יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: ביטחון מגיע מביטחון | פרשת וארא | כד בטבת ה'תש"פ

בס"ד

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת וארא

ביטחון מגיע מביטחון

 אף אחד מאיתנו הוא לא רק דבר אחד, לכולנו יש צדדים, רבדים, עומקים.

אבל יש דבר אחד שחשוב שכל הורה יהיה עבור ילדיו: צפוי!

למה?
כי ביטחון בהורה הוא אבן הפינה לביטחון עצמי וערך עצמי גבוה של ילדים.

קראנו בפרשה הקודמת, פרשת שְׁמוֹת֙[1], שמשה ברח ממצרים אחרי שהרג איש מצרי, הגיע למדין והתחתן עם ציפורה ביתו של יתרו כהן מדין. הוא רועה צאן, ויום אחד במהלך חיפושיו אחד גדי אחד שהלך לאיבוד, מתגלה לו הקב"ה בסנה הבוער והוא הופך להיות ממשה שמשו אותו מהנילוס וגדל זר ולא שייך בארמון פרעה - למשה רבינו. וכך כתוב: "וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹקִ֖ים חֹרֵֽבָה׃

וַ֠יֵּרָ֠א מַלְאַ֨ךְ ה' אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃

וַיַּ֥רְא ה' כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹקִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃[2]"

בפרשת השבוע שלנו, הפרשה שניה של חומש שְׁמוֹת֙, פרשת וָאֵרָ֗א[3] מיד בתחילתה אנחנו נתקלים באמירה מאוד מוזרה: "וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹק֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י ה'׃"

מה זאת אומרת?

הרי הקב"ה ומשה רע"ה כבר נפגשו בפרשה הקודמת ליד הסנה הבוער, שם כבר הציג הקב"ה את עצמו בפני משה ואמר לו: "וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃ וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹקֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹקֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹקִֽים׃[4]"

למה פתאום בפרשה שלנו הקב"ה אומר לו שוב: "אֲנִ֥י ה'׃"? הם כבר הכירו לא?

בשביל מה חוזר הקב"ה ומציג את עצמו בפני משה?

{

בואו ננסה להבין ביחד.

הפרשה שלנו כשהקב"ה מציג את עצמו בשנית למשה רבינו:

"וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י ה'׃ וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣-ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י ה' לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃

וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃

וְגַ֣ם אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃

לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֲנִ֣י ה֒' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃

וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה֙' אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃

וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י ה'׃[5]"

ליד הסנה כבר הציג את עצמו הקב"ה ואמר: "...אָנֹכִי֙ אֱלֹקֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹקֵ֣י יַעֲקֹ֑ב..."

בשביל מה הוא מציג את עצמו שוב אֲנִ֥י ה'?

{

הסתובבתי עם השאלה הזו כמה ימים, חיפשתי באינטרנט, דיפדפתי בספרים שלי וב"ה מצאתי.

כמו שכתוב: "יגעתי ומצאתי[6]" בספרו של הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים, הקרוי הנתיבות שלום[7], והוא מסביר שלקב"ה יש סוגים שונים של הנהגה. דרכים שונות שבהם הוא מנהל את העולם, ועבור כל הנהגה כזו יש לקב"ה שם אחר.

הקב"ה מתחיל ללמד את משה את סודות הבריאה, ואופן הנהגתו את העולם.

הוא מסביר לו שיש לו דרכים שונות לניהול העולם. האבות הכירו אותו באופן  של הנהגה מסוג אחד, ועכשיו הוא מציג את עצמו לעם ישראל באופן של הנהגה מסוג אחר.

כבר למדנו שלשם יש חשיבות גדולה מאוד.

בשיעור שעבר דיברנו על שמו של משה, והבנו שלכל איש יש שם שנתן לו ייעודו[8]!

למדנו גם מהרב ירון בן-דוד ש"ע"פ חז"ל ישנה מין רוח נבואה ששורה על ההורים בעת שהם מחליטים איזה שם לקרוא לתינוק, והשם הזה מסוגל לכוון לתכונות הילד."

ואנחנו יודעים גם שהקב"ה נתן לאדם הראשון להעניק שמות לכל החיות, כמו שכתוב בבראשית: "וַיִּ֩צֶר֩ ה' אֱלֹקִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כׇּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כׇּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃[9]"

ועכשיו, חומש שְׁמוֹת֙, אנחנו לומדים שגם לשם של הקב"ה יש שְׁמוֹת֙ המעידים על ההנהגה שלו.

{

וכך כותב הנתיבות שלום:

""וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י ה'׃ וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣-ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י ה' לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
לבאר הענין שההנהגה בימי האבות היתה רק בשם ש-די, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם, ואילו ביציאת מצרים היתה ההנהגה בשם הוי"ה..."

שמו של הקב"ה אֱלֹקִ֖ים, הוא שם מידת החסד. וכשב"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃[10]" הוא היה חייב לשים גבול לכל ההמון חסד הזה, כל ההתפשטות החסד הזה, ולכן אמר לעולמו ש-די[11]. מספיק. לא להתרחב עוד. לא התפשט עוד. צריך לשים גבול גם לחסד.

גם הרבה מידי של טוב, זה לא טוב.

הרבה מים מרקיבים את הצומח.

הרבה מידי פינוק מחלישים את הילד.

וממשיך הנתיבות שלום: "...אדם נידון בר"ה ואדם נידון בכל יום, שיש הנהגה עפ"י סדר וזמן הנקבעת עפ"י הדין בר"ה לכל השנה..."

העולם נברא עם חוקיות מאוד מסויימת, משנה סדורה ומתזומנת מראש לפיה מתנהל העולם כולו, והאדם עצמו, באופן כללי מראש השנה, ובאופן ספציפי כל יום.

"אך יש הנהגה פנימית עילאית שהיא למעלה מהזמן ומכל עניני סדר ומשטר, ואותה מנהיג הקב"ה בכבודו ובעצמו, ואינה נמסרת בידי אף אחד מהשרים והמזלות, והיא יכולה להשתנות גם אחרי מה שנקבע בראשית השנה...."

אבל יש שהקב"ה מחליט לחרוג מהסדר הקבוע מראש. כי גם האשפרות הזו כבר קבועה מראש...

"והנהגות אלו נכללות במאה"כ (בראשית כח) והנה סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' והנה ה' נצב עליו,
יש הנהגה בבחי' סולם מוצב ארצה ע"פ סדר המדרגות, ויש הנהגה עליונה למעלה מכל סדרים בבחי' והנה ה' נצב עליו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו מנהיגה."

"ועם שינוי ההנהגה ביציאת מצרים, כי הקב"ה אינו מתנהג בהנהגה העליונה הזאת כי אם בשעה שמוכרחים לה, ע"כ בימי האבות שהיה האפשרות להתנהג עמם בהנהגה שע"פ סדר לא היה צורך בהנהגה על טבעית, וע"כ היתה ההנהגה עפ"י הטבע. משא"כ ביצי"מ שע"פ סדר וטבעיות א"א היה שתהיה הגאולה, כי על פי לול הזמנים היה זמן הגאולה צריך להיות בהשלמת ארבע מאות שנה, ועדיין לא היה שייך הגאולה בבחי' בעתה, וגם לאחישנה לא זכו שהיו משוקעים שמ"ט שערי טומאה, וע"פ ההנהגה הטבעית לא היתה שייכת הגאולה ממצרים.
ולכך גילה הקב"ה את ההנהגה העליונה בחי' אני ה', בלי כל סדר וכללים."

וואו. לי זה עושה צמרמורת.

{

השפה של הנתיבות שלום מורכבת מאוד, ולכן מצאתי שפה פשוטה יותר שמסבירה גם היא את אותו הרעיון אצל הרב בני אלון[12], שהיה הרב של ישיבת "בית אורות", שמסביר ומסכם לנו את הנושא כך:

"האבן עזרא[13] מסביר (והרמב"ן[14] מצדד בהסברו) שישנן 3 הנהגות:

1. הנהגת שם אלוקים שהיא בגימטריא "הטבע", שזוהי הנהגה שלא מתחשבת במעשי האדם, הטובים או הרעים, אלא נותנת לכוחות הטבע והמזלות לפעול "כרצונם".

2. הנהגת שם שדי, שהיא הנהגת שכר ועונש, המתחשבת במעשי האדם. כלומר, כשהאדם טוב מקבל טובה ולהיפך. הנהגה זו פועלת דרך הטבע, כגון גשמים בעיתם וכד'. זוהי הנהגה ניסית, אך לא ניסית שמעל הטבע אלא ניסית שבתוך הטבע. זוהי ההנהגה שהיתה עם האבות.

3. הנהגת שם הוי-ה, שמתבטאת בניסים גלויים שעוקרים את הטבע, כמו בניסים של עשר המכות. הופעת שם זה היא הופעה המיוחדת לישראל, ואינה תלויה כלל במעשיהם אלא בתולדתם, בעצם היותם ישראל."

הרב חנן פורת ע"ה מסכם את הענין בצורה נפלאה וכותב:
"ריבון העולמים מתגלה בעולמו בשלושה ממדים, זה על גבי זה:
הממד הראשון הגנוז בשם אלוקים מבטא את התגלות ה' כבעל הכוחות כולם – יש מאין.
הממד השני הגנוז בשם ש-די, מבטא את התגלות ה' כ'נשמת העולם', הזנה ומחייה. כמו שדי אם המניקה את בנה. "
כפי שאמר ליעקב "וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹקִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤-ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃[15]", וברך את יוסף: "וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃[16]"

"והממד השלישי גנוז בשם הוי"ה, לא רק כבורא ומחייה, אלא כמנהיג השולט בממד הזמן: היה – הווה – ויהיה."

"גילוי אלוקים כאלוקי ההיסטוריה, ולא רק כאלוקי הטבע, שהו החידוש הגדול בנאומו של משה, וחידוש זה אין לו אח ורע בתולדות הדתות בעולם עד להופעת ה' אלוקי ישראל כמנהיג המנווט את עולמו משיעבוד לגאולה, בשמו י-ה-ו-ה."

הקב"ה מודיע למשה שהכל מסודר להפליא.

אין שום דבר בעולם שהוא ברא שאין בו חוקיות, כולל ההנהגה שלו עצמו.
הוא מיידע את משה ומודיע לו מראש על השינוי הצפוי, כדי שלא יבהל ממנו. מהשינוי.

השינוי הוא לא בקב"ה עצמו, אלא רק באופן ההנהגה שלו.

וגם כשיש שינויים, אם הם צפויים מראש, הם לא מערערים את הסדר.

הם לא מערערים את הביטחון שלנו בקב"ה ובעולמו.

{

גם לנו כהורים וכבני אדם יש לנו צדדים שונים.

אנחנו מתנהגים אחרת במשרד ובבית. אנחנו מתנהגים אחרת באולם הקונצרטים או בפאב.

יש לנו מצבי רוח שבדר"כ משפיעים על ההתנהגות שלנו.

ולכן לפעמים אנחנו מתבלבלים ומאנישים את ה' וחושבים שגם האופנים שבו הוא מנהיג את העולם הם מצבי רוח כמו שלנו. וזה כל כך לא שייך.

הילדים שלנו, בני הזוג שלנו, פוגשים אותנו בזמנים שונים מתנהגים אחרת.

וזה בסדר זה נורמלי. – וחשוב לי להדגיש שאני מדברת על התנהגות נורמטיבית. שכיחה. תקינה.

וכל עוד שלהתנהגויות האלה יש סדר – זה בסדר.

כל זמן שהילד יודע לצפות שאם הוא עושה א' התגובה שלנו תהיה תמיד ב'. עולמו מסודר, ולכן גם בטוח.

כי כשהכל צפוי מראש, העולם צפוי מראש, יש ביטחון להתנהל ללא חשש.

זה אגב אחת הסיבות שאנשים כל כך לא אוהבים שינויים.

כי שינויים זה סטיה מההתנהלות המסודרת הרגילה – וזה מפחיד מאוד.

זו אחת הסיבות שמיד כשתינוק נולד ממליצים להורים להרגיל בבית טקסים.

טקס בבוקר, וטקס בערב, וטקס כשחוזרים מהגן, וטקס לפני השינה...

זה מייצר המון יציבות בחיים של הילד.

לפעמים שומעים את הילד מסביר לילד אחר מתי סבתא תבוא לבקר תוך שהוא משתמש באבני דרך קבועות בסדר היום והשבוע כדי להסביר את ההתנהלות: "עכשיו הולכים לישון אז אמא תקרא לנו סיפור ועוד אחד ודי, ואז נישן, ומחר בבוקר נקום ונאכל ארוחת בוקר ונתלבש ונצחצח שיניים, ואז אבא יקח אותנו לגן, ואז נשחק, ואז סבתא תבוא לקחת אותנו מהגן".

העולם צפוי ובטוח.

וכשעולמו של הילד צפוי ובטוח, יש לו מרחב מוגן לגלות את עצמו, להתפתח, לגדול, ללמוד, כשבכל פעם הוא מתרחק מעט כדי לחזור לאותו מקום יציב שהוא הבית שלו, ההורים שלו.

ובתוך מערכת יחסים טובה, בתנאים האלה שבהם היום יום צפוי, והתנהגות ההורים צפויות, גדלים ילדים במקום הכי בטוח, מה שמייצר באופן טבעי ביטחון עצמי בלתי מעורער.

כי ביטחון בהורה הוא אבן הפינה לביטחון עצמי וערך עצמי גבוה של ילדים.

גם זוגיות תפרח בכאלה תנאים.

כשאת יודעת מה לצפות ממנו, והוא יודע מה לצפות ממך – אז אין אכזבות, ואין כאבים, ואין היעלבויות.

{

היום, כד' בטבת, הוא יום השנה ה-206[17] לפטירתו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור ברוכוביץ' מליאדי[18], שהיה מיסד חסידות חב"ד. הוא גדל על ברכי ההבעש"ט[19], רבי ישראל בן אליעזר, וקרא לו 'סבא', למרות שלא היה סבו הביולוגי, הוא היה עבורו סבא רוחני.

לכבוד היום המיוחד הזה, בסוף השיעור נקשיב גם לניגונו של בעל התניא שנקרא ארבע בבות.

האדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא, שהוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ובו הוא מלמד איך כל אחד יכול לעבוד את השם, כי לכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוקי שרק מחכה להתחבר למקור שלו, לקב"ה.

וכשקראתי את הפרשה שלנו, פרשת וָאֵרָ֗א[20], חשבתי שאולי למד האדמו"ר הזקן את זה מהפרשה שלנו. כי באמצע הפרשה שלנו, באמצע סיפור העלילה המותחת המתארת את ניסיונותיו של מֹשֶׁה לשכנע את פרעה לשחרר את עם ישראל מעול העבדות בארץ מצרים ולאפשר לו לצאת לחופשי, למדבר, מרחק שלושה ימים, כדי לעבוד את ה': "...נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקֵינוּ...[21]". באמצע כל זה, פתאום, יש הפסקה ברצף והתורה מקדישה אחד עשרה פסוקים לפירוט אילן היוחסין של מֹשֶׁה ואהרון: "אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית-אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י...
וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֨הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן-הַֽכְּנַֽעֲנִ֑ית ...
וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י ...
בְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: 
וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל...
וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם: 
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת-יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת-מֹשֶׁ֑ה...
וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי: וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַֽאֲבִֽיאָסָ֑ף...
ומיד שני פסוקים שכביכול חוזרים על עצמם:
"ה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה'֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת-בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל-צִבְאֹתָֽם:
הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל-פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:[22]"  

לשם מה אנחנו זקוקים עכשיו למידע הזה?
בפרשה הקודמת שלנו, פרשת שְׁמוֹת֙ כבר סיפרה לנו התורה מיהם 70 הנפשות היורדות: "וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ: רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה:  יִשָּׂשׂכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:  דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:  וַיְהִ֗י כָּל-נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ-יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:[23]"
בשביל מה שוב הפירוט הזה?

מסביר לנו הרש"ר הירש[24] שזה על-מנת שנבין ש: "מֹשֶׁה, גדול האדם בכל הדורות, היה אדם ורק אדם; ומעמדו לפני האלוקים לא היה מעבר להשגתם של אנשים בני תמותה. אמת, מֹשֶׁה ואהרן היו בני אדם, אך ורק בני אדם: אולם הם היו בני אדם נבחרים."

מֹשֶׁה ואהרון היו בני אדם רגילים שנבחרו על-ידי ה' לביצוע תפקיד מאוד מיוחד.

כמו כל יהודי, שאולי נראה כמו כמו בן אדם רגיל, אבל יש בו ניצוץ אלוקי, ואפילו האדם הנראה לכאורה פשוט ביותר רק ילמד איך, בספר התניא – יוכל למצות את הפוטנציאל האדיר הטמון בו ולהגיע לדרגת עבודת ה' כמו רב גדול.

וממשיך וכותב הרש"ר הירש[25] שלמרות ש: "עד הנה נכשלו מאמציהם של מֹשֶׁה ואהרן לחלוטין. ... אולם מעתה תחל שליחותם עטורת הניצחון, שליחות אשר כמוה לא מילא עוד - בן תמותה לפניהם, ואחריהם לא ימלא. מעתה נודעה חשיבות יתירה לעריכת רשימה מדויקת של ייחוסם וקירבתם, כדי להעיד בזאת לכל הדורות, כי רגיל ואנושי הוא מקור מחצבתם, ורגיל ואנושי הוא טבע ברייתם."

ציווה ה' את מֹשֶׁה כאן "להציג את תעודת ייחוסו ולהצהיר בזאת על העובדה,  כי: ביום דבר ה' אל - מֹשֶׁה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו. את כל ייחוסו ואת כל קרוביו הכירו. זה שמונים שנה ידעוהו כבשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, על דאגותיו וצרכיו, איש ככל יתר האנשים, ביניהם נולד וחונך. "ה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה", "הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל-פַּרְעֹ֣ה", "ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן" - בשר ודם ככל אדם, ובהם בחר ה' להיות לו לכלים בעשיית מלאכתו הגדולה; בשר ודם ככל אדם - והם ביצעו את מלאכתו הגדולה של ה'."

ללמדנו, שה' בוחר אנשים רגילים, בשר ודם, כמוני וכמוך, לבצע את מלאכתו בעולם.

ה' בוחר אנשים רגילים, בשר ודם, כמוני וכמוך, להיות צינור לרצונו, וכלי לעשיית דברו בעולם.

אלה לא חו"ח אלילים, מעלים באוב, קוסמים, בני-אדם בעלי כוחות מיוחדים, הולכים על המים, רואים עתידות, מחיים מתים, מלהטטים להטוטים. אלה אנשים רגילים, שנבחרו על-ידי ה'. ולראיה, הביאה התורה את פירוט אילן היוחסין שלהם דווקא עכשיו, לפני שהם מתחילים לפעול בשם ה' ולעשות באמצעותו דברים שבני אדם רגילים אינם יכולים לעשות. אז דווקא עכשיו, למען הסר כל ספק, מספרת לנו התורה בפרטי פרטים שמֹשֶׁה ואהרון הם אנשים רגילים. מי שעושה את כל הדברים הבלתי רגילים הוא ה', לא הם. הם השליחים, הם הצינור. הם, מדגישה לנו התורה, בשר ודם, כמוני וכמוך.

ובשבילנו, כתב האדמו"ר הזקן את ספר התניא. שנלמד איך כל משה (במלעיל) יכול להיות מֹשֶׁ֖ה (במלרע), וכל אהרון (במלעיל) יכול להיות אַֽהֲרֹֽן (במלרע).

{

היום היום[26], היה הספר הראשון שערך והוציא לאור הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצק"ל בשנת 1943, וליקט בתוכו אמרות ופתגמים חסידיים מתוך שיחות ואגרות של אדמו"ר חב"ד החמישי שקדם לו, חמיו, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצק"ל.

ביום יום של יום ראשון, כ"ב טבת – שבו התחלתתי לכתוב את השיעור כתוב כך:

"כשם שהנחת תפילין בכל יום הוא מצווה דאורייתא על כל יהודי, ללא חילוק בין גדול שבתורה לבין איש פשוט,

כך הוא חוב גמור על כל יהודי לחשוב כל יום חצי שעה אודות חינוך הילדים ולעשות הכל, מה שבכוחו לעשות ויותר מכפי כוחו, 

לראות לפעול אצל הילדים, שילכו בדרך בהם מדריכים אותם."

ואני מקווה שהדברים האלה שלמדנו היום יעודדו אותנו באמת להקדיש זמן לחשיבה על האופן שבו אנחנו נוהגים בילדינו, מחנכים אותם, ועל האופן שבו אנחנו מתנהגים לבני הזוג שלנו – כי זו סדרת חינוך זוגית הכי משמעותית שיעברו הילדים שלנו בחייהם.

{

לפעמים מילים לא מסוגלות להביע את מה שבאמת מרגישים, ואז מה?

אז עושים עם הגוף, מחבקים, מנשקים. מציירים, מכיירים.

אז עושים עם הנשמה: שרים, מנגנים.

רק ככה אפשר להביע מה שאין מספיק מילים להביע.

משתמשים בסימנים אחרים.

גם אדמור"י חב"ד השאירו אחריהם ניגונים, ללא מילים. כאלה שחודרים ישר לתוך הנשמה, בלי מילים, בלי תיווך של סימנים.

גם דוד המלך באיזה שהוא שלב הפסיק לדבר במילים ועבר לסימנים.

בפרק א' הוא אומר: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב[27]."

ובפרק ק"נ אין לו יותר מילים.... ונשארה רק מנגינה:

 "הַלְלוּהוּ, בְּתֵקַע שׁוֹפָר;    הַלְלוּהוּ, בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.
  הַלְלוּהוּ, בְּתֹף וּמָחוֹל;     הַלְלוּהוּ, בְּמִנִּים וְעֻגָב.
  הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי-שָׁמַע;   הַלְלוּהוּ, בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
  כֹּל הַנְּשָׁמָה, תְּהַלֵּל יָהּ:    הַלְלוּ-יָהּ.[28]"

לניגון ארבע בבות[29] של האדמו"ר הזקן ארבעה 'בתים' המכונים בבות, המקבילים לארבעת העולמות הרוחניים; אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. כל תנועות הניגון מכוונות לעניינים רוחניים ולכן נזהרים חסידי חב"ד לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים וזמנים שמחה מיוחדים.

בפעם הראשונה ששמעתי את הניגון הזה הייתי באירוע נשים ענקי בקראון הייטס לכבוד ראש השנה לחסידות יט' בכסלו. ראיתי את כל הנשים מתנענעות בכיסאותיהם, עיניהם עצומות. חלקן הזילו דמעות. באיזה שהוא שלב הניגון נגע גם בנשמתי ובלי שהבנתי כיצד ומתי, עלה בי בכי עצום משחרר ומטהר שבכלל לא ידעתי מאיפה פרץ.

אני מציעה גם לכן, לעצום עיניים ולתת לניגון לשטוף אתכן.

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו בזרע של קיימא

ולרפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, אהרון עומרי בן ציונה שירלי, גבריאל בן בלימה, יוסף בם ויקטוריה, ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[30]

הרב אלון, בני. (ה'תשנ"ה). שמותיו של הקב"ה. אוחזר מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/112

הרב בן-דוד, ירון. (אין תאריך). קביעת שם לתינוק. ברכות ז' ע"ב. אוחזר מתוך https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=18165 

רבי ברזובסקי, שלום, נח. ספר נתיבות שלום על התורה שמות.[31] עמ' מו-מח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב טמיר, ע. (כא' טבת ה'תשע"ב). שתי אשליות מסוכנות - רש"ר הירש על התורה פרשת וארא ה'תשע"ב. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=37954&cat_id=4108

ספריית חב"ד ליובאוויטש. אוחזר מתוך https://chabadlibrary.org/

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב פורת, חנן. (2014). מעט מן האור. עמ' 61-59. ירושלים: הוצאת ספריית בית אל.

---

[1]  פרשת שְׁמוֹת֙: שמות א' א' – ו' א' (1/11 ; 124 פסוקים)

[2]  שמות ג' א'-ד'

[3] פרשת וָאֵרָ֗א: שמות ו' ג' – ט' לה' (2/11 ; 124 פסוקים)

[4]  שמות ג' ה'-ו'

[5]  שמות ו' ב'-ח'

[6]  עפ"י מסכת מגילה ו' ב': " אמר ר' יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי' - אל תאמין; 'לא יגעתי ומצאתי' - אל תאמין; 'יגעתי ומצאתי' – תאמין."

[7]  רבי שלום נח ברזובסקי זי"ע
(8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים)
היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
את ספריו נתן לי במתנה תלמידו הרב מנחם וייס היקר שליט"א.

[8] פראפרזה על "לכל איש יש שם" מאת המשוררת זלדה מישקוביסקי: מוכרת בשם זֶלְדָה, בת דודתו של הרבי מלובביץ', שמה המלא הוא שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון תרע"ד, 19 ביוני 1914 - כ"ח בניסן תשמ"ד, 30 באפריל 1984).

[9]  בראשית ב' יט'

[10]  בראשית א' א'

[11]  עפ"י ספרי הרב המגיד ממעזריטש > אור תורה > וארא > עג' (ספריית חב"ד ליובאוויטש)

[12]  הרב בני אלון לשעבר ראש ישיבת "בית - אורות", העביר שיעורים בישיבת בית אל. שימש כשר וחבר כנסת בממשלת ישראל.

[13]  רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא, (1167-1089)  משורר, בלשן, פרשן מקרא, ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד.

[14]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-הרמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.

[15]  בראשית לה' יא'

[16]  בראשית מט' כה': "מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃"

[17]  נפטר בשנת ה'תקע"ג שהיא 5574 לבריאת העולם. השנה, ה'תש"פ היא 5780 לבריאת העולם. 206=5780-5574.

[18]  רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך אורח חיים.

[19]  רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש"ט; הוא אבי תנועת החסידות. (בין 1690 ל-1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760)

[20] פרשת וָאֵרָ֗א: שמות ו' ג' – ט' לה' (2/11 ; 124 פסוקים)

[21]  שמות ה' ג'

[22]  שמות ו' כו'-כז'

[23]  שמות א' א'-ה'

[24] רשר"ה שמות ו' יד'-ל'

[25]  הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. דגל בשיטת "תורה עם דרך ארץ."

[26]  ספר היום יום הוא לוח לימוד יומי שבו פתגמי חסידות המסודרים לפי לוח השנה של חסידות חב"ד. היום הראשון בשנה הוא ראש השנה לחסידות והיום האחרון בשנה הוא י"ח בכסלו. בכל יום יש פתגם יומי שליקט רבי מנחם מנדל שניאורסון מתוך שיחות ואגרות של חתנו, רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש. זהו הספר הראשון שערך והוציא לאור בשנת ה'תש"ג 1943.

[27]  תהילים א' א'

[28]  תהילים קנ' ג'-ו'

[29]  בשיעור הקשבנו לניגון "ארבע בבות" של האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן ברוכוביץ' מליאדי - האדמו"ר הזקן (במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי. מכונה גם הרב או בעל התניא והשולחן ערוך) (י"ח באלול ה'תק"ה (15 בספטמבר 1745) - כ"ד בטבת ה'תקע"ג (27 בדצמבר 1812)), הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב שולחן ערוך אורח חיים.
מתוך האלבום "צָמְאָה (חלק ב') אמנים שרים את ניגוני בעל התניא": https://www.youtube.com/watch?v=HDrvxGTtcjE

[30]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[31]  כל ספרי הנתיבות שלום ניתנו לי במתנה על-ידי הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, שהיה תלמידו של הנתיבות שלום. את הכרך הזה הוא הביא לי במתנה עם עוד כמה ספרים כשביקר אצלנו בניו-יורק בל"ג בעומר ה'תשע"ט.  

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.