יום רביעי, 8 בינואר 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: גם לאהוב צריך ללמוד | י' בטבת ה'תש"פ

בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ויחי
גם לאהוב צריך ללמוד
מה מלמדות אותנו הברכות של יעקב אבינו על אהבה נכונה של הורה.
לכאורה זו כותרת לא מובנת. ממתי צריך ללמוד לאהוב? כולנו אוהבים. את בני הזוג שלנו, את הילדים שלנו, את ההורים שלנו, המשפחה, החברים... לא חסר ב'ה.
אלא שאהבה זה לא מה שאתם חושבים. אהבה זה לא הב הב, תן לי תן לי. אלא תן אחר.
תן, תן אתה למישהו אחר.
את זה לימד אותנו הרב אליהו דסלר[1]. הרב דסלר גילה לנו שאהבה היא תולדה של הנתינה לאחר ולא הקבלה מהאחר. אנחנו אוהבים יותר את מי שאנחנו נותנים לו, מאשר את זה שנותן לנו.
וכך הוא כותב: "
יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה."

אבל צריך לדעת איך לאהוב. צריך לדעת איך להביא את האהבה הזו לידי ביטוי נכון. את הרצון שלנו שיהיה להם טוב להנגיש בדרך שתהיה באמת לטובת הילד. להביא להם את הטוב בצורה באמת טובה.

זה כיף לתת למי שאוהבים. זה תענוג גדול להורה לראות את הילדים שלו פורחים ושמחים.

{

וההורים שלנו, ואנחנו כהורים, רוצים לחסוך מהילדים שלנו סבל וכאב ואכזבות ושברון לב, כי עברנו את זה בעצמנו, ואנחנו לא רוצים את כל הסבל והכאב הזה שהיו מנת חלקנו שיהיו מנת חלקם של ילדינו. אנחנו רוצים שיהיה להם שמח וחלק וטוב ומאושר. וב"ה אנחנו יכולים לתת, אז אנחנו נותנים.

אבל הורים שרק נותנים ונותנים ונותנים, מתנות, ומחמאות, ונתינות עושים בפועל שני שגיאות:

1.      זו לא נתינת אהבה – זו קניית אהבה. חיה מאולפת עושה מה שאומרים לה או על-מנת לקבל פרס, או כי היא פוחדת להיענש.
ועל זה אמרו חז"ל: "
כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם.[2]"כלומר, כשיתבטל הדבר שהיה הסיבה לאהבה, תתבטל גם האהבה.
כשיתבטל הדבר שבגללו מתנהגים בצורה כזו או אחרת, תתבטל גם ההתנהגות. 
2.      בלי לאזן את הנתינה הזו, מטביעים אותם בנתינה. ממש.
לרפד להם את החיים, זה לגדל ילדים רופסים שלא מסוגלים ללכת לבד.
סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו המצחיקות האלה שמסתובבת עם הכלבלבים המרושעים האלה מתחת לזרוע כאילו היצור הזה הוא אביזר לבוש אופנתי, ולא בעל חיים שיש לו ארבע רגליים כדי שישתמש בהם.
הם משתמשות בכלב לצורך עצמן. ובכך פוגעות ביצור הזה שמטבע בריאתו מיועד לחיים אחרים. ועכשיו, בגלל שהוא לא אהוב בצורה נכונה, במקום שיהנה מחייו יכשכש בזנב ויתרוצץ בשמחה בחוץ, הוא הופך ליצור כזה פחדן שכל הזמן רק רוטן ונובח וחושף שיניים ומוכן לתקוף ולנשוך בשניה על כל אחד שמתקרב אליו, רק כדי להגן על עצמו. הוא לא למד שום דרך אחרת. חסמו בפניו את הדרך הטבעית.

{

אז יש כמובן דברים שלא תלויים בנו, לא אנחנו מנהלים כאן את העולם. אין בעולם הזה "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.[3]", ברור לנו ש"הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים [4]".
ובשביל שתהיה לנו יראת שמים צריך לעמול עליה הרבה, כמו שמלמד אותנו רבי משה חיים לוצאטו זצ"ל, הלא הוא הרמח"ל[5], בהקדמה לספרו מסילת ישרים: כשהוא מצטט את המלך שלמה החכם מכל אדם שכתב במשלי: "אִם־תְּבַקְשֶׁ֥נָּה כַכָּ֑סֶף וְֽכַמַּטְמוֹנִ֥ים תַּחְפְּשֶֽׂנָּה׃ אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת ה' וְדַ֖עַת אֱלֹקִ֣ים תִּמְצָֽא׃[6]" כמו סוחר שמבקש להרוויח כסף ומשקיע את כל מרצו וזמנו לחפש אותו, ככה צריך לעמול כדי להרוויח יראת שמים. זה לא מגיע באוסמוזה. זה דורש מאמץ והשקעה רבה.
אנחנו כאן כדי לעבוד. כדי להשקיע עמל, זמן, התמדה, והקרבה כדי להשיג את הטוב והאושר הזה.
אי אפשר לקבל אותם קשורים בסרט באריזת מתנה.
רק מי שעבוד – זוכה.

ואחרי שמבינים, רוב העבודה היא על המידות שלנו. על עצמנו.
וכהורים לילדים, ההורות שלנו, הביטוי המעשי של האהבה שלנו, היא הדרכה נכונה של הדור הבא.
כי כל עוד האדם לא מוצא את האיזון של המידות שלו, לא טוב לא. 


{

הילדים/ מתוך ״הנביא" מאת ג׳ובראן חליל ג׳ובראן

יַלְדֵיכֶם אֵינָם יַלְדֵיכֶם
כִּי פְּרִי גַּעְגּוּעֵי הַחַיִּים אֶל עַצְמָם:
בָּאִים הֵמָּה דַּרְכְּכֶם אַךְ לֹא מִכֶּם,
חַיִּים עִמָּכֶם אַךְ אֵינָם שַׁיָּכִים לָכֶם.
תְּנוּ לְיַלְדֵיכֶם אֶת אַהֲבַתְכֶם אַךְ לֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם,
כִּי לָהֶם הֲגִיגֵיהֶם.
גּוּפָם יִשְׁכֹּן בְּבָתֵּיכֶם, אַךְ לֹא נִשְׁמָתָם
כִּי נִשְׁמָתָם מִסְתּוֹפֶפֶת בְּבֵית הַמָּחָר-
שָׁם לֹא תּוּכְלוּ לָבוֹא אַף בַּחֲלוֹמוֹתֵיכֶם.
אֶפְשָׁר לָכֶם לַחְפֹּץ לִהְיוֹת כְּמוֹתָם אַךְ אַל לָכֶם לַעֲשׂוֹתָם כְּמוֹתְכֶם,
כִּי הַחַיִּים פְּנֵיהֶם קָדִימָה לֹא אָחוֹר, וְהֵם לֹא יִתְרַפְּקוּ עַל הָאֶתְמוֹל.

{

דוד המלך בכישרונו המדהים היטב לתמצת את הרעיון הזה בשש מילים:
"כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים.[7]"
ילדים הם כמו חיצים. וההורים הם הקשת. ככל שתמתח הקשת את המיתר שלה יותר, כך יעופו החיצים רחוק יותר. בלי הקשת שתמתח אותם, הם סתם מקלות.
זה תלוי בהורים כמה רחוק יגיעו הילדים שלהם.


איפה שהילדים שלהם חלשים, איפה שיש להם תכונות שדורשות יותר עבודה – שם צריך יותר למתוח, לא לרפד.
אם הוא קנאי, אם קשה לו לחלוק, אם הוא כעסן, אם הוא עצלן, אם הוא נותן לאחרים לדרוך עליו, אם הוא ביישן מידי, אם קשה לו להתחבר...
אי אפשר לעשות את זה בשבילם. אי אפשר לרפד להם בנתינה מהסוג הזה.
כאן דרושה נתינה מסוג אחר. נתינה של הורה.
נתינה שהיא הכוונה.

כי הקשת לא רק יורה את החץ רחוק או קרוב – היא גם שולחת לכיוון מסויים.

{

אנחנו בפרשה האחרונה של חומש בראשית. פרשת וַיְחִ֤י[8].
כמו הפרשה החותמת את התורה, את חומש דברים, את משנה התורה, פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה[9], שבה מברך משה רבע"ה את השבטים, גם בפרשה שלנו יש ברכות: ברכותיו יעקב אבינו, לבניו.
מעבר לעובדה שיש ענין לאבות לברך את ילדיהם, כמו שאנחנו עושים בערב שבת בברכת הבנים והבנות[10]האברבנאל[11] כותב "כי תפלות הצדיקים מקובל' יותר בשעת המות להיות' יותר מתדבקי' ביוצרם.... ולכן היו האבות כלם מברכים בשעת מותם כדי שתקובל יותר ברכתם...[12]"
משה אמנם לא אביהם של השבטים, אבל הוא המנהיג שלהם, המורה שלהם. ותלמידים הם על תקן ילדים. כמו שכתוב במסכת סנהדרין: "בַּכֹּל אָדםָ מֶתְקַנֵּא חוּץ מֶבְּנוֹ וְתַלְמֶידוֹ.[13]"
אבל בעוד שמשה מברך את השבטים כולם, יעקב מברך את בניו. את ראשי השבטים.

יעקב מכיר אותם ויודע איך להדריך אותם לעתיד.
"וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃
הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃[14]"

רש"י[15] מפרש " וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם וגו' – בקש לגלות את הקץ, ונסתלקה שכינה ממנו, והתחיל אומר דברים אחרים."
אבל הרש"ר הירש[16] אומר שלדעתו בכל ברכה יש נבואה לעתיד, למשל בברכה ליהודה: "יעקב שוכב על ערש מותו בעת תחילתה המוקדמת של האומה, אבן פינתה הונחה זה עתה, והוא צופה על הנצר האחרון משבט יהודה."
הוא צופה אל העתיד, ומשאיר להם צוואה: תשמשו בכישרונות שלכם, ותעבדו על החולשות שלכם.
הוא כאילו אומר להם: אני מצביע על הכוחות שלך ילד כדי לעודד אותך להמשיך בדרך הנכונה, אבל גם מצביע עם החולשות שלך כדי שתדע איפה יש לך ועד עבודה לעשות, איפה אתה צריך להיזהר.

והרב מנחם ליבטאג[17] מסכם: "במתן הברכות מתפקד יעקב כאב וכמחנך, ועל כן הוא מצביע בפני כל אחד מהבנים על הפוטנציאל הגלום בו, אך גם על הנקודות הטעונות שיפור. מטרת הברכות אינה, אם כן, לקבוע את גורלם של השבטים אלא להנחות אותם. ללא ספק קיים גם ממד נבואי מסוים בברכותיו של יעקב, אך לא באופן השולל את עקרון הבחירה החופשית."

{

אבל הברכות מוזרות. חלקן נשמע ממש ההיפך מברכות. ובכל זאת זו אהבה. בואו נראה איך.

וכאן אנחנו עושים קשר לחג האורות המופלא שנפרדנו ממנו בשבוע שעבר.
דווקא מתוך אפילה יוצאים לאור גדול.
הכי חשוך לפני עלות השחר.
בספר הזוהר כתוב שכאשר יעקב בא לסוכה בתוך ה'אושפיזין' הוא אומר את הפסוק "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ ...[18]". יִבָּקַע אותיות יעקב.
בגלל מדליקים חנוכיה בימים שבהם הלילות הכי ארוכים. החושך בשיאו.
ומתוך החושך הזה אנחנו מדליקים נר אחד קטן, כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך"[19].

רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל (הרב"ש), שהוא בנו וממשיך דרכו של בעל הסולם,
"ידוע כי אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי,
אלא רק בדבר והפוכו,
"כיתרון האור מתוך החושך".
זאת אומרת, שכל דבר מראה על חבירו,
שדווקא על ידי דבר והפוכו,
אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי.
ומשום זה אי אפשר להשיג
את הדבר בתכלית הבהירות,
וכמו כן, מר-ומתוק, שנאה- אהבה,
רעבון-ושביעה, צמאון-ורויה, פירוד-הדבקות.
ולפי זה יוצא, שאי אפשר לבוא לידי אהבת הדביקות,
אם אין לו את הדבר המקבילו....[20]"

דווקא מתוך הקשיים והתמודדויות והסבל – רק משם אפשר למצוא אור שידחה את החושך הזה.
ככה אוהבים את הילדים.
דווקא מתוך החולשות, אפשר לגדול הכי הרבה.
צריך למצוא את הדרך ההורית האוהבת איך מצד אחד לא לרמוס את הערך העצמי של הילד בכך שנצביע תדיר על החולשות והפגמים שלו, אבל מן הצד השני לא נהרוס אותו בכך שרק נחמיא לו ונתעלם מזה שיש מידות שהוא צריך לעבוד עליהן, והרבה לפעמים, על מנת שיגוע לשלמות לנימית, לשלום פנימי, שיביא לו – רק אז – את האושר הנכסף הזה שכל הורה מתפלל עליו: שיהיה מאושר שיהיה לו טוב.

{

פרשת הברכות מתחילה כאמור כך:
"וַיִקְרָא יַעַקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים; הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל־יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם;[21]"

את הפירושים לפסוקים שנקרא עכשיו לקחתי בעיקר מרבי משה בן נחמןהרמב"ן[22] ומרבי שמשון בן רפאל הירשהרש"ר הירש, וגם קצת הוספתי מעצמי.... 😉

ראובן
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז; פַּחַז כַּמַּיִם אַל־תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה;[23]".
בגלל שאתה הבן הראשון שלי, יש לך הרבה כח, אבל אתה פזיז. אימפולסיבי.
כדי להוציא מעצמך את הכי טוב אתה צריך ללמוד לחשוב יותר לפני שאתה פועל.

שמעון ולוי
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם; בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר; אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל;[24]".
יש לכם לב חם, חשובה לכם אחוות האחים, המאוחים הדבוקים.
אבל לב חם יכול להתלהט מעבר למידה. האש שמחממת יכולה להתלבות לשריפה גדולה.
לכן אתם צריכים להתפזר.

וכך כותב הרש"ר הירש: "הסכנה העומדת לאומה מפאת כעסם ופזיזותם של שמעון ולוי, קיימת רק בעת פריחתה של האומה, כשהיא מהווה ציבור רב־כח, העלול בנקל להמשך אחר השפעת שני שבטים מאוחדים, המלאים בהכרת כחם ושבוערת בהם תחושת אחווה. משום כך: "אפיצם בישראל", במדינה היהודית הפורחת, עליהם להיות מפוזרים."
כשהם מפוזרים הסכנה פחותה.

אומרים את זה, אגב, גם על היהודים באופן כללי.
שהם כמו מלח – יותר מידי מקדיח את התבשיל. אבל אם מפזרים במידה – זה מעדן.

יהודה
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ, יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ; גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ, כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ; לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים; אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ, כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סוּתֹה; חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב;[25]"

הרש"ר הירש כותב ש"ביהודה מצא יעקב את מה שבקש: את מנהיגו של העם היהודי ונושא ייעודו עד לדור האחרון.
יעקב סוקר את בניו כדי למצוא את המוכשר ביותר להיות המנהיג. הוא כבר דחה את ראובן, שמעון ולוי. עתה לבסוף נחו עיניו על יהודה, והוא מכריז: אתה האיש! אתה הנבחר! אתה מאחד באישיותך את התכונות החסרות לראובן בקצה האחד, ולשמעון ולוי בקצה האחר.
"
 
זבולון
"זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל־צִידֹן;[26]"
אתם סוחרים טובים – אבל חייבים תורה.
יששכר
"יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם; וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד;[27]"
אתם שומרי אוירת האומה, יודעים לעבוד קשה, ולעמול בתורה. אבל אסור להזניח את עבודת האדמה.

"ידיעת התורה ואופן קיומה המעשי לפי המצבים הקיימים, לא יושגו על ידי מי שמשקיע את עצמו בסחורה, אלא על ידי זה שבשעות הפנאי שלו מפנה לבו מכל דבר אחר;"

ביחד, זבולון ויששכר מהווים שלמות של העם:  אחד תלוי בשני, אחד עבור השני.

דן
"דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי־דָן נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי־אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי־סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר; לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה';[28]"
יש לך יכולת לדון ולשפוט. רק אל תשכח שלמרות שאתה בן האמה, אתה בני בדיוק כמו כל שאר השבטים. אל תשכח שאתה חלק מהם.

גד
"גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב;[29]"
יש לך כוח צבאי, אבל אל תשכח שלמרות שבסופו של דבר תהיה לך נחלה בעבר הירדן המזרחי, אתה חלק מהשבטים, ואם הם יצטרכו עזרה במלחמה דווקא אתה תהיה זה שתוכל לסייע.

אשר
"מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ;[30]"
יש לך יכולת להוציא הרבה מהאדמה. למרות שזה בתחום נחלתך – אל תשכח לחלוק עם אחרים. Sharing is caring...

נפתלי
"נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר;[31]"
יש לך יכולת להגיע לכל מקום, מהר – אל תשכח לחזור. אל תתלהב ממה שאתה רואה בחוץ. בבית זה הכי הכי.

יוסף מנשה ואפרים
לפני שיעקב מברך את בניו, הוא קורא ליוסף ולשני בניו מנשה ואפרים, קובע שבני יוסף הם כראובן ושמעון, כלומר: שבטי ישראל, ומברך אותם:
"הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק – הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה; הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל־רָע, יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ... בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה.[32]"

ואז הוא מברך את יוסף בין שאר האחים:
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר; וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים; וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל; מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם; בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל־בִּרְכֹת הוֹרַי עַד־תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם, תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו;[33]"

הרב מנחם ליבטאג כותב: "יעקב עדיין מחשיב את רחל לאשתו העיקרית - החשובה והאהובה ביותר - יחס שמתבטא גם בדברי יהודה ליוסף בתחילת פרשת ויגש: "ויאמר עבדך אבי אלינו: אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי..." [מ"ד; כז]ועל כן ניתנת הבכורה ליוסף, בנה הראשון של רחל, על אף שראובן הוא בנו הראשון של יעקב."
ולמרות זאת הוא צריך להיזהר שלא להתגאות על אחיו – תיקון שהוא כבר עשה כשגילה להם שהוא אחיהם ואינו כועס עליהם כלל: "וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹקִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב׃[34]"

בנימין
"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל;[35]"
צעיר הבנים, אבל למרות שהוא כביכול הכי קטן, יש לו יכולת לטרוף זאבים גדולים, ואפילו לחלוק עם אחיו.


ומסכם הרב מנחם ליבטאג: "כפי שלמדנו, הבחירה בעם ישראל לאחר דור הפלגה נועדה ליצור מודל שינחה את האנושות כולה לאמונה בה'. האנושות מורכבת מעמים שונים, לכל אחד אופי משלו ושאיפות משלו. ומכיוון שמטרת עם ישראל היא להביא את כלל האנושות להרמוניה ולשיתוף פעולה מתוך הכרה בה' צריך גם הוא - "המודל לחיקוי" - לשקף שיתוף פעולה בין שבטים שונים בעלי אופי שונה למען מטרה משותפת. כך מהווים צאצאיו של אברהם אבינו "ברכה לכל העמים" [י"ב; א-ג]."

ובסוף פרשת הברכות נכתב:
"כָּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם;[36]"

אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם .... כל אחד קיבל את הברכה שהוא צריך.
בלי להתנחמד. בלי לרצות. בלי לחלק מחמאות ריקות.
אהבה הורית טובה, העצמה לא רק בעידוד:
אלא דווקא ע"י הצבעה על הטעון שיפור, ששם טמון הפוטנציאל הכי גדול של האדם.

אבל באמצע הברכות יש לנו פסוק נוסף: "לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי ה'׃[37]"
כי בלעדיו אין כלום. ומי שרוצה לעבוד על עצמו, ולהגיע לאושר פנימי אמיתי חייב להכניס את הקב"ה לחייו.

{

נגד הרוח[38]


השעה מאוחרת,
הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש,
שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח

אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר
ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר
אתה לא היחיד
שהולך נגד הרוח

הולך נגד הרוח,
המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם
שימשיך לרדת
שיימשך הלילה,
אהובתי אל פחד,
תמיד הכי חשוך
לפני עלות השחר

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך
מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא
איבדנו אויר בטנגו מהיר
עצרנו את עצמנו בקושי
איתה זה תמיד הולך נגד הרוח

ואני לא יודע
אם היא אמת או חלום
פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגהנום
והיא חמה כמו האדמה
ואני נאבק לנשום
אבל אין מה לעשות נגד הרוח

הולך נגד הרוח,
המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם
שימשיך לרדת
שיימשך הלילה, אהובתי,
אל פחד,
תמיד הכי חשוך
לפני עלות השחר

{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת אילנה בת נעימה ע'ה, היום שלושים לפטירתה, רוח ה' תניחה בגן עדן
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א
השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו בזרע של קיימא
ולרפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר סינדי שמחה בת מירנדה, ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה 
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{

מקורות:[39]

הרב דסלר, אליהו. (אין תאריך). ציטוטים מתוך הספר "מכתב מאליהו". אוחזר מתוך http://www.pitgam.net/

רבי לוצאטו, משה. חיים. (תש"ע 2010). ספר מסילת ישרים. ישראל: הוצאת ספרים פלדהיים.

הרב ליבטאג, מנחם. (אין תאריך). פרשת ויחי - ברכות יעקב לבניו. אוחזר מתוך https://www.etzion.org.il/he

הרבנית מזרחי, ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/



[1]  הרב אליהו אליעזר דסלר (1953-1892) נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20. כיהן כרב באנגליה וכמשגיח רוחני בישיבת פוניבז'. (ויקיפדיה)
[2]  אבות ה' טז'
[3]  דברים ח' יז': "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה."
[4]  ברכות לג' ב' , גמרא על הפסוק מפרשת עקב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת־ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ:" דברים, י' יב'
[5]  רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 – כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה מקובל, סופר, חוקר רטוריקה ומשורר איטלקי במאה השמונה עשרה.
[6]  משלי ב' ד'-ה'
[7]  תהילים קכז' ד'
[8]  פרשת וַיְחִ֤י: בראשית מז' כח' – נ' כו' (12/12 ; 85 פסוקים)
[9]  דברים לג' א' – לד' יב'
[10]  עפ"י הרבנית ימימה מזרחיחכמי הקבלה מלמדים שכשאת מניחה את עשרת אצבעותיך על ראש הילד, הן ממש משמשות עשר צינורות של שפע שיושפע על ילדיך. את מניחה את ידיך על ראש הילד ומברכת אותו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (לבנים) ו"יְשִׂימֵךְ אֱלֹקִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה" (לבנות). ומוסיפה: ״יְבָרְכֵךְ ה' וְיִשְׁמְרֵךְ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָחֹנֵּךְ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלַיִךְ וְיָשֵׂם לָךְ שָׁלוֹם.״
[11]  רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל ;  או בספרדית דון איסק אברבנאל 1437 – 23 ספטמבר 1508,  מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד.
[12]  פירוש האברבנאל לבראשית כז' א': "וַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃"
[13]  מסכת סנהדרין קה' ב'
[14]  בראשית מט' א'-ב'
[15]  רש"י: ידוע כשם רבי שלמה יצחקי, שמו המלא: רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי הצרפתי, היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא". 22 בפברואר 1040 - 13 ביולי 1105, טרואה, צרפת.
[16] הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19. דגל בשיטת "תורה עם דרך ארץ."
[17]  הרב מנחם ליבטאג, מרבני ישיבת הר עציון. בוגר הישיבה משנת 77, ניהל את תכנית חו"ל בישיבת הר עציון למשך למעלה מעשור לאחר שסיים את לימודיו בישיבת הסדר וב"מכון לב", המכון הגבוה לטכנולוגיה. הרב ליבטאג היה דמות תורמת ומשפיעה ביצירת בית המדרש הוירטואלי של הישיבה שכיום שיעוריו מגיעים לעשרות אלפי קוראים ברחבי העולם. הוא הקים את מרכז ללימוד התנ"ך - תכנית מקיפה ללימודי תנ"ך באינטרנט וממשיך ללמד גם במדרשת לינדנבאום ובישיבת שעלבים.
[18]   ישעיהו נח' ח': "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ."
[19]  רבנו בחיי, חובות הלבבות, "שער ייחוד המעשה" פרק ה'
[20]  התקבל באדיבות אתר אור הסולם: מרכז מורשת בעל הסולם  www.orhasulam.org
[21]  בראשית מט' א'-ב'
[22]  רבי משה בן נחמן (ידוע כ-הרמב"ן; 1194 - 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[23]  בראשית מט' ג'-ד'
[24]  בראשית מט' ה'-ז'
[25]  בראשית מט' ח'-יב'
[26]  בראשית מט' יג'
[27]   בראשית מט' יד'-טו'
[28]  בראשית מט' טז'-יז'
[29]  בראשית מט' יט'
[30]  בראשית מט' כ'
[31]  בראשית מט' כא'
[32]  בראשית מח' טו'-כ'
[33]  בראשית מט' כב'-כו'
[34]  בראשית נ' כו'
[35]  בראשית מט' כז'
[36]  בראשית מט' כח'
[37]  בראשית מט' יח'
[39]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.



To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה