יום רביעי, 27 ביוני 2018

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: איך שומרים על הבית | פרשת בלק | יג' בתמוז ה'תשע"ח

בס"ד

השיעור מוקדש לרפואה שלימה של שובה בת מיכל ולתוצאות טובות בבדיקות ורפואה שלימה של חנניה שלום הנרי בן מזל,
מרדכי בן מלכה ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בלק
איך שומרים על הבית
ברכות וקללות ומה שבינן,
קורבנות, זכויות, מלח ושולחן,
רשעות, נתינה, אהבה וקדושה,
נאמנות, זוגיות, וצניעות בשכונה.
 
פרשת בָּלָ֖ק[1]: בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, מלך מואב, עוקב בחרדה אחר מסע הכיבוש והניצחונות של עם ישראל בדרכו לארץ. הוא חושש שעתה יגיע תורו, והוא פונה לשכנתו השנואה, מדיין, לחבור אליו במאבק נגד בני ישראל.
שתי המדינות משגרות שליחים נכבדים אל בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, הנביא והמכשף הרשע, כדי שיבוא לקלל את בני ישראל וכך להביס אותם. בלעם מחכה לתשובת ה' שאוסר עליו ללכת!
השליחים באים פעם נוספת לשכנע אותו, ובלעם הולך בתנאי שיגיד מה שה' יאמר לו.  בדרך חוסם מלאך ה' את אתונו של בלעם והיא נעצרת. בלעם מכה בה עד שהיא פותחת את פיה. רק אז רואה גם בלעם את המלאך, שמשביע אותו לומר רק מה שיאמר לו. בלעם מגיע לבלק, ומפיו יוצאים רק דברי ברכה לישראל!
ישראל זונים אחרי בנות מואב ומדיין, ומשתתפים בפולחן לאלוהיהם. משה מצווה להרוג בהם. כשפנחס בן אלעזר רואה איש ישראלי ומדיינית חוטאים לעיני כול, הוא הורג את שניהם והמגיפה נעצרת.

{

אנחנו פוגשים השבוע בפרשת בָּלָ֖ק שני רשעים מרושעים.
הראשון הוא מלך מואב בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר שנבהל מתבוסתם המוחצת של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן מידם של בני ישראל.
והשני הוא גדול נביאי הגויים בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר שהוזמן על ידו לקלל את ישראל, לקלקל להם, שלא יצליחו להביס גם אותו.

שני הרשעים האלה, בלק ובלעם, מסתובבים מאתר לאתר, מקריבים קורבנות ומנסים לקלל הכי טוב את עם ישראל, ונכשלים בכל פעם מחדש. כידוע, בלעם הרשע "בא לקלל ויצא מברך", והקב"ה בכל פעם שם לו מילים טובות בפה במקום המילים הרעות שישבו לו בלב: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.[2]"

הרי בלק בן ציפור יכול היה להזמין את הנביא הגדול הזה שיברך אותו. כי הוא הרי אמר לו בפירוש, אני יודע שמי שתברך יבורך, ומי שתקלל יקולל: "כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר.[3]" אבל כדרך הרשעים הוא לא רצה רק להציל את עצמו אלא בעיקר רצה להזיק ולהשמיד את ישראל.

החפץ חיים[4], הלא הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין[5], כותב ש"זהו החילוק בין צדיק לרשע, שהצדיק רוצה שהוא יצליח, אבל הרשע רוצה שחברו יפסיד, וזהו אצלו העיקר, שלא יהיה לחברו."

מי שיזם את המפעל הציבורי העצום לשמירת הלשון מבאר לנו כל-כך יפה שאפשר להשתמש בפה כמו הצדיק כדי לדבר דברים טובים ולעזור לאחר, ואפשר להשתמש בו גם לרעה כמו הרשע על מנת לגרום לאחר צער, ולא רק כדי שלאחר לא יהיה טוב, אלא בעיקר כדי שלא יהיה לו יותר טוב ממנו.

איך אנחנו יודעים שצריך זהירות כל-כך גדולה כשזה מגיע לדיבורים שיוצאים לנו מהפה?
כי הקב"ה שם לנו שתי חומות על הלשון: גם שיניים וגם שפתיים. ולזהירות כפולה ומכופלת, הוא ברא את הלשון כשהיא פנימית (בתוך הגוף) כשהיא מאחורי שתי חומות, וברא אותה שוכבת, שיהיה לה קשה יותר ממצב של מנוחה לצאת לפעולה.
ככתוב בגמרא: "...אמר לו הקב"ה ללשון, כל אבריו של אדם זקופין ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם [ל"ב שיניים]
ואחת של בשר [שתי שפתיים]...[6]".

הקב"ה יכול היה גם לסתום לו את הפה לגמרי, שלא יצא לו קול בכלל, אבל בפרשה שלנו פותחים את הפה הרבה, ובכל פעם מופתעים מחדש.
האתון של בלעם פותחת את פיה ומדברת אליו, ובלעם פותח את פיו ומברך במקום לקלל.

בפרשה שלנו השיניים לא עוצרות את הלשון בכלל!

{

וכך פותחת הפרשה: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּ֨גׇר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ה֑וּא וַיָּ֣קׇץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃[7] "
כתוב בזוהר הקדוש[8]: "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר - תָּא חָזֵי, בא וראה,
בשעה שראה בלק שסיחון ועוג נהרגו, וארצם נלקחה מהם,
חֲמָא - ראה איזו ראיה,
ושואל מה ראה שאמר הכתוב “וַיַּרְא”, שהרי מה שעשו ישראל לאמורי ראו כולם, ומשמעות הכתוב כי ראה בראיית השכל מה שאחרים לא ראו, ומשיב
אלא ראה בחכמת כשפיו, שהוא וחמשה מלכי מדין, וכל עמו יפלו בידם של ישראל, שיהרגו אותם פנחם וישראל.
ראה זאת, אבל לא ידע בבירור, ועל כן הקדים לקרוא את בלעם, שכחו בפיו לקלל, כעין בני ישראל שכחם בפיהם להתפלל לפני הקב”ה."

מי זה הבִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר הזה?
כתוב במפרשים[9] ש"קוסם גדול ומכשף גדול היה בלעם, עד שיצא טבעו בעולם ברוב כשפיו, והיה מוציא קול שהוא נביא"
אבל איך זה יכול להיות? הרי בפירוש כתוב בתורה: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים.[10]"
ומסביר הרמב"ן[11]: "בישראל לא קם אבל באומות העולם קם.
מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה."

{

במה זכה בָּלָק בֶּן צִפּוֹר שגם כל הפרשה תקרא על שמו, וגם שתצא ממנו רות סבתא רבה של דוד המלך ע'ה?

איך זה?
1. בלק הוא מואבי, ועליהם אמר לנו הקב"ה:  "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל ה' גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל ה' עַד־עוֹלָֽם׃[12]"
2. בלק רצה לפגוע בעם ישראל ממש, במימד הרוחני של עם ישראל, בקשר שלו עם התורה – "וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃[13]"
3. ובכתוצאה מכך ששמע לעצתו של בלעם, מתו אלפים מבני ישראל: "וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃[14]"

ובכל זאת, הרי גם בלעם משחק כאן תפקיד, למה לא נקראה הפרשה על-שם בלעם?

רבי מאיר מפרמישלאן[15] היה אומר: "בלק ובלעם שניהם רשעים שונאי ישראל היו, ובלעם הגדול בהם. למה נקראה הפרשה על שמו של בלק ולא על שם בלעם שרוב הפרשה עוסקת בו?
מפני שבלק גוי "הגון" היה, לא העמיד פנים ולא הסתיר את שנאתו לישראל.
לא כן בלעם שהיה דו-פרצופי, אחד בפה ואחד בלב, שדיבר על ישראל בלשון כפולה ודו-משמעית והסתיר את שנאתו בים של מליצות ומלים יפות.
ללמדך שהקב"ה שונא את כל הרשעים, אך מעדיף רשע גלוי, על שונא ישראל  צבוע."

{

מספר הרב ישראל מאיר לאו[16]:
"מספרים על חסידים שבאו לרבם ושאלוהו: "כבוד הרב, מדוע זכה בלק שתקרא פרשה בתורה על שמו?"
השיב להם הרב: "כי בשמו של בלק ישנם ראשי תיבות הכוללות את כל התורה כולה: " ואהבת לרעך כמוך".
החסידים התלהבו מאוד מהתשובה, הודו לרב ויצאו.

כשהתחילו ללכת ביררו איש עם רעהו: "תגידו, מישהו הבין בדיוק איך מתפרשים ראשי התיבות?" אך נוכחו לדעת כי אף אחד מהם לא הבין בדיוק את תשובת הרב.
חזרו לרבם: "כבוד הרב, אפשר אולי להסביר לנו שוב מהם ראשי התיבות של בל"ק?"
האדמו"ר חזר בבהירות ואמר: "ואהבת לרעך כמוך".

אחד החסידים אזר אומץ והיקשה: "מחילה כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר כל כך עם האותיות!!"
האדמו"ר השיב בנקיות: "ודאי שזה מסתדר. ב' הרי שווה ל- ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק = כמוך, שכן, כ' או ק' מה זה משנה, זה הרי אותו הצליל".
שוב הודו החסידים לרב ויצאו.

כשנעמדו בחוץ, הביטו איש אל רעהו ותהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? האם הוא לא מדקדק בשפה העברית חלילה?"
התחזקו ואמרו: "אבל אם האדמו"ר אמר, אז האדמו"ר אמר, וזהו!!! לא מתווכחים. צריך התבטלות…"
אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, ומבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו, נכנס בלאט לאדמו"ר ואמר לו: "כבוד קדושת האדמו"ר, ראשי התיבות של בל"ק – "ואהבת לרעך כמוך", זה לא מסתדר!"

פתח האדמו"ר וענה: "בטח שלא מסתדר… מה חשבת? ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר. גם כאשר מישהו אינו מקפיד במיוחד על שמירת תורה ומצוות, צריך לקיים כלפיו את "ואהבת לרעך כמוך". גם כשמישהו לא עובד את ה' כמו שאתה חושב שצריך לעבוד את ה', שייכת מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
"ואהבת לרעך כמוך" זה לא רק כשהכל מתאים, אלא גם ובעיקר כשלא הכל מתאים!!!"

{

הסיפור המקסים הזה מזכיר לנו שאנו נמצאים בעיצומו של חודש תמוז, ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים.
זה הזמן לא רק להתחיל להתכונן לחודש אלול, אלא גם כדי להזכיר לנו לתקן את שנאת החינם, שעליה נחרב בית המקדש השני.

כל הפרשה הזו היא שנאה אחת גדולה. שנאת חינם.
כי כמו שאמרנו, בלק יכול היה לבקש מבלעם שיברך אותו. אבל בשנאתו הוא בחר לבקש מבלעם לקלל את עם ישראל, לקלקל להם.

אם בית נחרב בגלל שנאת חינם, ויום הכיפורים לא מכפר על בין אדם לחברו, הרי שהתיקון הוא רק אהבת חינם, שהיא כל התורה על רגל אחת: "ואהבת לרעך כמוך… גם ובעיקר כשזה לא מסתדר".

כשרוצים לשמור על הבית, שלא יתגלעו בו סדקים, וחו"ח שברים, שתהיה בו אוירה טובה –
חייבים להתחיל מעין טובה.
רק אם מסתכלים על האחר בעין טובה אפשר לראות בו את הטוב. ואז גם לשפוט אותו לכף זכות, בטוב.
והרבה הרבה מריבות, וכעסים, וויכוחים, והיעלבויות היו נמנעים.

{

אבל איך אפשר לראות כל הזמן טוב אצל האחר.
במיוחד כשהוא מעצבן, ומכעיס, ולא מתחשב?
כשהוא פוגע, וחושב רק על עצמו, ומתנהג כאילו הוא חי לבד?
איך אפשר?
כשהוא מתייחס כאילו את מובן מאיליו ושוכח שאת פרח נדיר שצריך המון TLC?

ה
רב עמית רונן מספר[17] שבשנת 1981 הגיע אל הרבי (מלובביץ') בטעות.
הוא הגיע ל-770,  והוא היה במצוקה, והסתובב סתם כזה בין המסדרונות. אף אחד לא ממש שם לב אליו, כך שהוא יכול להסתובב כרצונו. הוא פתח דלתות עלה במדרגות, ראה דלת פתוחה והציץ פנימה.
הוא ראה יהודי מרשים הדור פנים עם זקן לבן ועיניים טובות שסימן לו בידו להיכנס לחדר ולשבת.
הוא שאל אותו (בעברית) מה הוא עושה כאן, והרב רונן שפך לפניו את סגור ליבו.
הוא מספר שהיהודי היה מאוד רגיש למצוקה שלו, גילה אורך רוח, וענה על כל השאלות החצופות שלו.
אחרי כשעה כשהסתיימה השיחה הוא יצא החוצה ואחד החב"דניקים נתן לו תמונה של הרבי.
הוא היה מאוד מופתע שכל-כך מהר הצליחו לצלם ולפתח תמונה של מי שהרגע הוא יצא מחדרו.
רק אז, מהתגובה של החב"דניק, הוא הבין שקרה כאן משהו יוצא דופן, ושהוא זכה ליחידות עם ה-רבי.
תוך רגע הקיפו אותו מסביב חסידים רבים והמטירו עליו שאלות, מה מי מו...
הוא התרגז וענה להם בחוצפה הישראלית: "אתם חצופים, אני מסתובב פה כבר שעות ואף אחד לא שם אלי לב, עכשיו נזכרתם?"
בכל מקרה, הוא לא הסכים לחשוף את פרטי השיחה שלו עם הרבי, חוץ מזה:
"בין הדברים התבטא 'אותו יהודי הדור פנים', כי בכל אדם יש טוב. אני התפרצתי לתוך דבריו ושאלתי כיצד ניתן לראות זאת, הרי כל כך הרבה רע ופוליטיקה מסתובבים בכל מקום. שוב הוא האזין בסבלנות ואמר דבר חכם שמלווה אותי בחיי היום-יום שלי:
"כאשר תסתכל על כל אדם 'מלמטה' תוכל לראות אצלו את הטוב."

{

אז הבנו איך זכה בלק שכל הפרשה הזו תקרא על שמו, אבל עדיין אין לנו תשובה לשאלה איך הוא זכה שרות תצא ממנו?

התלמוד[18] מסביר לנו: "והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות, ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושניים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות, שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה,  וגו'".

מסביר הרב שלמה זאב פיק[19]:
"ריבוי נוסחאות לפנינו[20], אבל כולם מודים שרות היתה בת בנו או בתו של עגלון, וכן עגלון היה בן בנו או בנו של בלק.
וכתוב בתוספות על מסכת סוטה אות מח: "באומות הולך אחר הזכר. בלק היה מנסיכי מדין ובתו נישאת למואבי, ורות בת בתו של עגלון, בשכר שיצא מעל כסאו יצא ממנו רות[21]."
לפי זה, לבלק היתה בת שהיתה סבתו של עגלון, ובת זו נשאת למואבי ועגלון הוא מואבי."

אז אם המלך הרשע הזה זכה לכל כך הרבה בזכות הקורבנות שהקריב שלא לשם שמים, על אחת כמה ומכה יהודי פשוט ותמים שעושה את רצון ה', ומקריב לשם שמיים שלוש פעמים ביום קורבן לקב"ה.

ה
יום? איפה מקריבים קורבנות? איך אפשר כשאין בית מקדש?
"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ;    מַשְׂאַת כַּפַּי, מִנְחַת-עָרֶב.[22]"
"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-ה'; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָו‍ֹן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.[23]"
חז"ל קבעו[24] את התפילות כנגד הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, למשל: תפילת שחרית כנגד קרבן התמיד של שחר שהקריבו בכל בוקר, ותפילת מנחה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, וכן הלאה.

כל מצווה ומצווה שאנחנו עושים נרשמת.
לפעמים אני מתארת לעצמי שיש למעלה כזו קופה רושמת מהסוג הישן, עם הכפתורים הענקיים, שמצלצלת צ'ינג צ'ינג בכל פעם שעוד מצווה מצטרפת לקופה.
ההקרבה שלי משתלמת.
בכל פעם שאני עוצרת את עצמי, ובוחרת לראות את הטוב, ולשפוט לכף זכות, אני מקריבה קורבן.
אני מתמסרת ליחסים, לזוגיות, לחברות, להורות, ושמה אותם במקום גבוה יותר מאשר את עצמי.
עני מתעלה על עצמי.
אני מעלה את עצמי כקורבן[25].

{

ואם אנחנו מדברים על קורבנות, אנצל את ההזדמנות ואחזיר לכם חוב: המלח!

כתוב בחומש ויקרא[26]: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹקֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח", ופירש רש"י שם: "מלח ברית - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג".
והרחיב בעניין זה רבנו בחיי שם: "וכן אמרו במדרש (ב"ר ה ג) מים התחתונים נקראו בוכים, ולמה נקראו מים בוכים כי בשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה, התחילו מים התחתונים בוכים וזהו שכתוב (איוב כ"ח, יא) "מבכי נהרות חִבֵּש". אמר רבי אבא: בבכי נתפרשו המים התחתונים מן העליונים. אמרו, אוי לנו שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו. מה עשו, העזו פניהם ובקעו תהומות וביקשו לעלות עד שגער בהם הקב"ה... אמר להן הקב"ה, הואיל וכבודי עשיתן כל כך, אין להם רשות למים העליונים לומר שִׁירה עד שיטלו רשות מכם... ולא עוד, אלא שעתידין אתם ליקרב על גבי המזבח במלח וניסוך המים. ועוד דרשו במקום אחר, העולם כלו שלישו מדבר שלישו ישוב שלישו ים, עמד ים לפני הקב״ה אמר לפניו, רבש״ע במדבר נתנה תורה בישוב נבנה ביהמ״ק אני מה תהא עלי, אמר לו עתידין ישראל שיקריבו מלח על גבי המזבח."
כותב הרב דָּוִד בֶּן מָרְדְּכַי רַחִימִי בספרו פרדס רימונים[27]: "וְהוֹסִיף רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זָ"ל לְבָאֵר עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה כִּי בַּמֶּלַח קַיָּמִים שְׁנֵי כֹּחוֹת הֲפוּכִים זֶה מִזֶּה וְהֵם הָאֵשׁ וְהַמַּיִם, שכן מקור היווצרות המלח הוא מהמים, וכפי שמובא במדרש שבשעה שברא הקב"ה את העולם וחילק והבדיל בין המים העליונים למים התחתונים געו המים התחתונים בבכייה על שנגזר עליהם לירד למקום טומאה, עד שפייסם הקב"ה והבטיחם שבמלח היוצא מהם ימלחו את הקרבנות. ועצם הפרדת המלח מהמים נעשית מכח החום והאש, נמצא שבמלח טמונים כח המים והאש יחדיו, שֶׁהֵם הַכֹּחוֹת הַמְּקַיְּמִים אֶת הָעוֹלָם, וְהֵם מִדַּת הַדִּין וּמִדַּת הָרַחֲמִים."
אז מה הקשר?
אין לנו בית מקדש, אין מזבח.

הרב הלל בן שלמה מבאר מתוך מסכת ברכות[28]: "המאריך על שולחנו נזכר בגמרא, כאחד משלושת הדברים שהמאריך בהם מאריכים לו ימיו ושנותיו.
הגמרא מביאה כראייה לדבר פסוק ביחזקאל המתחיל במזבח ומסיים בשולחן "המזבח עץ שלוש אמות... זה השולחן אשר לפני ה'", וממנו למדים רבי יוחנן ורבי אלעזר, שבזמן שאין מזבח, שולחנו של אדם מכפר עליו. מפסוק זה למדים במשנה באבות (ג,ג), ששלשה שאכלו על שולחן אחד, ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של המקום ברוך הוא. שולחנו של המקום, הוא המזבח."

ומכיוון שהשולחן בבית הוא כמו המזבח שהיה בבית המקדש, יש כמה דינים לגביו, אחד מהם הוא:
"מצוה להניח על השולחן מלח קודם שיבצע, כמו שעל הקרבנות נותנים מלח. והאכילה בכשרות ובקדושה נחשבת כקרבן (רמ"א או"ח קסז, ה)."
ומה בוצעים?
את הלחם כמובן.
חכמי הקבלה כותבים[29]: "יזהר לשים מלח על השולחן (=שולחן האוכל), ולטבול הפרוסה של 'המוציא' שלוש פעמים במלח".
הרב מנחם רייצס[30] כותב: "ולמה דוקא 3 פעמים? הנקודה היא, ש'לחם' ו'מלח' יש להם (אותיות זהות ו) ערך מספרי זהה, 78, שהמיוחד בו הוא שהוא כולל 3 פעמים את ערכו המספרי של שם השם (=26). הטבילה של ה'לחם' ב'מלח' 3 פעמים יש לה קשר לשלושת הפעמים של שם השם."

{

כמה בקלות אפשר להכניס כל כך הרבה קדושה הביתה.
כמה בקלות אפשר להכניס את השמירה של הקב"ה לתוך הבית.
"טנא ירוק, פרח לבן, יין אדום, פת במלח, זה מה שיש שב איתנו כאן.[31]"
וכמה זה הכל שביר, ונפיץ, ורגיש.
כמה אפשר לתבל עם מלח בטוב טעם, ואפשר להקדיח את התבשיל עם יותר מידי מלח.

זרמים בלתי נראים, התרחשויות שמתחת לפני השטח, מזימות שנרקמות מאחורי הגב – ואנחנו אפילו לא יודעים.
בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר מלך מואב, זומם יחד עם בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר גדול נביאי הגויים, להשמיד את עם ישראל.
ואנחנו אפילו לא יודעים.
הם מסתובבים מגבעה לגבעה, מקריבים קורבנות, ומבקשים את עזרת הקב"ה לפגוע בעם שלו.

והקב"ה אומר להם "לא צריך, הם כבר יפגעו בעצמם בכוחות עצמם."
כותב הרב יונתן זקס[32]: "המסר של פרשת בלק בשלמותה הוא זה: ה' מציל את ישראל מאויביהם – אבל אפילו הוא אינו יכול להצילם מיד עצמם."

{

סכנה מרחפת!  ואנחנו אפילו לא יודעים.
אנחנו לא יודעים מהיכן, ואם בכלל, אבל על כל מקרה אנחנו נזהרים.
לנעול דלתות לסגור חלונות, להבריח שערים.

אבל איך מתגוננים מפני משהו שלא רואים, שלא יודעים, שאין מושג שהוא מאיים.
ואיך מתגוננים מפני הסכנה שתוך הבית?
כל המסכים האלה, הטלפונים, הטאבלטים, מסכי המחשב, הטלוויזיות – איך נזהרים מכל הסכנות שמוקרנות מהם?
מהגנבים והפדופילים המפתים והפיתויים?

קשה לעמוד בכל הלחץ החברתי שמופעל על הילדים, ועל הלחץ שהילדים מפעילים עלינו.
אבל אם נבין כמה בִּלְעָמִים וכמה בָּלָקִים נכנסים אלינו הביתה מהמכשירים האלה גם כשהדלתות נעולות התריסים מוגפים, ומערכת האזעקה מופעלת,
אולי נבין ש: Desperate times call for desperate measures?
אולי נבין שהגיע הזמן להיות יותר הורים ופחות חברים של הילדים שלנו.

צריך לחזור לשפיות.
לא בכל חדר טלוויזיה – אלא טלוויזיה אחת בחדר המשפחה, וזמן צפייה מוגבל לתוכניות מבוקרות.
לא בכל חדר מחשב – אלא מחשב אחד ברמה גבוהה באזור משותף לכולם, שישמש את כל הילדים.
כן, בתורנות. מה יש?
ממתי תורנות זו מילה גסה? Sharing is caring!
ילדים שלומדים לוותר, ולתת יותר, פחות עסוקים בעצמם, ובריאים הרבה יותר בנפשם.
ילדים שרגילים רק לקחת, שיתנו להם כל הזמן, יגדלו להיות מבוגרים שלא מסוגלים לחלוק את החיים שלהם עם אף אחד.
ואם יתחתנו, לא יהיו מאושרים אף פעם.
כי אם היא רגילה שנותנים לה, והוא רגיל שנותנים לו, אז אף אחד מהם לא נותן לשני.
ובלי נתינה – אין אהבה.

הרב אליהו דסלר זצ"ל[33] כבר מזמן לימד אותנו שאהבה היא תולדת הנתינה[34]: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה."
גם מחקרים שנעשו עם ילדים ובני נוער שבהם חולקו להם שאלונים, הם דירגו את "הם קונים לי דברים" בין שלושת הדברים הראשונים ל"אני יודע שהורי אוהבים אותי כי..."[35].

{

"וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו, וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.[36]"

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:[37]" רוצה בלעם לקלל ויוצאת לו קללה.
מפרש חזקוני: "מה טבו אהליך יעקב – ברכן בלשון זה לפי שיעקב נקרא איש תם יושב אהלים."

אבל בעוד שכל שאר הברכות שיצאו לו מהפה במרוצת השנים והדורות אכן הפכו לקללות, כי לא ידענו להשכיל לשמור על הגנתו של הקב"ה עלינו.
הברכה הזו נשארה ברכה עד עצם היום הזה.
שלא משנה מה קרה לעם ישראל במרוצת השנים, עם כל מה שהוא עבר, תמיד היו בתי כנסת ובתי מדרש.
כתוב במדרש[38]: "אמר רבי אבא בר כהנא:
וכולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר: ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה[39], קללה ולא קללות."

ומה יש בה בברכה הזו: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:"?
מפרש"י: "מה טובו אהליך – על שראה פתחיהם שאין מכוונין זה מול זה."
והרבי מלובביץ[40] מוסיף: "משכנותיך ישראל - התכוון לעובדה שכל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין".

{

תפסיקו להציץ לתוך האוהלים של אנשים אחרים.
אי אפשר להסתכל על יחסים של זוגות אחרים ולהשוות אותם לאלה שלנו לרעה.
כלומר, להגיד: "איזה בעל נהדר יש לה. לא כמו בעלי. הבעל שלה מביא לה כל שישי פרחים, ושלי לא!"
קודם כל, את לא יודעת שזה נכון.
כלומר, יכול להיות שבעלה נהדר. יכול להיות שהוא באמת מביא לה פרחים כל שישי.
אבל אין לך מושג, ואין לך שום אפשרות לדעת שהוא נהדר יותר מבעלך.
את לא יודעת באיזה מקומות ביחסים שלהם הוא מכאיב לה, מחסיר ממנה, פוגע בה.

אסור להסתכל דרך הפתח לאוהלים של אנשים אחרים.
אסור להסיק ממה שרואים דרך המשולש הקטן הזה של פתח האוהל לגבי כל מה שמתרחש באוהל כולו.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק [לְכָה] (לך) נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקׇבְנוֹ לִי (מפרש"י: לשון ציווי, קללהו לי) מִשָּׁם.[41]"
אתה רואה רק חלק קטן מהתמונה, רק את הקצה, את , ומזה אתה מסיק מסקנות מרחיקות לכת עד כדי כך?
"כדי לזכות בהגנתו של הקב"ה" אומר הרב זקס "חייבים בני ישראל להיות קדושים. וקדושה כרוכה במוסר מיני קפדני."

ואיך אנחנו יודעים שמוסר מתחיל דווקא במין?
{

התורה מגלה לנו בסוף הפרשה את הסוד הזה:
"וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃
וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃
וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בְּיִשְׂרָאֵֽל׃[42]"

קודם התחילו לזנות – שזה מין.
אח"כ עברו לאוכל, זנחו את הקב"ה, והתלהבו מהעבודה הזה.

מה זה? מה קרה כאן?
הרי זה לא דור המדבר, זה דור חדש, אלה לא יצאו ממצרים. איך הם נופלים ככה?
אפשר להוליך את הסוס אל השוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות.
"הקב"ה יכול להצילנו מיד אויבינו, אך מידינו שלנו יכולים להצילנו רק אנו עצמנו" מסכם הרב זקס.

האוהל הוא אותו אוהל. בין אם זה אוהל של בני ישראל, או אוהל של נשות מדין, אוהל שרה או אוהל סיסרא.
אבל מה שעושים בתוך האוהל שונה כמרחק השמים מן הארץ.
אומר הרב זקס: "נאמנות מתחילה ביחסים האינטימיים ביותר שלנו" , אבא, אמא אחים אחיות "ומעגליה מתפשטים לרוחב אל האומה ולגובה אל ה'. בוגדנות, כגון זו שהפגינו בני ישראל בשיטים, תיגמר תמיד באסון."

{

ביום ראשון נצום את צום יז' בתמוז, שחל אמנם בשבת, אבל לא צמים בשבת.
הרב בנימין שמואלי מאתר "כיפה" מסביר: "חומרת האיסור שלא לאכול ביום כיפור גדולה לאין ערוך ממצוות האכילה בשבת.
האכילה בשבת אינה מצווה שיש בה כרת והאיסור לאכול בכיפור הוא חטא שיש בו כרת ועל כן נדחה מצוות האכילה בשבת בפני יום הכיפורים."
כותב הרב לאו: "יום שבעה עשר בתמוז הוא יום מועד לפורענות בתולדות ישראל, ובדברי הימים שלו זכורות חמש פורענויות (בחינת "מגלגלין חובה – ליום חייב") שפורטו במסכת תענית:"
1.      משה רבנו שבר את הלוחות הראשונים כשירד מההר וראה את חטא העגל.
2.      הושבתה מלאכת הקודש בבית המקדש הראשון: בטל קורבן התמיד. מכיוון שהעיר היתה במצור, לא היתה יותר אספקת כבשים להקרבת שני קורבנות התמיד היומיים. זה היה סימן לתחילת הקץ.
3.      הובקעה העיר: חומות העיר ירושלים הובקעו – החומה השלישית והאחרונה נפרצה ע"י טיטוס מלך רומי ב-י'ז בתמוז.
4.      אֱפּוֹסְטֶמוּס, אחד מהנציבים של אנטיוכוס מלך יוון, שרף את התורה בתאריך הזה. זה היה סמל לגזירות השמד , והיה אחד המדרבנים העיקריים לפרוץ מרד החשמונאים.
5.      הועמד צלם בהיכל!
יש גורסים שזה היה אֱפּוֹסְטֶמוּס בימי בית שני, ויש דעה אחרת שמקורה בתלמוד הירושלמי שאת הצלם העמיד דווקא מנשה מלך יהודה ששלט בימי בית ראשון והיה נודע בהיותו שופך דמים ומרבה בעבודה זרה.

אם רק לא היתה נבקעת החומה.... הכל היה יכול להיות כל-כך אחרת.
אם רק היו מתעוררים. אם רק היו ערים להבחין בסימנים. אם רק.... אם רק... אם רק...

{

צילי שניידר, אישה מדהימה ומיוחדת, יו"ר קשר יהודי, אמרה לי משפט שנחקק על לוח ליבי: "כשהיהודים לא עושים קידוש, הגויים עושים הבדלה."

כשאנחנו שוכחים שאנחנו עם קדוש, ושוכחים בזכות מי אנחנו קדושים, ושוכחים שאנחנו צריכים לקדש ולשמור על הקדושה הזו באמצעות שמירת התורה והמצוות, הגויים דואגים להזכיר לנו את זה.
הקב"ה לא עוצר מבעדם.

והנה בא שבעה עשר בתמוז, ומזכיר לנו מה קורה כשהיהודים שוכחים לעשות קידוש, ואיך הקב"ה אז מסיר את השמירה הצמודה שלו, זו שמתרחשת בלי שאנחנו אפילו יודעים, כמו עם בלק ובלעם, שבגלל לא ידענו שהם זוממים להשמיד אותנו, והקב"ה מאחורי הקלעים פוגג את האיום בלי שבכלל ידענו שהוא היה קיים, והגויים עושים הבדלה.

"כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃[43]"

הנציב מוולוגי'ן[44] הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, מגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19 ,כותב
בפירושו "העמק דבר" לפסוק זה: "לא כדרך כל אומה ולשון, כשהולכים בגולה ומתערבים עם המגלים אותם, משיגים בזה אהבה וחשיבות... אבל לא כן עם ישראל, כשהוא "לבדד" ואינו מתערב עמהם – "ישכון" במנוחה ובכבוד.... "ובגוים" – כאשר הוא רוצה להיות מעורב עמם – "לא יתחשב" – אינו נחשב בעינם להתחשב כלל לאדם."

{

הרב חיים נבון[45] בספרו "שיעורי בית" מנתח את משנתו של הרב סולובייצ'יק[46] וכותב דברים מעניינים על ה"בדד" הזה, ולאו דוקא רואה את זה כקללה, אלא כמצבו הטבעי של האדם.
"גם בתוך מסגרת החברה והמשפחה יש בקיומו של האדם ממד של בדידות, ואל לו להתכחש לעוצמת הבדידות, המעמידה אותו מול ליבת קיומו."
הנזיר הבודהיסטי מתיו ריקרד (שהיה פעם צלם צרפתי) מדבר ב-TED[47] על האושר, על הסבל והתענוג, ואחד המשפטים שנשארו איתי מההרצאה שלו היה: "...למשל, אתה יכול להרגיש עונג עז ואחרים מסביבך עלולים לסבול מאוד".
זה מתחבר לדברים של הרב סולובייצ'יק. אפשר להיות בחדר מלא אנשים צוחקים, ולהרגיש זיפת. או להיפך. בשורה התחתונה יש באדם מימד של בדידות אינהרנטית.
ומכיוון שכך, הוא מחפש דרך למלא את החסר.
"הרב סולובייצ'יק סבור שאדם הוא במהותו יצור לא שלם, ואהבה משמעותית וכנה יכולה לנבוע רק ממודעותו של האדם לקיומו החסר והפגום, ומתחושה עזה של הזדקקות."

אבל צריך לשים לב לפתחים של האוהל, לחורים ביריעות, למה שמכניסים אל הבית ולמה שנכנס בלי שנדע.
לצערינו הבתים שלנו בחברה המערבית קורסים – פחות בישראל לעומת ארצות אחרות, אבל עדיין – זו המגמה.
בניגוד למה שחשבו בשנות ה-70, מחקרים היום מוכיחים "באופן חד-משמעי שהמסגרת המיטיבה ביותר עם הילדים היא זו שבה הם גדלים עם שני הוריהם הביולוגיים, הנשואים זה לזה. כאשר המשפחה מתפרקת, הן ההורים והן הילדים משלמים על כך מחיר יקר מאוד."

ואני באופן אישי חושבת שהילדים משלמים מחיר יקר עוד יותר מזה של ההורים, מכיוון שלהם יש פחות כלים להתמודד עם משברים ושברים כאלה עצומים.

קיבלתי בווטסאפ את הטקסט הבא, שאם זה לא היה גם קצת מצחיק אז זה מאוד עצוב:
"נועה בת 7 חוזרת הבית מבית ספר ומספרת לאמא שלמדו בבית ספר היום איך באים תינוקות לעולם."
זה כבר אומר דרשני – בכיתה ב' לומדים על איך באים תינוקות לעולם? תם עידן התמימות לגמרי הא?
"אמא שואלת: מה למדת?
ונועה עונה:
אריק סיפר שאבא שלו קנה אותו בבית יתומים
לילך סיפרה שההורים שלה קנו אותה בחו"ל
אורית סיפרה שעשו אותה במעבדה
מתן סיפר שהוריו שילמו שיגדל בבטן של אשה אחרת...
ומה את אמרת? שאתה אמא
כלום, עונה נועה הקטנה, התביישתי לספר שאבא ואמא שלי כל-כך עניים שהם עשו אותי בעצמם...."

"הסוציולוג הנודע אלברט הנרי הלסי אמר בעצם שאנשים מכנים את המאה העשרים "המאה של הילדים", אך בעצם צריך לכנות אותה "המאה של הזנחת הילדים."

גם החקיקה בישראל מאבדת את האחיזה בשפיות, ובשנת 2014 הגישה מדינת ישראל הצעת חוק לפיה תצטמצם סמכות ההורים ביחס לילדיהם, והם יפסיקו להנות מהזכות של אפוטרופוסיות טבעית, והם יהפכו להיות "אחראיים" לילדים שלהם.
איך זה יבוא לידי ביטוי?
למשל "הצעת החוק דורשת שאם יש חילוקי דעות בין הילדים להוריהם, יש ליישב ככל האפשר בהסכמה. מוצע להורים להיעזר לשם כך במטפל מקצועי או במגשר."
זה נשמע כאילו זה לקוח מסרט אימים של מדע בדיוני, אבל זו המציאות לצערי.

"אנחנו פוגשים יותר ויותר מיניות ללא שאיפה להולדה ומיניות ללא זוגיות."
אנחנו עוברים מהאוהלים שסביב המשכן, לאוהלים של בנות מדיין.
"אין זאת שמשפחות אינן חשובות, אלא שהן חשובות רק כל עוד הן מספקות תגמול רגשי מידי ותמידי.
ככל שמדגישים כמה ההתרגשות הפנימית המתמדת הכרחית לקשר הזוגי, כך הולך הקשר הרגשי הזה ומתרופף, בהיעדר מצע איתן ויציב להתפתחותו."

"בעידן שבו נישואין נתפסים כחוזה זמני, כהשקעה שצריכה להוכיח את עצמה שוב ושוב בכל יום, תפיסת הנישואין כברית מדגישה דווקא את הממד הקבוע והיציב שבחיי המשפחה, כמוקד זהות מרכזי."

{

"הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב "
שואל הרב לאו, למה המילה הֶן? אפשר היה לומר ללא המילה הזו, וזה לא היה מפריע לפסוק בכלל.
ומסביר ש"190 מדינות יש בעולם, והוא כולו נגדנו.
אבל אנחנו חייבים לזכור שכוחנו הוא דווקא בבדידותנו.
אם העם היהודי ישמור על ייחודו על מורשתו על רוחו – ישכון. הוא ישכון לבטח לנצח.
כוחו של העם בייחוד שלו האחדות שלו הייחוד שלו הם המקנים לו את הנצחיות.
ובגויים – אם יתערב בגויים וינסה להתבולל בין שאר אומות העולם – לא יתחשב
אנחנו לומדים את זה מהמילה הֶן.
לכל אות בא-ב יש בן זוג לפי הגימטריה.
א-ט 1+9 = מניין
ב-ח 2+8 = מניין
ג-ז 3+7 = מניין
ד-ו 4+6 = מניין
רק הא 5 נשארת לבד. אין לה בן זוג. כדי לימור מניין היא צריכה עוד הא...
י-צ 10+90 = 100%
כ-פ 20+80 = 100%
ל-ע 30+70 = 100%
מ-ס 40+60 = 100%
נון 50 אין לה בן זוג, כדי להגיע ל-100 היא צריכה עוד נון...
וזו המילה הֶן -- כמו ה-הא ו-נון.
ככה עם ישראל. אין לו בן זוג: עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן.
כמו ה-הא וה-נון, ככה עם ישראל. עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן. אין לו לחפש שותפים ולסמוך עליהם.
ברית ידידות כן. פנים מאירות כן. אפילו פנים צוחקות בהחלט. ידידות זה חשוב.
אבל להישען על זה?
הֶן -- עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן!"

{

שנשכיל לדבר בחוכמה, דברים טובים, דברים של טעם.
שנשכיל לשמור על האוהל שלנו, מסכנות שבחוץ, ומסכנות שבפנים.
שנכניס קדושה, ונמלא נאמנות, ועין טובה תמיד.
ושבדד בקדושה זה עדיף על מעורבב במשהו אחר.
וש"חופשי זה לגמרי לבד.[48]"

{
יורקת אש[49]


יורקת אש, מעלה עשן
מכוונת אגרוף אל השקט
קחי נשימה, קחי את הזמן
מלחמה כמו שלך משתקת
בא עד אלייך על קצות אצבעות
מעלה את גופי כקורבן
עירום לפנייך, רחוץ מסודות
זובח ללב מאובן

יודעת הכל זה כתוב בעיניים
אשאב מעצמי מעלות בשבילך
ואת בשלך שוב פורסת כנפיים
מבלי להביט לאחור ובינתיים
אני פה נמס מתכנס והולך
הביטי אליי לרגע קטן
תגלי בי אולי
את כל מה שאת מחפשת

אומרת תבוא מחכה שאלך
כל רגע נשגב מערערת
סופר בתוכי נשימות אחרונות
ואת מאשמה מתנערת
ושוב לרגלייך עפר ואבק
נשוא כמו כלבלב לגברת
מכור לכאב מרצוני לא נחנק
ואין מלבדך אחרת

יודעת היטב זה כתוב בעיניים
אשאב מעצמי מעלות בשבילך
ואת בשלך שוב פורסת כנפיים
מבלי להביט לאחור ובינתיים
ליבי פה נמס מתכנס והולך
הביטי אליי לרגע קטן
תגלי בי אולי
את כל מה שאת          

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

בדש, מ. (13.7.2016). מדוע זכה בלק שתקרא פרשה על שמו? אוחזר מתוך https://www.vorts.co.il/?p=3588

הרב בן שלמה, ה. (אין תאריך). שולחן דומה למזבח. אוחזר מתוך https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=19087

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת בלק על-פי לקוטי שיחות כרך יג, עמ' 78. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב ברלין, נ. צ. י. העמק דבר. אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il/he-il/tanach/parshanut_hamikra/full-text/haamek-davar

הרב הלפרין, א. ד. (עורך). (תשע"ה). פרשיות עם הרבי: סיפורים על הרבי מליובאוויטש לאור פרשת השבוע. דברים. ישראל: ספריית כפר חב"ד.

הרב וסרמן, י. (אין תאריך). הן עם לבדד ישכון. אוחזר מתוך http://www.tzohar.org.il/?p=2385

הרב זקס, י. (2018). שיח ושיג – קריאות חדשות בפרשת השבוע. כרך ב'. ויקרא במדבר דברים. פרשת בלק. עמ' 217-213. ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן.
הרב הברון סר יונתן זקס, מי שהיה הרב הראשי של אנגליה בין השנים 1991-2013.

הרב נבון, ח. (2016). שיעורי בית. ישראל: משכל, ידיעות אחרונות וספרי חמד.
הרב חיים נבון (נולד ב-25 ביוני 1973 ברמת גן) הוא רב, סופר ופובליציסט. במשך עשר שנים (2006–2016) כיהן כרב קהילת השמשוני במודיעין.

הרב לאו, י.מ. (מייזליש, ש. עורך). (1998). יהדות הלכה למעשה. עמ' 305-304. ישראל: מודן הוצאה לאור.

הרב לאו, י. מ. (14.7.2016). פרשת בלק: בדידות היא בעצם ברכה. [סרטון וידאו] אוחזר מתוך https://www.youtube.com/watch?v=zc3oeGxYX5o

הרב לוי, י. (אין תאריך). חסרון המקדש. אוחזר מתוך http://www.elhamikdash.com/49876/חסרון-המקדש---הרב-יצחק-לוי

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך  http://mg.alhatorah.org

הרב פיק, ש. ז. (אין תאריך). רות המואבייה או רות המדיינית? אוחזר מתוך http://asif.co.il/?wpfb_dl=7071

הרב רָחִימִי, ד. (תשע"ה). פרדס רימונים חלק ב'. אוחזר מתוך http://www.ateret4u.com/online/f_02552.html

הרב רייצס, מ. (אין תאריך). מדוע טובלים את הלחם במלח 3 פעמים? אוחזר מתוך  https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3631271

הרב שמואלי, ב. (תשע"ד). מאמרי הזוהר לפרשת בלק. אוחזר מתוך https://www.neharshalom.co.il/שיעור-פרשת-בלק-תשעד/



תקציר הפרשה עפ"י אתר "גלים"
[1] פ' בָּלָ֖ק: במדבר כב' ב' – כה' ט' (7/10)
[2]  במדבר כד' ה'
[3]  שם, כב' ו'
[4]  רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (1933-1839) מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה. מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו. (ויקיפדיה).
[5]  אגב, הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו יבלט"א, קרוי על שמו.
[6]  ערכין טו'
[7]  שם, כב' ב'-ג'
[8]  תרגום מארמית: הרב בניהו שמואלי, ראש ישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים.
[9]  ר' יוסף בכור שור
[10]  דברים כד' י'
[11]  עפ"י ספרי ברכה לט'
[12]  דברים כג' ד'
[13]  שם, שם ה'
[14]  במדבר כה' ט'
[15]  רבי מאיר מפרמישליאן (1850-1780) היה מגדולי מנהיגי החסידות ומגדולי בעלי המופת בחסידות, ונכד של ר' מאיר הגדול מפרמישלאן שנמנה בין תלמיד הבעש"ט. (ויקיפדיה)
[16]  הרב ישראל מאיר לאו יבלט"א נולד בפורלין בשנת 1937. שימש כרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003, וכרבה של תל אביב-יפו בין השנים 1988–1993, 2005–2017. מכהן כיו"ר מועצת יד ושם. חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשס"ה. (ויקיפדיה)

[17]  בתוך "פרשיות עם הרבי" עמ' 109-106
[18]  סוטה מז'
[19]  הרב שלמה זאב פיק ר"מ במכון הגבוה לתורה שע"י אוניברסיטת בר-אילן.
[20] 1. סוטה מז, א: רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה. כ"י ותיקן: רות בתו של עגלון בן בנו שלבלק מלך מואב היתה...
    2. נזיר כג, ב: רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה. כ"י ותיקן: רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב
    3. סנהד' קה, ב: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה.
    4. הוריות י, ב: רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב. כ"י פריז: רות בתו של עגלון בן בנו של בלק...
    5. פסיקתא זוטרתא רות פ"א: רות מבניו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה.
    6. ילקו"ש מלכים ב רמז רכו: רות בתו של עגלון מלך מואב בן בנו של בלק היתה...
    7. ילקו"ש בלק רמז תשסה: ויצאה ממנו רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק...
    8. רות רבה (מהדו' לרנר) פרשה ב: רות וערפה בנותיו של עגלון היו...עגלון היה בנו של בלק...
[21]  כשבא אליו אהוד בן גרא ואמר לו (שופטים ג' כ'): "דְּבַר־אֱלֹקִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃" מפרש"י: "לכך זכה ויצאה ממנו רות המואביה, שרות בת בנו של עגלון היתה."
[22]  תהילים קמא' ב'
[23]  הושע יד' ב'
[24]  ברכות כו' ע'ב
[25]  פראפרזה על "מעלה את גופי כקורבן" מתוך השיר "יורקת אש" של סגיב כהן.
[26]  ויקרא ב' יג'
[27]  סימן קי"ח
[28]  ברכות נה' ע"א
[29]  סידור האריז"ל – קול יעקב. אור צדיקים למהר"ם פאפריש. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן קסז סעיף ח. ועוד.
[30]  שליח חב"ד בקרית גת
[31]  מתוך השיר "האורח" של נעמי שמר ע'ה
[32]  
[33]  הרב אליהו אליעזר דסלר (1953-1892) נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20. כיהן כרב באנגליה וכמשגיח רוחני בישיבת פוניבז'. (ויקיפדיה)
[34]  מכתב מאליהו, ח"א ע' 32
[35]  מכון אדלר 1999, דור הררי, במסגרת קורס "עבודה עם נוער והורי מתבגרים"
   וגם למשל Gary Chapman and Ross Campbell, The 5 Love Languages of Children, Northfield Publishing 1997, 2005, 2012
[36]  במדבר כד' י'
[37]  במדבר כד' ה'
[38]  ילקוט שמעוני במדבר כד' תורה תש"ע
[39] דברים כג' ו': " וְלֹֽא־אָבָ֞ה ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ ה' אֱלֹקֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ ה' אֱלֹקֽיךָ׃"
[40]  בתוך "שולחן שבת"
[41]  במדבר כג' יג'
[42]  במדבר כה' א'-ג'
[43]  במדבר כג' ט': "כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃"
[44]  הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (1893-1816 כח' באב), הידוע בשם הנצי"ב מוולוז'ין, היה ראש ישיבת וולוז'ין ומגדולי התורה במזרח אירופה במאה ה-19. (ויקיפדיה).
[45]  הרב חיים נבון (נולד ב-25 ביוני 1973 ברמת גן) הוא רב, סופר ופובליציסט. במשך עשר שנים (2006–2016) כיהן כרב קהילת השמשוני במודיעין. (ויקיפדיה)
[46]  הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (1993-1903) היה רב, ראש ישיבה, פילוסוף דתי, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי, וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית. (ויקיפדיה)
[48]  יהודה פוליקר, מתוך השיר.
[49]  בשיעור הקשבנו לשיר "יורקת אש" ; מילים: סגיב כהן ורחלי שביט ; לחן: סגיב כהן, ובביצועו, מתוך האלבום "כֻּל שִׁי כַּלאַם" 2014: https://www.youtube.com/watch?v=2bJ5MzLAxss


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.


To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה