשוטים

שאין להם מחיר

וגם כשאת איתי

אני חושב עלייך

את כל החיים

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא

חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה

משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ליאל בת דיקלה, רון בן באשה, רחל בת חיה פייגע, שאהלה שולה בת זינת, יוכבד בת בתיה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

 

מקורות נוספים:[44]

 

הרב הילר, יאיר. (אין תאריך). מדרש לשולחן שבת קורח. אוחזר מתוך https://www.kodeshbook.co.il/InfoD.asp?id=24

 

הרב וסרמן, יחיאל. קשה עלי פרידתכם. אוחזר מתוך https://www.tzohar.org.il/

 

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשע"ה). ילקוט מעם לועז – במדבר. עמ' קצד-רכו. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

 

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

 

הרב פרישמן, ב. הרב יצחקי. ח. (ה'תשע"ז). הגות: לעיני כל ישראל. בתוך הרב נ' צ' מנדלסון (עורך), ותן חלקנו (עמ' 210-211). בני ברק: מאורות הדף היומי.

 

הרב שטיינזלץ, עדין, אבן-ישראל. (תשס"ה). בכסה ליום חגנו. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/

 

© התמונה: יצירה מאת זאק יתרו (תולה בפינת האוכל שלנו יחד עם עוד שלוש מיצירותיו המדהימות).

---

[1]  פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה: דברים לג' א' – לד' יב' (11/11 ; 41 פסוקים)

[2]  פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית: בראשית א' א' – ו' ח' (1/12 ; 146 פסוקים)

[3]  דברים לג' א' – לד' יב'

[4]  שמחת תורה: בארץ, כב' בתשרי יחד עם שמיני עצרת ; בחו"ל, כב' תשרי שמיני עצרת, כג' תשרי שמחת תורה.

[5]  הרב דוד אבודרהם היה פרשן תפילות נודע שחי במאה ה-14 סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד. מכונה גם בקצרה האבודרהם. (ויקיפדיה).

[6]  סִפְרֵי הוא שם כולל לשני מדרשי הלכה, אחד על ספר במדבר ואחד על ספר דברים. (ויקיפדיה).

[7]  רש"י דברים ו' ו': "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" לא יהיו בעיניך כדיוטגמא = מצווה כתובה מאת המלך

 [8] ספרי על דברים, ואתחנן, פיסקא לג

[9]  הטבע בגימטריה = אלוקים (ק=ה)

[10]  זוהר תרומה קסא ע"ב: "דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, איסתכל בה באורייתא וברא עלמא" תרגום: "כשברא הקב"ה את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם.

[11] שה"ש ב' ו'

[12]  טפח: לפי החזון איש - 9.6 ס"מ (כשכוונתו לאגודל - כ-2.4 ס"מ) ; לפי הגר"ח נאה - 8 ס"מ. (ויקיפדיה).

עפ"י הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל - שטח הסוכה - צריך להיות לכל הפחות שבעה טפחים על שבעה טפחים במרובע (56 על 56 ס"מ). וסוכה ברוחב 40 ס"מ ובאורך של מטר אינה כשרה אף על פי ששטחה גדול יותר, כיוון שאין אפשרות לגור בה. (שו"ע תרלד סע' א) ולדעת החזו"א 70-70 ס"מ.

גובה הסוכה - צריך להיות לפחות עשרה טפחים (80 ס"מ ולדעת החזו"א מטר).

[13]  דברים לד' י'-יב'

[14] בראשית א' א'

[15]  רש"י בפירושו לויקרא כג' לו': "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ." מפרש"י: " "עצרת היא" - עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם."

[16]  ויקרא כג' מב'

[17]  ויקרא רבה ל' יב'

[18]  תהילים קל"ו כ"ג: "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ."

[19] יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | פרשת כי תבוא | וישם לך שלום | יח' באלול ה'תשע"ו | 21.9.2016

[20]  ילקוט מעם לועז בראשית א' יד' עמ' ע' (קנא)

[21]  איוב כה' ב'

[22]  סידור תפילה, קדיש

[23]  הרב יחיאל וסרמן הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות. יליד ישראל 1950, בוגר ישיבת ההסדר "ישיבת הכותל" בעיר העתיקה ירושלים ומוסמך לרבנות. שירת בצה"ל, כאיש צוות טנק בחיל השריון, ובמלחמת יום הכיפורים נפצע קשה בקרבות הבלימה בתעלת סואץ. בוגר אוניברסיטת בר-אילן בחינוך וקרימינולוגיה ומוסמך אוניברסיטת בר-אילן במנהל חינוכי.

[24]  מסכת קידושים ל' ב'

[25]  שיעור מפי הרב אלי מנצור, ח' בתשרי ה'תשע"ח, כפי שנמסר בבית הכנסת אור תורה, נורת' וודמיר, ניו-יורק. סיכום הדברים נרשם ע"י סמדר פרגר.

[26] הרב אליהו מנצור Eli J. Mansour, יליד 1968, רב קהילת בית יעקב (קהילה יוצאת סוריה) בברוקלין, ניו יורק, הוא גאון תורני ומוסר שיעורים מבוקש בכל רחבי ארה"ב וגם בארץ. כתביו ושיעוריו בנושאי מגוונים: הדף היומי, מישנה, גמרא, הלכה, תורה, נביאים וכיוב' מופצים בכל העולם, ופופולריים גם אצל הציבור האשכנזי.

[27]  האריז"ל, המקובל הקדוש גדול מקובלי צפת במאה ה-16, רבי יצחק לוריא בן שלמה 1534-1572, שהיה בין היתר גם רבו של הרמ"ק: רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ (1522 - 1570), בעל ה"תומר דבורה".

 

[28]  הרב יאיר הילר מאריאל (אם אני לא טועה)

[29]  f 2 f  = Face to Face , מינוח שלקוח מהעולם הטיפולי ומתייחס לעבודה פנים מול פנים, מטפל עם מטופל/ת.

[30]  משנה, סדר טהרות, מסכת עוקצין, פרק ג', משנה יב'

[31]  דברים לב' יב': שלושת המילים האחרונות של הפסוק האחרון בחומש החמישי והאחרון

[32]  בראשית א' א': הפסוק הראשון של הפרשה הראשונה בחומש הראשון

[33]  בראשית א' א'

[34]  בראשית א' ב'

[35]  מתוך השיר "נגד הרוח" של שלום חנוך.

[36]  בראשית א' ג'

[37]  בראשית א' ד'-ה'

[38]  בראשית א' כז': "וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ "

[39] ר' תמונה המלווה את השיעור. יצירה של האמן זאק יתרו. (תלויה אצלנו בבית בפינת האוכל עם עוד שלוש משלו).

[40]  משנה, סדר טהרות, מסכת עוקצין, פרק ג', משנה יב'

[41]  שיר השירים ב' ז'

[42]  עפ"י פירוש ה"עקדת יצחק", רבי יצחק בן משה עראמה 1494-1420, היה מחכמי ספרד בדור הגירוש. פילוסוף ופרשן מקרא. שימש רב וראש ישיבה בסמורה אשר בצפון ספרד ובקלטיוד, וברבנות טרגונה שבדרום קטלוניה ופרגה שבאראגון. הושפע מהרמב"ם והשפיע על האברבנאל.

[43]  בשיעור הקשבנו לשיר "שלמים". מילים: אבי אוחיון ועקיבא תורג'מן ; לחן: אבי אוחיון, מתן דרור ועקיבא תורג'מן ; ביצוע: עידן רפאל חביב, מתוך אלבומו "שלמים" 2020: https://www.youtube.com/watch?v=5ejT8FqglLM&feature=emb_title  
השיר זכה בתואר "שיר השנה" לשנת תש"פ במצעד השנתי של גלגל"צ.

[44]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

 

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.