יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת – סופרת – תזריע מצורע - ב' באייר ה'תשע"ח

💎בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת – סופרת – תזריע מצורע - ב' באייר ה'תשע"ח

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

נכנסתי היום בצהריים למכולת ירושלים. בטלוויזיה הענקית על הקיר שודר טקס יום הזיכרון מרחבת הכותל המערבי בארץ. וזה היכה בי, והדמעות פשוט בכו מעצמן.

אני יודעת שהיום בערב נכנס יום הזיכרון. אבל להיכנס באמצע הצהריים לשיאו של טקס יום הזיכרון ברחבת הכותל המערבי שלנו... לזה לא הייתי מוכנה.

"מה את בוכה?" שאל אותי מישהו, ועניתי: "זה כואב!"
"ככה זה" הוא אומר, ואני: "זה לא צריך להיות ככה!"

והוא מתריס: "ראית פעם אנשים מתים ונופלים לידך?"

ואני לא נשארת חייבת: "ובגלל שזה כזה נוראי הפכת קהה לכאב!"
"נשים רגישות מידי!" הוא חותך.

"ואולי" אני אומרת לו, מנסה לרכך... "זה פשוט כי אנחנו מביאות חיים לעולם ומעריכות אותם יותר."

וכמו כל ערב יום הזיכרון גם הערב אדליק נרות לעילוי נשמתם, ואתפלל כואבת את כל 23,447 הנופלים, ואתייחד עם שניים במיוחד: עם דוד שלי סא"ל טוביה בן רגינה הי"ד שנפל בגיל 34, ביום האחד עשרה לקרבות ברמת הגולן במלחמת יום כיפור, ועם רב"ט דב בן מרים הי"ד שנפל בגיל 20, ביום השני לקרבות באותו מקום ובאותה מלחמה ארורה, ושאיתו עשיתי היכרות שנים אחר-כך בספר "מכתבים לטליה".

בשבת הקרובה אנחנו קוראים שוב שתי פרשות מחוברות: תַזְרִ֔יעַ-מְּצֹרָ֔ע.

פרשות תַזְרִ֔יעַ מְּצֹרָ֔ע עוסקות ב: תַזְרִ֔יעַ, בדיני יולדת ובדיני צרעת באדם ובבגדים, ומְּצֹרָ֔ע, בדיני מצורע וצרעת בבתים, ודינים זבים.

הפרשות עוסקות בעניינים של קדושה וטומאה. טמא מלשון אטום. סגור לאור אינסוף של הקדוש ברוך הוא. כל המצוות, שלא ממש מובנות במושגים השייכים לעולם העשייה הזה שלנו, מגלות לנו סודות: איך מחזירים את הקדושה, איך ממשיכים את האור אינסוף.

פרשת תַזְרִ֔יעַ פותחת עם: "אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃" (ויקרא יב' א').

ובפרשת מְּצֹרָ֔ע מודגשת שוב חשיבותה של המצווה: "וְאִשָּׁה֙ כִּֽי־תִהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם יִהְיֶ֥ה זֹבָ֖הּ בִּבְשָׂרָ֑הּ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תִּהְיֶ֣ה בְנִדָּתָ֔הּ וְכׇל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃" (ויקרא טו' יט').

האישה צריכה לספור, ולספור ולספור....

אנחנו בזמן של ספירה.

סופרים כל יום: את העומר, וסופרים משבת לשבת: פרקי אבות.

ולהבדיל בצער אינסוף סופרים חללים, ובגאווה סופרים שנות עצמאות.

ולפעמים זה נראה כאילו כל מה שנשים עושות זה יושבות וסופרות.

את הדקות, את השעות, את הימים, את החודשים ואת השנים.

סופרות ומחכות: לאבא שיחזור מהעבודה, לאהוב שישוב מהמלחמה, לילד שיחזור מבית הספר;

סופרות ומחכות: לשליש ראשון ושני ושלישי, לשן הראשונה, לצעד הראשון, ליום הראשון;

סופרות ומחכות: ליום החמישי, ואז ממשיכות וסופרות ומחכות עוד שבעה.

כל הזמן בהמתנה.

ולמדנו שבתוך ההַמְתָּנָה מסתתרת מַתָּנָה.

ולפני המַתָּנָה נמצא הַ', הקב"ה, ללמד אותנו שכל זה, גם ההַמְתָּנָה וגם המַתָּנָה, שתיהן ממנו.

נתפלל שכל הספירות תהינה טובות, ושבסוף כל חיכיון יחכה חיוך.

יום עצמאות 70 שמח למדינת ישראל, ושבת שלום ומבורך – באהבה, סמדר 🍓

לדף ההנצחה של סא"ל טוביה תורן הי"ד: http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=94017

לדף ההנצחה של רב"ט דב אינדיג הי"ד: http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=95484

לקריאת פרקי תהילים לעילוי נשמת 23,447 הנופלים: https://www.tehillim-center.co.il/tehilim?book_id=4574

דבר התורה מוקדש לעילוי הנשמות הקדושות של טוביה בן רגינה הי"ד ודב בן מרים הי"ד

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר