יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: להתיר את סבך הקשר | פרשות בְּרֵאשִׁית נֹחַ | ל' בתשרי ה'תשע"ט

בס"ד

השיעור מוקדש להמשך החלמה מהירה ורפואה שלימה של אימי היקרה אסתר בת רבקה, להחלמה מהירה ורפואה שלימה ומושלמת של דניאל בן עיישה, לרפואה שלימה ותוצאות טובות בבדיקות של טל בן תקוה, מרדכי בן מלכה, ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל ; ולהבדיל - לעילוי נשמת חנה בת יצחק ע'ה וחנניה שלום הנרי בן עמרם ע'ה בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתם!
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות בְּרֵאשִׁית נֹחַ
להתיר את סבך הקשר
לכבוד ראש חודש מרחשון, ולכבוד כל הזוגות בעולם.
   
מערכות יחסים זה דבר מסובך. It’s complicated...
יש כאן שני אנשים עם רצונות מנוגדים, מחשבות שונות, דפוסי התנהגות שונים. וכל אחד מהם רוצה להרגיש נאהב, מקובל, רצוי, שייך, קיים, חשוב, ואהוב ללא תנאי.
אז היום נלמד בע"ה על זוגיות בכלל, ובפרט על היכולת לראות את הטוב אחד בשניה, ואחת בשני.

נגעתי בנושא בשיעור יום ההולדת שהתקיים זו השנה השנייה בסוכה של משפ' סלוק, אבל אני מרגישה שהוא לא ממש מוצה. לא שאפשר למצות את הנושא, אבל לפחות להרחיב קצת. וחוץ מזה, אי אפשר שלא לדבר על זוגיות כשמגיעים לפרשת בְּרֵאשִׁ֖ית, ותיכף נבין גם למה.

אבל לפני שנצלול פנימה, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות שוב לנטלי ולמארק על סוכת אברהם אבינו שלהם, ועל האירוח כיד המלך, וברוחב לב, ואהבה רבה. וכשם שהם נותנים לאחרים, כך יתן להם ויוסף עליהם הקב"ה. 

{

אנחנו בשתי הפרשות הראשונות של חומש בראשית: בְּרֵאשִׁ֖ית ונֹ֔חַ[1].
וחשבתי שזה ככה נחמד לומר שכמה נֹ֔חַ שמתחילים מבְּרֵאשִׁ֖ית...
אז הנה אנחנו מוצאים את עצמנו שוב מתחילים מהתחלה. האמנם?
האם אנחנו באמת מסתובבים בלופ סביב הזנב של עצמנו?

לפעמים אולי זה מרגיש כך. וכשזה מרגיש כך צריך לבדוק עם עצמנו מדוע לא התקדמנו, איך זה לא זזנו הלאה.
כי אמנם מעגל השנה מתגלגל וכאילו חוזר על עצמו: העץ שוב מצמיח עלים חדשים באביב, ומשיר אותם בסתיו. אבל במהלך השנה הוא גם גדל לגובה, וגזעו מתעבה.
אז אולי כלפי חוץ זה נראה לופ סיזיפי – אבל זה לא. לפחות זה לא צריך להיות ככה.

ובכל שנה מחדש, אנחנו מוצאים את עצמנו מקבלים על עצמנו את אותן ההחלטות שקיבלנו בשנה שעברה, ותוהים: אז מה עשינו כל השנה האחרונה אם אני עדיין צריכה לעבוד על מידת הכעס, אם אני עדיין במערכת יחסים מאתגרת עם הבת המתבגרת, אם בעלי ואני עדיין לא יוצאים לדייט השבועי שהבטחנו לעצמנו...?
אז מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? -- הלילה הזה הוא חלון הזדמנויות.
כי באמת כמה נֹ֔חַ שיש אפשרות להתחיל מבְּרֵאשִׁ֖ית...
שאפשר תמיד יכולים לפתוח דף חדש, דף נקי, דף לבן ולהתחיל מהתחלה.
לא להמשיך מהמקום בו זה הופסק קודם, אלא באמת לעשות משהו חדש, אחר.
זה נכון לכל מערכת יחסים, בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין הילדים שלנו, בני הזוג שלנו, החברים, וכך הלאה בכל המעגלים.
לא חייבים להישאר לכודים בתוך לופ הרסני של יחסים, אלא אפשר ממש להתחיל מהתחלה.
לא מערכת יחסים חדשה. אלא את אותה מערכת יחסים שכבר קיימת.
לא לוותר על כל ההיסטוריה, לא לוותר על כל מה שהשקענו, וחווינו, ויצרנו, ועשינו ביחד, אלא
להתחיל דף חדש במערכת יחסים הנוכחית.

אז איך עושים את זה?
אנחנו לומדים את זה עכשיו ממש בימים אלה: מבְּרֵאשִׁ֖ית ומראש חודש.
לשניהם יש ראש, שניהם מבשרים על ראשית, על התחלה. על מחדש, על התחדשות.

{

אנחנו לומדים מהיחסים של הקב"ה איתנו, עם כנסת ישראל, על זוגיות.
ואנחנו לומדים מספר בְּרֵאשִׁ֖ית על זוגיות. כי כל החומש הזה עוסק בזוגות, זוגות,
אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל, יעקב ולאה.
ואחרי שהארץ שיחתה את דרכיה והקב"ה ניחם על מה שברא, הוא ביקש מנֹ֔חַ לעשות שוב סדר, וציווה עליו לחזור לסדר הבְּרֵאשִׁ֖יתּי של הזוגות.
וכך כתוב בתורה: "וַיַּ֣רְא ה' כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכׇל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כׇּל־הַיּֽוֹם׃
וַיִּנָּ֣חֶם ה' כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ׃
וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃ [2]"

הקב"ה ציווה על נוח לבנות תיבה ולהביא אליה את כל החיות, זוג אחד מ"הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה[3]".
ו"מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ[4]", לא רק כי הם צריכים להתרבות בעולם החדש, אלא גם כי הם אמורים לשמש קורבנות ומזון כשר. כך מסביר לנו הכלי יקר[5] את פירושו של רש"י[6]: "תקח לך שבעה שבעה. פירש"י לכך צוה להביא מן הטהורים ז' כדי להקריב מהם קרבן, אין טעם זה לבד מספיק שהרי לא כל הטהורים ראויין להקרבה כצבי ואיל, ולא כל עוף טהור ראוי להקרבה,.... אלא עיקר הטעם הוא לפי שהם טהורים על כן אוכלים מהם הרבה לפיכך הם צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה."

שניים שניים מכל מין, האריה והממותה, הגמל והשיבוטה, וגם ההיפופטם....[7],

אז לא היו בלבלות של מגדר 😉, היה ברור לחלוטין שיש אור ויש חושך – יש נכון ולא נכון.
יש ארץ ויש שמים, יש ים ויש יבשה, יש זכר ויש נקבה.

{

שניים, אחד לא דומה לשני, אחד לא זהה לשני. שֵׁנִי = שֹׁנִי.
זה לא חוכמה להיות בקשר עם מישהו שהוא בדיוק כמוך. אין כאן שום אתגר. שום צמיחה. שום גדילה.
כל הזמן רק מסכימים אחד עם השני? כל הזמן בהרמוניה?
איזה שיעמום!
זה כמו לאכול כל היום גלידה. זה אולי טעים בפעם הראשונה, השנייה, והשלישית, אבל אחרי עשר פעמים זה נמאס, ואחרי עשרים כבר בא להקיא. איכס.
"גם הרבה מדבר טוב יכול להזיק". (זה אני אמרתי).

בן אדם לא אמור לחיות עם מי שזהה לו, אלא עם מי ששונה לו. "...אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.[8]" אומר הקב"ה, כי היא יכולה לעזור לו רק כי היא נגדו, מולו. רק ככה כל אחד רואה משהו אחר, נוף אחר. רק ככה אפשר להשלים אחד את השני. כי אנחנו חסרים. מאוד חסרים.
"בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן[9]" , כך נבראנו. עם חוסרים. וצריך להשלים אותם. מבחינה פיזית באוכל (בגלל זה הברכה), ומבחינה נפשית באהבה. נבראנו עם הצורך לאהוב ולהיות נאהבים. זה טבוע בנו.

עפ"י התורה, אדם שלם הוא רק מי שמתחתן.
אדם שאינו נשוי, אינו נקרא כלל אדם, הוא נקרא חצי אדם. בגלל זה שלומי שבת שר 'בלעדייך אני חצי בן אדם[10]' 😉 כתוב בגמרא[11]: "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם[12]", דווקא כשהם זכר ונקבה ביחד הם נקראים אדם. מסביר לנו הרב אליעזר מלמד וכך למדים אנו מעניינו של אדם הראשון, שמתחילה היו הוא ואשתו חוה מחוברים בגוף אחד, צלע אל צלע, כלומר גב אל גב, ולאחר מכן נתחלקו ונפרדו, הכירו ביניהם ונישאו.
הרב יוסף קרסקי מחב"ד מוסיף בקשר לבריאת אדם וחוה שמסופר במדרש[13] שתחילה נברא האדם כמציאות אחת שהיו לה שני צדדים, שתי פנים, איש ואשה, ואחר כך הם נחלקו לשניים, אדם וחוה, ובלשון המדרש: ״נבראו שני פרצופים בבריאה ראשונה, ואחר כך (באה היצירה השניה בה) חילקו (שהאיש מציאות נפרדת והאשה מציאות נפרדת).

"וכך בעצם קורה לכל אדם עם בת זוגו." ממשיך הרב מלמד "מלכתחילה עוד בעולמות העליונים לפני שנולדו, היו נשמותיהם קשורות זו בזו, ולאחר מכן נפרדו, נתחלקו ונולדו במשפחות שונות. וברגע שהאדם מתבגר ועומד על דעתו הוא מתחיל לחפש את בת זוגו, ובלשון התלמוד  (קידושין ב, ב), אדם מחזר אחר אבידתו, וכל זמן שהוא שרוי בלא אשה, עדיין לא מצא את תיקונו ולא השלים את עצמו."

הרב יוסף קרסקי מלמד אותנו שלפי החסידות תחילת מציאות נשמת הבעל והאשה היא בהוויה רוחנית אחת, נשמה אחת, ואחר כך הנשמה התחלקה לשניים, חצי התלבש בגוף האיש וחצי בגוף האשה, (כמובא בפרק ׳מבוא לחיי הנישואין׳).

{

לפי מה אנחנו יודעים את זה, לפי הסוף. "סוף מעשה במחשבה תחילה[14]" אנחנו שרים בליל שבת.
והמלך שלמה כתב בקהלת: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ[15]", כלומר, כשמשהו מתחיל טוב הוא גם מסתיים טוב. כלומר, אנחנו יכולים ללמוד מהסוף על מה שהיה בהתחלה.

ובסוף, תחת החופה מברכים את החתן והכלה שבע ברכות. שתיים מהן מתייחסות להתחלה של ההתחלות, לבְּרֵאשִׁ֖ית. לבריאת העולם.
ואלו הן:
1. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
2. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו; בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתו.ֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד; בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הָאָדָם.

על פי הרב קרסקי המשמעות הפנימית בשתי הברכות היא:
הברכה ראשונה – מדברת על בני הזוג כמו שהם נמצאים למעלה בעולמות העליונים, שם הם היו מציאות אחת, נשמה אחת משותפת לשניהם, ולכן הברכה כותבת רק ״אדם״, מציאות אחת, והכוונה היא להוויה האחת של בני הזוג[16].

והברכה השניה – מדברת על בני הזוג כמו שהם בעולם הזה, שהם התחלקו לשניים, איש ואשה, לכן מוזכר בה יצירת האדם לבד, ויצירת האשה לבד.

"אף־על־פי שהברכות ניתנות לבני הזוג כאן בעולם, כשהם כבר בעלי שני גופים נפרדים ושונים, בכל־זאת אומרים את הברכה הראשונה המזכירה את המקור והשורש שבו הם היו מציאות אחת – כי על ידי זה הקירבה שתיווצר ביניהם תהיה כמציאות מושלמת לחלוטין.

אבל בגלל שבמקורם ושורשם הם היו מציאות אחת, הרי גם עכשיו, למרות שהם כבר נחלקו לשניים הם יכולים לחזור ולהיות כבתחילה – להתדבק ולהתאחד זה עם זה בצורה מושלמת לחלוטין, עד שלא יהיה ניתן להכיר שאי פעם הם היו מחולקים לשניים."

{

אבל כדי לעמוד תחת החופה צריך קודם כל למצוא אחת את השני, או אחד את השניה.
וכתוב בפרשה שלנו: "וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'׃[17]"
חייבים למצוא אחד את השני. חייבים למצוא חן.

נח כל-כך מצא חן בעייני הקב"ה שמכל בני האדם שעל פני האדמה הוא בחר רק בו להינצל מהמבול הגדול שהוא עומד להביא על העולם. בו, ובאשתו, ובשלושת בניו וכלותיו. שמונה איש שיתחילו דף חדש, לבן, נקי – שמונה איש שיתחילו מבְּרֵאשִׁ֖ית: ארבע אמהות, וארבעה אבות שיתחילו מחדש את העולם החדש שאחרי המבול.

כמה חשוב לשאת חן, למצוא חן. אם יש משהו שכולל לדעתי את כל הברכות בעולם, להתפלל על הילדים שלנו, ועל עצמנו, שימצאו חן, שנמצא חן. כמה אוהב ה' אנשים שיש בהם חן.

כל גדולתו של יוסף באה לו כי קודם כל הוא מצא חן בעיני פוטיפר: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכׇל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ [18]"
משה מצא חן בעיניו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם.[19]"
חשוב היה אפילו שעם ישראל ימצא חן בעייני המצרים, כדי שיתנו להם את כל הזהב והכסף והאבנים הטובות שלהם, וככה יצאו בני ישראל ממצרים ברכוש רב: "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.[20]"

מציאת חן בעייני ה', ובכלל למצוא חן זה עניין מאוד רציני.
הרבנית ימימה מזרחי מגלה לנו ש: "כלום טוב לא היה בו. נח לא היה כדאי[21], אומרים חז"ל. למעשה גם הוא היה אמור למות במבול כמו כל בני דורו, אלא שהיה לו חן." ומסבירה ש"זה סוד נורא גדול, מציאת חן" שמשה רבינו בעצמו התפלל לה': ""אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...[22]"  כמה טורח משה רבנו על החן הזה: "וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ? [23]"  אני כל כך רוצה לְרַצוֹת אותך, ריבונו של עולם". ולא רק משה רבינו. גם מלכת אסתר שלנו: "כל מה שיש לאסתר המלכה הוא מתנה אחת בלבד, והמתנה הזו מצילה אותה: "וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלוֹת.[24]"  " וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ. [25]" "נח מצא חן בעיני ה', כי היה שומר את עיניו. כך אומרים חז"ל במדרש, והזוה"ק מוסיף: בסתר. גם בסתר נח היה צנוע."

שלמה המלך מגלה לנו את סוד הברכה האולטימטיבית בספר משלי: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם.[26]"
ואת זה אנחנו מבקשים מהקב"ה כל יום, בברכת שִׂים שָׁלום, הברכה האחרונה בתפילת העמידה: "שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה. חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד בְּאור פָּנֶיךָ."
החן הזה, הוא אור פניו של הקב"ה עלינו. זה מה שעושה אותנו חינניים.
ואת האור הזה מקבלים אנשים שהם צנועים. את זה אנחנו לומדים מנוח.

{

הברכה האלוקית תשרה בביתנו, אם גם שם יהיה לנו אור פנים, ונרצה, ויהיה לנו חשוב לשאת חן, למצוא חן, בעייני הילדים, בעייני בן-הזוג.
לא להשאיר את כל המאור פנים הזה לכל מי שנמצא מחוץ לבית, אלא קודם כל לאלה שבבית שלנו. הכי חשוב בבית!
כשהקב"ה כועס על מרע"ה בגלל שהעם מקטר על המן והשלו, שואל אותו מרע"ה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כׇּל הָעָם הַזֶּה עָלָי.[27]"
אתה כועס עלי רק בגלל שאני לא מוצא חן בעיינך. אם הייתי מוצא חן לא הייתי עושה לי נאחס.

אין דבר יותר חשוב מלמצוא חן אחד בעייני השני/ה. כי בתוך זה מגולמת כל הברכה.  כל האהבה.

וצריך גם לזכור שאהבה לא מוצאים במקרר. ואהבה זה לא לאהוב את מי שהוא כמוני, כי זה לאהוב את עצמי, ויש לזה שם אחר: נרקיסיזם[28].
אהבה זה הב הב, זה לתת[29]. אהבה היא נתינה. ועוד נתינה. הרב דסלר[30] לימד אותנו שאהבה היא תולדת הנתינה[31].
וכך הוא כותב: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה."
"שמחה באה ממילוי החיסרון" אומר הרב דסלר, ולכן ככל שנהיה ממוקדים יותר במילוי מחסורם של אחרים, כך תגדל השמחה שבתוכנו.
וככל שתגדל השמחה הפנימית, תגדל גם כמות האור. וכל העולם שלנו יהנה מאותו אור ושמחה.

אין דבר בעולם שאנחנו רוצים יותר. מה שהכי אנחנו רוצים זה למצוא חן.
אמרנו שכל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש אהוב ללא תנאי, קיים, שייך, רצוי. ראשי תיבות ק.ש.ר.
קשר טוב צריך שימולאו בו התנאים האלה. ולא, הקשר יפרם.
אנחנו רוצים להבין את מהות הקשר, להתיר את סבך הקשר, לא כדי לפרום אותו, אלא כדי להבין אותו טוב יותר, את הקשר. כדי שנוכל לשמור עליו טוב יותר, לחזק אותו, ולהמשיך אותו בע"ה עד מאה ועשרים באושר ועושר.

{

אז למדנו שבשביל לשמור על ק.ש.ר צריך קודם כל:
1. שׁוֹנוּת.
2. למצוא חן.
ו-3. לאפשר דף חדש.
לא להתבוסס בבוץ העבר. לצאת מהקטנוניות, להתנקות, ולהתחדש.

גם כל חודש הוא הזדמנות של "להתחיל מהתחלה". 12 פעמים בשנה אנחנו חוגגים ראש חודש. אין ירח, ותיכף הוא יתחיל להראות מחדש.
והאמת היא שראש חודש הוא ממש "יום טוב". חג קטן.
ידוע (ממסכת פסחים[32] ומהתלמוד הבבלי[33]) שבראש חודש נהגו נשים לא לעשות מלאכה.
ומתי לא עושים מלאכות? בשבת וביום טוב.
וממתי ראש חודש נהיה חג? יום טוב?

המדרש[34] מציין שראש חודש ניתן כשכר לנשים על שום שלא חטאו בחטא העגל.
המדרש מספר שאהרון היה נתון תחת הלחץ של בני ישראל לעשות עגל, ורצה לעכב אותם. זו הסיבה שהוא ביקש שיתנו לו את הזהב דווקא של הנשים. מתוך ההיכרות שלו אותן הוא הניח שהן לא ירצו להשתתף בעשיית העגל, ולכן לא ירצו לתת לגברים את התכשיטים שלהן – וכך, חשב אהרון, נמשוך זמן, ומשה ירד מהר, ולא יספיקו לעשות את העגל.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי[35].
אבל בזמן ההכנה של העגל ממש כתוב: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן[36]". ואת הנשים הפעם התורה לא הזכירה בכלל.
אנחנו לומדים מהמדרש שהנשים קיבלו שכר כפול על זה שלא השתתפו במעשה העגל: "נתן להם הקב"ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ונתן להם שכר לעולם הבא שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים".
השכר שניתן להן בעולם הזה הוא מתנת ראש חודש, שביטויה הוא שזה מעין יום חג, יום מנוחה עבורן, מועד שאין לגברים.

כדי להבין את השכר שניתן להן לעולם הבא: "עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים", כדאי לעיין בדברי האור זרוע[37]:
"וראיתי כתוב יש בפרקים דר' אליעזר, שהקב"ה נתן לנשים שכר לשמור ראש חודש, על שלא חטאו במעשה העגל ולעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן כעין ראש חודש. תדע לך שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה, כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש והכל מתאוין לראותה, כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש, בעלה מתאוה אליה וחביבה לו כאשה חדשה, כלומר ולכך הוי ראש חודש יום טוב לנשים."

המדרש מסביר למה קיבלו הנשים דווקא את ראש החודש, ולא משהו אחר.
בזכות זה לא חטאו בחטא העגל, הן התברכו להיות כמו הלבנה שמתחדשת כל ראש חודש. להיות אהובות מחדש על בעליהם כל חודש. כמו כלה טרייה מתחת לחופה.

{

אבל חשבתי שיש עוד הקשר, שניים:
1. כתוב בתורה: "בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃"
ובַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה היה ראש חודש סיון, שבו קיבלנו את התורה, שממש עכשיו חגגנו את זה שאנחנו מתחילים אותה מההתחלה בשמחת תורה.
וחשבתי לעצמי שאולי יש קשר בין העובדה שבַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה, שהוא ראש חודש סיון שבו קיבלנו את התורה, שהיא ההיפך בדיוק של עבודה זרה, שזה מה שעשו בני ישראל כשבנו את העגל.
ומכיוון שהנשים לא רק שלא השתתפו במעשה העגל, אלא ממש ניסו למנוע אותו בכך שלא הסכימו לתת את התכשיטים שלהן למטרה הזו, אולי בגלל זה הן זכו.
אולי בגלל זה אנחנו זכינו.

2. ואולי גם מכיוון שמצוות חידוש החודש היתה המצווה הראשונה שניתנה לכל בני ישראל, זכו הנשים להתקדש במצווה הראשונה הזו למשך כל הדורות ולעולמים.
"מפרשת 'הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם'[38] – פרשת קורבן הפסח הפותחת המצוות קידוש החודש, שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה כל בני ישראל.[39]"
מפרש"י: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה הראהו לבנה בחידושה, ואמר לו: כשהירח מתחדש יהי לך רֹ֣אשׁ חֹ֧דֶשׁ."
ואולי בגלל שהן היו הראשונות שהגנו על התורה ולא רצו בשום אופן לקחת חלק בעבודה הזרה של חטא העגול. הן קיבלו מידה כנגד מידה: את התכונה של המצווה הראשונה שקיבלו עם ישראל.

ובכל מקרה, מאז ועד היום, נשמרים ראשי החודשים ע"י הנשים, שנוהגות בכל ראש חודש להתכנס ולציין את היום הזה באחוות נשים, בהתקהלות נשית, ובאחדות מהסוג שרק אנחנו הנשים יודעות לייצר.

{

כתוב בערוך השולחן[40]: "וישראל המונים ללבנה – נמשלו ללבנה: כשם שהלבנה אין לה אור מעצמותה, רק תאיר מאור השמש, כמו כן ישראל אין להם שום אור זולת אורו של הקדוש ברוך הוא, הזורח לנו באמצעות התורה הקדושה, כמו שנאמר: "שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים[41]"."

כנסת ישראל משולה ללבנה, והאישה משולה ללבנה והתברכה כלבנה.

למה האישה משולה ללבנה זה די מובן מאליו.
היא עונתית. יש לה עונות חודשיות. היא עוברת ממצב צבירה אחד למשנהו בצי'ק צ'אק, רגע היא איננה ורגע היא מופיעה, רגע היא שקטה וחסרה, ורגע היא מלאה ורועשת.
יש לה מצבי רוח, והיא מסוגלת להיות בּוֹחֶקֶת, גם בוכה וגם צוחקת. ואפילו כתבו על זה פעם שיר "ביתי את בוכה או צוחקת"[42].

על השמש כתוב: "וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.[43]". ומפרשת לנו הרבנית ימימה מזרחי: "גם לאיש יש תאוות, רצונות, מצבי רוח והורמונים – כמו לאישה. אבל הוא אמור להתגבר."
על השמש כתוב: "בָּרָה כַּחַמָּה[44]", "התכונה הגברית היא יציבות, כמו השמש. ככה אומר רש"י במסכת סנהדרין." הגבר הוא ברור, לא מסובך.
לא פקעת של רגשות סבוכים אחד בשני. אלא הכל ברור וסדור. מסודר. לא בלאגן.

התורה מלמדת אותנו שבזוגיות, הגבר הוא השמש, ואישה היא הלבנה.
והאישה חייבת להרגיש שהיא משמעותית ומרכזית לאיש שלה, אחרת היא נובלת.

וכתוב: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה[45]".
כשהשמש מאיר על הלבנה, אז היא זורחת. אז היא זוהרת.
כמו שהשמש יאיר על הלבנה , כך היא תאיר.
אם הוא יזרח עליה הרבה אור, היא תזהר באור נגוהות.
אבל אם הוא בקושי יזרוק לעברה קרן, היא תהיה אישה מאוד לא נגוהה. מאוד לא נגועה. אישה כבויה. דעוכה.

זו הקללה של האישה. "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ.[46]"
את כַּלָּה, כָּלְתָה נָפְשֶׁךְ לאישך.
את לא יכולה בלעדיו. את צריכה את האור שלו כדי להרגיש קיימת.
את משתוקקת שיפנה אליך את אורו, כדי שתוכלי גם את להאיר לאחרים.

{

רגע! ומה עם הגבר? מה הוא צריך?
הוא צריך כבוד. מה לעשות? אנחנו צריכות שיקשיבו לנו, ויסתכלו עלינו ויאירו עלינו...
והוא? הוא צריך כבוד. ובשביל כבוד צריך לעבוד. מה לעשות?
השמש חייב קודם כל להאיר על הלבנה כדי שיהיה לה אור להחזיר לו.
הגבר חייב קודם כל להאיר עליה, כדי שהאישה תוכל להאיר עליו בחזרה.
היא חייבת קודם כל לדעת שהיא מוצאת חן בעיניו, כדי שהיא תוכל למצוא חן, למצוא את החן שבאחרים. גם בו.

הנתיבות שלום[47] נותן שיעור נהדר לגברים איך לעשות את זה.

{

כבר סיפרתי שבמהלך השבועיים שהייתי בקיץ בארץ הספקתי ב"ה גם לבקר את הרבנית חיה והרב מנחם וייס בביתם שבבני ברק. הרב מנחם וייס[48] היה תלמידו של הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים הקודם, והוא הוציא מהספרייה הפרטית שלו ספרים של מורו ורבו, הנתיבות שלום, כדי לתת לי אותם, להעשיר את הידע שלי, ואת הלימוד שלי, ואת השיעורים שאני מכינה, וכתב לי בהקדשה: "והאר עינינו בתורתך, להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד. כל הארה שלך מהספר הקדוש, ולוואי ויהיה לי זכות בזה." כי כשאני לומדת מהספר שהוא נתן לי ומלמדת ממנו אתכן, גם לו יש חלק בהפצת התורה. ובוודאי שכל הלימוד הזה עומד לזכותו של האיש היקר הזה. אני מקווה שבפעם הבאה שהוא יבוא לבקר אותנו בניו-יורק, תזכו כולכם לבוא לשמוע תורה ישירות מפיו.
אז עם הרבה הרבה תודה נרגשת מקרב לב לרב מנחם וייס היקר ולאשתו, נלמד גם היום מספרו של הרב שלום נח ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים: נתיבות שלום על התורה. והפעם מחומש דברים, מפרשת חוקת. הפרשה שבה משה כעס על עם ישראל והיכה על הסלע במקום לדבר אליו, ובגלל זה נענש שלא להכניס את עם ישראל לארץ ישראל.

האדמו"ר מסלונים, הרב שלמה נח ברזובסקי זצ"ל[49], מסביר לנו במה חטא משה רבינו ע'ה. מה היה החטא, היכן היתה ההחטאה, איפה הוא פספס? במה הוא שגה?
וההסבר שלו עוזר לנו גם להבין זוגיות טוב יותר.

וכך הוא כותב בספרו נתיבות שלום:
" הקשר בין המנהיג לקהל הוא כגוף לנשמה, וצריך להיות אמון ביניהם. כלל ישראל צריכים להאמין כי בכח המנהיג להוציאם ולהעלותם אפילו מהחשכות הגדולה ביותר, וכח האמונה הזאת של המקבלים נותן כח למנהיג שיוכל להשפיע לכלל ישראל. והמנהיג צריך להאמין בכוחם של ישראל, שכל יהודי הוא חלק א-לוק ממעל, ואע"פ שחטא ישראל הוא. אצל יהודי אין פגם בעצם, כי בשורשו הוא חלק א-לוק ממעל ויכול תמיד לשוב לשורשו... וזה נכלל במאמר הבעש"ט אהא דאחז"ל (ר"ה כג:) מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. חמה הוא כינוי למשפיע ולבנה היא כינוי למקבל, ומעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, שאסור למשפיע לראות פגם במקבל, והיינו כי אם המשפיע רואה פגם במקבל אינו יכול להשפיע אליו. ואמנם זה ודאי שהמשפיע צריך לדעת את החטאים ואת הפגמים של המקבל, כדי שיוכל להחזירו בתשובה, אבל יחד עם זה עליו לדעת כי זה רק חטאים ולא פגמים. והחילוק בזה, שחטא הוא עניין שבמקרה, שיש ענייני חטאים אצל יהודי שאינם פוגמים אותו במהותו כי אם בחיצוניות, ועל המנהיג לתקנו ולהחזירו בתשובה. אבל פגם פירושו פגם בעצם, שכבר אין לו תקנה, ועל זה נאמר מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, שהמשפיע צריך להאמין בכח העילאי הטמון במקבל שהוא מסוגל לשוב מכל מצב שהוא, ואין בו שום פגם בעצם. ואילו כאשר חסר למשפיע האמון בכוחותיו של המקבל, אכן אינו יכול להשפיע אליו והעלותו משפל מצבו."

הפגמים הם בכלל לא פגמים, הם חטאים, הם החטאות, פיספוסים, זה לא בכוונה.
בתוך תוכה היא נפלאה ונהדרת. היא בעצמה – נקייה וטהורה.
כדי שמנהיג יוכל להיות מנהיג טוב, הוא צריך כל-כך לאהוב את העם שלו, עד כדי כך שהוא לא רואה אצלו שום פגמים. הוא מבין שהחטאים הם רק החטאות. זה לא בעומק המהות של האדם, זה לגמרי חיצוני.

ככה צריך הגבר לאהוב את אשתו. עד כדי שהוא אפילו לא רואה שיש לה פגמים.
זה לא שאין לה, רק שבעיניו הפגם הוא אבן טובה.
בעינייך היא חסרת מנוחה, ובעיניו של בעלה היא מלאת אנרגיה וחרוצה.
בעיניך היא אנמית, ובעיניו של בעלה היא שקטה ורגועה.
ככה זה כשהשמש אוהב את הלבנה שלו באמת.

{

ממש לפני שעמדתי להדפיס את הדפים לשיעור הזה קיבלתי בווטסאפ קטע וידאו של פחות מדקה של הרבנית לורי פולטסקי, שאומרת שאהבה היא בחירה.
מאוד יפה היא אומרת שאיך זה יכול להיות שאנחנו כבר לא אוהבים יותר את בני הזוג שלנו, שאותם בחרנו מכל האחרים, בעוד שאת הילדים שלנו אנחנו אוהבים עוד מלפני שהם נולדו, ובכלל לא בחרנו אותם. המסקנה שלה היא שזו בחירה. או בשפתה: Love is a choice.
זה מאוד יפה ורומנטי. וזו מחשבה יפה. אבל אני חושבת שגם את הילדים שלנו אנחנו בוחרים לאהוב למרות כל הקשיים והצער שהם גורמים לנו. אני לא מדברת על אהבה חייתית, שזה הורמונלי, ואין לנו מה לעשות נגד זה. טבוע בנו להגן על הילדים שלנו. לאהוב אותם בחירוף נפש. אבל לחבב אותם... זה כבר סיפור אחר. לחבב אותם זו כן בחירה.

לדעתי להיות במערכת יחסים טובה – זו תמיד בחירה.
כי חייבים לעבוד על זה.
זה לא בא בקלות.

וחייבים להתחיל מתוך הבנה שאנחנו שונים לטובתנו. כי נולדנו חסרים ורק ככה אפשר להיות מושלמים, שלמים.

ואנחנו חייבים לעשות מאמץ למצוא חן אחד בעיני השנייה, ואחת בעיני השני – כי שלמות הקשר שלנו תלויה בכך שנחבב זה את זו (ולהפיך). ואם כל היום את מסתובבת עם פרצוף תשעה באב, אז איך תמצאי חן?
שימי מוסיקה ותתחילי לשיר ולרקוד בבית. תפתחי את התריסים ותכניסי אור. מאור פנים.
(וגם אתה נשמה.... תחייך, זה לא עולה כסף.
איך אומרים? חיוך הוא קו עקום שמיישר הכל!

ואתה חייב להאיר עליה כדי שהיא תוכל להחזיר לך אור.
ולזכור שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה. אין פגמים. זה הכל חיצוני.

{

לתת[50]


לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.

לגלות סודות בסתר
להתיר את סבך הקשר
כשהלב בך נצבט
מכל חיוך מכל מבט.
אתה נזהר אתה יודע
וחוץ ממך איש לא שומע
פוסע בין הדקויות
וממלא שעות פנויות.

לתת את הנשמה...

אתה לומד עם השנים
לבנות ביחד בניינים
לחיות עם כל השינויים
לרקום איתה סיפור חיים
ולעבור ימים קשים
במצוקות וריגושים
תמיד לדעת לוותר
ואת הטעם לשמר.

לתת את הנשמה...

לראות בתוך הנפילה
שיש מקום למחילה
תמיד אפשר שוב להתחיל
כמו יום חדש כמו כרגיל
לתת.



{

שיהיה לכולנו חודש מרחשוון טוב ומבורך.
{


לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{
מקורות:

הרב בן-דוד, י. (שבועות ט' ע"א). מיעוט הלבנה. אוחזר מתוך https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=7343

רבי ברזובסקי, ש. נ. (תשנ"ז). ספר נתיבות שלום על התורה בראשית. עמ' קכד ; טז-יז. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, בראשית – פרשות בראשית , נח. עמ' ב-קכג. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרבנית מזרחי, י. (18.10.2012). לפרשת נח אלול ה'תשע"ג [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרבנית מזרחי, י. (18.9.2014). לפרשת ניצבים-וילך וראש השנה אלול ה'תשע"ד [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

הרבנית מזרחי, י. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

רבי מלונטיש, שלמה אפרים. (המאה ה-17). כלי יקר: בראשית. עמ' נו'. אוחזר מתוך http://www.ateret4u.com.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

סנדקר, י. פ. (2011). אמנות ההקשבה לפעימות הלבעמ' 70. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.

הרב קרסיק, י. (ז׳ אלול ה׳תשע״ד). ברכות “יוצר האדם” ו”אשר יצר” בשבע ברכות. אוחזר מתוך https://abc770.org/article_node_3811/

Farrel, B. & Farrel P. (2001). Men Are Like Waffles—Women Are Like Spaghetti. 2016 Harvest House Publishers, Hugene, Oregon.



שם השיעור: מתוך השיר "לתת" ; מילים: חמוטל בן-זאב ; לחן: בועז שרעבי ; מתוך האלבום "את לי לילה" 1993.
[1] פ' בְּרֵאשִׁ֖ית: א' א' – ו' ח' (1/12) ; פ' נֹ֔חַ: ו' ט' – יא' לב' (2/12)
[2]  בראשית ו'- ה'-ז'
[3]  בראשית ז' ב'
[4]  שם
[5]  רבי שלמה אפרים זצ"ל, 1550-1619, היה ראש הישיבה ואב בית הדין בעיר פראג, ומגדולי המורים וראש בדרשנים בדורו, דור דעה. את ספריו, שעל שמם הוא נקרא הכלי יקר, המכילים לדבריו: "פירוש יקר ורחב על חמישה חומשי תורה", הוא הוציא לאור במקור בעיר לובלין שבפולין בשנת שס"ב (1601), ובפראג שבצ'כיה בשנת שס"ח (1607).
[6]  רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי הצרפתי (1040-1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע.  מהעיר טרואה שבצרפת. הוא נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא". מספרים עליו שאחרי שסיים לכתוב את פירושיו לתורה, הסתובב במשך שבע שנים בכל הארצות לחפש פירוש טוב יותר משלו, ומשלא מצא, פרסם את שלו.
[7]  מתוך השיר "נח" מאת יורם טהרלב, הולחן ע"י מתי כספי ובוצע ע"י שלישית שוקולד מנטה מסטיק בפסטיבל הזמר והפזמון ב-ה'תשל"ד (1974). השיר הגיע למקום החמישי.
[8]  בראשית ב' יח' "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."
[9]  ברכה אחרונה: " בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל-חָי. בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים "
[10]  פראפרזה על השיר "לכל אחד יש" ; מילים: עוזי חיטמן ; לחן: שלומי שבת ; מתוך האלבום "להיטי זהב" 2001
[11]  וזהו שאמר רבי אלעזר: יבמות סג' א'
[12]  בראישת ה' ב': "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם."
[13]  בראשית רבה ח' א'. הובא בפירוש רש״י בראשית א' כז'.
[14]  קטע מפיוט "לכה דודי" הנאמר בתפילת קבלת שבת בליל שבת. נתחבר על ידי הרב שלמה אלקבץ מהמקובלים בעיר צפת, בזמן הרמ"ק והאריז"ל.
[15]  קהלת ז' ח' "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ."
[16]  או יש לומר באופן אחר קצת: שלימות יצירת האדם היא רק בחתונה, שכן רק אז הנשמה נעשית מושלמת ו(כביכול) היצירה של האדם (נשמה בגוף) באה לידי סיום.
[17]  שם, שם ח'
[18]  שם, לט' ד'
[19]  שמות לג' יז'
[20]  שם, ג' כא'
[21] בבלי סנהדרין ק"ח ע"א
[22] שמות ל"ד, ט'
[23] במדבר י"א, יא'
[24] אסתר ב', יז.
[25] אסתר ב', טו.
[26]  משלי ג' ד'
[27]  במדבר יא' יא'
[28]  מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ - בפסיכולוגיה, המונח משמש לתיאור נרקיסיזם הקיים אצל כל אדם במידה מסוימת, אך בדרגה קיצונית מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע.
[29]  משלי ל' טו': "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב; שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן:"
[30] הרב אליהו אליעזר דסלר (1892-1953) נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20. כיהן כרב באנגליה וכמשגיח רוחני בישיבת פוניבז'. (ויקיפדיה).
 [31]  מכתב מאליהו, קונטרס החסד, ח"א ע' 32
[32]  פרק ד' משנה א'
[33]  מגילה כב'
[34]  פרקי רבי אליעזר מה'
[35]  שמות לב' ב'
[36]  שם, שם ג'
[37]  ר' יצחק בן משה מווינה, 1250-1180 ; הלכות ראש חודש
[38]  שמות יב' ב': "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃"
[39]  דעת זקנים, רא"ש, חזקוני
[40]  ערוך השולחן אור החיים סימן תכו' סעיף ב'
ספר ערוך השולחן נתחבר על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (1829-1908), רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (בלרוס), במתכונת ספרי ההלכה שנתחברו לפי סדר סימני השולחן ערוך, לכל ארבעת חלקי השולחן ערוך
שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563, והמשמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה. (ויקיפדיה).
[41]  תהילים פד' יב': "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹקִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים."
[42]  מילים: יובב כץ ; לחן: דוד קריבושי ~ ביצוע: חוה אלברשטיין.
השיר נכתב לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, כאשר צה"ל כבש את רמת הגולן ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, ושחרר את יישובי עמק הירדן ואצבע הגליל משנים רבות של טרור - של ירי במשך שנים ממוצבי הצבא הסורי על ההר אל יישוביהם שלמטה. התושבים חיו שנים במקלטים ובתיהם מפעליהם ושדותיהם נהרסו מהפגזות.
[43]  תהילים יט' ו'
[44]  שיר השירים ו' י': "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת."
[45]  ישעיהו ל' כו'
[46]  בראשית ג' טז'
[47]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
[48]  הרב מנחם וייס, בני-ברק, תלמידו של הרבי מסלונים זי"ע, מחצרו של הרב קנייבסקי, ומרצה בערוץ 2000 ובהידברות.
[49]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
[50]  בשיעור הקשבנו לשיר "לתת". מילים: חמוטל בן זאב ; לחן וביצוע: בועז שרעבי ; מתוך האלבום "את לי לילה" 1993: https://www.youtube.com/watch?v=IG2waIDW7Cc

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה