יַהֱדוּת וְהוֹרוּת: לפעמים צריך לעשות פשוט כי צריך | פרשת משפטים | כד' שבט ה'תשע"ז

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת משפטים

לפעמים צריך לעשות פשוט כי צריך

תנו לחיות בשקט! מי צריך את כל החוקים האלה?

חוקים, עדות, משפטים... זה רק טרמינולוגיה?

ולמה המצווה הראשונה בפרשה מדברת על עבדות, לא יצאנו הרגע ממצרים?

בואו נלמד איך מיישמים את השיעורים האלה בפועל, בבית, עם הילדים.

תורה היא מלשון הוראה.

בעברית למילה הוראה יש שתי משמעויות.

האחת במובן צו, ציווי, demand,  והשנייה במובן לימוד, חינוך, educate.

אולי גם כדי ללמד אותנו שכדי לחנך צריך לדרוש. ומי שלא דורש לא מחנך.

כמו שאמר החכם מכל אדם: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ, שׂוֹנֵא בְנוֹ;    וְאֹהֲבוֹ, שִׁחֲרוֹ מוּסָר.[1]": הורה שחומל (מרחם) וחושׂך (מונע) מהילדים שלו מסגרת, גבולות, ושאר חוויות שנתפשות עבור הילד כלא נעימות (כמו שבט, שהוא ענף שגורם כאב כשמצליפים בו) בעצם שונא אותו, כי אם היה אוהב אותו באמת היה דורש ממנו מה שצריך ולא מונע ממנו את החינוך שהוא צריך להעניק לו, בדיוק כמו שחובתו לתת לילד שלו מזון וקורת גג.  

נתחיל עם סיפור.

{

ל

פני כחמש וחצי שנים, השתלשלו אירועים ניסיים של השגחה פרטית (שעליהם אספר ב'ה ב'נ בפעם אחרת) בצורה כזו שהחלטנו לנסוע לאדמו"ר מקאליב בוויליאמסבורג בברוקלין. וביום גשום ואפרורי  של חודש יוני 2011, הצטופפנו במיני-ואן ארבע נשים ושניים מהבנים הבוגרים שלנו. בזמן שהבן שלי נכנס לרבי, הכניסו גם אותי.

הרב ישב בראש שולחן ארוך, והבן שלי עמד לימינו. לי הורו לעמוד מצד שמאל בקצה הנגדי של השולחן. מהמקום שבו עמדתי לא ממש שמעתי מה אומר הרבי לבן שלי. הוא דיבר בקול חלוש ושקט. הבן שלי רכן אליו מספר פעמים וקירב אליו את אוזנו כדי לשמוע מה הוא אומר.

מה שכן ראיתי העלה בי דמעות של התרגשות עזה: הרבי אחז בידו של הבן שלי וליטף אותה ללא הפסקה. הוא ליטף את לחייו, והביט בו בכל-כך הרבה אהבה שהלב שלי פשוט עלה על גדותיו. פשוט לא יכולתי לעצור את הדמעות.

כשהגיע תורי לדבר עם הרב, הוא חזר ושאל אותי שתי שאלות, תוך שאני מתפתלת ומנסה לענות בלי להתחייב על שום דבר. באותו זמן הייתי כבר כמה בתוך תהליך התשובה שלי, ושמרתי על הרבה מצוות, רק את השבת עדיין לא שמרתי במלואה. עדיין ראיתי טלוויזיה והדלקתי אורות.

אחרי הפעם השלישית או הרביעית הוא שאל אותי: "ואם יגידו לך שיש משהו שיכול להציל את החיים שלו גם תשמרי אותי ככה בערך?" ואני נאלמתי דום.

הוא אמר: "תבטיחי לי שאת שומרת שבת!" ואני שותקת.

והוא שוב אמר: "תבטיחי לי שאת שומרת שבת!" ואני שותקת. אני יודעת שזו חוצפה נוראית מה שאני עושה, אבל אני לא יכולה להבטיח משהו שאני לא מתכוונת לקיים.

הרבי דפק על השולחן והפציר בי: "תבטיחי לי שאת שומרת שבת!!!" ואני פשוט לא יכולתי לעמוד בזה, בבחינת 'על החיים ועל המוות' קפצתי למים ועניתי חלושות: "טוב. אני מבטיחה.".

וכשאני מבטיחה – אני מקיימת.

כשאני לוקחת על עצמי – אני עושה.

אבל הרגשתי שעולמי חרב עלי.

עד עכשיו כל מה שעשיתי היה בכיף, באהבה, בבחירה, בהנאה. אהבתי את ההתקרבות שלי ליהדות. לקחתי על עצמי עוד ועוד מצוות, קיבלתי על עצמי עוד ועוד קבלות, אבל עשיתי את הכל כי רציתי.

והנה עכשיו אני צריכה לעשות משהו שאני בכלל לא רוצה. הרגשתי שכל התהליך התקלקל. איבד מהטעם שלו.

למה רק לי הוא אמר לשמור שבת? למה רק אני קיבלתי את ה'עונש' הזה?

אנחנו בחזרה במיני-ואן, נוסעים הביתה, ואני בוכה.

למה? למה באתי לכאן? מה עשיתי? מה יהיה?

ואז הבן שלי אמר לי שני דברים. אחד הרחיב לי את הנשמה, והשני שינה לי את החשיבה:

"אמא אל תדאגי, אני אשמור איתך שבת."
ו"אמא, לפעמים צריכים לעשות פשוט כי צריך לעשות!"

ועדיין, שלושה ימים עברו עלי בבכיות, התמקחות פנימית, כעס, ורחמים עצמיים, עד שהחלטתי שדי. מספיק. לא הכל צריך להיעשות בתנאים שלי. "תרפי שליטה" אמרתי לעצמי "הבן שלך יותר בוגר ממך.. תתביישי לך! תעשי פשוט כי צריך וזהו!".

כארבע שנים לאחר מכן, בהשגחה פרטית מופלאה של ממש נעשה לי נס פורים ענקי, וחיי ניצלו[2].

אני לא יודעת בוודאות לומר שהנס הזה קרה לי רק כי שמרתי שבת, אבל אני גם לא יכולה לומר בוודאות שזה לא בגלל ששמרתי שבת.

בכל מקרה, לא רק שאני לא מצטערת לרגע, אני מודה, מאוד מודה, שזכיתי בחיי אלה להפוך ליהודיה שומרת תורה ומצוות ו...שבת!

{

פרשת מִּשְׁפָּטִים היא הפרשה השישית בתורה, בחומש השני, חומש שמות, ובה מתחיל משה רבינו לפרט את כל ההוראות של התורה הקדושה שקיבלנו ממש עכשיו במעמד הר סיני, לפני יומיים בבית הכנסת במעמד קריאת התורה.

פרשת מִּשְׁפָּטִים פותחת באלו המילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.[3]"

ונשאלת השאלה: בשביל מה?

מי צריך הוראות, וחוקים, ומשפטים?

סליחה. לא יצאנו הרגע ממצרים מבית עבדים?

תנו לגדול בשקט,[4] רוצים להיות בני חורין, להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים[5].

אז זהו. שצריך להבין: חופש זה לא אנרכיה.

אם כל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו, יַעֲשֶׂה.[6], כל אחד ידרוך על השני, ובסופו של דבר לאף אחד לא יהיה חופש.

כי כדי שלי יהיה חופש אני צריכה לדאוג גם לרווחתם של אלה שלידי. וכשגם אלה שלידי ידאגו גם הם כנ"ל, וכל אחד יוותר מעט מעצמו – רק אז לכולם יהיה נוח, ולכולם יהיה מקום.

בסופו של יום, מי שעסוק בלקבל רק לעצמו חי בבית אסורים, כי אין לו רגע מנוחה, הוא כל הזמן צריך להיות עסוק במה שאחרים עושים כדי לדאוג שלא ינגסו לו בחלק.

את השיעור הזה לימד אותנו דווקא דודו טופז ע'ה. פעם, בשיא הצלחתו, שאלה אותו העיתונאית גפי אמיר[7] איך זה מרגיש להיות בראש ההר, הוא ענה: " בארץ קל מאוד להגיע לצמרת, מדינה קטנה, הופעה מוצלחת אחת – ואתה מפורסם. אבל מאוד קשה לשרוד, ואני מצליח 15 שנה. והשפיץ של ההר דוקר לי בישבן[8] ומאוד בודד פה... ואם אפול, הנפילה תהיה קשה מאוד."

{

כתוב, כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד[9], ומסביר לנו הרב שמחה כהן: "אדם בא לעולם לא (כדי) לעזוב אותו כפי שבא אליו, אלא לעבּד את עצמו ממצב גולמי למצב שיש בו פאר והדר."

כלומר – החיים בעולם הזה הם עבודה. אי אפשר להתחמק מזה. העולם הזה בנוי עם כללים משלו: השמש זורחת בבוקר, באביב פורחים הפרחים, כל היצורים מחפשים בני זוג, וכד'. כל חומרי הגלם נמצאים כאן, אבל כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים אנחנו צריכים לעמול. לעבוד.

בשורה התחתונה חשוב שנזכור:

להיות בני חורין זה לא אומר לא לעבוד. זה אומר שיש לנו את זכות הבחירה:
הזכות לבחור באיזה עמל אנחנו רוצים להתעסק.

C אנחנו לומדים שלהיות הורים זו זכות שהיא עבודה.

{

כדי להבין טוב יותר בואו נחזור להתחלה.

פרשת מִּשְׁפָּטִים כאמור, פותחת באלו המילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם[10]" והיא המשך ישיר של הפרשה הקודמת, פרשת יִתְרו, שהסתיימה בהתגלות הקב"ה לעם ישראל, בשמיעת עשרת הדיברות,  ובמסר המסכם את המטרה האמיתית של מעמד הר סיני: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  אַתֶּם רְאִיתֶם--כִּי מִן-הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.[11]"

ולכן, אומר הקב"ה, בגלל שראיתם שאין לי גוף או צורה,

ובגלל ששמעתם שאתם לא יכולים באמת לשמוע אותי,

ובגלל שחוויתם את כל החוויה הזו,

תוכלו עכשיו להבין שאת רשימה ההוראות שאני עומד לתת לכם, שאולי לא ישמעו לכם הגיוניות, ואולי לא יתיישבו לכם ממש עם השכל הישר שלכם, אתם צריכים לעשות עם או בלי הגיון או שכל.

עכשיו, כשאתם יודעים שאני (הקב"ה) לא מכאן מהעולם הזה, אלא מהשמיים, אתם גם תבינו שאתם מצֻווים לעשות גם בלי להבין, או להסכים.

ומיד, בלי לחכות אפילו רגע, אנחנו מתבקשים להתחיל לעבוד.  

לא יצאנו ממצריים כדי להיות בנופש מדברי J

הקב"ה נותן לנו מיד אחרי מעמד הר סיני את ארבעת המצוות האֵלֶּה:

1.      לא תעשו כל דמות גשמית המסמלת את אלקותי.

2.      המזבח שתבנו לכבודי יהיה עשוי מאדמה, ולא משום חומר אחר, לא ברזל, ולא אבן.

3.      בכל מקום שבו אבחר תבנו בו מזבח לכבוד, ואהיה בו ממש כשתזכירו את שמי, ואברך אתכם.

4.      ולא תעלו למזבח במדרגות אלא בשיפוע בפסיעות מתונות, קטנות ומכבדות.

וכמו ששואל מני עוזרי[12]: "אבל מה הקשר? !!!!"

מה הקשר בין עשרת הדיברות שהרגע ניתנו לנו, לארבעת המצוות שחותמות את פרשת יִתְרו? וְלאֵלֶּה שמגיעות מיד אחר-כך בפרשתנו, בפרשת מִּשְׁפָּטִים?

וזהו בדיוק J

הרבה פעמים ייראה לנו שממש אין קשר.

הרבה פעמים הדברים ממש לא מובנים, לא מתיישבים עם ההיגיון, ואפילו עומדים בסתירה לנוהג התרבותי של התקופה. 

{

ובכל זאת. זאת התורה. ובוודאי שיש קשר. אין לנו כאן אף אות ואף מילה מיותרות.

בואו נלמד.

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים..." ורש"י מפרש, "כל מקום שנאמר 'אלה' פסל את הראשונים, 'ואלה' מוסיף על הראשונים – מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני."

כלומר, מסביר לנו הרבי מלובביץ',  "בכל מקום שנאמר "אלה", זו פרשה חדשה שאינה קשורה לנאמר קודם. במקרה שלנו השימוש בביטוי "ואלה הַמִּשְׁפָּטִים" מלמד כי כשם שהפרשה הקודמת (עשרת הדיברות) ניתנה בסיני, כך החוקים הללו (של פרשת מִּשְׁפָּטִים) ניתנו בסיני.... זאת כדי להעניק לדינים וההלכות הללו את התוקף של (מעמד הר) סיני."

הפרשה פותחת באות וו וְאֵלֶּה, כדי לחבר בינה לבין הפרשה הקודמת. ולתת תוקף לכל המצוות שיבואו אחרי מעמד הר סיני. שלא יקרה מצב שחו"ח יאמרו אנשים שהמצוות שנאמרו אחרי מעמד הר סיני חשובות פחות מעשרת הדיברות שניתנו במעמד הר סיני, או שיאמרו שכל מה שנצטוו אחרי מעמד הר סיני לא מחייב באותו אופן כמו מה שנצטוו במעמד הר סיני.

53 המצוות שניתנות בפרשתנו עוסקות בעיקר בדינים והלכות שבין אדם לחברו.

ויש כאן סוד גדול שמגלה לנו בפירוש מרגש בעל הטורים[13] שכותב כך: "ויש בפסוק ה' (5) תיבות (מילים) לומר לך שכל הדן דין אמת לאמיתו כאילו קיים ה' (5) חומשי תורה וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית[14]"

וכאן בעל הטורים ממש מדהים ומראה לנו איך כל הפסוק הראשון בעצם חובק בתוכו את עיקר המהות של המצוות שאנחנו מקבלים בפרשת מִּשְׁפָּטִים:  

המילה הראשונה "וְאֵלֶּה -- ראשי תיבות: ו'חייב א'דם ל'חקור ה'דין": קודם כל צריך לעשות בירור, להגיע לשורש האמת.

המילה השניה "הַמִּשְׁפָּטִים -- ראשי תיבות: מ'צווה ש'יעשה פ'שרה ט'רם י'עשה מ'שפט": קודם כל לנסות להביא את הצדדים לידי פשרה לפני שפונים לערכאות.

המילה השלישית "אֲשֶׁר -- ראשי תיבות: א'ם ש'ניהם ר'וצים": שהפרשרה תהיה מקובלת על שני הצדדים.

המילה הרביעית "תָּשִׂים -- ראשי תיבות: ת'שמע ש'ניהם י'חד מ'דברים": לתת לשניהם את אותו המקום לדבר, ואולי לנסות לפתור את הענין בין שניהם לפני שמביאים לפסיקת השופט.  

המילה החמישית "לִפְנֵיהֶם -- ראשי תיבות: ל'א פ'ני נ'דיב י'הדר ה'תנכר מ'הם": לא לתת משקל יותר גדול לאנשים שהם עשירים, לא להפלות את העני.

תראו כמה זהירות ורגישות מורה לנו התורה כשאנחנו באים לדון בין בני אדם. ולמה?

אנחנו קוראים בילקוט מעם לועז: "כיוון שלצורך קבלת התורה היה הכרח שיהיו כולם שרויים באחדות, שיהיו כולם לב אחד בשלום ואהבה ואחווה, ובלי שנאת חינם כלל. וכיוון שעיקר התורה הוא השלום וזה היסוד שעליו נשען הכל, הקדים הקב"ה להודיע המשפטים לפני שאר מצוות התורה. כי לאדם יש טענות ותביעות נגד חברו הי מחלוקת יש ביניהם, וע"י דין תורה מתברר מי החייב ומי הזכאי, ובזה נפסק הריב... ויהיו האנשים שרויים בשלום ובשלווה."

גם בלי לחוות את מעמד הר סיני, אי אפשר שלא לראות שהמקור של התורה הוא שמימי.

ובעיקר כדי ללמדנו, שלמרות שהתורה ניתנה לנו משמים - הוראותיה ארציים לחלוטין.

התורה אמנם מגיעה מהעולמות העליונים, אבל הביצוע שלה שייך לכאן, אלינו, בעולם הזה.

והראשונים לבצע הם אנחנו, ההורים. כי עלינו מוטלת העבודה לגדל ולחנך את הדור הבא. והתורה מורה לנו שהיסוד הכי חשוב הוא השלום. אהבה ואחווה ושלווה.

כלומר, עלינו להבין שאי אפשר לחנך בלי שקודם כל יהיה שלום.

בשפה שלנו נאמר, אי אפשר לחנך בלי שיהיו יחסים טובים בין ההורים לילדים.

ילדים לא יהיו מוכנים לקבל מההורים שלהם מוסר, הדרכה והנחייה אם לא יהיה ביסוד הבית, ביסוד היחסים קודם כל שלום.

מכאן אנחנו למדים שכדי שנוכל להשיג את המטרות שלנו בחינוך הילדים שלנו, אנחנו צריכים שקודם כל, הדבר הכי חשוב שאליו אנחנו כהורים צריכים לשאוף זה שלפני הכל, תהיה לנו מערכת יחסים טובה של שלום ואחווה עם הילדים שלנו, לפני שנוכל לבוא ולתת הוראות: לחנך, לדרוש.

C אנחנו לומדים שכדי להיות הורה טוב צריך להיות גם קצת "רע" לפעמים (בעיניי הילדים!).

{

"בתורה יש כידוע שלושה סוגים של מצוות:" מלמד אותנו הרבי מלובביץ' "יש מצוות על-שכליות הנקראות 'חוקים'; כמו מצוות פרה אדומה או איסור לבישת שעטנז, בבחינת 'חוקה חקקתי, גזירה גזרתי[15]'

יש מצוות שאמנם לא היינו מגיעים אליהן בכוחות עצמנו, אולם לאחר שניתנו, ביכולתנו להבינן, והן נקראות 'עדות'; שהן מצוות המהוות סמלים לאירועים ולעניינים מסויימים. יש להן מקום בשכל האדם, אבל עם זאת לולא ציווי התורה לא היה השכל מחייב לקיימן, כגון שמירת שבת, ומועדים, תפילין, ציצית וכדומה. 

ויש מצוות הגיוניות ופשוטות, שגם השכל האנושי מבין שכך צריך להתנהג, ואלה ה'מִּשְׁפָּטִים'." אלה שקיבלנו בעשרת הדיברות: לא תרצח, לא תגנוב, כיבוד אב ואם וכו'.

מִּשְׁפָּטִים, אומר הרבי מלובביץ': "הם דינים חברתיים ופליליים המובנים מעצמם. כפי שמפרש רש"י "אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ, לָלֶכֶת בָּהֶם:  אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם.”: דינים ומִּשְׁפָּטִים שאילו לא ציוותה עליהם התורה היה ראוי לקבוע אותם מן ההיגיון.[16]"

אם כך, מִּשְׁפָּטִים אלה המצוות הפשוטות וההגיוניות, שהיינו מגיעים אליהן בכל מקרה בכוחות עצמנו בבואנו ליצור חברה מתוקנת ומסודרת.  

ונשאל, בשביל מה התורה בוחרת דווקא בהן, במִּשְׁפָּטִים, להיות המצוות הראשונות[17] אחרי מעמד הר סיני?

ממשיך ומסביר לנו הרבי מלובביץ': "הנטייה הטבעית שלנו היא, להשתית את המצוות על שכלנו ועל הבנתנו. לעיתים נדמה שאין הכרח להאמין בה' כדי להבין שאסור לפגוע בזולת ושיש לפצות את מי שנפגע על-ידינו. אלה לכאורה דברים הגיוניים ומובנים מאליהם."

ולכן אומר רש"י: "אפילו את הדינים ההגיוניים הללו, חייבים לקיים, לא בגלל ההכרח השכלי שלהם אלא כי הם מצוות ה'".

התורה שלנו מדגישה שאפילו את המצוות שמובנות לנו, צריך לעשות בגלל שאנחנו מאמינים בה', ולא בגלל שהן הגיוניות.

וכל זאת למה?

מכיוון שאנחנו לא יכולים לבסס את אורח החיים שלנו רק על השכל ההגיוני. ממשיך ומסביר לנו הרבי מלובביץ': "השכל, עם כל חשיבותו, אינו יכול להיות יסוד מוצק לחיים מוסריים, משום שהוא גמיש וכפוף לרצונו של האדם."

בני אדם מפתחים איזו תאוריה שהם רוצים בשכלם, ומשכנעים את עצמם במה שהם רוצים לשכנע את עצמם. הם אפילו יכולים לשכנע את עצמם שזו 'מצווה' לפגוע בבני אדם אחרים. לדוגמא, מסעות הצלב, האינקוויזיציה, היטלר, האיסלם....

מכיוון שהשכל שלנו נתון למרותנו, אנחנו יכולים להחליט מה שאנחנו רוצים שהוא נכון ובסדר. ולכן, אנחנו לא יכולים, כמו הגויים, להסתמך על השכל שלנו בבואנו להחליט מהם חיים מוסריים.

כתוב בתהילים: "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;    חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל.   לֹא עָשָׂה כֵן, לְכָל-גּוֹי--    וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם:  הַלְלוּ-יָהּ. [18]"

המצודת דוד[19] מפרש: "לא עשה כן – ליתן להם (לגויים) דברי התורה ולא הודיע להם המשפטים כ"א לישראל לבדם."

והרבי מלובביץ' מסביר: "איתא במדרש[20] "אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר מגיד דבריו ליעקב – למי שהוא מל ביעקב, לא עשה כן לכל גוי – משום שהם ערלים, חוקיו – זו תורה, ומשפטיו אלו – הדינים"."

כשמבינים את הדברים, אנחנו רואים איזה מזל גדול יש לנו שקיבלנו את כל אֵלֶּה מהקב"ה, כי כמו שאמרו חז"ל[21] " אילמלא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול"....

חשוב שהורים יזכרו שהם כל הזמן מהווים דוגמא לילדים שלהם.

לילדים יש נטייה לחקות אותנו במדוייק. יותר את מה שאנחנו עושים , והרבה פחות את מה שאנחנו אומרים.

יש לנו כאן אפקט בומרנג אמיתי: מה שנראֶה לילדים, זה מה שנקבל מהם.

ü      אם הילדים שלנו קולטים שיש לנו כבוד אמיתי לסמכות ◄ גם להם יהיה כבוד לסמכות שלנו.

ü      אם הילדים שלנו רואים שאנחנו עושים גם אם אנחנו לא מבינים למה ◄ גם הם יעשו בלי שאלות.

ü      אם ברור לילדים שלנו שאנחנו עושים גם אם זה לא ממש הגיוני לנו ◄ גם הם יעשו מה שלא נראה להם הגיוני.

ü      אם הילדים רואים שאנחנו עושים גם אם אין לנו מושג בשביל מה ◄ גם הם יעשו בלי לצפות לתמורה.

Cאנחנו לומדים שילדים משקפים בהתנהגותם את תפיסות העולם שלנו.

{

אבל יש עוד סיבה למה חשוב שלא נבסס את המצוות רק על ההיגיון שלנו:

"עלינו לזכור, שהיסוד לכל המצוות, גם לאלה השכליות וההגיוניות, הוא האמונה בה'. אנו מקיימים מצוות אלה ראשית-כל מפני הקב"ה ציוונו לעשותן. גישה כזו מבטיחה, שהמוסר יהיה אמיתי ויציב" ולא נתון לגחמותינו.

ומסכם הרבי מלובביץ' "באופן הזה אנחנו מתקשרים לקב"ה גם באמצעות המצוות השכליות וההגיוניות. כשם שהקב"ה בלתי-מוגבל, כך גם מצוותיו אין-סופיות. בכל מצווה, גם בכזו המובנת בקלות בשכלנו, יש כוונות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, עד אין-סוף. ואם אדם יקיים את המצווה רק מההיבט ההגיוני שלה, הוא מחמיץ את כל המעמקים הפנימיים שבה."

Cאנחנו לומדים שכשעושים ביחד, מתקרבים אחד לשני.

ועכשיו כשאנחנו מבינים את העומק שיש אפילו למצווה הכי לכאורה פשוטה והגיונית, זה יהיה באמת חבל מאוד.

ואז אנחנו קוראים את המצווה הראשונה ולא מבינים כלום.

{

"כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחׇפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃[22]"

מה?

לא הרגע יצאנו ממצרים מבית עבדים? מה הולך כאן? מה פתאום עבד יהודי?

יהודי קונה יהודי אחר?

יהודי קונה עבדים?

לא הוציאו את העבדות מחוץ לחוק?

וגם אשתו וילדיו הופכים לעבדים?

ואם הוא לא רוצה לצאת לחופשי רוצעים לו את האוזן הימנית?!

מה זה פה?

ובכלל הקב"ה בפירוש אמר: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם.[23]", אז איך אנחנו מגיעים למצב שיהודי יהיה עבד של יהודי אחר?

אבל רגע. זו התורה. בואו לא נשכח. יש כאן עומק. אי אפשר לקרוא אותה כמו עיתון.

אחרי שקראתי את הפירושים, הבנתי שהדברים לא כמו שהם נקראים על פניו.

יש כאן כוונה מלאת חסד ורחמים. הקב"ה נותן לנו כאן שיטה אלוקית גאונית מדהימה לסדר חברתי.

לסדר משפחתי.

זה כאילו הקב"ה אומר לנו ככה:

תראו, אני יודע שהרגע ציוויתי בעשרת הדיברות על לא תגנוב.

אבל אני מכיר אתכם קינדערלאך, אני יודע מי אתם, אני בראתי אתכם, אני יודע שלא תמיד תצליחו לשלוט בעצמכם, ויצא שתעשו דברים שאסור כי תרגישו שאין לכם ברירה אחרת.

אז אם במקרה, איש עברי, יהודי, מגיע למצב שהוא מרגיש שאין לו ברירה אלא לגנוב, ובית המשפט פוסק לו עונש, קנס כספי שיפצה על הגניבה שהוא יכול או לשלם או לשבת במאסר ואין לו איך לשלם, אומר הקב"ה, ילדים שלי, אתם ערבים זה לזה. תרחמו על אחיכם.

אם מדובר באח שלך, יש כאן הוראה מיוחד. בבקשה, שאיש עברי אחר, יהודי אחר שיש לו ממון, ילך לפדות אותו, אל תתן לו לשבת בכלא עם הגויים שיהיה מושפל: לך שלם במקום הגנב את הקנס, ובתמורה הגנב יעבוד עבורו שש שנים. כלומר, במשך שש שנים יגור הגנב, אשתו וילדיו תחת קורת הגג שלו. הוא ידאג להם למזון ולכל צורכי המחיה שלהם. בינתיים הגנב ילמד מקצוע, ובו בזמן ימשיך להיות חלק אינטגרלי מהחברה ולהתערות בה.

זה שיקום אמיתי!

שיקום נוסח מדבר סיני 2448 לבריאת העולם.

3327 שנים אחר-כך, דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת המדיניות לענישה וטיפול קבע כך:

1.      אין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או באמצעות שימוש במאסרים ממושכים יותר.

2.      שיקום בקהילה באמצעות ענישה שנעה בין עבודות שירות לצווי מבחן ושירות למען הציבור צפוי להפיק תוצאות טובות יותר מאשר שימוש נרחב יותר במאסרים.

3.      הסיכוי של אסיר לשעבר לחזור ולבצע עבירות גדול יותר מהסיכוי של עבריין שנידון לעונש מחוץ לכתלי הכלא.

לא היה יותר פשוט לפתוח את פרשת מִּשְׁפָּטִים... J

אבל תהליך השיקום של הקב"ה לא מסתיים כאן.

התורה ממשיכה:

אם אחרי שש שנים יחליט הגנב (לשעבר) שהוא לא רוצה לעזוב, שנוח לו יותר להישאר תחת חסותו – או אז מצווה המעביד לרצוע באמצעות מרצע[24] את אוזנו.

למה?

כי 1. האוזן ששמעה את עשרת הדיברות בוחרת להישאר ולהמשיך להיות עבד, ולסמוך על אדם בשר ודם שיפרנס אותו ואת בני ביתו, ולא הקב"ה[25].
ודווקא במרצע כי מרצע בגימטריה 400 והתורה מתכוונת לרמוז לומר לעבד הזה שלא רוצה להשתחרר - ''400 שנים היו בני ישראל עבדים במצריים והקב''ה שיחרר אותם לחופשי, ואתה רוצה להמשיך להיות עבד[26]?''

ו-2. והמעביד יעשה זאת במו ידיו, וירגיש רע עם זה, כי צריך היה להתאמץ יותר ולהכשיר אותו לעצמאות כך שיעדיף לצאת לחופשי.

כלומר, למעביד יש אחריות על הבחירה הסופית של הגנב שעבד אצלו שש שנים.

C אנחנו לומדים שאם הילד שלנו לא גדל להיות מבוגר עצמאי ובלתי תלוי בנו, זה אולי כי לא התאמצנו מספיק להדריך אותו כראוי.

{

בואו נסכם את השיעורים להורים:

1.      כשעושים ביחד, מתקרבים אחד לשני.

2.      ילדים משקפים בהתנהגותם את תפיסות העולם שלנו.

3.      כדי להיות הורה טוב צריך להיות גם קצת "רע" לפעמים (בעיניי הילדים , לא באמת רע), אבל רק כשזה על בסיס של שלום, ויחסים טובים.

4.      להיות הורים זו זכות , שהיא עבודה.

5.      בשורה התחתונה, גם אם הילדים שלנו הם בני אדם בעלי בחירה חופשית, יש לנו אחריות על רמת העצמאות שלהם, והיכולת שלהם להסתדר לבד, בלעדינו בבגרותם.

6.      כדי לחנך צריך לדרוש, גם מעצמנו, וגם אם זה לא נוח.

7.      ושלפעמים צריך לעשות פשוט כי צריך!

נתפלל שהקב"ה ימשיך לתת לנו כח להיות הורים טובים ומחנכים טובים, ושהבתים שלנו יהיו תמיד בתים של שלום ואהבה מקיר לקיר.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

ברוד, מ. (עורך). תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת משפטים - עמ' 145-142 עפ"י ליקוטי שיחות כרך טז', עמ'  ועמ' 251242; כרך ג', עמ' 859. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט – פרשת משפטים. עמ' רצ-שע. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב כהן, ש. (25.12.2007). השקפה יהודית: אדם לעמל יולד. מתוך "עת לחשוב" כתב עת לחשיבה יהודית. אוחזר מתוך http://www.breslev.co.il/articles/יהדות/השקפה_יהודית/אדם_לעמל_יולד.aspx?id=7024&language=hebrew

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשכ"ט). ילקוט מעם לועז – ספר שמות ב' – פרשת משפטים. עמ' תרעא-תרצו. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

הרב מוהרנ"ת שטרנהרץ, נ. (אין תאריך). חומש שמות עם ליקוטי הלכות - פרשת משפטים. ממ' רסח-שכו. ישראל: קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א. 

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). שם הפרשה. בתוך ספר שמות,  עמ' 149, עפ"י שיחה של הרבי מלובביץ' שבת פרשת משפטים תשנ"ב. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). שאלות בסיסיות ותורת מנחם. בתוך ספר שמות,  עמ' 150, עפ"י שיחה של הרבי מלובביץ' שבת פרשת משפטים תשמ"ט ותשכ"ה. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

אדמו"ר שניאורסון, מ.מ. (5774). תהילים אוהל יוסף יצחק עם פירוש תהילות מנחם. עמ' תתקמט-תתקנ. ספרי אוצר החסידים ליובאוויטש. ברוקלין, נ.י.: הוצאת ספרים קרני הוד התורה (קה"ת).

הרבי שניאורסון, מ. מ. ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון ה'תשמ"א. שיחה של הרבי מלובביץ' מתוך מאמרים מלוקטים חלק ג'. אוחזר מתוך http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/mlukat/3/4  

דו"ח הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים. (מרחשוון התשע"ו, נובמבר 2015). אוחזר מתוך http://weblaw.haifa.ac.il/he/Events/dorner/Documents/דוח%20סופי%20חתום%20נובמבר.pdf

חוקים עדות ומשפטים. מאמר אוחזר מתוך http://www.chabad.am/159/1253.html

תהילים קמז, במאגר ספרות קודש אוחזר מתוך http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t26e7.htm

---

[1] משלי יג' כד'

[2]  גם על הנס הזה אספר ב'ה ב'נ בהזדמנות אחרת...

[3]  שמות כא' א' (ומסתיימת בפרק כד' פסוק יח')

[4]  מתוך השיר "תנו לגדול בשקט" מאת אבנר קנר ויואל לרנר

[5]  מתוך 'התקווה' עפ"י 'תקוותינו' מאת נפתלי הרץ אימבר 1856-1909 , גאון בעל נפש עדינה שמעולם לא מצאה לה מרגוע

[6]  שופטים יז' ו'

[7]  hייעות אחרונות, 1994

[8]  במקור המילה בוטה יותר

[9]  איוב ה' ז'

[10]  שמות כא' א' (ומסתיימת בפרק כד' פסוק יח')

[11]  שמות כ' יח'

[12]  קומיקאי ישראלי

[13]  רבנו יעקב בן אשר, 1270 גרמניה – 1340 טולדו, פוסק הלכה, מכונה על פי רוב "בעל הטורים" על שם ספר ההלכה שכתב, "ארבעה טורים" בתוך חומש שמות עם ליקוטי הלכות עמ' רסח.

[14]  מפאת מגבלות זמן לא נוכל להרחיב כאן את כל מה שבעל הטורים מסביר כשהוא פורט את הפסוק לראשי תיבות (נוטריקון) נוספים המראים את הקשר בין שתי הפרשות והתורה כולה.

[15]  במדבר רבה יט' א'

[16] רש"י לויקרא יח' ד'

[17]  אחרי הארבע שניתנו מיד אחרי מעמד סיני בסוף פרשת יתרו כאמור בעמ' 4 להלן

[18]  תהילים קמז' יט'-כ'

[19]  רבי דוד אלטשולר (רד"א) (תמ"ז (1687) - תק"ל (1769)) מגדולי פרשני התנ"ך מיהדות פולין. מחכמי היהדות באירופה ידוע במיוחד בזכות פירושיו המצודות - "מצודת דוד" ו"מצודת ציון".

[20]  תנחומא משפטים פ"ה

[21]  אמר רבי יוחנן במסכת עירובין דף ק' עמ' ב'

[22]  שמות כא' ב'

[23]  ויקרא כה' נה'

[24]  מרצע בגימטריה 400, כנגד ארבע מאות שנות העבדות שהיינו אמורים לרצות במצריים.

[25]  רש"י לשמות כא' ו'

[26]  תוספות בגמרא קידושין דף כב' ע''ב

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.