יום שלישי, 6 בדצמבר 2016

יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: ירידה לצורך עליה | פרשת ויצא | ה' כסלו ה'תשע"ז

בס"ד
לרפואת רחמים בן אסתר
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת ויצא
ירידה לצורך עליה

למה צריך היה יעקב אבינו לצאת ולא סתם ללכת?
למה הוא היה צריך לבלות 20 שנה בבית לבן ולא יום אחד כמו אליעזר?
ומה הקשר בין חלום יעקב לעובדה שהמילה באר מוזכרת בפרשה 7 פעמים?

אחרי ברכת יצחק, מתארת לנו פרשת וַיֵּצֵא ב-148 פסוקים את 20 השנים הבאות בחייו של יעקב אבינו. בסוף פרשת תולדות היה יעקב אבינו בן 63. על-פי רש"י[1] עצר יעקב בבית מדרשם שֶׁל שם ועבר למשך 14 שנה לפני שהמשיך בדרכו כמצוות אביו ואמו לפדם, אדם נהריים, לחרן, בית דודו לבן, ולמצוא לו אשה שלא מבנות הכנעני. 
ב
דרכו לחָרָן ישן יעקב בשדה וחלם חלום. בחלום יעקב נראו מלאכים עולים ויורדים בסולם,  וה' ניצב עליו ומברך אותו שהארץ שהוא שוכב עליה תינתן לו, והוא, הא-ל, ישמור עליו תמיד. יעקב הולך לחרן, שם הוא גר אצל לבן. הוא מתאהב ברחל, בתו הצעירה של לבן, ומציע ללבן שייתן לו את רחל לאישה תמורת עבודה של שבע שנים אצל לבן. אבל לבן מרַמֶּה את יעקב, וכשמסתיימות שבע השנים הוא מְחַתֵּן את יעקב במִרְמָה עם לאה, הבת הבכורה. שבוע אחרי זה הוא אמנם מתחתן עם רחל, אבל צריך לתת ללבן עוד שבע שנות עבודה נוספות. רחל, לאה ושִפְחוֹתֵיהֶן, בלהה וזילפה, יולדות ליעקב אַַחַד־עָשָׂר בנים ובת אחת. 
יעקב מחליט שהגיע הזמן לחזור לביתו עם המשפחה המורחבת, אך מכיוון שלָבָן מְקַפֵּחַ את שְׂכָרוֹ, יעקב מצליח להרבות את צאנו באמצעות תחבולה, ועשרים שנה אחרי שהגיע לחרן, בורח יעקב מבית לבן ברכוש גדול. לבן רודף אחריו, אך לאחר חילופי דברים הם משלימים זה עם זה, וכורְתים ברית ידידוּת[2]. 

{

נשאלת השאלה לָמָּה בכלל היה צריך יעקב לעצור ארבע-עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר?

מסביר לנו הרב דב בערל וויין שלמרות מה שפופלרי כיום לחשוב, שלימוד תורני הוא לימוד יבש של עובדות ופירושים ופילפולים חסרי קשר שאינם מכינים את האדם לעולם האמיתי, דווקא לימוד התורה מכין את האדם בצורה הטובה ביותר לחיים שמחוץ לאהלה של תורה כך שיוכל להתחכך ברֶשע מבלי להפוך רָשע. וכך הוא כותב: "רוב האנשים, בייחוד אלה שמתבוננים מן החוץ פנימה, חושבים שחינוך תורני הוא עניין של לימוד חומר בלבד, של הכרת עובדות והבנת מושגים וטקסטים תלמודיים קשים וסבוכים. האמת היא שזה נכון אבל זה לא הכל. חינוך תורני אמיתי, שיעור בבית המדרש של שם ועבר, אמור להנחיל לאדם ערכים והשקפת עולם שבתוכה האירועים בחייו ישתלבו באופן הולם ומוסרי. אדם צריך ללמוד איך להתמודד נכון עם לבן, אבל גם להיזהר מאוד שלא להפוך בעצמו ללבן תוך כדי כך. הגנה עצמית ושמירה של האדם על האינטרסים שלו הם חלק ממערכת הערכים של התורה, אבל נעימות, רגישות, אמונה בצדק האלקי ובהבטחות ונכונות לגלות סובלנות ולהתחשב באנשים, אפילו באלה שאינם נעימים, גם הם חלק ממערכת הערכים של התורה. יעקב נכנס לבית המדרש של שם ועבר כדי להפנים את מערכת הערכים התורנית שתאפשר לו לשרוד את לבן בלי ליפול מבחינה רוחנית ולהפוך ללבן בצורת יעקב."

{

וזה מביא אותנו להבנה טובה יותר של שם הפרשה, לתוכנה של הפרשה, ולמסר וללימוד שמסתתר בו.

הפרשה פותחת במילים: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.[3]" יכולה היתה הפרשה פשוט לספר לנו וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע חָרָנָה. בשביל מה, מה הסיבה שהתורה בוחרת להשתמש במילה מאוד ספציפית ולומר: וַיֵּצֵא? כדי לתאר את הפעולה של וַיֵּלֶךְ?

רש"י כותב "שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה[4]".

הרב וולבה כותב שבכל מקום בתורה "שכתוב לשון יציאה דורשים חז"ל לגנאי, כמו  "ותצא לאה"[5], "ותצא דינה"[6],... אלא אומר רבי יחזקאל[7] שכשיוצא אדם מד' אמות שלו, הוא כבר אינו יכול להיות בטוח בעצמו.... היחיד שנדרש לשבח היה יעקב אבינו... מדרגת יעקב היתה שבכל מקום שהוא הלך תמיד נשאר במדרגתו, בין אם הוא בבית המדרש של שם ועבר או בבית לבן."

{

רגע בסוגריים.
לא יכולתי שלא לחייך לעצמי בכל פעם שהוזכרו בפרשה צמד המילים בֵּיְת לָבָן / בָּיִת לָבָן --
העיתוי כל-כך מתאים.
לא סתם אמר מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן "שיש לחיות עם הזמן"... והכוונה היא "לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא "לחיות" עמה.[8]" הכוונה היא לכך שהזמן הוא מימד מעגלי ספירלי, שבכל שנה אותו אזור זמן מקביל לאזור הזמן של עיקולי הספירלה המקבילים של כל השנים שעברו. יש לאזור הזה כח, אנרגיה משלו, שמשפיעה באופן זהה על כל תקופה ותקופה.
זו הסיבה שאנחנו חוגגים את החגים בכל פעם באותם תאריכים עפ"י לוח השנה העברי. וקוראים לאירועים האלה חגים, מהמילה חג, חוגה, עיגול, בדיוק בגלל זה.
ולכן גם כשקוראים את פרשות השבוע, שגם הן חוזרות במעגל ספירלי בכל שנה מחדש, צריך לשים לב לארועים שמתרחשים אצל כל אחד ואחד בחייו הפרטיים, כמו גם לאלה שהם מדיניים ועולמיים.
בכל שבוע יכול אדם למצוא מענה בתוך הפרשה לעניינים המטרידים אותו, לשאלות, ולקשיים הספציפיים שלו.
לא אחת ישמע אדם שיעור תורה, וירגיש שזה מדבר בדיוק עליו "זה כתוב בפרשה".
וזה באמת כך.
זה לא רק נדמה.
כמו שנאמר: "מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.[9]".

הרעיון הזה חילחל להבנה הקולקטיבית שלנו, ואפשר לשמוע אותו מעוד רבנים.
למשל, הרב יורם אליהו בשיעורו אומר שהרב אבינר[10] כותב בהקדמה לספרו של הרצי"ה[11] "כל מוצ"ש התרגלנו להיפגש עם דבר ה' המתגלה אלינו בפרשיות התורה, לראות את מעשי ה' בסדרי הדורות והזמנים." ואומר שגם השפת אמת אומר שבכל שנה יורדת אלינו הארה של שפע אלוקי, שנותנת מבט חדש על כל המציאות ועל כל התורה כולה.

ואפשר ממש לראות את זה גם בימינו אנו.
בשבועות האחרונים אנחנו עדים להתפתחויות הסטוריות שעיקר מיקודם במי שיָשב ובמי שיֵשב בבית הלבן. משאבים אדירים (שיכלו לממן מדינה שלימה לאורך תקופה מאוד ארוכה) הושקעו בשכנוע האספסוף הנבער שלמועמד זה או אחרת אכפת ממנו יותר. הכל על-מנת שיבחרו בנציג הבא שיאכלס את הבית הלבן, שיבחרו מי יהיה זה שמהבית הלבן ישלוט על העולם כולו, יחזיק בידו את הכח ויהיה בעל המאה ובעל הדעה. כמו אז גם היום הבית הלבן הוא מקום שבו מככבים תככים, ואינטריגות, ומוסר כפול, תחרותיות ושימור עצמי במסווה של דאגה כנה לגורל התושבים האחרים שתחת אחריותו.
וכן, כבר אמר קהלת... ועולם כמנהגו נוהג.

{

מי ששולח את יעקב לחרן הם הוריו, אביו ואמו: יצחק ורבקה.
יעקב הרי היה "אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים"[12], למה ההורים שלו מוצאים לנכון לשלוח אותו לקן הצרעות הזה לבית של (ה)לבן?

הסביר לי בשבוע שעבר הרב יהודה אליהו[13] שזה לא רק בגלל שהם לא רצו שהוא יתחתן עם בנות הכנעני, וזה לא רק בגלל שהם רצו שהוא יתחתן בתוך המשפחה – כל זה אמת ויציב. אבל בעומק הדברים אנחנו צריכים להבין שזה בגלל שכאשר יעקב קנה מעשו את הבכורה הוא בעצם קנה ממנו גם את התכונות שלו, את היותו "אִ֣ישׁ הַשָׂדֶ֑ה"[14]. את היכולת להיות גם אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים וגם אִ֣ישׁ הַשָׂדֶ֑ה. זו הסיבה שיעקב מכונה גם: בחיר האבות.

מה זה אומר?
הרב יורם אליהו מלמד אותנו שאנחנו העם היהודי מקבל מכל האבות כמובן, אבל המהלך שלנו, ההתפתחות שלנו, נובע במיוחד מיעקב אבינו: עם אלוקי יעקב. אברהם אבינו הוא אמנם הגרעין, אבל אנחנו ההמשך, המשפחה. אנחנו בית יעקב.
וממשיך במילותיו של הרצי"ה: "יש להבין, יעקב אבינו – זה אנחנו. בהרבה פסוקים אנחנו נקראים יעקב "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב"[15], בשום מקום אנחנו איננו נזכרים בשם אברהם או יצחק[16].... אנחנו יעקב, אנחנו עם ישראל. יעקב אבינו הוא הסיום שכבר נפגש עם המציאות של כלל- ישראל (שבטי ישראל). יעקב הוא כלל ישראל. יעקב מזוהה עם זרעו. הוא ההתחלה שלנו... ולכן כתבו חז"ל[17] שיעקב לא מת: "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים."[18]"

המשיך והסביר לי הרב יהודה אליהו: יעקב אבינו הוא בחיר האבות מכיוון שהוא היחידי מבין האבות שהצליח לחבר את הטוב והרע חזרה בדומה למצב שהיה לפני חטא עץ הדעת טוב ורע שלובים זה בזה.
הוא מלא חסד ורחמים כמו אברהם אבינו, אבל עם הגבלה של הדין כמו יצחק.

מוסיף לנו הרבי מלובביץ'. רחל שהיתה יפת תואר ויפת המראה בדומה לצדיק שאשיותו מושלמת ללא פגם נמצאה מתאימה ליעקב האִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים. ולאה בעלת האישיות המוחצנת והחברותית, המסוגלת למשוך אחרים לעולם הקדושה, שעיניה היו רכות מרב בכי דבר שמרמז על עבודת התשובה,  נמצאה מתאימה לעשו אִ֣ישׁ הַשָׂדֶ֑ה. כשהתחברו ביעקב אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים עם- אִ֣ישׁ הַשָׂדֶ֑ה, הוא עכשיו אמור היה בהחלט לשאת לאישה גם את רחל וגם את לאה.

{

יצחק ורבקה שלחו את יעקב לבית לבן מכיוון שהם ידעו מה תפקידו בעולם הזה וידעו מה הוא צריך לעשות כדי לממש את הייעוד שלו: הוא צריך היה להתאמן בעבודה הפנימית הקשה והמתישה של חיים תוך שילוב בין האֹֽהֶל ו הַשָׂדֶ֑ה. שילוב שבין תורה ועבודה.
שילוב שבו אדם מצד אחד שומר על ערכי התורה וחי חיים של תורה ומצוות בכל מקום שהוא נמצא, ומן הצד השני לא נותן להשפעות של המקום לשנות את פנימיותו, שישפיעו לרעה על דרגתו הרוחנית.

לכן יעקב היה חייב לא סתם ללכת, אלא לצאת.  לא סתם ללכת להסתובב בדיזנגוף, בהליכה ללא מטרה במקומות הידועים והמוכרים לו, אלא לצאת לחלוטין מגבולות אזור הנוחות שלו.
לאתגר את עצמו. מאוד מאוד.
ואז הוא יוצא מארץ ישראל.
ובלשוננו היום: יעקב אבינו יורד מהארץ. וזהו הרמז הראשון.

הוא לא סתם יורד. זוהי לא רק ירידה פיזית, זוהי ירידה רוחנית, אומר לנו הרבי מלובביץ'. הוא עוזב את בית אביו הטהור ויורד לעיר חרן הנמוכה והשפלה. גם סיבת העזיבה שלו היתה שלילית וכואבת, הבריחה מפני עשו אחיו.

{

ומיד בתחילת מסעו הוא מקבל מסר אלוקי על מהות העבודה המצופה לו בשנים הקרובות.
הוא חולם חלום: "וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י ה' עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ:[19]"
גם אנחנו, בני האדם, מוצבים ארצה וראשנו בשמים: רגלינו נטועות על האדמה, וראשינו באויר, קרוב יותר לשמים.
גם אנחנו בחיינו עושים עבודה שבה אנחנו מתקדמים ועולים ומשפרים ומפתחים את עצמנו.
צומחים. כמו צמח בר...
גם אנחנו צריכים לשלב בין הרוחניות והגשמיות, ולחבר כביכול בתוכינו בין השמים לארץ.

יעקב אבינו מבין שהוא אמור לטפס מעלה מעלה במדרגות הסולם, כדי להגיע לשמים, אבל יהיו גם זמנים שבהם הוא יצטרך לרדת, כדי לצבור כוחות ולהמשיך לטפס הלאה.

כי לא תמיד ההתקדמות היא בקו ישר, ולא תמיד העליה היא רציפה.
מטבע הדברים שלא תמיד מצליחים, ולפעמים צריך לעצור, או אפילו לחזור על עקבותינו כדי למצוא את הדרך הנכונה יותר עבורינו להמשיך את העבודה הפנימית. הרוחנית. הנפשית.

דוגמא יפה היא המבוך. אם לא מרמים ומתחילים מהסוף להתחלה, הרי שאין ברירה אלא לחזור לפעמים על עקבותינו כדי לצאת מדרך ללא מוצא, ולחפש דרך פתוחה אחרת שתקדם אותנו לסוף המבוך.
חוזרים, כדי להמשיך.
יורדים בסולם, כדי שאפשר יהיה להמשיך לטפס בו מעלה.

הזוהר הקדוש[20], כותב הרב וולבה, "אומר שהסולם הזה, זוהי הנשמה. ועד כמה שזוכה האדם לגלות את הכוחות שבנשמתו כך הוא עולה בסולם."

{

ואיך מגלים כוחות?

12 פסוקים מתארים את פגישתו של יעקב עם הרועים ועם רחל. במהלכם מוזכרת הבאר, שסביבה מתרחשת המערכה, 7 פעמים.
למספר 7 כידוע יש משמעות רבה, הוא מסמל קדושה ותכליתיות בכל ערכי היהדות.
מעבר למשמעות הברורה של הבאר בסיפור, מסתתר לנו כאן מסר נוסף שמתחבר עם החלום שקדם לפגישה על יד הבאר.

המים שבבאר מצויים במקום עמוק. מים הם חיים. מים גם מסמלים את התורה:
"מה מים חיים לעולם -- כך תורה חיים לעולם,
מה מים מן השמים -- כך התורה מן השמים."[21]
מי הגשמים יורדים מלמעלה למטה, והבאר נובעת מלמטה למעלה.
וכדי להגיע למים החיים יש צורך לרדת אליהם, לשאוב אותם על מנת להוציא אותם מהבאר ולהשתמש בהם.

אבל לפני שהצליח יעקב להגיע אל המים, צריך היה קודם כל להזיז את האבן שכיסתה את פי הבאר.
האבן הזו היתה מאוד כבדה, ואי אפשר היה להזיז אותה לבד. לכן ישבו שם הרועים וחיכו לחבריהם הרועים האחרים שיגיעו ובכחות משותפים יזיזו כולם את האבן ביחד מעל פי הבאר.
ואז כתוב: " וַיִּגַּ֣שׁ יַֽעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר"[22].

הרבה פירושים יש על הפסוק הזה, אבל אני ראיתי בו משהו אחר. שני דברים אחרים.

הדבר הראשון שראיתי הוא שכדי להצליח לעשות עבודה קשה, אפילו שנדמית שהיא מעבר לכוחותיו של אדם אחד, צריך להיות בשמחה. כתוב וַיָּ֤גֶל, מלשון גיל, שמחה, כמו ששר לנו נעים זמירות ישראל,
המלך דוד: "וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי "[23].

והדבר השני שראיתי הוא שיָּ֤גֶל מלשון גילוי. לגלות את הכוחות הטמונים במעמקי הבאר. וכדי לגלות אותם צריך בדרך להזיז אבנים ענקיות וכבדות.

אז אנחנו לומדים היום ש:
צריך לגייס שמחה כדי שאפשר יהיה
לגלות ולדלות את הכוחות ואז
להצליח לרדת למטה
כדי שאפשר יהיה לעלות
עוד שלב.

{

כהורים אנחנו אמורים לעזור לילדים שלנו וללמד אותם לצאת לחיים בלי לאבד את עצמם בחוץ המפחיד: את הערכים להם חונכו ואת הביטחון שלהם.

ועם כל הרצון שלנו להגן עליהם, ולגונן עליהם, האמת היא שצריך סביבה קשה בשביל לפתח אופי חזק.
על מנת שתהיה לאדם יכולת עמידות, הוא צריך כוחות נפש מחושלים.

ראיתם פעם איך מחשלים ברזל?
קודם כל מכניסים אותו לתנור לוהט עד שימס.
אחר-כך מוציאים אותו ומניחים אותו על כן העבודה ודופקים עליו בפטיש בניסיון לתת לו צורה.
ואז נותנים לו שוק ומכניסים לגיגית של מים קרים, ומצננים אותו בבת אחת.
וחוזר חלילה שוב ושוב עד שמקבלים ברזל מחושל וחזק מאוד: פלדה.

אבל אני לא מזמינה כאן הורים להעביר את הילדים שלהם גיבוש לשייטת.
אני מזמינה הורים (ואני בתוכם) לעלות ולרדת בסולם של עצמם.

לא לברוח מההתמודדות, אלא להעמיד את עצמנו שוב ושוב באותו ניסיון כדי שבסופו של דבר נוכל  לעבור אותו.

הרב יובל הכהן אשרוב נותן דוגמא נפלאה. דמיינו לעצמכם שאדם שיש לו נטייה להתכעס מהר והרבה, מחליט לעבוד על מידת הכעס שלו. ואז כל היום אף אחד לא מרגיז אותו.... איך הוא יעבוד?
הוא זקוק לאתגרים הלא נעימים האלה על מנת שיוכל לאו לאט לחשל את עצמו.

כך גם אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, לחשל את עצמנו, כדי לתת לילדינו, להמשך שלנו, חיים טובים ומוצלחים.
אנחנו אלה שצריכים את האימון, את הגיבוש. ככל שנהיה יותר מגובשים עם עצמנו, הדרך תהיה ברורה יותר, ומה ולאן צריך ללכת יהיה ברור יותר.

הרב יובל כהן אשרוב משווה את זה לקשת וחץ. כתוב: "כְּחִצִּים בְּיַד-גִּבּוֹר --  כֵּן, בְּנֵי הַנְּעוּרִים."[24]
ההורים הם הקשת, והילדים הם החיצים. שככל שנמתח את עצמנו יותר, ככה יעופו החיצים רחוק יותר.

ככל שנלך יותר אחורנית, נוכל להגיע רחוק יותר.
כמו אצן שלוקח צעד אחורנית כדי לתת לעצמו תנופה.

יצחק ורבקה מתחו את עצמם מאוד על-מנת שהבן שלהם יגשים את ייעודו, את ייעודם. כשילד הוא המשך של ההורים, כמו חץ שנורה מקשת, בהגשמת ייעודו הוא מגשים גם את ייעודם. הם היו מוכנים לעבוד קשה ולשאוב מהבארות שלהם, ולזוז רחוק מאוד מאזור הנוחות שלהם כדי שיוכלו להתקדם בסולם של עצמם.

ועל מנת שגם אנחנו נוכל לעשות את זה, אנחנו חייבים לצאת מעצמנו.
רוב הזמן אנחנו מסובכים עם עצמנו בתוך תוכינו בדו-שיח מתיש ואין סופי: אני רוצה, אני לא רוצה, אני צריכה, אני לא צריך, אני מרגישה, אני חושב ש....
ברגע שאדם יוצא מד' אמותיו אלה ומתבונן על עצמו מבחוץ (כביכול) ומתחיל לשאול את עצמו שאלות על מה שהוא רוצה או צריך או חושב או מרגיש, מתחילה עבודת המתיחה של הקשת או אם תרצו, העבודה של הטיפוס בסולם.

וזו עבודה שדורשת זמן. היא לא מתרחשת ביום אחד.
זהו תהליך שלוקח לפעמים זמן של שנים רבות.
ליעקב זה לקח 20 שנה.

ליעקב אבינו, אומר הרבי מלובביץ', שאיחד בתוכו גם את אִ֣ישׁ הַשָׂדֶ֑ה וגם את אִ֣ישׁ תָּ֔ם ישֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים "היתה היכולת לשנות את כוחות הרע בעולם מהשורש, ולהפוך אותם לטוב." ואנחנו בניו, והוא הנחיל לנו, צאצאיו, את היכולת הזו גם כן.

אבל בשביל זה גם אנחנו חייבים קודם כל לצאת מד' אמותינו, ולרדת,  כדי שנוכל גם לעלות.

{

ולנו כאן שירדנו מהארץ ונמצאים בגלות, כמה מילות עידוד מהרבי "הצמח צדק"[25] שאמר פעם ליהודי אחד שביקש לעזוב את ארצות הגולה ולעלות לארץ ישראל: "עשה כאן את ארץ ישראל"[26]. כלומר, תגלה כאן, סביבך את נוכחותו של ה', בדיוק כמו שהוא נמצא בארץ ישראל.

ונמצא נחמה אולי גם בסיפורים הידועים על גם על הגר"א[27] שניסה ולא עלה בידו, וגם על הבעש"ט שניסה שלוש פעמים לעלות לארץ ישראל, ובכל פעם קרה משהו אחר עם האוניה שמנע ממנו לסיים את המסע והחזיר אותו לאוקראינה כלעומת שבא. עד שהבין שייעודו לעבוד את ה' בגלות.

ובמילתיו של הצמח צדק: " על כל אחד לדעת שהמקום בו הוא נימצא הוא המקום הטוב ביותר עבור מילוי שליחותו בעולם הזה ואינו צריך לחשוב מה היה אילו הייתי במקום אחר אלא לעשות את העבודה בשלימותה כאן ועכשיו, כיון שהמקום בו הוא נמצא כולל בתוכו את כל העולם כולו, והפיכת המקום הזה לארץ ישראל בשלימות תביא לגאולה שלימה לכל חלקי העולם האחרים."

אני מאחלת לכל אחד ואחת מאיתנו, בכל מקום שבו הם נמצאים, לעשות כאן ארץ ישראל.

{
שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר ב'ה כל יום שני בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.
{

מקורות:

הרב אליהו, י. (ו' כסלו ה'תשע"ג). יעקב – בחיר האבות. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/site/view_comb_idx.asp?idx=37061

הרב הכהן אשרוב, י. (אין תאריך). תורת ההתנהגות. [CD]. ישראל: תפילת ישי.

הרב וויין, ד. ב. (ד' כסלו תשס"ח). תחנת יעקב אצל שם ועבר. פרשת ויצא. אוחזר מתוך http://www.yeshiva.org.il/midrash/6451

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. בראשית. פרשת ויצא. עמ' רלג'. ירושלים: משפחת וולבה.

הרב וולבה, ש. (ה'תשס"ט). שיעורי חומש. בראשית. פרשת ויצא. עמ' רלז'-רלח'. ירושלים: משפחת וולבה.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). עפ"י היום יום , ב' מרחשוון. בתוך ספר בראשית - מהדורת לבייב, כריכה פנימית. ברוקלין:  קול מנחם.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ניצוצות של חידות לפרשת ויצא. עפ"י הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות חלק לה' עמ' 152-153. בתוך ספר בראשית - מהדורת לבייב, עמ' 205. ברוקלין:  קול מנחם.

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). סוף מעשה לפרשת ויצא. עפ"י הרבי מלובביץ', ליקוטי שיחות חלק כה' עמ' 154. בתוך ספר בראשית - מהדורת לבייב, עמ' 197. ברוקלין:  קול מנחם.





[1]  רש"י לבראשית כח' ט' (פרשת תולדות)
[2]  תקציר הפרשה עפ"י אתר "גלים"
[3]  בראשית כי' י'
[4]  רש"י לבראשית כח' י'
[5]  בראשית ל' טז': " וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא"
[6]  בראשית לד' א': " וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ"
[7]  רבי יחזקאל לוינשטיין ז"ל בשיחה שמסר לפרשת אשה יפת תואר (כי תצא)
[8]  בתוך ספר בראשית מהדורת לבייב עפ"י הרב ר' יהודה לייב
[9]  קהלת א' ט' -- נראה שאת ספר קהלת כתב קהלת, שלמה המלך, שנאמר "דברי קהלת בן דוד". אולם ע"פ הגמרא (בבא בתרא טו,א) "חזקיה וסיעתו כתבו קהלת".
[10]  הרב שלמה חיים אבינר, 1943 צרפת, רב הישוב בית-אל, ראש ישיבת עטרת ירושלים בי-ם, תלמידו של הרצי"ה.
[11]  שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק (הרצי"ה) על פרשת השבוע לספר בראשית עמ' 259 [מנהיג הציונות הדתית בא"י]
[12]  בראשית כה' כז'
[13]  הרב יהודה אליהו רב הקהילה ובית הכנסת (שלנו) אור תורה
[14]  בראשית כה' כז'
[15]  ירמיהו, ל' י'
[16]  חוץ מבפסוק אחד בתהילים מז' י': "עַם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם".
[17]  תענית ה'
[18]  שיחות הריצ"ה , שם
[19]  בראשית כח' יב'
[20]  רעיא מהימנא רכג, ב'
[21]  מדרש שיר השירים רבה א, יט'
[22]  בראשית כט' י'
[23]  תהילים יג' ו'
[24]  תהילים קכז' ד'
[25]  רבי מנחם מנדל שניאורסון, מכונה בעל הצמח צדק על-שם ספרו. היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד
[26]  חב"דפדיה: עשה כאן ארץ ישראל
[27]  הגאון הרבי אליהו מוילנא

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה