יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשות ניצבים-וילך | כג' באלול ה'תשע"ז

💎בס"ד | פ' ניצבים-וילך תשעז: בפיך ובלבבך לעשותו


🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬


בפרשת השבוע שלנו מופיע אחד המשפטים היותר חזקים שמוריש לנו משה רבנו בצוואתו:
"כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא... וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם...כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ " (דברים ל' יא',יב',יג',יד')
*מפרש"י* בפשטות: לנו, לעם היהודי, בניגוד לגויים, התורה איננה מטמון חבוי, ואין צורך לעלות לשמים או לחפש אחריה מעבר לים. היא ניתנה לנו גם בכתב וגם בע"פ. היא נגישה, ברת השגה, היא קרובה ממש.

משה רבינו מפציר בנו שנזכור תמיד שגם אם נדמה לנו שהמצוות הכתובות בתורה מתאימות ליצורים לא אנושיים שגרים בשמים או מעבר לים, זו אשליה. זו לא האמת.
האמת היא שאין בתורה שום דבר מאגי או לא טבעי. היא מיועדת לנו, לעם היהודי, ומתאימה לנו כמו כפפה, קרובה קרובה, כמו עור שני.
האמת היא שהתורה מאוד ארצית, וקשורה לכאן, לעולם שלנו, לדברים שאנחנו בהחלט יכולים - ואם רק נשקיע מאמץ – להרגיש בלבנו, ולהגיד בפינו, ולקיים ולעשות.

זה לא בשמים! -- עכשיו אנחנו גם יודעים מאיפה הגיע הביטוי... 😉


גם כהורים אנחנו צריכים לזכור לא רק את גודל התפקיד המוטל על כתפינו: לגדל את הדור הבא בשרשרת הדורות המשמרים את הברית ומחזיקים את התורה שניתנה לכולנו בהר סיני ובערבות מואב, כשאתם ניצבים כולכם הדורות שהיו והדורות שיהיו: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את... כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃" (דברים כט' יג'-יד')

אלא שהתפקיד הזה, של להיות הורים, גם הוא לא בשמים, אפילו שלפעמים הוא מרגיש גדול מידי, קשה מידי, מסובך מידי, כואב מידי, מורכב מידי.
אז זהו. שלא. הוא לגמרי אפשרי.
אנחנו מלומדים שהקב"ה לא מוריד לעולם ניסיון או קושי לאדם אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו!*

כל מה שצריך כדי שהתפקיד ההורי יהיה בבחינת לַעֲשֹׂתֽוֹ, זה להרגיש בלב, ולדבר בפה.

להרגיש בלב
ברוב המקרים התחושות האישיות של ההורה, המתעסקות בצרכים הפרטיים שלו, מצמצמות את שדה הראיה, מובילות למסקנות מוטעות, וגוררות תוצאות המחטיאות את המטרה – שתוצר הלוואי הנורא  מכל הוא הרס של מערכת היחסים עם הילד/ה.
הורה שמכוונן להיות קשור ל.., ולהתחבר ל...: מה שהילד שלו מרגיש, ימצא שלא רק שקל לו יותר לבצע את התפקיד המוטל עליו, אלא שגם הוא וגם הילד מרגישים לאחר-מכן הרבה יותר טוב, קרובים יותר.

לדבר בפה
ומכיוון שמעשה הוא תולדה של הרגש, גם המילים שיצאו מהפה יהיו נעימות יותר, רכות יותר, ענייניות יותר. והטון של הדברים יהיה מקבל יותר, מאפשר יותר, אוהב יותר.
ואנחנו יודעים שזה תמיד הטון עושה את המנגינה. לאיך שהדברים נאמרים יש הרבה יותר השפעה ממה שאומרים.

תראו את האנגלים עם המבטא והקול השקט: הם מסוגלים לרדת על מישהו וזה נשמע כמו מחמאה...😊


בברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה, ושבת אחרונה של השנה שלום ומבורך – באהבה, סמדר 🍓


* הרב ישראל מרוז'ין זצ"ל


© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר



אין תגובות:

פרסום תגובה