יום שלישי, 27 בדצמבר 2016

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: מסיבת חנוכה | הנרות הללו , הילדים הללו | כו' כסלו ה'תשע"ז

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים לחנוכה
הנרות הללו , הילדים הללו

מה הקשר בין חנוכה להורות?
היו הנשים של המכב"ים בסיפור חנוכה?
ומה יכולים הורים ללמוד מהנר?

בשנת 2010 נערכה תחרות שירי חנוכה בחסות אתר "כיפה". תיכון אדר[1] זכו במקום הראשון עם השיר "רק לאהוב[2]" הידוע יותר כ"הילדים הללו". הם ארגו תוכן חדש למילות הפיוט "הנרות הללו" שאותו אנחנו שרים מיד אחרי שברכנו "להדליק נר חנוכה". הנה הם אחד לצד השני:

הנרות הללו
מסכת סופרים | לחן: עממי

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין
עַל הַנִּסִּים
וְעַל הַנִּפְלָאוֹת
וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת
וְעַל הַמִּלְחָמוֹת
שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ
בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
עַל יְדֵי כּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים
וְכָל (מִצְוַת) שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ
קֹדֶשׁ הֵם
וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם
אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד
כְּדֵי לְהוֹדוֹת
וּלְהַלֵּל
לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל
עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ
רק לאהוב ׀ תיכון אדר
מילים ולחן: הדס וחנן בן ארי

הנרות הללו אנו מדליקים
כמו הילדים המתוקים שאנו מולידים,
אפשר לשים בהם את השמן ולהיטיב הפתילות
אבל משם זה רק תפילות.

הילדים הללו אנו מגדלים
וזה קצת קשה לראות אותם מהצד לפעמים,
צריך לשמור מפני הרוח ולשמור על עירנות
אבל משם זה סבלנות...
ואין לנו רשות להשתמש בהם (להתאכזב מהם)
רק לאהוב בלבד
ולהתפלל לנס, כמו בימים ההם- בזמן הזה (בסבך הזה).

אז מנסים בתוך הבית להוסיף עוד אור
אבל בחוץ החושך נהיה שחור משחור
וסימני השאלה צפים ועולים, ומבלבלים.

ובחיוך שלהם מתגלות כל התשובות
שלמעלה מן הזמן הן כבר היו כתובות.
יש כד קטן חתום בחותם של כהן גדול,
הוא לא ייתן להם ליפול-
יצא ממנו אור גדול.

ריבונו של עולם, בורא מאורות ואדם. עזור לנו להבין עד כמה גדולים ומאירים הנרות שנתת לנו. ותן בנו הכח לאהוב אותם ללא תנאי, ולהיטיב עימם ואותם- שיוכלו לעמוד איתן מול רוחות עזות הנושבות בחוץ. שידעו הם עצמם, שכל אחד ואחד מהם יכול להאיר עולם[3].


כמו בנרות, גם בילדים שלנו אין לנו זכות להשתמש, לחיות דרכם, לממש את החלומות שלא הגשמנו, להשיג השגים שלא הצלחנו, לכבוש מטרות שפיספסנו. אין לנו רשות. כל מה שמותר לנו, זה רק להביט בהם ולאהוב אותם עד אין קץ.
וזה כל-כך לא פשוט, במיוחד בדור הזה שלנו.

{

משמעות השם חנוכה הוא חנו כֹּה. חנו פֹּה.
ב-כה' בכסלו חנו המכבים. עצרו. סיימו את המרד. ניצחו את היוונים והגיעו חזרה לבית המקדש, לנקות אותו, לטהר אותו, ולמצוא פך[4] שמן אחד קטן, עדיין חתום, עדיין טהור, ויש בו מספיק שמן כדי שתידלוק המנורה יום אחד. ונעשה נס, והשמן הספיק לשמונה ימים. והפך הקטן, האור הקטן, גדל וגדל והתפשט שמונה ימים, והיה לאור גדול עד היום, כ-2180 שנים אחר-כך.

אבל יש לחנוכה עוד מובן. חנוכה - אותיות שורש: ח.נ.כ. לחנך, לחנוך.
לחנך, במובן שלeducate, discipline  ; לחנוך במובן של inaugurate.
כלומר יש כאן שני אופנים: האחד, לחנוך, כשמשהו נמצא בהתחלה שלו. חנוכת בית, חניכה לתפקיד חדש וכיוב'.
והאופן השני, לחנך, שהיא העבודה של היום-יום. ההתמדה היומיומית שבה חוזרים שוב ושוב על אותו רעיון, או על אותו מסר, עד שהוא הופך להיות מושרש, רגיל, טבעי.

וזוהי העבודה של ההורים. לחנוך ולחנך.
כתוב: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.[5]"
נדרשת מסירות נפש של ממש מצד ההורים לגדל , לעצב, להדריך.
אבא הוא זה שישמיע את שיעורי החיים, ויטיף מוסר. ואמא היא זו שמנחילה את התורה, את סדרי היום-יום.

חינוך הוא משהו שחייב להיעשות בצורה עקבית. עיקשת. כל יום. כל הזמן וללא הפסקה.  ללא לאות.
כתב בגאוניותו יאן-פיליפ סנדקר: "גדול כוחו של יום אחד של הזנחה מאלף ימים של סדר....[6]"
כולנו יודעים כמה קשה לחזור לדיאטה אחרי שלוש הסעודות של שבת, החלה המתוקה והעוגה...
כולנו יודעים כמה קשה לחזור לשגרת הפעילות הגופנית אחרי חופשה,
כולנו יודעים כמה קשה לשמור על הקירבה כשדחינו ודחינו את השיחה שהיינו צריכים לעשות מזמן.
יום אחד של הרפיית החבל – יכול להרוס שנים של עבודה.
דחייה גוררת דחייה, ויתור גורר ויתור, ובלי שהרגשנו כל מה שעמלנו עליו איננו.

נדרשת מסירות נפש של ממש מצד ההורים לגדל , לעצב, להדריך.

{

וכמו שזוג הורים, גם אבא וגם אמא, מגדל, מעצב, מדריך ומחנך. כמו היום, כך גם בימים ההם.
זה אולי יפתיע אתכם, אבל מאוד יכול להיות שבכלל לא היה לנו חנוכה לולא הנשים.

על יציאת מצריים אומרים ש"בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים[7]."
אמר רב יהושע בן לוי: "נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס[8]."
הרשב"ם[9] פירש "שעיקר הנס היה על ידי הנשים: פסח בזכות נשים צדקניות נגאלו. בפורים בזכות אסתר, ובחנוכה על ידי יהודית[10]."

ואיך זה שלא שמענו על זה עד היום? כל מה ששרים עליו הוא גבורת המכבים, ויהודה המכבי, והחשמונאים, וניצחון המעטים על הרבים. לא שרים על נשים.
מה בדיוק קרה שם?

ב
משך שלוש שנים ושמונה חודשים שיתפו היהודים פעולה עם השלטון היווני של אותה תקופה: כל נערה שהגיעה לפרקה והתארסה, הובאה קודם כל להגמון שיבעל אותה[11]. עד שהגיעה זמנה של ביתו של יוחנן הכהן הגדול להנשא. אחיה התחילו להוליך אותה לביתו של ההגמון. היא התמרדה. היא סירבה. היא נעצרה וקרעה את בגדיה מעליה, ונשארה לעמוד עירומה כביום הוולדה באמצע הרחוב. יהודה, אחיה הגדול, זעם עליה: איך את מעיזה לעמוד ערומה באמצע הרחוב ולבייש אותנו בצורה שכזו?
מקור התמונה: גוגל Jules Zeigler
והיא השיבה לו: אתה אומר שאני מבזה אותכם כשאני עומדת עירומה ככה באמצע הרחוב, אבל זה בסדר מצידכם למסור אותי בידיו של גוי ערל שיאנוס אותי?
יהודה ואחיו הודו התפכחו והודו בטעותם. וזממו תוכנית.
הם הלבישו את אחותם בלבוש מלכות, והצעיד ואותה בתהלוכה עליזה אל בית ההגמון. ההגמון חשב שבאו לעשות לו כבוד, והתרשם שצאציו של אהרון הכהן הגדול מוכנים לרצות אותו עד כדי כך. הוא פתח להם את דלתות ארמונו, ובמשך שלושה ימים נערך משתה. וכשההגמון היה שתוי מספיק, כרתו את ראשו.
כששמע מלך היוונים שכך עשו להגמון שלו, הביא את צבאו לירושלים.
אלמנה אחת בשם יהודית הידפקה על דלתו של מלך יוון, ואמרה לו שהיא חוזת עתידות וראתה שהוא עתיד לנצח את היהודים ולכן היא מעוניינת כבר מעכשיו לעבור לצד שלו ולשתף איתו פעולה. גם כאן, אחרי שהשקתה אותו יין, והאכילה אותו גבינות, כרתה את ראשו.
כשמצאו היוונים את מלכם ללא ראש, נבהלו והתחילו לברוח.
או אז דלקו אחריהם המכבים והביסו אותם.

בקהילות יהודיות רבות בארצות ערב היה נהוג לציין את ראש חודש טבת שחל בחנוכה כחג הבנות "עיד אל בנאת", שבעוד הגברים שמחים על גבורת החשמונאים שמחות הנשים על גבורתן של בת הכהן הגדול ושל יהודית[12].

ס
יפור גבורה נשי נוסף, הוא הסיפור על האם ושבעת בניה.
הבנים הוכרחו לאכול בשר חזיר ואם לא יעשו זאת יוצאו להורג בעינויים. הבנים סירבו והומתו אחד אחרי השני כשאימם מעודדת אותם תוך כדי אמונה בתחיית המתים באחרית הימים[13].
כשהגיעו פקידי הקיסר לבן השביעי, ילד קטן, ניסו לפתות אותו בערמה. הם הטילו טבעת לארץ  וביקשו מהילד להרימה. כך, חשבו, ייראה לכל שהילד נענה להם. אך הילד עמד במבחן: הוא לא עשה כמצוות המלך.
"עד שהייתה מחבקתו ומנשקתו הרגוהו עליה[14]." וכך אמרה לבנה השביעי: "בני, לך אצל אברהם אבינו ואמור לו: כך אמרה אימי: אל תזוח דעתך עליך! אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות, אתה – נסיון, ואני – מעשה[15]."
וכך הסתיימה הטרגדיה: "אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה. יצאה בת קול מן השמים, ואמרה: "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה[16]"!


{

וזו הסיבה שדווקא נשים הן אלה שזכו לשבת חצי שעה מול נרות החנוכה בכל יום.
הרבנית ימימה מזרחי כותבת: "בעל ה"חוות יאיר" מבטיח שאישה שיושבת לפחות יום אחד חצי שעה מול הנרות, יושבת וחולמת, לא סופגניות לא ילדים, כלום, יושבת אני וחולמת מול הנרות – תזכה ליישוב דעת כל השנה.[17]" ומוסיפה: "אומר ה"שפת אמת". מעל לחנוכייה יש שער פתוח. בכל פעם שאת עוברת, תשחילי בקשה: "ה', הבעל. ה', הקֵּשב. ה', הריכוז". בקשי משהו בכל פעם שאת עוברת מפני שיש שׂרפים (מלאכים) מעל הלהבה. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, ממעל ל"ו (36) הנרות שאת מדליקה בחנוכייה.[18]"

{

ומה יש בו בנר שהוא מיוחד כל-כך? למה דווקא נר?
כי נר אחד קטן יכול להאיר אולם ענק חשוך.
כי לא צריך יותר מנר אחד לגרש את כל החושך.
כי נר יכול להדליק נר אחר מבלי שהוא מתמעט. כשנר מדליק נר אחר לא נחסר ממנו דבר.
הוא יכול להדליק אלפי נרות ועדיין ימישך להאיר בדיוק כפי שהאיר לפני שהדליק את כל הנרות האחרים.
והנר נושא בחובו מסר לנו, להורים:
כמו הנר, גם בנו, כשהלהבה דולקת בנו, אנחנו יכולים להדליק אחרים מבלי שהדבר יגרע מאיתנו דבר.
אנחנו יכולים להאיר עולם חשוך שלם.

עפ"י האדמו"ר הזקן, כשהחנוכיות דולקות על אדן החלון, הופכת הזכוכית למעין מראָה: מראָה של הבית. רואים את פנים הבית ולא את מה שמחוץ לחלון, מחוץ לבית.
וברמה הנפשית - המיקוד הופך להיות פנים הבית, ולא החוץ.
והורים? כשהורים מאירים, תוך הבית הופך להיות משמעותי יותר, ואטרקטיבי יותר מהחוץ.

אנחנו יכולים להיות מגדלור בחשכה שאליו הילדים שלנו יכולים תמיד לפנות, להיות החוף הבטוח שלהם. נקודת האור שתמיד תדלוק ותשמור עליהם מהסופות המתחוללות בחוץ.



{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'ה כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

{

מקורות:

אייזנשטיין, י. ד. מדרש לחנוכה. בתוך אוצר המדרשים עמ' 192, אוחזר מתוך http://www.daat.ac.il/daat/shabat/hanuka/midrash-2.htm

הרבנית מזרחי, י. (10.12.2015). לפרשת שלח לך כ"ח בכסלו ה'תשע"ו [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

סנדקר, י. פ. (2011). אמנות ההקשבה לפעימות הלב. עמ' 70. ישראל: הוצאת ידיעות ספרים.




[1]  תיכון דתי חדש בפתח תקוה
[2]  מילים ולחן: הדס וחנן בן-ארי, יוצר בזכות עצמו ובזמנו מורה בבי"ס
[3]  מילים לתפילה: הרב דן וולשטיין, ראש בית המדרש בתיכון אדר
[4]  פך ולא פח: "וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר ה' מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ט' ג')
[5]  משלי א' ח' , ובסידור לפני ברכות השחר
[6]  מתוך הספר "אמנות ההקשבה לפעימות הלב"
[7]  סוטה יא' ב': וזהו שאמר רב עוירא: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו אבותינו ממצרים."
[8]  שבת, דף כ"ג
[9]  רשב"ם: רבי שמואל בן מאיר , נכדו של רש"י
[10]  רשב"ם בתוספות פסחים ק'ח ע'ב
[11]  עפ"י אוצר המדרשים
[12]  ויקיפדיה, ספר יהודית
[13]  ספר המקבים ב' ז' פ' א-ו
[14]  מסכת גיטין נ'ז ע'ב
[15]  איכה רבה א' נ'
[16]  תהילים קי'ג ט'
[17] בעל החוות יאיר
[18] "שפת אמת" לחנוכה, על ישעיהו ו, ב'. 


[© Smadar Prager, CGP]


Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.


To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה