בס"ד
השיעור
מוקדש לעילוי נשמת אורי אריה בן יהודה במלאות
שלושים לפטירתו היום
יַהֲדוּת
וְהוֹרוּת
והפעם: הגיגים
מעוגנים על פרשות יתרו
עשרת הדיברות להורות טובה
למה לפרשה שבה קיבלנו את התורה קוראים על שם גוי?
למה הדיבר הראשון לא מתייחס לבריאת העולם?
למה הדיבר הראשון לא מתייחס לבריאת העולם?
ומהם ה'עשה' וה'אל-תעשה' להורות טובה.
הקב"ה
קרע לנו את הים, חצינו את ים סוף, שרנו שירה גדולה, נלחמנו בעמלק, והנה אנחנו
עומדים כולנו יחד למרגלות הר סיני.
הגענו
לפרשת יִתְרוֹ[1]: הפרשה הכי מרגשת בתורה.
אנחנו עומדים כולנו כאיש אחד בלב אחד[2]
למרגלות הר סיני,
וה' נותן לנו את התורה, את עשרה הדיברות.
לפני
שנדבר על עשרת הדיברות להורות טובה, נקדיש כהרגלנו כמה שורות לִשמה של
הפרשה, ולדיבר הראשון ששמענו מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו בהר סיני.
פרשתנו מתחלקת לשני חלקים. בראשון מסופר לנו על יתרו, ובחלק השני על מעמד הר סיני.
פרשתנו מתחלקת לשני חלקים. בראשון מסופר לנו על יתרו, ובחלק השני על מעמד הר סיני.
הפרשה
שלנו פותחת במילים: "וַיִּשְׁמַ֞ע
יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן משֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹקִים֙
לְמשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־הוֹצִ֧יא ה' אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל
מִמִּצְרָֽיִם:[3]"
ונשאלת
השאלה:
א. מה בדיוק שמע יתרו?
וב. איך זה שה-פרשה של התורה בה אנחנו מקבלים את התורה נקראת על שמו של גוי?
א. מה בדיוק שמע יתרו?
וב. איך זה שה-פרשה של התורה בה אנחנו מקבלים את התורה נקראת על שמו של גוי?
{
ראשית חשוב לדעת שיש כלל "אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה[4]". והאמת היא שסיפור יתרו מתרחש בפועל אחרי מעמד הר סיני.
איך
אנחנו יודעים את זה?
פשוטו
של מקרא מבאר
לנו שהכתוב בפרשתנו "וַיְשַׁלַּח
מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ.[5]", מתרחש בפועל כשנה לאחר
מתן תורה. את זאת אנחנו לומדים מפירוש רש"י בספר במדבר: "נמצאת אומר שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש
חודש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה:[6]" ורק כשעמדו לעזוב את
המקום אמר משה ליתרו: "וַיֹּ֣אמֶר משֶׁ֗ה
לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֘ חֹתֵ֣ן משֶׁה֒ נֹֽסְעִ֣ים |
אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר ה' אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה
אִתָּ֨נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־ה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל:[7]" ורש"י
מסביר לנו: "חובב: הוא יתרו,
שנאמר "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה;[8]" ושמות הרבה [ושני שמות] היו לו יִתְרֹ על שם שיִתֶּר (=השאיר אחריו) פרשה אחת
בתורה. חובב על שחבב את התורה וכו':"
{
אז אנחנו לומדים שני דברים על יִתְר֨וֹ.
אחד,
שהוא הצטרף למשה ציפורה גרשם ואליעזר לאחר קריעת ים סוף,
והשני,
שהוא נשאר במדבר כמעט שנה שלימה אחרי מתן תורה.
מה
קרה שיִתְר֨וֹ עזב את מדין והצטרף לעם ישראל?
כאן
אנחנו מקבלים את התשובה לחלק הראשון של השאלה: מה שמע יתרו?
רש"י מפרש: "מה שמועה שמע
ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק."
הרב
רונן חזיזה
מסביר כך: "ולכאורה, יש כאן שתי שאלות: א. וכי רק יִתְר֨וֹ שמע? הלא כל העולם שמעו?! ב.
למה רק שני ניסים אלו השפיעו עליו לבוא? הרי היו ניסים גדולים אחרים כמו מכת דם,
צפרדע, כינים וכו' וכן עמוד האש ועמוד הענן ועוד הרבה ניסים שנעשו שם?
אלא, מובא בשם הרב צבי פדידא
שליט"א שכל המכות שהיו במצרים אכן היו ניסים גדולים ועצומים, אבל הם היו רק
מעשה ידיו של בורא עולם ללא התערבותם של עם ישראל. ואת זה יִתְר֨וֹ יכול היה להבין בשכלו שהרי ה' הוא כל
יכול והעולם נתון תחת שליטתו המלאה.
אולם, במלחמת עמלק וקריעת ים סוף היתה גם מסירות
נפש מצד עם ישראל. שכן, כשהיו לפני ים סוף לא נקרע הים עד שקפץ נחשון בן עמינדב,
ובמלחמת עמלק יצאו בני ישראל ונלחמו פנים מול פנים בעמלקים. ועל כן, כשראה יִתְר֨וֹ את מסירות נפשם של עם ישראל
אמר: אם כך, כדאי לי להתגייר ולהיות שייך לעם הזה."
{
ולחלק השני של השאלה: איך זה שכל הפרשה נקראה על שמו של עובד אלילים?
מסביר
לנו הרבי מלוביץ': "עובדי עבודה זרה לא היו טיפשים, אלא היו מלומדים
שהקדישו את חייהם לתהייה אחר הרבדים היותר גבוהים של הקיום. לכן, כאשר יִתְר֨וֹ כהן מדיין זנח את העבודה הזרה
ובא למדבר, זו היתה החלטה מודעת. וכאשר הוא הצהיר "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹקִים: [9]", היתה זו
אמירה משמעותית כי ה' הוא אמת וכל האלילים שקר.
ובכך יִתְר֨וֹ
(מלשון יתרון) הוציא את האור האלוקי שהיה גנוז בעמקי ה'קליפות' של העבודה הזרה
והעביר אותו אל תחום הקדושה."
רבי
אהרון שלומוף
מוסיף: "יִתְר֨וֹ היה זה שפרץ דרך לחזרה בתשובה בהכירו
שאלוקינו גדול מכל האלוהים. לפיכך זכה יתרו ופרשה זו נקראה על שמו. "
יִתְר֨וֹ הראה
לנו הלכה למעשה את מה שאח"כ אמר הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות
צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו.
[10]"
{
ושואל רבי יהודה הלוי: "מדוע אמר ה', "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הלא ה' הוא בורא העולם! וזה בסיס האמונה. אם כן, היה צריך לציין את הנקודה הזו, ולא את יציאת מצרים[12]?"
והרבי
מלובביץ' מוסיף: "הרי בריאת ארץ ושמים היא פלא גדול יותר מנס יציאת מצרים? ענין
הנס הוא שינוי מיש ליש, ובריאת שמים וארץ הוא יש מאין."
והתשובה פשוט מקסימה בעייני, מסביר חגי צדוק:
"אֶל הידיעה שה' ברא את העולם, אפשר להגיע מתוך
בחינת המציאות בשכלנו, אך את יציאת מצרים ראה עם ישראל בעיניו, חש על בשרו, היה
נוכח במאורעות. אם כן: אני הוא אלוקיך, אותו אחד שראית שליטתו על העולם, המשנה
חוקי טבע בקריעת ים סוף ובמצרים, אנכי ה' אלוקיך! "
ובמילים אחרות הקב"ה כאילו אומר לנו:
זה שבראתי את העולם זה ברור, אבל חשוב לי שתדעו
תמיד שלא בראתי ועזבתי. עובדה, הוצאתי אתכם מארץ מצרים כי אני כאן אתכם כל
הזמן. וחשוב שתבינו שהייתי, אני נמצא, ואהיה תמיד.
ותמיד כשתקראו את הדיבר הראשון, שאני ה' שהוצאתי
אתכם מבית עבדים, תזכרו שגם אם נדמה לכם שאני איננו, זה ממש לא נכון.
לא עזבתי ולעולם לא אעזוב!
{
כמו
כל המצוות שלנו, גם את עשרת הדיברות להורות טובה חילקתי ל'עשה' ו'לא
תעשה'.
למרות
שעשרת הדיברות שנתן לנו הקב"ה , שבע מהן מתחילות במילה לא, במקרה הזה בחרתי
להיות פוליטיקלי קורקט ולא להפלות. חמש 'עשה' וחמש 'לא תעשה', ואלו הן:
ע
ש ה
תעודדו,
תעודדו, תעודדו
תקבעו
קווים אדומים
תכבדו
את בן/בת הזוג והילדים
תאפשרו
כישלונות, טעויות, ו"רוע"
תעבדו
על עצמכם
ל א
ת ע ש ה
לא תהיו ביקורתיים
לא תעשו ענין מכל דבר
לא תזלזלו ברצונותיהם ובתחומי העניין של
הילדים
לא תשוו ותייצרו תחרות
לא תשכחו שאתם המבוגרים בבית
ונרחיב
אחד אחד:
{ תעודדו,
תעודדו, תעודדו
אין
לכם מושג כמה עידוד חשוב. עידוד הוא אחד הכלים הכי עוצמתיים לבניית תחושת ערך עצמי
וביטחון עצמי של ילדים. (גם של מבוגרים!).
בהשראת
טו' בשבט, עידוד לילד, זה כמו מים ודשן ושמש לצמח. רק כשיש לו מספיק הוא יכול
לגדול ולשגשג. העידוד הוא המזון הרוחני, הוא המים והדשן לצמיחה, גדילה והתפתחות בריאה
של הילד.
עידוד
על-פי התיאוריה האדלריאנית משמעותו, העצמה = ENCOURAGEMENT.
נקודת
המוצא של התיאוריה האדלריאנית היא חשיבותה של תחושת השייכות כמו אוויר לנשימה.
מטרתו
של העידוד הוא הגברת תחושת הערך והביטחון העצמי של הילד.
בספרה
"לגעת בחיים" כותבת תלמה בר-אב: "עידוד הוא כל מה שמעלה את
ערך האדם בעייני עצמו."
אבל
איך נדע מה מעלה את ערכו של האדם שמולנו?
עם
כל כמה שהעידוד הוא כלי אמצעי, זמין, יעיל ואפקטיבי להגברת תחושת השייכות, העידוד אינו
קל, הוא אומנות עדינה היכולה להילמד. בכולנו ישנה היכולת לעודד, צריך להתאמן על-ידי
התחברות לראיית העולם הסובייקטיבית של האחר. כדי שמה שנאמר לו אכן יעלה את ערכו - בעינייו,
לא בעינינו, יש צורך להיכנס לנעליו של האחר כדי לדעת מה יעזור לו.
הכלל
הכי חשוב בעידוד הוא שהוא יהיה אמיתי וכנה. לילדים יש אנטנות מאוד רגישות, הם חשים
בכל זיוף, ועידוד מזוייף יקלקל הרבה יותר משיועיל.
איך
הופכים עידוד לאמיתי וכנה?
נותנים
לו תוקף, על-ידי זה שאומרים לָמָה.
לא
סתם "איזה יופי של ציור", אלא "איזה יופי של ציור, הצבעים שלו
עושים לי שמח בלב".
לא
סתם "איזה ילדה טובה את" אלא "איזה ילדה טובה את, ממש עזרת לי
כש......."
ועכשיו
הוא תמיד זמן טוב להתחיל לעודד...
{ תקבעו קווים
אדומים
לפעמים
מרוב שאנחנו עסוקים במה 'לא' וב'אסור', נוצר פיחות נוראי ב'לא' שלנו והוא הופך חסר
ערך.
איך
אנחנו יודעים שה'לא' שלנו חסר ערך?
כשצריך
להגיד יותר מפעם אחת. כשצריך לחזור עליו שוב ושוב כדי שישמעו.
הפתרון:
להחליט מה באמת חשוב, איפה הקווים האדומים, ושם לעמוד על שלכם: לומר לא אמיתי תקיף
ובלתי ניתן לשבירה.
הילדים
יזהו שכאן אין על מה להתווכח.
לדוגמא:
קשה למצוא ילד שכשאומרים לו לא להכניס אצבע לשקע של החשמל הוא מתווכח רוקע עם הרגל
על הרצפה או מתחיל להתיילל.
למה?
כי
כשאתם אומרים לו 'לא', אתם מתכוונים לזה.
לקבוע
ביחד לא יותר מחמישה 'לא', ועליהם לעמוד:
מה
באמת חשוב לכם איפה באמת עוברים הקווים האדומים שלהם , אלה שאתם בשום פנים ואופן
לא יכולים לעבור.
כל
השאר, למצוא דרכים אחרות לתקן את מערכת היחסים. ניסיון להשליט סמכות בדרך כוחנית לא
רק שלא תועיל, היא תזיק.
{ תכבדו את
בן/בת הזוג והילדים
כולנו
מכירים את האמרה: בשביל כבוד צריך לעבוד, וכולנו רוצים שיכבדו אותנו. גם בן/בת
הזוג, וגם הילדים.
ואנחנו
בדור אחר. היראה שיש לנו להורינו, ושהיתה להורים שלנו מההורים שלהם, איננה עוד.
אין
יראה מהורים, אין יראה ממורים, אין יראה מהחוק, אין בושה מכלום.
אנחנו
בדור ה'סלפי'=selfie: הדור הכי סלפישselfish=.
ואנחנו
צריכים להוביל על-ידי דוגמא אישית. אם נראה יחס של כבוד לבן/בת הזוג, יש סיכוי
הרבה יותר טוב שהם יספגו ויעתיקו אפילו בלי להרגיש.
ואם
נכבד אותם, נדפוק על הדלת לפני שנכנסים, נגיד תודה ובבקשה, נדבר בטון מכבד, וכיוב'
, נעלה ונכפיל ואפילו נשלש את הסיכויים שהם יחזירו לנו באותה מטבע.
ואם
הם לא – אל תכעסו. אל תצעקו. אל תעלבו.
אפשר
לומר שזה לא נעים – אבל לא לשמור טינה, ולא להסתובב עם פנקסים רגשיים.
פשוט
המשיכו להוות דוגמא. טובה.
תכבדו
עוד יותר. תאהבו!
{ תאפשרו כישלונות, טעויות, ו"רוע"
אני
תיכף אסביר למה אני מתכוונת ב"רוע". אבל לפני כן בואו נדבר על כישלונות
וטעויות.
הם
נחוצים לתהליך הלמידה.
תינוק
לא לומד ללכת אלא אם כן הוא עומד מנסה נופל וקם, שוב ושוב ושוב. עשרות ואולי מאות
פעמים.
בשביל
מה?
בטבע
כשחיה ממליטה, היא מלקקת את הגור שלה, ומעודדת אותו לעמוד, והוא לא נופל יותר. הוא
פשוט הולך. למה זה לא עובד ככה עם תינוק אנושי?
כי
מעבר לזה שהקב"ה ברא אותנו כך שאצלנו תינוק צריך לחזק את השרירים של הרגליים
שלו, ורק אם יפול ויקום, השרירים יתחזקו. יש כאן מסר רוחני ונפשי.
הרבנית
ימימה מזרחי
כותבת: "שמת
לב שבלוח ההמראות והנחיתות בשדה התעופה שום דבר אינו סופי? זה באמת ככה! בשמים
כלום לא סופי. לכן אל תרפי מהתפילה. [13]"
אנחנו
צריכים להבין שאסור להתייאש כשדברים לא מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. להמשיך לעבוד,
לנסות שוב. ואת המסר הזה חשוב להעביר לילדים שלנו.
אנשים
מצליחים הם אנשים שמתעקשים להגיע ולהשיג, ולא נבהלים ממהמורות שבדרך.
אז
אם הילד לא הצליח במבחן, זה לא כישלון, זו הזדמנות ללמידה מה התפקשש, ואיך נוכל
לשפר לפעם הבאה.
אוליבר
הנדל הולמס אמר: "הדבר המשמעותי בעולמנו הוא לא היכן אנו כרגע, אלא לאיזה
כיוון אנו מתקדמים."
צריך
לתת משקל לתהליך ולא רק לתוצאה.
אבל
כדי שאפשר יהיה להתקדם אסור להתייאש מחוסר הצלחות, מכישלונות, מטעויות, אלא
להתייחס אליהם כאל מעבדה לימודית.
הנרי
דיוויד ת'ורו אמר: "לכל פגיעה מדויקת במטרה קדמו מאתיים ניסיונות כושלים."
ו"רוע"?
זה
הילד הטוב הזה שחי אצלכם בבית, ואסור לו לטעות, ואסור לו להיכשל, ואסור לו לא
להצליח, ואסור לו כל מה שמותר לילד אחר שמתחצף ומקבל את כל מה שהוא רוצה כי הוא לא
כזה טוב.
אז כשהילד הזה עושה טעות. כי הוא יעשה. הוא לא מכונה. בני אדם תמיד שוגים. אז כשהוא יעשה טעות, תאפשרו לו. וכשהוא יתחצף, אל תהיו קשים אליו. תרשו לו.
אז כשהילד הזה עושה טעות. כי הוא יעשה. הוא לא מכונה. בני אדם תמיד שוגים. אז כשהוא יעשה טעות, תאפשרו לו. וכשהוא יתחצף, אל תהיו קשים אליו. תרשו לו.
זה
כלא צר ולוחץ ומשא כבד מנשוא התפקיד החונק הזה של הילד הטוב של הבית. תרחיבו לו את
האופציות. תרשו לו להיות גם קצת "רע".
{ תעבדו על
עצמכם
זה
שאנחנו הורים, וזה שאנחנו מבוגרים בשנים, לא אומר שהפסקנו לגדול.
"כמו
העץ גם האדם צומח[14]"
– ואנחנו באמת צריכים להמשיך את הצמיחה שלנו בכל התחומים.
להמשיך
ללמוד, להמשיך להיות סקרנים, להמשיך לתקן את המידות, להבין שאנחנו לא גמורים.
אם
לא מתקדמים זזים לאחור. הזמן ממשיך להתקדם, ומי שלא עושה בתוך הזמן, נשאר מאחור.
אל
תשכחו שאתם לא מושלמים, ושיש לכם על מה לעבוד, ואם יש לכם קושי עם אחד הילדים
שלכם, תתחילו איתכם.
כמו
ששר מייקל ג'קסון באחד השירים הכי אהובים עלי:
"I’m
starting with the man in the mirror
I’m
asking him to change his ways
And
no message could have been any clearer
If
you wanna make the world a better place
{ לא תהיו ביקורתיים
אין דבר הרסני יותר וארסי יותר מביקורת.
תשכחו ממה שסיפרו לכם. ביקורת לא בונה כלום.
למה?
כי היא תמיד מדגישה את אי היכולת ומתמקדת במה שאין, במה שחסר,
וגורמת הרגשה רעה מאוד.
אז איך נְלַמֶד? איך נסביר לילדים מה כדאי ומה לא? מה נכון ומה
לא?
צודקים.
אי אפשר בלי ביקורת. אבל כדי למזער את הנזקים שלה צריך להסתכל
על הסך-הכל, על הכמות של הביקורת שמשמיעים על בסיס יומי.
הזמן שיוצא לנו לבלות עם הילדים שלנו ביום יום הוא מאוד מוגבל,
כמה שעות בבוקר וכמה שעות בערב. ובזמן הזה אנחנו צריכים להספיק לדחוס המון עשייה,
של המון דברים.
אין ספק שאנחנו לחוצים, ומלחיצים, ובמצב של 'לתקתק'.
אז צריך להיות מאוד מודעים לעצמנו, ולשים לב לאופן שבו אנחנו
מתנהלים.
אם רוב הזמן אתם מוצאים את עצמכם מעבירים ביקורת – תתחילו לעבוד
על עצמכם J
אי אפשר שלא להעביר ביקורת בכלל, אבל אפשר להיות ערים להרס
ולארס שלה, ללמוד לחשוב לפני שמדברים, ובעיקר להגדיל את העידוד, ואת שאר צורות
התקשורת החיוביות, ובכך לשנות לטובה את היחס שבין החיובי לשלילי שבמערכת היחסים עם
הילדים.
{ לא תעשו ענין
מכל דבר
כמו
שבחרנו קווים אדומים ועשינו סייג ל'לא', גם כאן צריך לשים ברקסים. וברקסים באיכות טובה.
אי
אפשר שה-כ-ל חשוב.
אי
אפשר לצפות מהילדים שיעשו הכל על הצד הטוב ביותר.
רגע.
אויר.
יש
עיקר ויש טפל.
אם
הכל חשוב , והילד כמובן לא מצליח ליצר את התוצאות הרצויות לכם, הוא ירגיש שהוא לא
בסדר.
הוא
ירגיש שהוא לא חשוב.
כי
לכם יותר חשובה תוצאה, לא הוא.
זה
יכול להיות מסוכן, כי אם התוצאה היא החשובה, אז לא חשוב איך משיגים אותה, העיקר
שמשיגים אותה.
ואני
בטוחה שאין הורה בעולם שרוצה לגדל ילדים עבריינים.
חשוב
להעביר לילד את המסר שהוא אהוב בכל תנאי, גם, ובעיקר כש... הוא לא בדיוק מה שאתם
רוצים שהוא יהיה, או מספק את הסחורה שלה אתם מצפים.
{ לא תזלזלו
ברצונותיהם ובתחומי העניין של הילדים
נכון
שיש לכם חלומות, ונכון שאתם מגדלים את הילדים האלה ומאוד רוצים שהם ילכו בדרככם.
אבל
הילדים שלנו הם לא mini-me, ויש להם רצונות משלהם, העדפות משלהם ותחומי
עניין שלא בהכרח זהים לאלה שלכם.
לא
כל בן של טייס רוצה להיות טייס, ולא כל בן של רופא רוצה להיות רופא.
לא
כל בת של מורה לבלט רוצה להיות רקדנית, ולא כל בת של עורכת דין רוצה גם להיות כזו
כשתגדל.
יש
להם את ההעדפות המוזיקליות שלהם.
יש
להם את הטעם שלהם בבגדים.
הם
מעדיפים לקרוא סופרים אחרים, והם לא בהכרח אוהבים את אותו אוכל שאתם אוהבים.
במקום
לנסות לכפוף אותם ולכייר אותם לשבלונה המוכנה מראש שלכם, נסו להתעניין במה שהם
אוהבים, רוצים, מעדיפים.
העדיפו
אותם ואת מערכת היחסים שלכם איתם על פני החלומות או השאיפות הפרטיות שלכם.
{ לא תשוו
ותייצרו תחרות
אלפרד
אדלר אמר:
"ככל שהמשפחה פחות תחרותית, כך יגדל הדמיון באישיותם של הילדים."
וכמובן
שאותו עיקרון עובד גם להיפך.
אם
הורים רוצים לגדל ילדים שירצו לאמץ את תפיסת העולם, הערכים והמוסר של ההורים –
חשוב לא להשוות בין הילדים ולא לעודד ביניהם תחרות על אהבתם של ההורים.
משפטים
כמו: "למה אתה לא יותר כמו אחיך?" או "למה את לא עדינה כמו
אחותך?"
הם
רעל של ממש לנפש הרכה של הילדים.
במום
ליצר יחד וביחד, הם מפרידים, מנתקים ומרחיקים.
כל
ילד רוצה להיות מיוחד וייחודי.
אם
ההורים ישימו דגש על מה שהילד הוא לא, רוב הסיכויים שהוא יגדל להיות בדיוק מה שהם
לא רוצים.
צריך
לתת לילד להביע את עצמו ואת הייחודיות שלו, ולתת מקום לכל ילד להיות הכל: טוב, רע,
נחמד, מגעיל, עוזר, לא עוזר, מתרגז, שר.... צריך שבבית לכולם יהיה מותר להיות הכל.
לא
לקבע ילד באיזו פינה של "הילד הטוב" או "הילד החכם" או
"הילד הבעייתי" או "הילד המוכשר".
צריך
לאפשר לילדים להיות על קרוסלה, ולא על נדנדה שרק אם מישהו למעלה השני למטה, רק אם
מישהו זז מהמקום שלו, יש מקום למישהו אחר לתפוס אותו.
על
הקרוסלה כולם בגובה העיניים, וכל אחד יכול להיות במקום של האחר, וכולם צוחקים ומאושרים.
אבל הכי חשוב – כולם ביחד. כאיש אחד בלב
אחד.
{ לא תשכחו שאתם
המבוגרים בבית
בכל
הורה גר ילד קטן. פגוע.
וזה
ממש בסדר להתחבר לילד הזה ולטפל במשקעים מהעבר.
אבל
זה לא בסדר לעשות את זה על חשבון הילדים שלכם.
במערכות
היחסים הכי קרובות שלנו, כשהחיכוך הוא הכי גדול, שם גם הכי כואב לנו.
והילדים
שלנו – הם הדבר הכי קרוב לנו בעולם.
והילדים
שלנו מכירים אותנו לפעמים הרבה יותר טוב ממה שאנחנו מכירים את עצמנו,
והם
יודעים בדיוק איפה הנקודות הרגישות שלנו, ועל איזה כפתורים ללחוץ כדי לקבל את מה
שהם רוצים.
הילדים
שלנו הם האתגר האישי הכי גדול שלנו.
כי
אם נשכיל לנצל את ההזדמנות נראה שהם מספקים לנו את המקפצה הכי גדולה לשינוי עצמי.
לריפוי עצמי.
שימו
לב.
אם
אתם מתכעסים – סימן שיש כאן הזדמנות
לצמיחה.
אם
אתם מתרגזים – סימן שיש כאן הזדמנות לעבודה.
אם
אתם נפגעים – סימן שיש כאן הזדמנות ללמידה.
אל
תשכחו שאתם לא בני אותו גיל -- עצרו לפני
שאתם מגיבים מתוך כעס, עצבנות או פגיעות!
הם
הילדים שלכם.
אל
תחזירו להם באותו מטבע.
למדו
אותם דרך דוגמא אישית , והודו להם על כל השיעורים שהם מספקים לכם, ועל האפשרות
לגדול.
{
אם אתם רוצים להיות חברים של הילדים שלכם, זו הדרך שבה הורים יכולים להיות החברים הכי טובים של הילדים שלהם:
אלה
שהילדים שלהם יפנו אליהם בכל דבר וענין.
אלה
שהילדים שלהם ירגישו איתם מאוד נוח.
ההורים
האלה שאם לילדם שלהם יש להם בעיה הם יהיו הכתובת הראשונה שאליה הם ירצו לפנות.
כזו
חברות בין הורים לילדים היא נכונה. כזו חברות היא חברות בריאה ומעצימה.
כאלה
יחסים בונים במשך חיים שלמים.
לאט
לאט. מתוך הבנה, ומודעות, ובעיקר אומץ להשתנות.
ואף
פעם לא מאוחר מידי לתקן.
{
קחו
את הילדים בשבת הקרובה*
ביחד אתכם לבית הכנסת,
לשמוע את פרשת יִתְר֨וֹ ולשמוע את עשרת הדיברות – לעמוד שוב, כולם ביחד, כאחד,
כאיש אחד בלב אחד בהר סיני ולקבל באהבה את התורה.
לשמוע את פרשת יִתְר֨וֹ ולשמוע את עשרת הדיברות – לעמוד שוב, כולם ביחד, כאחד,
כאיש אחד בלב אחד בהר סיני ולקבל באהבה את התורה.
* כב' שבט ה'תשע"ז | 18.2.2017
{
לעילוי
נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר ב'נ כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{
מקורות:
Ansbacher HL, Ansbacher RR. The individual psychology of Alfred Adler. New York: Basic Books; 1956.
ר'
אהרון, ש. במה זכו אלה שתקרא פרשה על שמם? (2.2.2010). אוחזר מתוך http://www.moreshet.co.il/web/alonparash/print.asp?id=26858&kod=&modul=11&codeClient=631
בר-אב. ת. (1992). לגעת בחיים.
עמ' 148. ישראל: הוצאת המכון ע"ש אלפרד אדלר.
הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב
אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו
של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט - שמות. עמ' רמב-רפח. ירושלים: לשם ספרי איכות.
הרב חזיזה. ר. (עורך). (חודש שבט תשע"ז). רעיון
מפרשת השבוע – פרשת וארא בתוך לפחות 5 דקות תורה ביום, חוברת ללימוד
יומי, עמ' מד'. עיה"ק צפת: מוצרי איכות לנשמה.
סנדקר, י. פ. (2011). אמנות
ההקשבה לפעימות הלב. עמ'
70. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.
הרב מילר, ח. (עורך). (2007). שם הפרשה. בתוך ספר שמות, עמ' 127, עפ"י שיחה של הרבי
מלובביץ' שבת פרשת יתרו תשל"ז. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קה"ת.
הרבי שניאורסון. מ. מ. אור לה' סיון, ערב חג השבועות ה'תשמ"ט. שיחה
של הרבי מלובביץ' מתוך מאמרים מלוקטים חלק ג'. אוחזר מתוך http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/mlukat/3/46
צדוק. ח. (29.6.15 יב' תמוז ה'תשע"ה). מה אומר לנו הדיבר הראשון? אוחזר
מתוך http://www.hidabroot.org/article/136063
רש"י לספר במדבר באתר דעת אנציקלופידיה
יהודית. אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=4&perek=10&mefaresh=rashi
[2] רש"י לשמות יט' ב': "וַיִּסְע֣וּ מֵֽרְפִידִ֗ים
וַיָּבֹ֨אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַיַּֽחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם
יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר:" ויחן שם
ישראל: כאיש אחד
בלב אחד.
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה