יום חמישי, 18 במאי 2017

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת | סוכריה לשבת: פרשות בהר-בחוקותי | כב' אייר ה'תשע"ז

💎בס"ד

🍬 קבלו סוכריה לשבת: 🍬

השבת אנחנו מסיימים את חומש ויקרא בצמד הפרשות החותמות אותו: בְּהַ֥ר-בְּחֻקֹּתַ֖י.
נושא הקדושה שנגענו בו בפרשות הקודמות ממשיך, והפעם בהתייחסות לאדמת ארץ ישראל: דיני השמיטה והיובל, ובהמשך נמצא את 'פרשת התוכחה'.
הקב"ה מודיע לנו מראש מה יקרה אם נלך בחוקותיו -- 10 פסוקים של ברכות, ומה אם לא... 30 פסוקים של קללות.
הקללות של 'פרשת התוכחה' מדורגות מהקל אל הכבד. לא מיד מונחת עלינו העונש החמור ביותר, אלא שישנה הדרגה: התנהגות לא נכונה שלנו תגרור אחריה תוצאה לא נעימה מידו של הקב"ה. ואם גם זה לא יעזור לנו לשפר את דרכינו ונמשיך לעשות את הרע בעיני ה', יוחמרו העונשים שיוטלו עלינו, שוב ושוב, שבע פעמים.

10 פסוקים של ברכות לעומת 30 פסוקים של קללות?
זה ככה יחס קצת לא הוגן, לא?

הרב יוסי שטרן^ כותב: "היחס בין הברכה והקללה הוא כעין היחס בין האור והחושך. האור הוא מציאות ממשית ואילו החושך הוא רק העדר אור. לפיכך - 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך', שכן לחושך אין עמידה וקיום ממשיים. האור מבטא את הרצון האלוקי בבריאה  - "וירא אלוקים את האור כי טוב" ( בראשית א' ד'). בדרך זו יש להתבונן גם על היחס בין הברכה והקללה. הקללה איננה דבר בעל ערך עצמי העומד לקיום, כי אם הסתרת האור האלוקי. הברכה, לעומת זאת, היא גילוי של הנהגת הרצון האלוקי."

ומסכם עבורינו הרב ירון בן דוד*: "למרות ההפרש העצום שבין הברכות לקללות, אמרו חז"ל (בבא בתרא פח, ב) שהברכות מקיפות הרבה יותר מאשר הקללות, כי הברכות מקיפות את כל אותיות הא"ב: הן מתחילות באות א': "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ", ומסתיימות באות ת': "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת". הקללות, לעומת זאת, מקיפות רק שמונה אותיות, שהרי הן מתחילות באות ו': "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי", ומסתיימות באות מ': "וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם"."

זה אולי עובד ככה בתורה, אבל בחיים האמיתיים, ובעיקר בכל מה שקשור להורות וזוגיות, היחס בין החיובי לשלילי שונה.

הפסיכולוג חוקר הנישואין ג'ון גודמן מצא שחוויות חיוביות יכולות לאזן חוויות פוגעות כל עוד נשמר יחס משמעותי לטובת החוויות המתגמלות.  
גוטמן קבע את נוסחת ה 1:5 שמאזנת בין הפגיעה לבין התיקון.
*יחס הקסם של גוטמן* גורס כך:
על כל פגיעה אחת 5 ביטויי חיבה,
על כל דקה של עימות, לפחות 5 דקות קירבה.
אצל הזוגות החזקים נמצא יחס של 1:20 כלומר ביום בו היתה פגיעה התקיימו לפחות 20 דקות טובות. זוגות שבהם היחס היה 1:5 או פחות מכך היו בסכנה ממשית לפרידה.

"גדול כוחו של יום אחד של הזנחה מאלף ימים של סדר....**"
לא צריך הרבה כדי להרוס יחסים, אבל צריך הרבה כדי לבנות אותם.


סיימנו את חומש ויקרא - חזק חזק ונתחזק.

שבת מברכים ושלום ומבורך - באהבה, סמדר 🍓


* בארות יצחק טז' אייר תשע"א
^ ראש ישיבת ההסדר עכו
 ** סנדקר, י. פ. (2011). אמנות ההקשבה לפעימות הלב. עמ' 70. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.

אין תגובות:

פרסום תגובה