יום שישי, 19 בינואר 2018

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת בא: תמיכה קבוצתית | ב' בשבט ה'תשע"ח

💎בס"ד
יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשת בא: תמיכה קבוצתית | ב' בשבט ה'תשע"ח

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

אני יודעת שדיברתי על זה הרבה בשיעור של יום שני, אבל אנחנו "חיים עם הזמן"*, ואם זה מה שנקרה בדרכי, אז סימן שכנראה צריך לדבר על זה עוד.

התרגשתי מאוד מפוסט שבת דודתי העלתה הבוקר לפייסבוק.
במסגרת שבוע המעורבות האזרחית של עירית תל-אביב-יפו לקח על עצמו מיזם "קולולם" לכנס בנמל תל-אביב כ-2000 נשים גברים וילדים מכל רחבי הארץ -- אנשים רגילים בהחלט -- ובתוך שעה ללמד אותם לשיר ביחד – ע ם   ה ר מ ו נ י ו ת – את השיר "מחוזקים לעולם" של אברהם טל.
התוצאה המופלאה בסרטון המקסים הזה:


 תראו מה קורה שמכנסים ביחד כל מיני אנשים שאף אחד מהם לא זמר מקצועי?
היינו מצפים לאיזו מקהלה לא מרשימה של קולות רגילים – אבל זה כל-כך לא מה ששומעים.
זה עוצמתי, זה מרגש, זה מרשים.
זה סוחף, זה מחייך, זה מקפיץ.
ולא. אי אפשר לשמוע את המזייפים. הקול עולה חזק וברור, למרות שברור שלא לכולם קולות רמים.
וההרמוניות משתלבות גם אם לא לכולם יש יכולת תיאום אוזן-קול.
והמילים צלולות, והמנגינה מתגלגלת, וקצב הלב נדבק בקצב התוף ומחיאות הכפיים**.
כמה כוח יש לביחד.

דיברנו בשיעור ביום שני הרבה על הכוח הזה. על תחושת השייכות המופלאה הנחוצה כל-כך להתפתחות תקינה, ולחיים בריאים עם תחושת ביטחון של קרקע יציבה ושורשים.

"וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת...(שמות יב' כב') אומר הקב"ה לעם ישראל לפני שהוא יורד בעצמו, "אֲנִי ולֹא מַלְאָךְ, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף", להכות במצרים את המכה האחרונה: את מכת בכורות.

הקב"ה מצווה לקחת אֲגֻדַּת אֵזוֹב. דווקא אזוב. לא למרוח עם היד, לא למרוח עם שאריות הצמר מהכבש של קורבן פסח, העבודה הזרה של המצרים. אזוב.
דווקא את האזוב שהוא צמח נמוך, נחבא אל הסדקים, וצנוע מאוד. הוא נראה חסר חשיבות, ודווקא בגלל זה הוא כל כך חשוב.
כי רק על ידי זה שלוקחים קבוצה של גבעולי אזוב, ומאגדים אותה ביחד, אפשר להשתמש בה לצורך כזה חשוב.
מהמקום הכי נמוך של הרוחניות – מצרים... נולדנו אנחנו בני ישראל.
מהמקום הכי נמול שבו גדלים צמחים – האזוב.... נוצרה קבוצה מיוחדת במינה.
כל גבעול אזוב בפני עצמו הוא אולי לא משהו מרשים במיוחד, אבל ביחד האגודה הזו, היא משו-משו.
כי ביחד יש לה (לאגודה) כוח שאין לשום גבעול בנפרד. וכל גבעול תומך בגבעול שלידו. ולכל כוח יש כוח נגדי שווה לו בעוצמתו^.

הכתבת של ערוץ 2, רעות ברזילי, מסכמת את הכתבה שלה במילים האלה: "כנראה שקולולם עלו כאן על משהו. על הרצון של כולם להרגיש שייכים, להיות חלק מיצירה של משהו גדול, לדעת שיש מישהו שמחזק אותנו כשאנחנו מרגישים חלשים".

ותנחשו מה נתן לאו­ֹרי טייכר, מפיק אירועים ויוזם מיזם "קולולם", את הרעיון למקהלת הענק הקבוצתית העוצמתית הזו?
סרטון של 'סליחות' המוני ברחבת הכותל גרם לו לומר לעצמו: "מאות אלפי אנשים עומדים מול הכותל ושרים 'חטאנו לפניך. וואו, איזו עוצמה. איזה כוח. איזה ביחד. למה כולם לא ככה? בואו נעשה אירוע ענקי של אלפי אנשים שרים..."

ככה זה כשהניצוץ היהודי מתעורר... "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ...(דבה"א יז' כא').
איזו תמיכה קבוצתית מדהימה.
אין על עמך ישראל. אין!

שבת שלום וחודש שבט מלא בשורות טובות – באהבה, סמדר 🍓


* עפ"י האדמו"ר הזקן, מתוך היום יום, ב' מרחשון
** קרדיט לבן יפת הנמנהל המוזיקלי
^ חוק ניוטון #3

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר


אין תגובות:

פרסום תגובה