יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: מלחמת רשות | פרשת כי תבוא | ה' באלול ה'תש"פ


בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת כי תצא
מלחמת רשות


איך זה שהתורה, שדְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, לא רק מדברת על מלחמה, אלא ממש נותנת לנו רשות לצאת למלחמה?

 
פרשת השבוע שלנו, פרשת כִּֽי־תֵצֵ֥א[1] היא קוֹדֶקְס[2] דינים, היא מכילה את המספר הכי גדול של מצוות מכל פרשות התורה, יש בה 74 מצוות: 78 מצוות עשה, ו-47 מצוות אל תעשה. היא מדברת על דיני משפחה, דיני מלחמה, חתונה יהודית, דינים שבין אדם לחברו, ועוד דינים שונים, ומסיימת במצוות מחיית זכר עמלק.
פרשת כִּֽי־תֵצֵ֥א היא פותחת ביציאה למלחמה – ועל זה בע"ה נלמד היום.
כך היא פותחת: "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃"

{

נתחיל בפסוק עצמו, ונראה שיש בו אי התאמה: אֹיְבֶ֑יךָ ברבים ו-תֵצֵ֥א, נְתָנ֞וֹ, וְשָׁבִ֥יתָ, ו-שִׁבְיֽוֹ ביחיד.
וזה כמובן מצריך בירור.
הרב מוצפי[3], מסביר שיש שני פירושים לעניין[4].
1.      אפילו שהם הרבה אויבים אל תפחד מהם.
כמו שכתוב קודם לכן בפרשת
שֹׁפְטִ֣ים[5] "לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ[6]"
וכמו שכתוב בפרשת
עֵ֣קֶב[7] "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל [8]" "הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ[9]"
ועוד בפרשת
שֹׁפְטִ֣ים "וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כׇּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב [10]"
"
שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃ כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.[11]"
כל האויבים הרבים האלה -- כולו כאיש אחד.
2.      הזוהר הקדוש מביא פירוש עמוק יותר. שידוע שלכל אומה יש שׂר למעלה, ולפני שאותה אומה נופלת השר שלה נופל. ואם השר של קדאפי נפל אז קדאפי נפל, והשר של סוריה נפל, גם סוריה נופלת, ואם השר של אחמניג'אד נפל, אז אחמניג'אד נפל. כל האויבים הרבים שלנו, יש להם שר אחד למעלה. במבט אחד מפיל הקב"ה את אותו שר יחיד, וכשאותו שר יחיד נופל, מידי נופלת כל אותה אומה על כל אויביה הרבים. כשהשר למעלה בעולמות העליונים נופל מהמבט של הקב"ה אֵשׁ אֹכְלָה מיד כאן למטה נופלת אותם אויבים רבים הקשורים באותו שר אחד.
כמו שאומר ישעיהו הנביא: "
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה.[12]"
והכל תלוי, אומר הרב מוצפי, שנעשה מעשים טובים, ובזכות הסליחות והתשובה של עם ישראל, ישמיד אותם הקב"ה: "
לא צריך לדאוג. הקב"ה גדול. אחד יחיד ומיוחד."
לכן כתוב בפסוק
וּנְתָנ֞וֹ – והכוונה: את השר שלהם.
כמו שהיה במצרים: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם[13]". שואל רבי שמעון[14], מה זה מֵת? צריך היה להיות כתוב "את המצרים מתים". ומסביר, שעם ישראל ממש ראה את השר של מצרים נופל מֵת מהשמים.
3.      ודבר נוסף, למה כתוב כִּֽי־תֵצֵ֥א? היה צריך להיות כתוב כִּֽי־תֵצֵ֥אוּ לַמִּלְחָמָ֖ה.
מכאן אנחנו צריכים ללמוד שאם אנחנו רוצים לנצח במלחמה צריכים להיות באחדות
"כאיש אחד בלב אחד.[15]" כשיש אחדות בישראל, אנחנו מנצחים.

{

אבל אויבים הם לא רק חיצוניים.
בדיוק כמו שיש אויבים חיצוניים, אויבים, נמצאים גם בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, ולפעמים אלה האויבים הקשים מכולם.
אלה הקולות האלה שעולים בתוכך שאומרים לך:
"את לא שווה (מספיק)" , "את לא חכמה (מספיק)" "בחיים לא תצליחי",
"את פשוט לא מספיק __________ (השלימי את החסר)."

זו הסיבה שהתורה שלנו, שהיא כל כולה "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם[16]" מזמינה אותנו לצאת למלחמה על האויבים שלנו, אלה שמבחוץ, וגם אלה שחיים בתוך תוכנו,

והמגיד ממזריטש[17] אומר : "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃":
"מיד כאשר תצא מדבקותך בקב"ה, באותו רגע אתה נכנס למלחמה עם אויביך, הוא יצר הרע."
המלחמה מתחילה כשאדם יוצא מדבקותו בה'.

"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃
אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים׃[18]"
ורש"י[19] מפרש: "אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ – לשון מקרה.
דבר אחר: לשון קר וחם, ציננך והפשירך מרתיחתך..."
מתי עֲמָלֵ֑ק מצליח להזנב בך מאחור ולתפוס אותך ולנצח אותך – כשאתה מתקרר בקשר שלך עם הקב"ה כשאתה מתקרר, ו עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים.
במקום הזה של הפירוד – שם מגיע עֲמָלֵ֑ק ונלחם בנו. וזה המקום שעליו אנחנו מדברים בנקודה הזו.
כאן אנחנו מתחברים בין תחילת הפרשה לסופה.
ה- כִּֽי־תֵצֵ֥א קשור לקטע של עֲמָלֵ֑ק.
כי עֲמָלֵ֑ק תפס אותנו כשיצאנו, כשהתקררנו, כשלא היינו יותר דבוקים.

ורש"י כותב: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמות ארץ ישראל אין לומר: ושבית שביו."
שהרי בציווי ליציאה למלחמה בפרשה הקודמת, בפרשת שֹׁפְטִ֣ים, מצווה הקב"ה להציע קודם כל שלום לפני שיוצאים למלחמה, ורק במידה ולא ירצו, להילחם ולהרוג את כל הזכרים. אבל בעמים היושבים בארץ ישראל מצווה הקב"ה שלא להשאיר בחיים אף אחד מהעמים "רַ֗ק מֵעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כׇּל־נְשָׁמָֽה׃[20]"
ולכן, בפתיחה של הפרשה שלנו, "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃[21]" מדובר במלחמת רשות. כי הקב"ה בפירוש מזהיר שלֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כׇּל־נְשָׁמָֽה בארץ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה, כלומר בארץ ישראל.

התורה מזמינה אותנו למלחמת רשות. וזה תמיד מזכיר לי בדיחה שאני מאוד אוהבת:
א
חד מגיע לשדה התעופה כשבמזוודה שלו שקית מלאה זרעים של מריחואנה, ועוצרים אותו במכס ומבקשים ממנו לפתוח את המזוודה.
המוכס רואה במזוודה את השקית הענקית ושואל אותו: "מה זה?"
עונה לו האיש: "אוכל של ציפורים."
המוכס מתפלא: "כל-כך הרבה?"
עונה לו האיש: "ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו."

מי שירצה יצא למלחמה על אויביו, ומי שלא ירצה שלא יצא.
אולי יש מי שמעדיף לחיות עם האויבים?
אולי יש מי שלא רוצה לצאת למלחמה ומוכן לחיות באי נוחות הזו?

{

האור החיים הקדוש[22], רבי חיים בן עטר זצ"ל, כותב בפירושו לפסוק בפרשה הקודמת פרשת שֹׁפְטִ֣ים: "כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗יךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃[23]"
"כי תצא למלחמה וגו'. אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך, ואמר כי תצא למלחמה הידועה שאין גדולה ממנה,... "
ומוסיף ומסביר: "אם היית בא למלחמה בכחך אין בך כח לעמוד במלחמה זו אבל כיון שה' אלהיך עמך כחו גדול להצילך, כי כשבא אדם ליטהר ימינו יתברך מקבלתו ונדבק לה' והוא יכניע מציריו:"
לבד, בכוחות עצמנו, אין מצב שהיינו יכולים לנצח במלחמה עצומה שכזו ולהכניע את האויבים הפרטיים שלנו, אלה שגרים בתוך תוכנו.
אבל כשאדם מִצְטָוֵּות לקב"ה, ונדבק בו ובמצוותיו, הרי שאז הוא מקבל כוחות מה' הכל יכול, שמסייעים לו להכניע את אויביו.

השפת אמת[24], הרב יהודה לייב אלתר זצ"ל, מחדד וכותב: "שכל הכחות של הסט"א הוא מהאדם עצמו כו'. אעפ"כ ה"א עמך המעלך כו'. כי יצ"מ הי' הכנה לכל הגליות בכלל ופרט...
ולכן מזכירין בכל יום יצ"מ כי כפי הזכירה יכולין לעורר בחי' הגאולה...
נמצא שכל שיש לאדם מלחמה מכלל כי יש לו כח להלחם."
ומחבר אותנו עם מזמור כ"ז בתהילים "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי" שנוהגים לקרוא שחרית וערבית מראש חודש אלול עד הושענה רבה, וכותב: "וכתי' אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ[25] שע"י המלחמה עצמו רואה שיש לו במה לבטוח כנ"ל:"

החיבור שלנו עם הקב"ה בא לידי ביטוי בהתמודדות עם מה שמרחיק אותנו ממנו.

זה מאוד עמוק הרעיון הזה.

כל עוד הכל טוב לנו, ואין לנו עם מה להתמודד, אנחנו לא מגלים את הכוחות שטמונים בנו.
את השרירים הרגשיים מפתחים רק על ידי התמודדות עם מה שקשה ולא נוח.

בדיוק כמו שאת השרירים הגשמיים, מפתחים רק על ידי התנגדות, כלומר התמודדות עם משהו חיצוני חזק יותר מאיתנו.

הקשיים בחיים שלנו, בין אם מחוצה לנו, או בתוכנו, מרחיקים אותנו מהקב"ה מעצם טבעם.
כשמשהו כואב, עסוקים רק בלהרחיק את הכאב הזה. זה אנושי.
אבל מי שבוחר להתמודד עם הקשיים האלה, מגלה בתוכו כוחות שלא ידע שקיימים בו, ואז הוא מתקרב לקב"ה, כי הוא מבין – בחוויה העצמית שלו -- את מקור הכוחות האלה.
הוא מגלה את הקב"ה מתוך תוכו.
הגילוי הזה הוא ההיפך של היעלם – אותיות עולם. שהעולם הזה הוא מקום שבו ה' נעלם מאיתנו, ועלינו לגלות אותו בתוך ההיעלם הזה, בתוך ההסתרה.

{

הרעיון הזה של התרחקות והתקרבות בא לידי ביטוי בכל היבט של חיינו.
אנחנו מבינים את הרעיון של קר רק בגלל שיש גם חם.
אנחנו מבינים חושך, רק בגלל היעדר האור.
אנחנו מבינים געגוע רק בגלל שקודם היינו קרובים.

בזוגיות למשל, עונות של קירבה וריחוק לא רק שומרות על הקשר, אלא גם מחזקות אותו ומצמיחות אותו.
אני זוכרת בשנים שלפני שחזרתי בתשובה, לפעמים הייתי שמחה כשבעלי היה מקבל צו מילואים. לא בגלל שחו"ח רציתי לא להיות איתו, אלא שפשוט התגעגעתי להתגעגע אליו.
מאוד היה חסר לי להרגיש את הגעגוע הזה שאז כשנפגשים זה כזה פרץ של אהבה גדולה.
שכמובן היתה שם גם קודם, אבל הגעגוע עשה אותה מתוקה ויקרה הרבה הרבה יותר.

הרבנית ימימה מזרחי אומרת שלהתגעגע זה לרצות לגעת ושזה יגע בחזרה: גע גע, מת־גע־גע, מתגעגע.
"געגוע הוא תמיד רגש הדדי. אפשר להביט במישהו והוא לא מביט בך חזרה, אפשר לדבר למישהו והוא לא מקשיב, אבל אי אפשר לגעת במישהו ושהוא לא יגע בך חזרה; גע־גע. געגוע הוא תמיד הדדי. וזה הנס הכי־הכי גדול...[26]"

{

לפעמים אישה מתגעגעת לעצמה.
וכל כך חשוב למצוא לעצמך את הזמן הזה שבו את מוצאת גם זמן לעצמך.
כי זה כיף להתגעגע, אבל רק בתנאי שבסוף הגעגוע יש נגיעה של ממש.
לגעת בעצמך. להתחבר לעצמך.
בלי כל מיני רעשים בסביבה.
בלי מוסיקה, בלי טלוויזיה, בלי רעשים ברקע.
רק את והנשימה שלך.
רק את והגוף שלך.
להתחבר לתחושה ולחוש את עצמך.

זה לא חייב להיות ארוך. זה יכול להיות אפילו רק לכמה שניות, או דקות, מידי פעם.
אבל זה חייב להיות עם נשימה.
נשימה שמגיעה עד הנשמה – ונוגעת בך באהבה.


{

"כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה' אֱלֹקֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃"
התורה מזמינה אותנו למלחמת רשות: לא חייבים, אבל מי שנלחם – מרוויח בגדול, קירבה גדולה יותר לקב"ה, ולעצמו.

רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל[27] אומר:
"מי שפותח במתקפה זוכה ליתרונות רבים, שמגדילים את סיכוייו לנצח.
לעומת זאת, מי שממתין למתקפה ורק אז נערך להתגונן מולה, נמצא בעמדת נחיתות.
במלחמת היצר צריכים ליזום את המתקפה ולא להמתין למתקפה מצד יצר הרע,
ככתוב – "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ"."

אבל איך אנחנו יכולים לזהות את האויבים האלה שבתוכנו?
זו אולי נשמעת שאלה מוזרה, כאילו ברור מי אויב ומי אוהב? לא?
אז זהו. שלא.
או אולי נכון יותר לומר – לא תמיד.

לפעמים האויב מחופש לאוהב – ויעידו על כך אלפי הבנות היהודיות שכלואות בכפרים הערביים, נשואות למי שאמור היה לאהוב אותן, אבל גילה את פנוי האמיתיות אחרי החתונה.

ויש גם אויבים בתוכנו שמחופשים כל כך טוב שנדמה לנו שהם לא אויבים.

{

אז חשבתי על זה, וגם שאלתי בקול רם, ושוחחנו על זה קצת בבית, בעלישלי והילדים, והגענו לתשובה כללית, או אולי נכון יותר לומר, התחלתית.
זו בעצם שאלה.
שאלה שכל אחת שמעוניינת להכיר את האויבים הפנימיים שלה צריכה לשאול את עצמה:
מה מפריע לי בחיי היום-יום?
אם תזהי את מה שבתוך תוכך מפריע לך בחיי היום יום שלך, תדעי מי האויבים הפנימיים שלך.
זה נשמע פשוט – אבל זה בכלל לא.

כדי לדעת מה מפריע – צריך לדעת מפריע למה... ?
הכסא שעומד בחצר שלי – מפריע או לא?
תלוי. אם הוא עומד בדרכי – הוא מפריע לי.
אבל הכסא, לכשעצמו אינו מהווה הפרעה.

מישהי תבוא ותאמר, מפריעה לי העקשנות שלי.
זה נחמד.
למה בדיוק היא מפריעה לך?
עקשנות היא לא דבר חיובי.
מי אמר?
זו ראיה לא נכונה של הדברים.
עקשנות לכשעצמה איננה טובה או רעה.
ויותר מזה, עקשנות יכולה להיות גם טובה וגם רעה, תלוי בהקשר.
הרבה פעמים מישהי יכולה לחשוב על עצמה שהיא עקשנית וזה רע, רק בגלל שכל החיים שלה כשהיא גדלה היא שמעה ש"אוף , איזה עקשנית את!" אז היא למדה שלהיות עקשנית דבר רע.
אבל האמת היא שעקשנות זו תכונה נהדרת.
רק מי שיודע להתעקש, לא מוותר גם כשקשה, ולכן מצליח להגיע להישגים שאחרים שהתייאשו בדרך מפאת חוסר עקשנותם, לא הצליחו להגיע אליהם.
אנחנו יודעים שכישרון לבדו לא שווה שום דבר אם לא מתלווה אליו התמדה עקשנית בפיתוח שלו.

אז אם את חושבת שעקשנות היא אחד מהאויבים שלך, את חייבת לאתר באיזה אופן היא מפריעה לך בחיי היום יום שלך. האם היא עומדת בדרכך?

אז קודם כל צריך לדעת: מהי דרכך? לאן את הולכת?
ורק אז נדע אם הכסא, העקשנות, עומדת בדרכך ומפריע/ה לך.

כלומר, צריך לדעת איך היית רוצה לחיות, או להיות – ורק אז, מה מפריע לך להגיע לשם?

או במילים אחרות: מה הרצוי (אידיאלי), ומה המצוי (ריאלי)?
והאם זה ריאלי?
ככל שהפער בין הרצוי למצוי גדול יותר, כך גם קטן הערך העצמי.

(תמונה) 

כלומר, אם את רוצה להרגיש טוב עם עצמך, את חייבת לצאת למלחמה על אויבייך מבית.
על כל הקולות המחלישים האלה מספרים לך כמה היה הכל הרבה יותר טוב אם רק היית: גבוהה יותר, נמוכה יותר, רזה יותר, שמנה יותר, צעירה יותר, מבוגרת יותר...

האויב הכי גדול שבתכינו הוא האידאל הלא ריאלי שאנחנו סוחבות בתוכנו ומשוכנעות שהוא הוא האני האמיתי שלנו. וכל עוד לא נצליח להגיע אליו, רע לנו ומר לנו.

{

ומיד מיד תגרשו את כל האויבים הקמים עכשיו בפנים ומספרים לך איזו אמא רעה את כי זה שלילד שלך אין ערך עצמי גבוה – זה בודאי בגלל משהו שעשית, או לא עשית.

אין הורים מושלמים – אנחנו בני אדם, וככאלה, זו ברירת המחדל שלנו, אנחנו לא מושלמים.
טועים, מטעים, שוגים, וחוזר חלילה.
אין מצב שילד יגדל בלי טענות להורים שלו.

יש את אלה שיקטרו על ההורים הנוקשים שלהם שאמרו להם לחזור הביתה עד 10.
ויש כאלה שיקטרו על ההורים הלא אכפתיים שלהם שלא אמרו להם לחזור הביתה.

יש כאלה שיקטרו על אמא שלהם שהיתה כל היום בבית ולא עבדה (מחוץ לבית).
ויש כאלה שיקטרו על זה שאין להם מוזג מה הטעם של ארוחה בייתית של אמא, כי אמא עשה קריירה.

אין לזה סוף.
אנחנו יכולות להביא אינסוף דוגמאות. לכאן ולכאן.

היי שקטה. יחד עם התואר "הורה" מגיעה גם המציאות: הורים הם בני אדם, והם עושים טעויות.
המטרה שלנו כהורים, היא לעשות טעויות שיהוו התנגדות מצמיחה.
שיהוו התמודדות שתחזק את השרירים.

{

אנחנו בימי אלול. המלך בשדה. חודש הסליחות. השער לשנה החדשה.

הבעש"ט[28] אומר: "כִּֽי־תֵצֵ֥א – בלשון יחיד, כל יחיד אין לו אויב גדול מיצרו הרע.
אם תצא למלחמה נגדו, מובטח אתה כי "נתנו ה' אלוקיך בידיך" התורה מבטיחה לך שתנצח ולא עוד אלא "ושבית שביו", תשעבד גם את כוחות יצר הרע לעבודת ה'."

אחרי שמזהים את האויב – צריך לעשות תהליך של תשובה.
תשובה, מלשון לשוב, לחזור להתחלה. למקור.
וזו תחילת העבודה.

יש לנו ארבעת חלקים לתשובה:
חרטה
עזיבת החטא
ווידוי
קבלה לעתיד

ונשאלת השאלה, אם נעשתה חרטה, ועזיבת החטא, בשביל מה וידוי?[29]

ננסה להבין את תהליך התשובה בחיי היום יום, ומהמשל נבין את הנמשל: את התשובה מול הקב"ה.

הווידוי, הוא בעצם ההכרה במה שמפריע בקול רם, לא מתוך ביקורת ושיפוטיות, או חבטה עצמית, וקורבנות מזהירה – אלא פשוט ממקום של עבודה עצמית.
ההכרה בקול רם עוזרת לחבר בין שמים וארץ – בין המחשבה בראש, לעולם העשיה בפועל.
לחשוב בלב זה לא מספיק.

אם מישהו אוהב אותך בלב, מה זה שווה?
עד שהוא לא יבוא ויתוודה על אהבתו זה לא הופך להיות ממשי.

כשאדם מתוודה בקול רם - בינו לבין עצמו, או מול אדם אחר - הוא מדבר על הקושי שלו ומכיר שבזה שעשה כך וכך, או לא עשה כך וכך.
רק כשאדם מדבר על זה הוא מבין שזה היה דבר שלילי, לא נכון, מפריד. בינו לבינו. או בינו לאדם אחר.

למשל, אדם ששנים חי עם בעיה רפואית ומתכחש לה בכך שהוא מתעלם ממנה, היא אמנם מחריפה, אבל זה לא סכנת חיים חו"ח, והוא פשוט מתרגל לחיות עם האי נוחות הזו. כמו אבן קטנה בנעל – לא נורא...
אבל רק ברגע שהוא הולך לרופא ואומר בקול רם לרופא שיש לו בעיה, וגם נותן לה שם  -- הוא עשה אותה אמיתית.

הדיבור נותן תוקף , עושה את זה אמיתי, ממשי, קיים. כשאדם אומר בקול רם הוא מכיר בזה, במה שבאמת הפריע לו, שהוא לא דבר חיובי.

כל עוד זה במחשבה אדם נותן לעצמו סיבות ותירוצים ומסדר לעצמו במחשבה שזה בסדר. קוראים לזה רציונליזציה - לדיבור, לעומת זאת, יש כח של נתינת תוקף.

הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות.
בדיבור, בווידוי, גם אנחנו (שנבראנו בצלם ה') בוראים עולם חדש, בוראים את עצמנו מחדש.
מנקים את מה שהיה לטובת משהו חדש.
רק אז אפשר לעשות קבלה לעתיד.
הדיבור מוציא את הדבר מתוכנו החוצה.
כל עוד זה במחשבה - זה בתוכנו.
הדיבור עוזר לנו להוציא את זה מתוכנו.
הווידוי מנתק אותנו מהחטא בפועל - ואז נוצר מקום נקי שבו אפשר לקחת קבלה חיובית לעתיד.

{

אנחנו בזמן מיוחד מאוד, זמן שהגעגוע מתגבר, ואנחנו מתקשים להתעלם מהצורך שלנו בקירבה.

תתקרבו לילדים שלכם.
תתקרבו לבני הזוג.
תתקרבו לאמא, לאבא, לסבא, לסבתא.
תתקרבו לכל מי שמרווה את הצמא הזה לאהבה, לקירבה, למגע.

תתקרבו לעצמכן.
תעשו מקום לגעת – אתרו את האוייבים, וצאו למלחמה. יש בכן את הכוחות.

רבי צדוק הכהן מלובלין[30], בעל הפרי צדיק[31], שיום ההילולה שלו יחול בשבת הקרובה, כותב: "בעת כישלון, האדם ידע שבאותו עת הוא הכנה לאותו דבר לטוב ואם יזכה באותה שעה, יוכל לעלות למדרגה גדולה מאוד. כפי גודל החטא שהיצר מסיתו כך הוא גודל הטובה שיוכל לקלוט אז.[32]"
כגודל הירידה, כך גודל העלייה. אויב תפס שטח גדול, משאיר שטח גדול לזרוע בו הרבה אהבה.

{

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג[33]


כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים.
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְקֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים.

{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, רון בן באשה, ראובן בן דורית זילפה, שאהלה שולה בת זינת, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
ולעילוי נשמת מרים בת חסן ואספרנסה בת אברהם, היום פקודת שנתן, רוח ה' תניחן בגן עדן.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[34]

הרב דסלר, א. (אין תאריך). ציטוטים מתוך הספר "מכתב מאליהו". אוחזר מתוך http://www.pitgam.net/

הרב מילר, חיים. (עורך). (2008). קול מנחם. חמישה חומשי תורה עם פירושי הרבי מליובאוויטש. דברים. מהדורת לבייב. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים.  אוחזר מתוך https://www.sefaria.org




[1] פרשת כִּֽי־תֵצֵ֥א: דברים כא' י' – כה' יט' (6/11 ; 110 פסוקים)
[2]  סֵפֶר הַחֻקִּים וְהַדִּינִים שֶׁל הַמְּדִינָה.
[3]  הרב בן ציון מוצפי (כ"ג בניסן תש"ו 24 באפריל 1946) הוא פוסק הלכה, מקובל ודרשן. עומד בראש ישיבת "בני ציון" בירושלים ובראש "בד"ץ בני ציון". (ויקיפדיה).
[4]  הקלטה של שיעור שמסר הרב מוצפי לפרשת כי-תצא בווטסאפ.
ומי שמעוניין לקבל את ההקלטה של השיעור כולו, שאורכו 1:02:45, מוזמן לפנות אלי ואשמח להעביר ב'נ.
[5]  פרשת שֹׁפְטִ֣ים: דברים טז' יח' – כא' ט' (5/11 ; 96 פסוקים)
[6]  דברים כ' א' (פרשת שופטים): "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
[7]  פרשת עֵ֣קֶב: דברים ז' יב' – יא' כה' (3/11 ; 111 פסוקים)
[8]  דברים ח' יח' (פרשת עקב): "וְזָכַרְתָּ אֶת י"י אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה."
[9]  דברים ט' ג' (פרשת עקב): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי י"י אֱלֹקֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י"י לָךְ."
[10]  דברים כ' יג' (פרשת שופטים) : "וּנְתָנָהּ י"י אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כׇּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב."
[11]  דברים כ' ג'-ד' (פרשת שופטים): "שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֨ם קְרֵבִ֥ים הַיּ֛וֹם לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֵיכֶ֑ם אַל־יֵרַ֣ךְ לְבַבְכֶ֗ם אַל־תִּֽירְא֧וּ וְאַֽל־תַּחְפְּז֛וּ וְאַל־תַּֽעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶֽם׃ כִּי י"י אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם."
[12]  ישעיהו כד' כא'
[13]  שמות יד' ל': "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם."
[14]  הכוונה לרבי שמעון בר יוחאי (או בן יוֹחַי, מכונה בקיצור רשב"י) (פעל במאה ה-2) היה תנא בן הדור הרביעי ותלמידו של רבי עקיבא. קבור במירון.
[15]  רש"י לשמות יט' ב': "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם ישראל: כאיש אחד בלב אחד.
[16]  משלי ג' יז'
[17]  רבי דב בֶּער ממזריטש מכונה "המגיד ממזריטש" (ת"ע, 1710 – י"ט בכסלו תקל"ג, 15 בדצמבר 1772) היה תלמידו של הבעל שם טוב ויורשו בהנהגת תנועת החסידות. (ויקיפדיה).
[18]  דברים כה' יז'-יח'
[19]  רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי התורה לאורך כל הדורות.
1. רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ-900 שנים.
2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס.
3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה.
4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.
[20]  דברים כ' טז'
[21]  דברים כא' י'
[22]  רבי חיים בן עֲטַר (או אִבְּן עטר; נודע בכינוי אור החיים או אור החיים הקדוש, על שם ספרו; נולד ב-1696, ה'תנ"ו; סלא, מרוקו, ונפטר ב- 7 ביולי 1743, ט"ו בתמוז ה'תק"ג, ירושלים) היה מגדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. חיבורו הידוע ביותר הוא הספר "אור החיים" – פירושו על התורה. (ויקיפדיה).
[23]  דברים כ' א'
[24]  רבי יהודה אריה ליב אלתר (כ"ט בניסן ה'תר"ז–ה' בשבט תרס"ה; 1847–1905), היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור, ומן הבולטים במנהיגי יהדות פולין בשלהי המאה ה-19. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. ספרו, שעל שמו הוא נקרא, "שפת אמת", הוא אוסף של דרשות על פרשת השבוע וחידושים על הש"ס.
[25]  תהילים כז' ג'
[26]  מתוך עמוד הפייסבוק של הרבנית ימימה מזרחי / פרשה ואשה עם יקרת פרידמן 30.11.2016
[27]  רבי מנחם מנדל הלפרין-מורגנשטרן מקוֹצק, מכונה גם השרף מקוצק ) 1787 - 1859 ( מתלמידיהם של החוזה מלובלין, היהודי הקדוש ורבי שמחה בונים מפשיסחה, היה מייסדה של חסידות קוצק, ואחד המיוחדים באדמו"רי החסידות. התפרסם בחריפותו, בחדות אמרותיו, ובהנהגתו התקיפה ויוצאת הדופן .
[28]  רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש" ט; הוא אבי תנועת החסידות. )בין 1690 ל- 1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760.
[29]  עפ"י מאיר שמעון, דבר תורה מוקלט בווטסאפ
[30]  רבי צדוק הכהן מלובלין, רבי צדוק הכהן רבינוביץ' - רובינשטיין מלובלין (4 בפברואר 1823 - 3 בספטמבר 1900). אחד מהיוצרים המקוריים והפוריים ביותר מבין גדולי החסידות. הגותו מאופיינת בשילוב של למדנות תורנית ופרשנות חדשנית עם תורות הקבלה והחסידות. מלבד עיסוקו בתורה עסק גם באסטרונומיה, הנדסה ואלגברה.
[31]  פירוש על התורה של ר' צדוק הכהן מלובלין. פרי צדיק מקוון בליווי מפרשים וקשרים לטקסטים אחרים.
[32]  צדקת הצדיק ע"ו
[33]  בשיעור הקשבנו לשיר "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ". מילים: תהילים מב' ב'-ג' ; לחן: שמואל יפת ; ביצוע: מוטי שטיינמץ ומקהלת שירה בהופעה חיה "קומטאנץ" 2014: https://www.youtube.com/watch?v=_pZhxEIYIdo
[34]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'



[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה