יום רביעי, 12 באוגוסט 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: חמושה שמחה | פרשת ראה | כא' במנחם-אב ה'תש"פ

 בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ראה
חמושה בשמחה
 איך זה ש"שקולה מצוות הצדקה כנגד כל המצוות"?
ומה פירוש: "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ...נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ"? מה ההבדל? למה בכפולות?
ומה הקשר לשמחה?
 
אנחנו בפרשה הרביעית של חומש דברים. פרשת רְאֵ֗ה[1].

פרשת רְאֵה עמוסת תוכן: ברכות וקללות, הוראות לגבי כיבוש ויישוב ארץ ישראל, קורבנות, מעשרות, שמיטה, צדקה, כשרות, ביכורים, ספירת העומר, חג שבועות וחג סוכות, ואזהרות שונות לגבי הגויים, נביאי שקר, וכופרים, ואפילו לגבי איך אנחנו אמורים להראות, ובסופה ההפטרה השלישית מהפטרות הנחמה – מה שאומר שאנחנו ארבעה שבועות לפני ראש השנה.
ואם עוד לא התחלת לתכנן את התפריט לארוחת החג – כדאי להתחיל 😊
יש לי חברות שכבר התחילו לבשל ולהקפיא, אבל אני לא רוצה להלחיץ.

כמובן שאין לנו אפשרות לגעת בה-כ-ל, ולכן היום אני רוצה לדבר על כמה פסוקים מתוך הפרשה הנוגעים למצוות הצדקה, ולהבין איך כל זה קשור להיותך חמושה שמחה, שהיא הכותרת של השיעור שלנו.

{

כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃
כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁ֘בַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־ָ֔ה' וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃
נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃[2]

הקב"ה מעביר לנו מסר מהותי ועקרוני הנוגע לחיים של כולנו.
"כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן" – המצב הטבעי של האנושות היא שיש בה אביונים.
אין מצב שלא יהיו עניים. ואם יש עניים יש גם עשירים.

הרש"ר הירש[3] הרב שמשון בן רפאל הירש זצ"ל, כותב: "הכסף של העשיר והמחסור של הנזקק – יש להם ייעוד משותף.[4]"
ומסביר שכשם שהעניות היא מה', כך גם העשירות היא מה'.
הרי יכול היה קב"ה לברוא את כולם עשירים. אבל מכיוון שלעולם הזה יש מטרה בחר הקב"ה לברוא את העולם הזה דווקא כך, ככתוב במשלי: "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'.[5]"
הרלב"ג, רני לוי בן גרשון,[6] מפרש כל-כך יפה את הפסוק הזה ממשלי וכותב: "לפי שהש"י עושה זה עני וזה עשיר או (אז) ירצה בזה שהעשיר והרש נפגשו שלא יוכל לחיות זה בלא זה... הש"י עושה קצת האנשים עשירים וקצתם עניים כדי שיתקיים המציאות ויהיה אמרו עשיר ורש נפגשו כאמרו " חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.[7]""

את שניהם ברא הקב"ה – ויש לכך סיבה. יש לכך מטרה, ייעוד.
ומהו הייעוד המשותף הזה?
אמונה.
זה נשמע פשוט, אבל זוהי המהות, זוהי המטרה, זהו הייעוד.
באנו לעולם הזה להתאמן באמונה – אמונה מלשון אימון.
כותב הנתיבות שלום[8], הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל: "שורש מצות הצדקה הוא אמונה."
ולמה זה?
כי ברגע שאדם מבין שהעשירות שלו או העניות שלו הם מה' – אז אדם מתחיל לחיות את חייו במקום של אמונה.

{

דיברנו על זה בשיעור שעבר, על הסכנה שצריך להיזהר מלהגיע אליה אחרי הכניסה לא"י, כשנתרגל לברכה שיברך אותנו הקב"ה והקלות שבה נזרע ונקצור, וינשב לבטח באין מפריע וללא אויבים, ואז: "וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃ [9]".
זה ההיפך של אמונה.

כשאדם חושב שמה שיש לו, או לחילופין מה שאין לו, תלוי רק בכוחו שלנו – זוהי לא אמונה.
אמונה זה כשאדם מבין בכל מהותו, שכל מה שיש לו, או אין לו – מקורו בה'.

כתוב בפרקי אבות: "רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר, תֵּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ.
וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דה"א, כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ.[10]"
רבינו יונה[11] מפרש: "שאינך נותן משלך ולא מגופך ולא מממונך (אלא) משל מקום ב"ה שהכל שלו. כי ממון האדם פקדון הוא בידו משל הקב"ה."

הנתיבות שלום, הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל: כותב: "כל מה שיש ליהודי, כל ממונו וכל ענייני הגוף, הכל שייך להשי"ת והוא אינו אלא גזבר על זה, אך שום בעלות אין לו על כך, ולכן תן לו משלו שאתה ושלך שלו. וזהו יסוד האמונה אצל יהודי."

{

זהו רעיון מאוד עמוק שקשה לנו להבין, אבל ברגע שמבינים, יש הקלה גדולה.
כי פתאום לא הכל תלוי בי.
לפעמים חוסר ההצלחה שלך, מה שאת רוצה להשיג ולא מצליחה, לא תלוי בך.
זה לא שאת לא מתאמצת מספיק, או לא טובה מספיק – זה פשוט שזה לא שלך.
זה לא אמור להיות שלך.
את מנסה להשיג משהו שמראש לא ניתן לך.

באחד השיעורים ששמעתי הסביר הרב יובל כהן אשרוב את הרעיון הזה של הצדקה באופן שמאוד דיבר אלי.
כל נשמה יורדת לעולם עם "ככרה בידה[12]". כלומר, כל נשמה יורדת לעולם הזה עם אותו חלק, אותה כמות של כסף. כמו למשל הרעיון של המן במדבר, "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת[13]" אותה כמות.
אלא שבדרך למטה, לעולם הזה, יש נשמות שבשביל התיקון שהן צריכות לעשות בעולם הזה מחליטות לתת חלק מה"עֹמֶר" שלה (כביכול) לנשמה אחרת.
בפועל, בעולם הזה, אותו אדם שיש לו יותר, שהוא עשיר, זה בגלל שיש לו חלק של מישהו אחר בנוסף לחלק שלו.
כך שזה רק הוגן וצודק שהוא יתן למי שיש לו פחות – כי הרי זה לא שלו מלכתחילה.
ומכאן המילה צדקה. זהו הצדק האלוקי: צדק ה' == צדק ה == צדקה.

ה' ברא את העולם ככה שיש בו גם עשירים וגם עניים.
כדי שהעשירים יבינו שהכסף שלהם , לא באמת שלהם – ותפקידם בעולם הזה לתת לעניים.
והעניים, יבינו שהמחסור שלהם בכסף, הוא כדי שילמדו לקבל, וכדי שיהיה לעשירים למי לתת.

{

הרש"ר הירש, הרב שמשון בן רפאל הירש, מרחיב את הנושא ורואה את העניין כתבנית מוסרית של חברה יהודית בארץ ישראל, שאמורה להוות אור לגויים.
שהרי עשירים ועניים יש בכל העולם.
אלא שארץ ישראל שונה, וגם מי שגר מה שונה.
החברה שהקב"ה מבקש מאיתנו לבנות היא חברה שבה "כל עני שייך לקהילה, ובקהילה יהודית המודעת חובתה, על העוני והאומללות של היחיד לחלוף בחסות העזרה ההדדית.
לפי תורה ישראל, מובטחת עזרה לכל עני הזקוק לסיוע, והיא המאפשרת לו להינצל ממצב של חוסר כל."
הרש"ר הירש, הרב שמשון בן רפאל הירש, מדבר כאן על שני היבטים:
1.      עבודה אישית פרטית של היחיד על עצמו. העשיר יתן והעני יקבל.
2.      כינון חברה סוציאלית שבה הקהילה דואגת לרווחתם של הנזקקים.

אם אנחנו מתרגמים את שני העקרונות האלה לחיי המשפחה יש כאן אותם שני היבטים:
1.      ההורים צריכים להוות דוגמא של נתינה ובקשה.
הילדים צריכים לראות את ההורים דואגים אחד לשני, מקלים אחד על השני, עוזרים אחד לשני. מי שיכול נותן, ומי שלא יכול לתת, מקבל.
זה נשמע פשוט לקבל – אבל זה לא.
מגיל אפס אנחנו "רוצים לבד."
רוצים בכוחות עצמנו. אבל כשחיים בזוגיות צריכים ללמוד לקבל.
וצריכים גם לדעת לצאת מאיזור הנוחות ולתת.
אם יש כלים בכיור, זה לא משנה מי מדיח אותם. מי שיש לו זמן – מדיח.

2.      כשההורים מכוונים על התדר הזה של נתינה וקבלה , הם יכולים להנחיל את העקרונות הללו גם לילדים.
בדר"כ ילדים לומדים יותר ממה שהם רואים מאשר ממה שאומרים להם – וכשהם יראו כזו זוגיות של נתינה וקבלה הם יאמצו את הערכים האלה וינהגו שאופן זהה בינם לבין עצמם, בין האחים והאחיות, ובודאי כלפי ההורים, שנוהגים באותו אופן גם כלפיהם.
זוהי חברה מתוקנת שבה דואגים למי שזקוק לעזרה.
פעם זו אני ופעם זה אתה.

"כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן" זהו מצב נתון. כל אחד בשלב כלשהו יהיה אביון. יהיה במצב נזקק.
והמצב הזה טבוע בטבעו של העולם שברא ה' על מנת ש"עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ עֹשֵׂה כֻלָּם ה'[14]", על-מנת שתהיה לנו ראיה נכונה של העולם, והבנה של הייעוד שלנו: אמונה.

וממשיך ומסביר הנתיבות שלום, הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל: שמכיוון שכל מש שיש ליהודי שייך לקב"ה, הרי שכשהיהודי נותן, הוא נותן לא משל עצמו, אלא ממה שנתן לו הקב"ה – ומי שמבין את זה, מבין אמונה. ומי שמרגיש את זה, חי אמונה.
מכאן, שעניינה ומהותה של מצוות הצדקה היא שמצוות צדקה שורשה אמונה, ו"שורש כל המצוות הוא אמונה כמ"ד[15] (תהילים קיט[16]) כׇּל מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה, אך יש מצוות מיוחדות בהן כל מהות המצוה היא אמונה, ולכן "שקולה צדקה כנגד כל המצוות[17]"
[תמונה]
{

"כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃ נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃
כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ."

"פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח - נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ - פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח"
בשביל מה חוזרת התורה על מילים האלה, ומה ההבדל בין נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ לפָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח?

על פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח מפרש רש"י[18]: "אפילו כמה פעמים."
עפ"י מדרש בראשית רבה: "אם אני בא אליך בבוקר – תן לו. [ואם בא שוב] בערב – תן לו [שוב]. כי אינך יודע מה ימצא חן במיוחד בעיני ה', פעולה זו או זו, או ששתיהן טובות בשוה. [19]"
ואילו על נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ מפרש רש"י[20]: "אפילו מאה פעמים."

אז עכשיו אנחנו הולכים לרבי מליובאוויטש שיסביר לנו את ההבדל[21].

הרבי מחדד שמצוו הצדקה מורכבת משני אופנים.
1.      הרצון הטוב של הנותן – שהרי האדם שנותן צריך להתגבר על המחסומים הרגשיים והפסיכולוגיים שעלולים למנוע ממנו לתת ברצון ובחפץ לב.
2.      התועלת למקבל – הכסף, כמו שמסביר רש"י, אמור להשלים את הצרכים של המקבל[22].

אם כך אנחנו רואים שהתורה מצד אחד מדגישה את הצורך להתגבר על המחסומים הרגשיים והפסיכולוגיים של האדם בכך שהיא מדגישה "כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ... לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃" ומורה לתת בחפץ לב, כמה פעמים שצריך, כי בכל פעם מחדש צריך לפתוח את הלב מחדש כשהעני מבקש.
כמובן שבענין זה אי אפשר לדרוש מאדם לתת אפילו מאה פעמים ברוחב לב ובשמחה – אבל כמה פעמים אפשר לדרוש שזה יהיה ברוחב לב ובשמחה.
ומאידך, מדגישה התורה את ההיבט השני, לתת בפועל אפילו מאה פעמים: "הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל...וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ...(אלא) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ." כי יש לאדם העשיר חובה לדאוג למחסורו של האדם העני, ולספק לו את כל צרכיו.
לא את כל מה שהוא רוצה – אלא את כל צרכיו.

אוקיי, אז הבנו שצריך לתת ברוחב לב – אבל מה ענין השמחה לכאן?

אז בואו נתחיל מזה שיש בפרשה שלנו 17 מצוות עשה ו-388 מצוות על תעשה.
למהירות החישוב זה יוצא 55. חמסה חמסה. חמש, זה אותיות שמח.
ומכאן חמושה בשמחה.

אבל יש כאן עוד שני עניינים יותר עמוקים.

אחד – הפסוקים שעליהם דיברנו השיעור ממוקמים בעליה השישית.
מיד אחרי ענין הצדקה, מגיעה העליה השביעית, ומדברת על....: "וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ... וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ:[23]"
שבע פעמים מופיעה המילה שמחה על הטיותיה:
"וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם... וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֘ ה' אֱלֹֽקֵיכֶם֒... וְשָֽׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ...
וְשָֽׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ:... וְשָֽׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ה' אֱלֹקֶ֔יךָ...... וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ... וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ:[24]"

ואנחנו כבר יודעים שאין שום דבר במקרה בתורה.
בדיוק כמו שלומדים על המלאכות האסורות בשבת עפ"י פירוט מלאכות המשכן שמגיעות בדיוק לפני הציווי על שמירת השבת[25], כך גם כאן, זה לא במקרה שהמילה שמחה מופיעה בפרשה שמדברת על מצוות הצדקה ששורשה אמונה והיא שקולה כנגד כל המצוות כולן.

אבל הסיבה העיקרית היא שכשאדם מגיע לעשית מצווה בשמחה אמיתית, הרי שהוא מגיע לתכלית קיומו בעולם. כי הוא שמח על כך שהקב"ה בחר בו וזיכה אותו לעשות את המצווה.
השמחה, היא בעצם השכר שמקבל האדם על זה שהוא עשה את המצווה מכל הלב.
מתוך אהבה לקב"ה. 
מתוך קרבה אמיתית שמאפשרת להתעלות על כבלי העולם הזה, ולתת, שזה בניגוד לטבע הגשמי שלנו, מכל הלב.
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשְׁךָ וּבְכׇל מְאֹדֶךָ.[26]"

תמיד כשאני חושבת על נתינה שכזו אני נזכרת בסיפור על ריבקי הולצברג הי"ד.

א
מהּ של ריבקי הולצברג הי"ד, שהיתה שליחה של חב"ד בעיר בומבי שבהודו, ונרצחה יחד עם בעלה וארבעה מילדיהם ב-כח' במרחשון תשס"ט (11.2008), מספרת שלשבעה היגיעה מישהי לניחום אבלים, והורידה מאצבעה טבעת, ונתנה לה אותה, ואמרה: "זו הטבעת נישואין של ריבקי. אני מחזירה אותה בחזרה."

וסיפור שהיה, כך היה: הבחורה היתה בהודו עם החבר שלה, טרק של אחרי הצבא. מפה לשם הגיעו כמובן לבית חב"ד, ובהשראת המקום החליטו להתחתן. הרב גבי הולצברג הי"ד הסכים לחתן את ה זוג, אלא שהיתה חסרה טבעת לקידושין. ריבקי, מבלי לחשוב פעמיים, הורידה מעל אצבעה את טבעת הנישואין הפרטית שלה ופשוט נתנה אותה לבחורה, ואמרה לה "בהזדמנות תחזירי לי". והבחורה אכן החזירה.
כזו נתינה היא אינסטינקט של רוחב לב חסד ואהבת ישראל שאי אפשר לזייף. היא פשוט הגיבה. מהלב. מהאמת שלה. נקי.
האושר של הכלה היה לה הרבה יותר חשוב מהטבעת שלה.
גם אם זו הטבעת שהכי יקרה לה מבחינה סנטימנטלית. גם אם זו הטבעת שבה קידש אותה בעלה.

{

"כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃"
בעצם קיום מצוות הצדקה, כשיהודי נותן בשמחה ומכל הלב, הרי שזה יכול להגיע רק ממקום של אמונה שמראש כל זה אינו שלי, ואני רק שלוחה של הקב"ה, ונותן משלו לאחר. הקב"ה בחר בי שאהיה צינור שדרכו הוא ישפיע שפע לבניו – אז אני עושה את רצון ה', ונותן.
ְכָל הַמּוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ טוֹבָה מִן הַשָּׁמַיִם.[27]"

אנחנו רואים שבשורה התחתונה הנתינה לאחר היא בעצם חסד שעושה איתנו הקב"ה, כי בכך הוא עוזר לנו להגיע לייעוד האמיתי שלנו. למהות שלנו.
שהיא, להיות דבוקים בו – שם השמחה האמיתית. שם האושר.
להגיע לייעוד שלשמו הגענו לכאן.

בן אדם צריך ללמוד לתת, לשחרר את מה שהוא אוחז, במה שהוא אחוז.
צריך לפתוח את היד.
לא להתקמצן, לא לקפוץ את היד. לא לאטום את הלב -לפתוח, את הלב ואת הכיס.
תינוק נולד עם אגרופים קפוצים – הכל לעצמו.
כולם מסביבו מטפלים בו – קופצים לכל פיפס שלו.
אדם שנפטר מן העולם – ידיו פתוחות.
מסע חיינו מלמד אותנו מקמצן שידיו קמוצות וקפוצות לאגרופים, לאדם פתוח שנותן ביד פתוחה ורחבה – כמו הקב"ה: "
מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום.[28]"
כמו שכותב הרמ"ק, רבי משה קורדבירו בהקדמה לספרו תומר דבורה: "הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ[29]". לא מדובר כמובן בחיצוניות שהרי "אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף[30]", אלא בפנימיות, במהות.
הרב יובל הכהן אשרוב מלמד אותנו שמהותו של הקב"ה היא השפעת אור אינסוף. הוא במצב נתינה תמידי. הוא לא מקבל , הוא רק נותן. זו הצורה שלו, זו הדמות שלו, זה הרצון שלו. לתת.

ואנחנו כאן כדי להתאמן בזה – להתאמן באמונה.

{
צדקה זה לתת מעצמנו לאדם אחר.
לזכור שמה ששלך שלך, והנתינה שלך לאחר לא תגרע ממך מאומה – נהפוך, היא תוסיף לך.
כתוב: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפי' כמלא נימא.[31]"
זה מכתוב. עוד מלפני שהגענו הנה.
ולכן, כמה שנשמח יותר עם הנתינה שלנו לאחר, כך יהיה לנו גם יותר.

והנתינה היא לאו דווקא בכסף.
אלא בכל מה שהקב"ה ברך אותך בו: חיוך, מאור פנים, מילה טובה, כתף תומכת....
לפעמים זה שווה הרבה יותר מכל הכסף שבעולם – לתת לאדם אחר הרגשה טובה.
וצדקה, כידוע, מתחילה בבית[32].

בכל מה שאנחנו נותנים משלנו – ממה שקיבלנו משלו – ובשמחה – אנחנו מקרבים את הגאולה.

כי גלות – זה קרירות, הסתר של הקב"ה. גולה – זה ריחוק מה'. אנחנו מרגישים כ"כ רחוקים ממנו.
וכשמכניסים את הקב"ה, אלופו של עולם, את ה-אל"ף, האות א' למילה גולה, מקבלים גאולה.

כותב הנתיבות שלום: "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. כאשר ישראל מגיעים למדרגה של קיום מצות צדקה בתכלית השלמות, בבהירות האמונה ששלך הכל ומידך נתנו לך, הרי זו גאולת ישראל, הן גאולת כלל ישראל והן גאולת הפרט.... כי מתוך שהגיע לשלמות האמונה שהכל מהשי"ת."

{

בשבת אנחנו מברכים את חודש אלול.
חודש הסליחות.
המלך בשדה.... הקב"ה זמין יותר מתמיד לתפילה של כל אחד ואחת.

{

שניים[33]


מה אני מבקש לי? לא הרבה,
את זה כל מה שיש לי, בסביבה,
בין הצער לאושר, מחפש לי,
טיפת אהבה.

מה שאני מבקשת זה דומה,
לפעמים מתכנסת, ושונאת,
לפעמים מסתפקת בלנשק,
לך ת'דמעה.

ככה זה כשיש שניים, מסתבר,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
זה נותן לי ת'כוח,
להתגבר גם על מאה מכות.

ככה זה כשיש שניים, זה הרבה,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
לא זה לא בשמיים, זה מה ש
גורם לי לבכות.

אל תבכי לא הפעם, אל תבכי,
לא אחזיק מעמד מול ים הבכי,
ואם בא לך לזוז קצת תרקדי,
אני פה בסביבה.

שים לי יד על פני זה שוב מזכיר,
איך נישקת אותי פעם מול העיר,
נעורינו היו אז מתוקים,
כי היתה שם אהבה.

ככה זה כשיש שניים, מסתבר..



{

בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם
הדס בת הגר, שירית בת רות רותי, דנדן דוד בן סמדר, בר אליעזר בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, ליאל בת דיקלה, רון בן באשה, רחל בת חיה פייגע, שאהלה שולה בת זינת, פזית בת נעמי והתינוק  
נעם דוד בן שרה הלן רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[34]

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת ראה. עמ' קמג-רי. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב הירש, שמשון רפאל. (גרינולד, זאב. עורך). (ה'תשע"ט). בעקבות פירוש הרש"ר הירש על התורה. פרשת ראה. 298-294. ירושלים: הוצאת ספרים פלדהיים.

רבי ברזובסקי, שלום, נח. ספר נתיבות שלום על התורה דברים.[35] פרשת ראה. עמ' צז-צט. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב מילר, חיים. (עורך). (2008). קול מנחם. חמישה חומשי תורה עם פירושי הרבי מליובאוויטש. דברים. פרשת ראה. עמ' 124-85. מהדורת לבייב. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/




[1]  פרשת רְאֵ֗ה: דברים יא' כו' – טז' יז' (4/11 ; 126 פסוקים)
[2]  דברים טו' ז'-יא'
[3]  הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. דגל בשיטת "תורה עם דרך ארץ."
[4]  הרש"ר הירש (פירוט במקורות)
[5]  משלי כב' ב'
[6]  רבי לוי בן גרשון - רלב"ג - פילוסוף, מפרש המקרא, מהנדס ורופא. נולד בעיר באניולש (Bagnols) בצרפת בשנת מ"ח (1288), ומת בשנת 1344. פילוסוף, מפרש המקרא, מהנדס ורופא. חיבר פירוש לתורה, וספר פילוסופיה בשם "מלחמות ה'". הוגה דעות מקורי, קרוב לשיטת אריסטו.
[7]  תהילים פה' יא'
[8]  רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.
[9]  דברים ח' יז'
[10]  מסכת אבות ג' ז'
[11]  רבי יונה גירונדי (מכונה רבנו יונה, ~ - כ"ח בחשוון ה'כ"ד; סביב 1210–1263 או 1264), ידוע גם בשם "החסיד", בן ר' אברהם היה רב מתקופת הראשונים, מחבר הספר "שערי תשובה".
[12]  פרפראזה על מסכת נידה דף לא' ב': "אמר ר' יצחק דבי רבי אמי בא זכר בעולם בא ככרו בידו, זכר זה כר. דכתיב (מלכים ב ו, כג)" 'ויכרה להם כירה גדולה'. נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה. עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, דכתיב (בראשית ל, כח)" 'נקבה שכרך עלי ואתנה'."
[13]  שמות טז' טז'
[14]  משלי כב' ב'
[15]  כמ"ד - כְּמָא דִכְתִיב , כמו שכתוב
[16]  תהילים קיט פו': "כׇּל מִצְוֺתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עׇזְרֵנִי."
[17]  בבא בתרא ט' א'
[18]  רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי התורה לאורך כל הדורות.
1. רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ-900 שנים.
2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס.
3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה.
4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.
[19]  בראשית רבה, סא' ג'
[20]  רבי שלמה יצחקי הלוא הוא רש"י הקדוש, ראוי הוא לראשי התיבות "רבן של ישראל". כתוב עליו שאין מילים לשער ולתאר את צדקנותו ותרומתו של הצדיק ללומדי התורה לאורך כל הדורות.
1. רש"י נולד בשנת דתת"א (1040) והלך לבית עולמו בגיל 64 בשנת ד'תתס"ה (13 יולי 1105), לפני כ-900 שנים.
2. כבר בצעירותו ניחן רש"י בכושר לימוד מיוחד, עד שעלה ונתעלה, והחל מפרש את הש"ס בקונטרסים. בהגיעו לגיל 32 החליט לערוך גלות בכדי לבדוק אם יש גרסאות אחרות של התלמוד, או פירושים טובים משלו על הש"ס.
3. רש"י פירש פירוש על התורה כולה, אך המיוחד בכולם הוא הפירוש על החומש. לפני כן עשה תרי"ג תעניות. על פירוש זה ישנם 19 פרשנים, וכותב הרב חיד"א* שטמון בפירוש זה גם פירוש על הקבלה.
4. רש"י נודע בענוותנותו, ופירושו הראשון על התורה מתחיל במילים "אמר רבי יצחק", ובמקומות רבים לא חשש לכתוב "איני יודע".
ואני חושבת שהוא היה באמת גאון אמיתי שהקדים אז זמנו בעומק הבנתו לא רק את התורה, אלא גם את נפש האדם.
אנחנו רואים את זה נפלא בפירושים שלו לאורך כל התורה.
* החיד"א, הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.
[21]  עפ"י ליקוטי שיחות חלק לד', עמ' 82 ואילך בתוך "תורת מנחם"
[22]  עפ"י בית הלל לשולחן ערוך יורה דעה סימן רמח', המצווה התקיימה אפילו אם העני מסרב לקבל את התרומה.
יוצא דופן נוסף הוא במקרה שמישהו מצא שטר כסף שנפל לאחר והשתמש בו – הרי שאותו אחד שאיבד את הכסף מתן בפועל צדקה.
[23]  דברים טז' יד'; טו'
[24]  דברים יא' ז' ; יב' ז' ; יב' יב' ; יב' יח' ; יד' כו' ; טז' יא' ; טז' יד' ; טז' טו'
[25]  שמות לא' – פרשת כי תצא
[26]  דברים ו' ה'
[27]  קיצור שולחן ערוך כז' סעיף ג'
[28]  בגמרא במסכת שבת (דף קלג ע"ב): "אבא שאול אומר: 'ואנוהו' (שמות טו, ב) - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום".
[29] "תומר דבורה": רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ רמ"ק; 1522 – 1570, מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.
[30]  מתוך הפיוט יגדל אלוהים חי, פיוט המיוסד על שלושה עשר עקרי האמונה שקבע הרמב"ם (בפירושו לפרק חלק). בפיוט 13 שורות, אחת לכל אחד מהעיקרים, בנוסח הספרדים יש בסוף הפיוט עוד שני חרוזים.
[31]  תלמוד בבלי, גמרא, יומא, לח' ב'
[32]  מיוחס ל: פובליוס טרנטיוס אפר. היה מחזאי בתקופת הרפובליקה הרומית שהתמחה בקומדיות, ביניהן "הסריס". טרנטיוס חי בערך בשנים 195 עד 159 לפנה"ס, בתקופת "ראשית" השירה הלטינית.
[33]  בשיעור הקשבנו לשיר "שניים". מילים ולחן: שלמה ארצי ; ביצוע: שלמה ארצי וריטה, מתוך אלבומו "שניים" 1996: https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=976&wrkid=3114
[34]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'
[35]  כל ספרי הנתיבות שלום ניתנו לי במתנה על-ידי הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, שהיה תלמידו של הנתיבות שלום. את הכרך הזה נתן לי הרב וייס במתנה עם עוד כמה ספרים כשביקרתי אצלו ואצל הרבנית חיה היקרה רעייתו ב-יז' במנחם-אב ה'תשע"ח.
את כל ספרי הנתיבות שלום הקליד וערך חסיד סלונים הרב אהרון בוימיל, אביה שיחי'ה של הרבנית צילי שניידר, חברתי היקרה, יו"ר קשר יהודי.

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה