יום שישי, 14 בספטמבר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: סוכריה לשבת שובה: שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ | ה' בתשרי ה'תשע"ט


בס"ד | יַהֱדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת
🍬 *קבלו סוכריה לשבת שובה: שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ 🍬
 
במשך שנים הייתי (במקרה הטוב) מגלגלת עיניים בכל פעם שהייתי קוראת את הגרסה הגברית של "בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי אִשָּׁה", כאילו להיות אישה זה כזה נורא, כאילו להיות גבר זה יותר טוב מלהיות אישה.

אחר-כך, גדלתי, והתחלתי לשמוע וללמוד דברים אחרים.
למשל, ש'עקרת בית' זה לא שם גנאי, אלא תואר של כבוד שבא לבטא את הרעיון שאישה היא 'עיקר הבית', ובלעדיה הבית לא שווה כלום. שעל כתפיה מונחת אחריות רבה לא רק של העמדת הדור הבא, אלא חינוכו להיות חוליה מחברת שממשיכה את שרשרת הדורות, את המסורת, את העברת התורה מדור לדור.
"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ."[1]. אמא היא תורה, בלי אמא אין תורה. אין לתורה המשכיות.

שמעתי גם שהאישה היא העיקר, לא רק של הבית אלא של הגבר עצמו. שהיא ממש הבית שלו. בלעדיה הוא חסר-בית, הומלס, מסתובב תלוש ולא מעוגן כי: "בֵּיתוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ"[2]. והתורה ממש מצווה עליו להעריך להוקיר וממש "לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו"[3], כי בלעדיה הוא באמת רק חצי בן אדם[4].

אח"כ קראתי מה דעתו של הרבי מלובביץ' על כל תנועת הפמיניזם: "התנועה הזאת הביאה לתוצאה ההפוכה לגמרי ממטרתה המוצהרת! דווקא היא יצרה אצל נשים רגשי נחיתות עמוקים ביותר! מה יכול להיות משפיל יותר ממצב שבו אמרים לאדם שאסור לו לחיות ולפעול בהתאם לאישיותו ולתכונותיו המיוחדות, אלא ששלמותו תתבטא רק בכך, שיעשה את כל המאמצים, וייאבק וילחם, כד לחקות מישהו אחר ולהידמות אליו?!" אנחנו רואים איך בשנים האחרונות מצעדים שלמים של גאווה יוצאים לרחובות בדיוק בגלל זה: החופש להיות מי שאתה ולא לחנוק את עצמיותך כדי להיות מישהו אחר. וממשיך הרבי מלובביץ ואומר: "התנועה הזאת גרמה לנשים שיא של העדר הכרת הערך העצמי וטיפחה בהן שאיפות לבטל את עצמיותן ולעשות כל מאמץ להידמות למישהו אחר – לגברים.[5]", ואז התחלתי לחשוב ברצינות רבה יותר על העניין.
אם זה ככה, אם התורה מחשיבה כל-כך את האישה, אז למה מנוסחות ברכות השחר ככה?
למה הגבר אומר "בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי אִשָּׁה" ואשה לא אומרת 'בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי גֶּבֶר'?


אנחנו בעיצומם של עשרת ימי תשובה.
התחלנו שנה חדשה שבאה עלינו בע"ה לטובה ולברכה. ראש השנה כבר מאחורינו, ולפנינו שבת שׁוּבה, ושיאם של הימים האלה, יום הכיפורים, שבו יחתמו הספרים שנפתחו בראש השנה.

מראש חודש אלול כבר התחלנו לעבוד על תשובה, על התקרבות מחודשת לקב"ה. ביקשנו סליחות על כל מה שעדיין לא הצלחנו, הקשבנו לשופר, ועשינו חשבון נפש ובדקנו איפה עוד עלינו להשתפר.
אבל עיקר העבודה של עשרת הימים האלה היא המלכת הקב"ה, שזה אומר, להגיע למצב שבו אנחנו רוצים לבטל את הרצון שלנו ולעשות את רצונו של ה', של אבינו מלכנו.

למדנו כבר שרצון הוא צינור (אותן אותיות), ורק הוא, הרצון, יכול ליצור את הצִנור שדרכו יכול להיווצר הקשר שבינינו לבין הקב"ה, מה שעולה מאיתנו אליו, ומה שיורד ממנו אלינו. כמו שאמרו חז"ל: "אמר הקב"ה לישראל: בני! פתחו לי פתח אחד של תשובה, כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו.[6]"
וככל שהרצון שלנו קרוב יותר לרצונו של הקב"ה, הקשר שלנו עם הקב"ה קרוב יותר, הצינור רחב יותר, פתוח יותר. התקשורת בינינו לבין הקב"ה זורמת יותר בקלות ובטבעיות.

להמליך את הקב"ה זה להגיע למצב שבו מה שאנחנו רוצים, זה מה שהקב"ה רוצה.
בלי הפרעות של גוף, של חומר, שרוצה כל מיני דברים של העולם הזה, אלא התחברות לנשמה, ולמה שהיא רוצה, שזה להתחבר חזרה למקור שלה, לקב"ה.
אנחנו בעצם מבקשים לעשות את רצוננו -- רצונו.
כמו ששר ישי רִיבּו המקסים: "ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך, באמת ובתמים , אחת ולתמיד בלי מסכים בלי מסכות בלי לִרְצות לְרַצות..."[7]


אז אם הכי חשוב זה לרצות לעשות את רצונו של הקב"ה, למה אומר הגבר "בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי אִשָּׁה"?
את התשובה נגלה מברכה אחרת של ברכות השחר, ועל זה יש גם סיפור יפה ששר עליו אהרון רזאל[8], שהולך ככה:
"שאלו פעם את הרב שך למה אומרים (למה מברכים בברכות השחר) שלא עשני גוי,
ולא אומרים (מברכים) שעשני יהודי
ענה הרב ואמר: הקדוש ברוך הוא עושה שלא תהיה גוי -- אתה עושה שתהיה יהודי!"
כלומר, הקב"ה ברא אותנו עם כל הפוטנציאל, שטמון בנו בתוך תוכנו, להצליח במשימה שלשמה הגענו לעולם:
להיות לו לעם. כמו שלמדנו בראש השנה שהוא היום שבו נברא האדם: "הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם[9]".  
הרב יצחק גינזבורג[10] מלמד שהמילה עולם, אלה אותיות עם לו.
מי זה העם? עם ישראל.
למי זה לו? לקב"ה.
"הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם": כי כל העולם, כל הבריאה של הקב"ה נהרתה עבור עם ישראל, עם לו, העם שלו, כמו שכתוב בפרשת יתרו: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ."[11]
אבל אנחנו צריכים לעבוד בשביל זה. זה לא בחינם.
כדי לזכות בשפע שעשיית המצוות מעניקה לנו, אנחנו נדרשים להתאמץ מאוד.
הקב"ה ברא אותנו עם נשמה יתרה שלא כמו הגויים, אבל כדי לחיות כמו יהודי, להגיע לפוטנציאל הגבוה הזה הטמון בתוכנו, בשביל זה אנחנו צריכים לעשות.


אבל מהו רצונו של הקב"ה?
"נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ[12]" זה מה שאני רוצה. אומר הקב"ה. אני רוצה שהאדם יהיה דומה לי.
אבל איך אפשר להיות דומים לקב"ה? הרי הוא "אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף"[13]?
מסביר לנו הרמ"ק, רבי משה קורדבירו בספרו תומר דבורה: "הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ [14]". לא בחיצוניות, אלא בפנימיות.
הרב יובל הכהן אשרוב מלמד אותנו שמהותו של הקב"ה היא השפעת אור אינסוף. הוא במצב נתינה תמידי. הוא לא מקבל , הוא רק נותן. זו הצורה שלו, זו הדמות שלו, זה הרצון שלו. לתת.


על אותו משקל שאנחנו מברכים "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי/גּוֹיה:" מברך הגבר בבוקר "בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי אִשָּׁה", כי כדי להגיע לדרגה הרוחנית שהאישה נמצאת בה הוא צריך לעבוד מאוד מאוד קשה.

ומה מברכת אישה בברכות השחר? "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצונו"!
היא לא מברכת 'בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי גֶּבֶר' על משקל מה שהגברים מברכים "בָּרוּךְ שֶׁלּא עָשַׂנִי אִשָּׁה", אלא היא מודה לקב"ה שהוא ברא אותה כך, שהקב"ה "עָשַׂנִי כִּרְצונו" שרצונה הוא רצונו: "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצונו".
שמלכתחילה הוא ברא אותה עם רצון שהוא קרוב יותר לרצונו של הקב"ה.
מלכתחילה רצונה של האישה דומה הרבה יותר לרצונו של הקב"ה.

"בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ" כי רצונו ורצוני דומים, הוא רוצה לתת ואני רוצה לתת, אישה מטבעה (ביולוגית) מניקה, מעניקה, נותנת. זה הצורך שלה. להאכיל אחרים, להעניק לאחרים, לתת לאחרים.
ולכן היא מודה לקב"ה שעשה אותה קרובה במידותיה אליו, שהיא לא צריכה לעבוד קשה כל-כך.
הרי על דברים אחרים אנחנו מברכים על לשון השלילה: ברוך שלא עשני עבד, ברוך שלא עשני גוי.

אישה לא צריכה לעשות כלום על מנת להיות נותנת, כך בראה הקב"ה. ועל זה אני חושבת שהיא מודה לו, שעשה אותה כמוהו, שהיא רוצה את מה שהוא רוצה: לתת! את הנשמה ואת הלב...[15]

מלכתחילה ברא הקב"ה את האישה שקל לה הרבה יותר 'לעשות רצונה רצונו' , כי מלכתחילה רצונה קרוב יותר לרצונו. שמראש היא במקום גבוה יותר מבחינה רוחנית, ולכן היא מברכת "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצונו"!

מעכשיו, בכל פעם שאת מגיעה לברכה הזו, תהיי מאוד גאה שזאת הברכה שאת מברכת כל בוקר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצונו"!
תזכרי שאת מברכת ככה לא ממקום נמוך, אלא ממקום הכי גבוה שאפשר, המקום שבו הרצון שלך והרצון של הקב"ה זהים: להשפיע , לתת.

תודה ה' שבראת אותי ככה. שמלכתחילה רצוני קרוב לרצונך. שמהותי קרובה למהותך. שכל-כך בטבעיות אני יכולה לרצות את מה שאתה רוצה. להתקרב אליך. להמליך אותך.

מכל הלב הקב"ה תודה. תודה "בָּרוּךְ שֶׁעָשִׂתָנִי כִּרְצוֹנךָ"!


שנה טובה ומתוקה, וגמר חתימה טובה.

שבת שלום ושובה וברכה, באהבה, סמדר🍓


דבר התורה מוקדש לעילוי נשמת חנניה שלום הנרי בן עמרם ת.נ.צ.ב.ה


כל השיעורים, כל הסוכריות, כאן -->http://smadarprager.blogspot.com/



[1]  משלי א' ח'
[2]  יומא א' א'
[3]  רמב"ם אישות טו'
[4]  פראפרזה על השיר "לכל אחד יש" ; מילים: עוזי חיטמן ; לחן: שלומי שבת ; מתוך האלבום "להיטי זהב" 2001
[5]  מתוך הספר "אַתְּ עָלִית" אוצר שיחות מהרבי מליובאוויטש עמ' 34-19
[6]  מדרש שהש"ר פ"ה ג'
[7] מתוך השיר "באמת ובתמים" ; מילים ולחן: ישי רִיבּוֹ ; מתוך האלבום "שטח אפור" 2018
[8] מתוך הדיסק "קבעתי"
[9]  מתוך תפילת מוסף של ראש השנה
[10]  הרב גינזבורג. י. (ה'תשמ"ה). סוד ה' ליראיו. טעם הבריאה. פרק ג'. ישראל: הוצאת גַל עֵינַי.
[11]  שמות יט' ה'
[12]  בראשית א' כו'
[13] מתוך הפיוט "יגדל ה' חי" מאת ר' דניאל בן יהודה הדיין (בסידור)
[14] "תומר דבורה": רבי משה קוֹרְדוֹבֵירוֹ רמ"ק; 1522 – 1570, מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, מחבר ספרי קבלה ורבו של האר"י.
[15]  מתוך השיר "לתת" ; מילים ולחן: בועז שרעבי ; מתוך האלבום "את לי לילה" 1993


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה