יום חמישי, 14 במאי 2020

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: פשוט להודות | פרשות בהר בחוקותי | ל"ג בעומר הוד שבהוד | יא' באייר ה'תש"פ



­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשות בהר בחוקותי
פשוט להודות
 ילדים לא גדלים לבד מול הטלוויזיה או זום. 
גם מערכת היחסים עם בני הזוג צריכה יחס.

אנחנו בשתי הפרשות האחרונות של חומש ויקרא: בְּהַ֥ר בְּחֻקֹּתַ֖י[1], ובשבוע הבא נתחיל בע"ה חומש חדש ופרשה חדשה: בְּמִדְבַּ֥ר[2], ואולי נזכה לחזור לבתי הכנסת וממש לשלמוע את קריאת התורה.

פרשות בְּהַ֥ר בְּחֻקֹּתַ֖י מדברות על שמיטה יובל ברכה ותוכחה.

אנחנו נמצאים בימים מאוד מיוחדים, ימי ספירת העומר.
והיום יום מיוחד ושמח באופן מיוחד, כי היום הוא היום השלושים ושלושה בספירת העומר: ל"ג בעומר.
היום שבו פסקה המגיפה – הלוואי עלינו – ותלמידיו של רבי עקיבא פסקו למות.
היום שבו נפטר רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר, שמגלה את סודותיה העמוקים שביותר של התורה.
ומהיום, עד שבועות, עד למתן תורה, יש בדיוק 17 ימים, בגימטריה: טוב.
בדר"כ ביום ההילולה, בל"ג בעומר, מדליקים מדורות כזכר לאור הגדול שגילה רבי שמעון בר יוחאי בחייו. וטוב להדליק 17 נרות ביום הזה ולהתפלל שיהיו הימים האלה מלאי אור, ויש ביום הזה סגולה גדולה לקיבול התפילות הקשורות בזיווג וזרע בר קיימא.

{

ומכיוון שהיום, ל"ג בעומר ואנחנו בספירת הוד שבהוד. בחרתי לתת לשיעור את השם פשוט להודות.

ונשאלת השאלה האם זה באמת כל-כך פשוט להודות?
מה הבעיה פשוט לומר תודה? -- יש כאלה שבאמת אין להם בעיה.
אבל מסתבר שזה לא כל-כך פשוט להודות.
יש כאלה שבדר"כ אין להם בעיה עד... שהגאווה שלהם מפריעה.
ואז יש כל מיני אמירות, או מחשבות מסוג – בשביל מה לומר תודה? 
·        מגיע לי – גם אני עושה בשבילו, בשבילה ולא מחפשת את התודה.
·        זה העבודה שלו/שלה – בשביל מה צריך להגיד תודה למישהו שבסה"כ עושה את העבודה שלו/ה.
·        מה הביג דיל? – הוא/היא בסה"כ עשו רק א או ב או ג. זה לא כזה משהו שמצדיק תודה.

אבל התורה באה ללמד אותנו שלהודות זה מאוד חשוב. זה כל-כך חשוב שהשם שלנו הוא נגזרת של המילה הודיה: יהודי, יהודייה.
"הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה'[3]" – אמרה לאה אימנו כשנולד בנה הרביעי יְהוּדָ֑ה.
זה לא היה בתוכנית. ארבע אימהות, 12 שבטים, שווה בשווה, לכל אמא אמורים היו להיות שלושה ילדים.
והנה, לאה מקבלת בן רביעי, כשלשאר האימהות אין עדיין אפילו לא ילד אחד.
ברור שיש כאן איזו תוכנית אלוקית לא ברורה – ומה שבטוח בטוח, קודם כל נגיד תודה.
היא לא יודעת אם זה טוב לה או רע לה – אבל קודם כל תודה.
ברור שכל ילד זו מתנה של טוב. אבל אולי זה רע כי לאחותה זה רע? וזה גם מעורר קנאה. גם של אחותה וגם את קנאתן של האימהות האחרות.
אז קודם כל תודה.

{

וכך מלמדים אותנו המקורות:

רש"י[4]: "הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה' - לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה:"

אברבנאל[5]: "הפעם אודה את י״י ולא על השני גם לא על השלישי אלא ברביעי וחייב אדם להודות על כל טובה שיקבל מאת השם וחכמים זכרונם לברכה אמרו שהיו האמהות יודעות שהיו עתידות ללדת י״ב שבטים והן היו ד׳ וחשבה לאה שתלד שלשה וכן כל אחד מהאחרות ולכן כאשר ילדה הבן הד׳ אמרה הפעם אודה את ה׳ כי נתן לי יותר מחלקי."
לאה הבינה בבן הרביעי שהיא קיבלה מעבר למגיע לה. ועל כך שלא הודתה גם על מה שלא היה מעבר (אברבנאל שם: "אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד כשנשאת ליעקב."), נענשה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת.

אבל יש עוד זווית, כתוב בתלמוד הבבלי במסכת ברכות[6]: "...מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר (בראשית כט, לה) הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה':"

מה חידשה לאה אמנו, כשאמרה "הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה'". לידה היא נס, אבל הרי זה נס נסתר, "טבע". אדם רגיל אינו מסוגל להתרגש מנס זה כפי שהוא מתרגש מניסים גלויים. אבל לאה היתה שונה. ההודאה שלה ביטאה את ההכרה הפנימית, שאין הבדל בין מי שקורעים לו את הים, לבין מי שקם בבוקר ומרים את ידו ומזיז את רגלו. היא היתה הראשונה שהגיעה לדרגה זו. ""...מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתו!"

את עוצמת ההודיה, אמירת התודה, וההודאה: על האמת – יצקה לאה בתוך שמו של בנה, בתוך עצמיותו של בנה, שהעביר אותה גם אלינו, לעם היהודי.
עַם שהמילים הראשונות שהוא מוציא מהפה כשהוא מתעורר בבוקר הן: תודה.
"מודֶה / מודָה / אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:[7]"

{

אז זה המסר שלנו, פשוט להודות.
זה לא תמיד פשוט לעשייה, אבל זה תיקון פשוט, זו רק מילה קטנה: תודה.
שעושה כל-כך הרבה טוב לכל מערכת יחסים, כולל זו שלנו עם עצמנו.

לְהוֹקִיר תודה לכל האנשים שמסביבנו.
לא רק לְהַכִּיר בחשיבות של כל מעשה קטן שלהם עבורינו, כמשהו באמת גדול וחשוב.
אלא באמת לדעת כמה המאמץ שלהם יקר ערך. בְּהוֹקָרָה שפירושה 'בהערכה'.
כי אנחנו אף פעם לא יודעים כמה מאמץ נדרש מהאדם השני לעשות את מה שעשה עבורינו – גם אם לנו זה נראה קל, ואפילו שום דבר, וגם אם בשבילנו זה לא כזה ביג דיל.

v     יש אנשים שמר להם, כי עוברת עליהם תקופה קשה, וכל חיוך שהם מחייכים עולה להם בדמים.
כזה אדם שמחייך אליך – מגיעה לו תודה ענקית.
את לא יכולה לדעת כמה זה קשה לאותו אדם לחייך עכשיו אליך – ואין לך מושג מה התודה שלך תעשה לו, כמה אור היא תאיר לו בלב, כמה מתיקות התודה שלך תכניס לו לחיים.

v     כשאנחנו מבקשים משהו מאחד הילדים שלנו, והם עוזבים את מה שהם עסוקים בו ועושים את מה שביקשנו מהם – מגיעה להם תודה.
כן, הם מחויבים לעשות מה שמבקשים מהם.
כן, זה לא בית מלון הבית הזה, ואת לא הטבחית, המנקה, והכובסת שלהם.
הכל נכון – אבל לא על זה אנחנו מדברים עכשיו – לא על התודה שמגיעה לך... אלא על התודה שמגיעה לילד הזה או לילדה הזו על זה שהם עזבו את מה שחשוב להם , כי את חשובה להם יותר.
אז תודה.
תודה שבאת לעזור לי. תודה שעזבת את מה שהיית עסוקה בו בשבילי.
אני מודה לך על זה , אני מעריכה את המאמץ שלך.
גם אם היא עושה את זה בפרצוף חמוץ.
גם הוא עושה את בלי חשק.
בכל זאת – תּוֹדָה.

לְהַכִּיר תּוֹדָה ולְהוֹקִיר תּוֹדָה גם יחד.

לילדים לבני הזוג, לשליח, לקופאית, לאורזת של הקניות, למי שהחזיק את הדלת פתוחה עבורך, למתדלק בתחנת הדלק – כן גם אם נתת לו תשר (טיפ), לדוור, לאיש הזבל, לגנן.

ולפעמים חיוך הוא גם תודה.
וחיוך הוא בטוח הארה, הארת פנים, אור ממך לאנשים אחרים.
כמו האור הגדול שהיום כולנו עטופים בו – האור של התורה, האור של רבי שמעון בא יוחאי.
אומרים שחיוך הוא קו עקום שמיישר הכל.
גם חיוך זו הודיה.
ככה, כל-כך פשוט להודות.

{

אבל לא תמיד פשוט להודות.
במיוחד כשמדובר בהודיה מסוג אחר, בהודאה. הודאה על האמת.

בפרשה שלנו יש הבטחה מפורשת של הקב"ה להשפיע עלינו מכל טוב ללא גבול , כמעט...
אם רק!
אם רק נעשה מה שהוא מבקש מאיתנו.
כל העולם על מגש של כסף. כל המשאלות יתגשמו.
אם רק!
עשרה פסוקים של ברכות מפה עד להודעה חדשה:
"אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֺתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם׃
וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם[8] בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃
וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת־בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת־זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃
וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם׃
וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת־אֹיְבֵיכֶ֑ם וְנָפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
וְרָדְפ֨וּ מִכֶּ֤ם חֲמִשָּׁה֙ מֵאָ֔ה וּמֵאָ֥ה מִכֶּ֖ם רְבָבָ֣ה יִרְדֹּ֑פוּ וְנָפְל֧וּ אֹיְבֵיכֶ֛ם לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב׃
וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם[9] וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם׃
וַאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ׃[10]
וְנָתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתוֹכְכֶ֑ם וְלֹֽא־תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם׃
וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃
אֲנִ֞י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת[11]׃[12]"

ואז מגיעים פסוקים אחרים, פרשת התוכחה: "וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵֽלֶּה׃
וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃ אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם....[13]"

אין לנו לצערי היום זמן לרדת לעומקם של דברים, אז רק אספר לכם שהרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, האדמו"ר מסלונים, הקרוי הנתיבות שלום[14] ע"ש ספרו, מסביר לנו שבכלל לא מדובר כאן לא בפרסים ולא בעונשים אלא בתוצאות טבעיות.

ככה ברא הקב"ה את העולם והוא מגלה לנו בפרשה שלנו את החוקיות הזו שבטבע.
מה קורה כשפועלים עם החוקיות הזו = ברכות, ומה קורה אם חו"ח הולכים נגדה = קללות.

{

ושאלה אותי חברה טובה:
אבל איך זה יכול להיות שהקב"ה מבטיח לנו כל טוב טבע ועוד מעבר לזה ואנחנו לא לוקחים?
למה בכלל צריך להזהיר מה יקרה אם לא נלך בחוקותיו?

למה צריך להזהיר את האנשים אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ אז יהיו טוב ואם לא תלכו אז יהיו עונשים.
והעם בכל מיני צמתים בוחר חו"ח לא ללכת בחוקות ה'.
כאילו יש אופי בטבע של בני האדם שהם הולכים כנגד עצמם, כנגד מה שטוב לך.
הגיון מתמטי היה אומר אתה עושה X תקבל Y, ברור שתבחר בדרך הטובה.
אבל אתה קשה עורף. אתה עקשן. אתה רוצה לשלוט, אתה לא רוצה להיכנע.
אם לא תיכנע יבואו עליך כל העונשים.
יש לאנשים בחירה חופשית - אנחנו בני אדם וזכאים לבחור ויכולים לבחור איך להתנהג.
אבל למה אנחנו עושים רע לעצמנו - בניגון להיגיון הכי טבעי והכי בסיסי.
למה אנחנו לא מקשיבים להבטחות של הקב"ה?
אנחנו הרי מבקשים בתפילה מה' "וְכֹף אֶת יִצְרֵנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ" שהקב"ה יכפוף את יצרנו להשתעבד לו. כי הוא מכיר את הטבע שלנו.
אז למה?

אפשר לחלק את התשובה לשני חלקים.  
אחד, זה שההבטחות של הקב"ה שיהיה לנו טוב הן הבטחות לטווח ארוך.
בני אדם חיים את הרגע, הם רואים מטר מלפניהם הם לא מסתכלים כל כך קדימה, כרגע זה עושה לי טוב אז אני אעשה את מה שאני רוצה לעשות.
בנוסף העונש, או השכר, לא מגיעים בצורה מיידית, ובן אדם אומר לעצמו: "נו, אז לא קרה כלום! אז אפשר להמשיך.
לרע מתרגלים מהר כי זה דורש הרבה פחות מאמץ, והתמורה הרגשית, הנפשית היא מאוד גדולה.  משקיעים מעט ומקבלים המון.

בן אדם שיושב ורואה סרט, בשעה וחצי הוא עובר תהפוכות רגשיות בעוצמות גדולות. בכי, וצחוק, ומתח, ופחד, והנאה... וסוף טוב.
לעומת זאת כדי להגיע לאותן עוצמות רגש על ידי הדבר הנכון, ע"י עשית של מה שהקב"ה מורה לנו בתורה שהם הדברים הנכונים לעשות, זה לא פשוט. אבל דווקא על הדברים האלה יש שכר, על הדברים הקשים האלה.
הדברים שלא גורמים לאדם הנאה כרגע. או עוצמות הנאה כרגע, אלא משהו עלוּם בעתיד, דווקא עליהם יש שכר.
הקב"ה בעצמו אומר לנו, "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--.[15]"
המצב הטבעי שבו אנחנו צריכים כל הזמן להתגבר על הרע. "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם...[16]" הדבר שהיה לפני ה-"וַֽיְהִי־אֽוֹר[17]", היה חושך, הרע היה קודם.
האור מגיע כדי להתגבר על החושך וזו פעולה שדורשת אנרגיה.
לבוסס בתוך הרע זה קל. זה פשוט. מאותה סיבה אנשים מתמכרים לסמים, מתמכרים לאוכל, מתמכרים לסקס, מתמכרים לקניות, מתמכרים לאלכוהול, מתמכרים למליון ואחת דברים, מכיוון שהסיפוק הוא מיידי והסיפוק הוא עצום גדול בעוצמות שמאוד קשה להגיע אליהם בצורה אחרת.
אבל דווקא הדברים האלה הם אלה שמביאים אלינו בסופו של דבר את הרע.
זאת אומרת הבחירה בטוב היא בעצם הבחירה - בכרגע - בלא טוב.
מבחינת המוח האנושי. 
זה לא נוח לקום בבוקר להניח תפילין. זה לא נוח לשמור כשרות.
מאוד לא נוח - בתור מישהי בפעם אכלה "כשר" גם אם המסעדה לא היתה כשרה. זה מאוד לא נוח. זה קשה, קשה לנסוע לטייל, קשה להסתובב, זה מגביל, זה גורם לי להגביל את האנשים שאיתי - הפכתי להיות הבעייתית, זו שאי אפשר לצאת איתה לכל מקום.
זה קשה.
לא רק שבמסעדות הכשרות בהרבה מן המקרים האוכל הרבה פחות טעים מאשר במסעדות הרגילות, אלא שגם המחיר הרגשי הוא עצום.
קשה לשמור שבת - הרבה יותר נוח להיכנס לאוטו ולנסוע עם כולם לטייל.
זה קשה להישאר לבד, או בכלל, בבית, כשכל האחרים נוסעים לים בשבת.

אז בן אדם יכול לבוא ולהגיד לעצמו: בשביל מה? בשביל מה כל הקשה הזה? אני לא נהנה מזה!
איפה כל הטוב שהבטיח הקב"ה?
איפה כל הטוב של אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ.. ואם ואם ואם..?
הנה אני הולכת בחוקותיו! ומה? מה יוצא לי מזה?
קל מאוד הרבה יותר ללכת בדרך השניה. הסיפוק הוא מיידי, והסיפוק הוא בעוצמות גדולות, וקשה מאוד לוותר על זה.
ויחד עם זה -- זה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו. ולכן הוא גם אומר לנו אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ,,, כך וכך וכך
אתם צריכים להישאר שם. אתם צריכים להתמיד גם כשזה לא נעים גם כשזה לא כיף גם כשזה לא טוב - למה?
כי אני מבטיח לכם שבסוף יהיה לכם גמול על זה שהוא הרבה יותר גדול מכל גמול אחר.
אבל לא כל אחד הוא מספיק חזק כדי לעשות את זה.

המלחמה שלנו היא בגוף.
הגוף שייך לעולם הזה לעולם העשייה הוא שייך לאדמה הזו, הוא בא ממנה - ולכן הכוח שלו הוא גדול הרבה יותר גדול משלנו כל כח החיות שלנו מרוכז בגוף.
כדי שהנשמה תוכל לתפקד בתוך הגוף הזה לכוח יש כוח חיות עצום - הדברים שגורמים לנו הכי הרבה הנאה בעולם הם דברים הישרדותיים.
אוכל זו הנאה גדולה מכיוון שאם לא נאכל נמות.
מין זו הנאה גדולה מאוד כי אם לא יהיה מין , המין האנושי ייכחד, לא יכנסו להריון לא יהיו וולדות לא תהיה המשכיות.
שינה. זה כוח חזק מאוד, העייפות היא כוח חזק מאוד וגם גורם הנאה גדול מאוד כי כשישנים מפסיקים לסבול מהעייפות. אי אפשר לתפקד עייפים.
כל הדברים האלה הם דברים הישרדותיים - אנחנו נמצאים בעולם שבו יש לגוף צרכים מאוד חזקים. אנחנו רגילים לתת לגוף את מה שהוא צריך.
הבעיה היא שאנחנו לא רק גוף.
באנגלית זה דווקא מאוד יפה, כי קוראים לנו human being.
יש את ה-human ויש את ה-being . בלי ה-human , אנחנו סתם being.

במה אני בעצם שונה מהסנאי שאני רואה כרגע על הדשא. גם הוא being. גם לו יש רגליים ידיים שיניים עיניים. אוזניים, הוא רץ הוא הולך, הוא רעב וצמא ועייף, ומתרבה.
הגוף שלו והגוף שלי עושים בדיוק את אותם דברים.

המשיכה שיש לגוף זה לעולם הזה. הרוחניות שלנו זה כבר סיפור אחר הנשמה שלנו קשורה לעולמות עליונים למקומות אחרים לגמרי.
ואנחנו אמורים לכפוף את הגוף שלנו לטובת הנשמה , וזה קשה, כי הגוף חזק ויש לו צרכים חזקים.
הוא הרבה יותר חזק מהנשמה.
כי אנחנו בעצם במגרש המשחקים של הגוף. לא במגרש המשחקים של הנשמה.

אבל יש דבר אחד שהוא חזק לפחות כמו הגוף - כי הוא חלק ממנו.
וזה השכל שלנו.
המוח.  זה הכוח הכי חזק שלנו.
באמצעות יכולת המחשבה שלנו, אנחנו יכולים להבין דברים שהגוף עם צרכיו הגשמיים לא ממש מבין.
וזה נותן לנו כוח לעשות דברים גם שהגוף לא בא לו עליהם.
בגלל זה מפרט לנו הקב"ה מה התמורה שנקבל אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ.. ומה אם חו"ח , לא.

שנדע שהמאמץ כדאי. שזה בסופו של דבר שווה.
למה?
כי הקב"ה הבטיח.
ואיך אני יודעת שמה שהקב"ה נכון?

כי אני מודה.
אני מודה על האמת. זו הודאה מסוג אחר. זו הודאה על האמת.
ברגע שיש את ההודאה הזו - ואז ישנה כבר ידיעה של ממש - אז זה באמת זה ברור לגמרי מה צריך לעשות -- אפילו שזה קשה.
כי זו האמת.
כי אם נמשיך להקשיב לשקרים שהגוף מנסה לספר לנו , לא ירדו לנו הגשמים בעיתם.

כל מה שצריך זה פשוט להודות על האמת.
כמו שקראתי לשיעור: פשוט להודות.

{

הודיה. הודאה. יידוי.
כמו שמיידים חץ מקשת. בל"ג בעומר.
כי ככל שמושכים את המיתר של הקשת יותר – החץ יגיע רחוק יותר.
ככל שמתאמצים יותר במתיחה של המיתר, ככל שמשקיעים יותר מאמץ – התמורה תהיה גדולה יותר.

זה בדיוק אותו רעיון של אם בחוקותי תלכו.

עם הודיה, עם הודאה.
עם הבטחה.

דוד המלך כותב בתהילים: "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים.[18]"

הילדים האלה הם לא רכוש שלנו.
הם כאן כדי שנכין אותם לתפקיד שלשמו הם הגיעו לעולם: להיות השותפים הבאים של הקב"ה בהשלמה של העולם הזה.
בני הזוג שלנו לא מובנים מאליהם. אנחנו חייבים להשקיע בהם – וזה דורש מאמץ.
להשקיע ביחסים.
ילדים לא גדלים לבד מול הטלוויזיה או זום.
גם מערכת היחסים עם בני הזוג צריכה יחס.
וזה מתחיל ונגמר פשוט בהודיה, ובהודאה.

{

אנחנו זוכות שוב לסיים בפעם הרביעית בשעה טובה ומוצלחת את חומש ויקרא.
חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק [19]

{

לכבוד יום האם שחל לפני יומיים, בחרי את השיר אמא אם הייתי שכתב חנן בן ארי.
זהו שיר געגוע, לאמא, לאמא אדמה, לאדמה, ארץ ישראל השלימה.
זה שיר שאומר תודה, לכל האימהות שתמיד היו שם לחבק ולתת ולהמתיק לילדים שלהם את המר.
תודה אמא.

{


אמא אם הייתי[20]

ושוב אותו ניגון
ששרת לי פעם שיר ערש
הוא מתנגן בלב מזכיר דברים משם

שם אל מול אותו הים
כשהחולות היו לי בית
והרוחות לחשו לי שאנל'א לבד

ואת החזקת לי את היד
אמרת: "הבט אל השמים"
הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן...

אמא, אם הייתי יכול רק
לרפא את הגעגוע
הזיכרונות עוד שורפים את המוח
האהבה לא ניצחה גם לא הרוח

אמא אם הייתי יכול רק
להאמין לך ולא לברוח
הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח
רק הניגון עוד נותן את הכח

ושוב אותו ניגון
בכל שנה בקיץ
בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז

גם הילדים פרחו לאט
כמעט כולם הקימו בית
רק השמות של הרחובות זוכרים מה שנגנז

זוכרת שרנו מול היכל
אם אשכחך ירושלים
צעקנו יום יבוא ועוד נשוב לכאן...

אמא, אם הייתי…

{
בשם כל ישראל השיעור מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה ואסתר לאה בת צילי
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולהבדיל לבריאות טובה גוף ונפש ורפואה שלימה של אמיליה בת אסתר, רון בן באשה ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[21]

רבי ברזובסקי, ש. נ. (אין שנה). ספר נתיבות שלום על התורה – חומש ויקרא. עמ' קל-קלח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/




[1] פ' בְּהַ֥ר: ויקרא כה' א' – כו' ב' (9/10) ; פ' בְּחֻקֹּתַ֖י: ויקרא כו' ג' – כז' לד' (10/10)
[2]  חומש במדבר, פ' במדבר: א' א' – ד' כא' (1/10)
[3]  בראשית כט' לה': "וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֙אמֶר֙ הַפַּ֙עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת־ה' עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַֽתַּעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת׃"
[4]  רש"י על ברכות ז' ב' ה'
[5]  רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל ;  או בספרדית דון איסק אברבנאל 1437 – 23 ספטמבר 1508,  מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד.
[6]  ברכות ז' ב': "....אמר ר"י (רבי יוחנן) משום ר"ש (רבי שמעון) בן יוחי..."
[7]  תפילת שחרית
[8]  ונתתי גשמיכם: כל מה שצריך להגשים את חלומותיכם.
   בעיתם: בלי שתצטרכו חכות בכלל. (אלה פירושים שלי...)
[9]  פירוש הרש"ר הירש - הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19 -- לויקרא כו' ט': "אשגיח עליכם בהשגחתי המיוחדת, כדי שתעלו ותצליחו בגוף וברוח."
[10]  פירוש הרש"ר הירש - הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19 -- לויקרא כו' י': "כשם שטהרתכם המוסרית לא תיפגע מחמת גידול האוכלוסייה, כך לא יידלדל על ידי כך שפע האדמה. ככל שמספרכם ירבה, כך תגדל תנובת ארצכם. לא תוכלו לאכול את כל יבול ארצכם: ואכלתם ישן נושן. "ישן" הוא רק היבול של אשתקד, בניגוד ל"חדש" שהוא יבול השנה הזו. "ישן נושן" הוא הישן שנתיישן עוד יותר, שעמד באוצר כמה שנים. "ואכלתם ישן נושן": היבול לא רק שישתמר באוצר אלא אף ישתבח – "כל המתיישן מחבירו יפה מחבירו" (תורת כהנים). היבול יהיה מרובה כל כך עד ש"ישן מפני חדש תוציאו"; הגרנות יהיו מלאים מהיבול החדש, והאוצרות יהיו עדיין מלאים מהישן, ותצטרכו לפנות את הישן כדי שיהיה מקום לחדש: "שיהיו גרנות מלאים חדש והאוצרות מלאים ישן" (שם)."
[11]  פירוש הרש"ר הירש - הרב שמשון בן רפאל הירש (הרש"ר הירש, רשר"ה 1808 –1888) היה רב גרמני, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19 -- לויקרא כו' יג': "רק מתן תורה שבר גם את מוטות העול. על ידי מתן תורה, נתן בנו ה' לנֶצַח את היכולת לעמוד בזקיפות קומה, והעניק לנו עצמאות וחירות. הוא נתן לנו, לכל הפחות, את הכיוון וההדרכה ללכת קוממיות בכל דבר וכנגד כל דבר. "קוממיות" מסכם את כל ההשפעה של שמירת המצוות: זכינו בעצמאות ובכבוד – נגד כוחות החושניות והטבע, ונגד כל הכוחות החברתיים והמדיניים."
[12]  ויקרא כו' ג'-יג'
[13]  שם , שם יד' טז'
[14]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".
[15]  דברים ל' טו',יט'
[16]  בראשית א' א'-ב': "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹקִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃"
[17]  בראשית א' ג': "וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃"
[18]  תהילים קכז' ד'
[19]  בסיום ספר דברים אומר משה רבינו ע'ה ליהושוע בן־נון: "לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (דברים לא' ז'), אהרון לוי מערכים מסביר ש"באומרו חזק ואמץ מברכו משה - חזק בתורה ואמץ - בהנהגת האומה."
יואב בן־צרויה, שר צבאו של דוד המלך, מעודד את אבישי אחיו המפקד על חצי הצבא לפני צאתם אל המלחמה עם עמון: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ" (שמואל ב' י'-יב') ומפרש המצודת דוד: "חֲזַק וְנִתְחַזַּק - חזק אתה והעם אשר עמך וגם אנו נתחזק."
אהרון לוי מערכים מסכם שכשאנחנו אומרים:  חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק, אנחנו בעצם אומרים לקורא בתורה: "יהי רצון שתתחזק אתה ותקיים את דברי התורה וגם אנו נזכה לברכה זו בזכותך."
[20]  בשיעור הקשבנו לשיר "אמא אם הייתי" ; מילים: חנן בן ארי ; לחן: אלנתן שלום ; ביצוע: חנן בן ארי. מתוך אלבומו "איזון" 2016: https://www.youtube.com/watch?v=-RSe8aOuZMQ
[21]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה