יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: אסור להתייאש | פרשת תצווה | ז' באתר ה'תש"פ

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת תצווה

אסור להתייאש

מה הקשר של משה רבינו ע'ה לפורים?

מה הקשר בין משה רבינו ע'ה לאסתר המלכה?

מה הקשר בין הפרשה שלנו למגילת אסתר?

ומה המסר העצום שמסתתר בפרשה להורים שמתמודדים עם מתבגרים מאתגרים?

אנחנו בפרשה השמינית של חומש שמות: פרשת תְּצַוֶּ֣ה[1] שעוסקת בבגדי הכהן הגדול.

היום נענה בע"ה על ארבע שאלות:

1.      מה הקשר של משה רבינו ע'ה לפורים?

2.      מה הקשר בין משה רבינו ע'ה לאסתר המלכה?

3.      מה הקשר בין הפרשה שלנו למגילת אסתר?

4.      ומהו המסר העצום שמסתתר בפרשה להורים שמתמודדים עם מתבגרים מאתגרים?

{

1. מה הקשר של משה רבינו ע'ה לפורים?

מאתמול אחרי השקיעה, והיום כל היום הוא ז' באדר הוא יום פטירתו של משה רבנו.

המן ימ"ש האמין בניסים ובמיסטיקה, אבל הוא לא האמין שיש כח עליון המסוגל להתערב בבריאה, ושעם ישראל הוא מעל המזל, לכן הוא חשב שלא יהיה אפשר לחבל בתכנון הקפדני שלו.

כשתכנן המן ימ"ש את תוכניתו הזדונית להשמיד את כל העם היהודי ב-127 מדינות פרס ומדי, הוא רצה לדעת איזו תקופה תתאים מבחינה מיסטית להשמדת היהודים.

הוא הפיל גּוֹרָל, הִפִּיל פּוּר, ומכאן שמו של החג פּוּרִים. משזה נפל על חודש אדר לא היה שמח ממנו. הוא ידע שמשה רבינו נפטר בחודש אדר, והוא ידע שאחרי מותו של משה לא זכו יותר עם ישראל לניסי ניסים גלויים כמו עשרת המכות, וקריעת ים-סוף וכיוב'.

המן ימ"ש היה מאושר כשהוא קיבל אישור למזימתו כשהפּוּר נפל על החודש שבו משה רבינו נפטר, החודש שבו לדעתו נגמר לעם ישראל המזל.

כמו שכתוב במגילת אסתר: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר.[2]"

[בסוגריים: הִפִּיל פּוּר מזכיר לי בדיחה.
                        × מה ההבדל בין פִּיל לְפְּסַנְתֵּר?

× פסנתר אפשר לְהַפִּיל, אבל פיל אי אפשר לְפְּסַנְתֵּר 😊]

מה שהמן ימ"ש לא ידע, מה שהוסתר ממנו, היא העובדה שמשה רבינו גם נולד בחודש אדר. 

למעשה, משה רבינו נולד ונפטר באותו תאריך: ב-ז' אדר.

המן חשב שמזלו של עם ישראל הסתיים ב-ז' באדר, אבל המזל של עם ישראל לא הסתיים עם מותו של משה רבינו, הוא רק שינה לבוש.

ואכן מאז מותו של משה רבינו, כל הניסים שהקב"ה עושה הם בהשגחה פרטית, בדרך "טבעית", בהסתרה, כך שזה נראה כאילו הכל במקרה קורה.

{

2. מה הקשר בין הפרשה שלנו למגילת אסתר?

מגילת אסתר משתרעת על פני תקופה של 10 שנים.

אנחנו לומדים את זה מהפסוקים הפותחים את המגילה, בהם מתחיל סיפור המגילה כשאחשוורוש היה בשלטון כבר שלוש שנים: "וַיְהִ֖י בִּימֵ֣י אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ ה֣וּא אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ הַמֹּלֵךְ֙ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֔וּשׁ שֶׁ֛בַע וְעֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָ֖ה מְדִינָֽה׃ בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃ בִּשְׁנַ֤ת שָׁלוֹשׁ֙ לְמׇלְכ֔וֹ עָשָׂ֣ה מִשְׁתֶּ֔ה לְכׇל־שָׂרָ֖יו וַעֲבָדָ֑יו חֵ֣יל׀ פָּרַ֣ס וּמָדַ֗י הַֽפַּרְתְּמִ֛ים וְשָׂרֵ֥י הַמְּדִינ֖וֹת לְפָנָֽיו׃[3]"

ישנם 14 פסוקים לאורך המגילה המדווחים לנו בכל פעם על התאריכים.

כמו למשל: "וַתִּלָּקַ֨ח אֶסְתֵּ֜ר אֶל־הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ אֶל־בֵּ֣ית מַלְכוּת֔וֹ בַּחֹ֥דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֖י הוּא־חֹ֣דֶשׁ טֵבֵ֑ת בִּשְׁנַת־שֶׁ֖בַע לְמַלְכוּתֽוֹ׃[4]"

או "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר.[5]"

מכאן אנחנו לומדים שסיפור המגילה מתרחש במאה ה-4 לפנה"ס למניינם, ומתחיל בשנת ג'שצ"ה, שהיא שנת 3395 לבריאת העולם (366 לפנה"ס למניינם), ומסתיים ב-ט"ו באדר שנת ג'ת"ה, 3405 לבריאת העולם (356 לפנה"ס למניינם)[6].

ובשום מקום במגילה לא מוזכר שמו של הקב"ה.

שמו של הקב"ה מוסתר. ומכאן שמה של המגילה: מגילת הסתר, מגילת אסתר.

גם בפרשה שלנו מישהו מוסתר.

היום, ז' באדר, יום פטירתו של משה רבינו, והדלקנו נר לעילוי נשמתו.

ודווקא בפרשה הזו, פרשת תְּצַוֶּ֣ה, לא מוזכר שמו של משה רבינו למרות שקוראים אותה בשבוע שבו חל יום פטירתו.

הגאון מוילנא אומר[7]: "השם יתברך ויתעלה שמו, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבנו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת, כדי לרמז על זה."

ככה, פתאום, נעלם לנו משה רבנו.

המנהיג הענק הזה, שהקדיש לנו את חייו, ושבזכותו הפכנו לעם, שרעה אותנו במדבר עד לכניסתנו אל הארץ המובטחת, עומד בן מאה ועשרים שנה על פסגת הר נבו, מביט אל הארץ המובטחת, ויודע שאליה הוא לא יכנס. הוא עשה את תפקידו.

אז איך זה שדווקא בפרשה הזו שמו לא מופיע?

1. בעל הטורים, רבנו יעקב בן אשר[8] מסביר שמאז שמשה נולד אין בחומש שמות פרשה ששמו לא מוזכר בה, ומכיוון שאחרי חטא העגל איים הקב"ה להשמיד את כל העם, עמד משה רבינו ואמר לו: 'אתה שובר לי את הלב ה', הם ואני זה היינו הך, אם אתה משמיד אותם' "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"[9] (שימו לב למיקום של הפסוק: שמות לב' לב') וכתוב: "וקללת חכם אפילו על תנאי באה[10]": לדברים שצדיק מוציא מהפה יש כח עצום שאפילו אם לא התקיים התנאי תתקיים הקללה. עם ישראל ב'ה לא הושמד, אבל שמו של משה נמחה, נמחק, לא מכל הספר, לא מכל התורה – אבל מהפרשה הזו, שכרונולוגית מתרחשת מיד אחרי חטא העגל.

2. הרבי מלובביץ'[11] אומר ששמו של האדם נחוץ בעצם לאחרים כדי שיוכלו לקרוא לו.

כשהקב"ה מפונה למשה רבינו ואומר לו: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה" הוא בעצם פונה למהות של משה רבינו, שהיא עמוקה יותר ומשמעותית יותר מהשם עצמו. "אַתָּ֞ה" זו פנייה שבעצם שווה יותר, ונעלה יותר מהדרגה של השם עצמו.

יוצא ששמו אֵינֶנּוּ אבל הוא אפילו עוד יותר נוכח.

גם במגילת אסתר שנקרא בשבוע הבא, שמו של הקב"ה אֵינֶנּוּ, הוא מוסתר, הוא בהסתר, ולכן מגילת הסתר, מגילת אסתר.

אפשר אם רוצים לקרוא את המגילה ולחשוב שבגלל ששמו של הקב"ה אֵינֶנּוּ גם הוא בעצמו כביכול אֵינֶנּוּ, וכל מה שמתרחש הוא סיפור של צירופי מקרים נפלאים ושל נס בלתי מוסבר.

אבל ממש לא.

שמו אֵינֶנּוּ אבל הוא אפילו עוד יותר נוכח. הכל בהשגחה פרטית מדוייקת.

{

3. מה הקשר בין משה רבינו ע'ה לאסתר המלכה?

ישנם כמה וכמה הקשרים שכבר דיברנו עליהם בשיעורים קודמים[12], אבל היום נאיר שלושה הקשרים.

1.      גם משה רבינו וגם אסתר המלכה נפטרו ב-ז' באדר. שזה באמת מדהים.

2.      משה נתן תורה לעם ישראל במדבר, במעמד הר סיני, וספרו קרוי על שמו "תורת משה".
והיא, על שהיתה לנו אסתר, אלומת אור בחושך,
נקבעה ונכתבה בספר הקרוי על שמה "מגילת אסתר".

3.    אבל הקשר העוד יותר מרגש לדעתי הוא הצוואה הזהה שהם השאירו אחריהם: זכרוני!

צוואתו של משה: "אמר לישראל: בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותיי, ותאמרו אוי לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס ונפלו עצמותיו במדבר.[13]"

בכל מקום שתהיו, זכרו אותי, גם בשמים ארוץ בשבילכם כסוס, אעתיר עבורכם, אמשיך להיות עבורכם משה, מליץ היושר שלכם.

לכן, כשמדליקים נר לע"נ, טוב לומר: "משה רבינו, משה רבינו, עם ישראל בצער" והוא עומד עבורך בשמיים ומבטל את הגזירה.

משה רבינו ע'ה מבקש בצוואתו:

זכרו אותי שהייתי עבורכם תמיד, מההתחלה. לא התייאשתי מכם. גם כשהיה קשה.
נלחמתי עבורכם מול הקב"ה, אחרי שהקב"ה רצה להשמיד אתכם אחרי חטא העגל ואמרתי לו: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"[14] (שימו לב למיקום של הפסוק: שמות לב' לב').

הקרבתי הכל עבורכם. את חיי, את רצונותי האישיים, ואפילו את מותי – שלא נכנסתי לארץ ישראל ואני קבור במקום בלתי ידוע.

וצוואתה של אסתר: "שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה.[15]"

אבל שניהם מבקשם שנזכור אותם לא בגלל שיש להם אגו והם צריכים שנזכור אותם, אלא שהם מבקשים מאיתנו לזכור את מה שהם עשו -- שזה יהיה נר לרגלנו.

שזה יהיה דוגמא עבורינו לאיך מנהיג צריך לנהוג.

וכל הורה הוא מנהיג בביתו.

תזכרו, מבקשים משה ואסתר, תזכרו איך צריך הורה להתנהג.

{

4. ומהו המסר העצום שמסתתר בפרשה להורים שמתמודדים עם מתבגרים מאתגרים?

הפרשה שלנו פותחת כך: "וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃"

השאלה הכי מתבקשת מאליה: ממתי מעלים נרות? נרות מדליקים לא מעלים.

אלא שבהדלקת המנורה יש יותר מסתם הדלקת אור, יש כאן עניין רוחני לא רק אופרטיבי.

כתוב בספר משלי "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם[16]", הרבי מלובביץ' כותב שהכוונה היא לכך "שהנשמה היהודית היא כמו אש הנמשכת למעלה. אולם כדי שהאש הזו אכן תבער ותהפוך לשלהבת גדולה, חייבים למצוא את ה'מתג' הנכון שיצית את הניצוץ.

אבל זה אפילו עוד יותר עמוק. הרבי מלובביץ' הסביר "דציווי (תצוה) הוא צוותא וחיבור. וזהו ואתה תצוה את בני ישראל, שמשה הוא מקשר ומחבר את בני ישראל עם אוא"ס[17]".

כלומר, שבכל דור יש את המנהיג הרוחני שלו, "אלה שה' העניק להם את הכוח ואת היכולת המיוחדת למצוא את ה'מתג' הזה, ולסייע לכל יהודי להתקשר למקורו הרוחני."

{

הדלקת הנרות במנורה, מעלה את הנשמות של כל יהודי. ויש גם דרך לעשות את זה.

מפרש"י: "לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר – מדליקן עד שתהא שלהבת עולה מאיליה."

כדי שאפשר יהיה להדליק את הנשמה זה לא מספיק ללחוץ על ה'מתג' שלה, זה לא מספיק לקרב את הגפרור לפתילה – אלא שצריך לעמוד שם ולחכות בסבלנות עד שהאש אכן תיתפס בפתילה, עד שהיא תאחז בכוחות עצמה ותוכל להמשיך לבעור ללא עזרה, גם אם מקור האש, מי שהדליק אותה – יזוז, ולא יהיה שם יותר.

כשאנחנו מדברים על חינוך ילדים למשל, זה לא מספיק למשל להראות לילד פעם אחת איך רוכסים שרוכים של נעליים. צריך להקדיש לזה זמן, ולהראות לו שוב ושוב ושוב, להיות איתו, לתת לו להתנסות בעצמו, וגם כשהוא מצליח להישאר לידו ולעודד אותו, כמה יפה הוא מצליח, ורק כשהמיומנות כבר נרכשה, והיא שלו, ואין לו יותר צורך שנהיה שם – זה הזמן שלנו לזוז. כי השלהבת עולה מאליה. מעצמה. הין לו צורך עוד בדלק שלנו. יש לו דלק משל עצמו.

וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל, "הכוונה היא שמשה רבינו גילה בישראל את כח נשמתם, שבנוסף חיזוק האמונה פעל גם שציווי הוא מלשון צוותא וחיבור" אומר הרבי מלובביץ', כך שבני ישראל יהיו מאוחדים ומחוברים זה לזה, וגם לאביהם שבשמים.

{

אבל אני רוצה לקחת את המסר הזה עוד צעד אחד קדימה או צעד לעומק. (או גם וגם).

"לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃" "עד שתהא שלהבת עולה מאיליה," זה לא רק עניין של רכישת מיומנויות.

זה להעלות אור מבפנים. להאיר לילד את הנשמה שלו.

זה דר לא פשוט – או אולי נכון יותר לומר: זה דור שלא פשוט לו.

וכשלילדים שלנו לא פשוט – גם לנו לא פשוט. זה פשוט קשה.

אין היום בית לא נגוע!

בכל בית יש התמודדות עם ילד אחד לפחות. לפעמים זה ברוטציה: כל פעם ילד אחר. ולפעמים, זה אפילו עוד יותר קשה כי זה לא רק ילד אחד.

דיכאון, חרדה, קשיים חבריות, מאבקי כוחות, מריבות, כעסים. לפעמים עד כדי ניתוק מההורים.

כמה זה קשה כשילד מתגורר ביית אבל מנתק את עצמו מהבית, מההורים, מהאחים.

חייבים לזכור כלל: יש קשה זה ילד שקשה לו.

אם הילד שלך מכאיב לך – זה סימן שכואב לו.

ותשאלי: מה כבר קרה לו? מה כבר עשיתי לו, או עשינו לו שהוא כל-כך כאוב?

מה עשינו שמגיע לנו שהוא יתנהג אלינו ככה?

ואני אענה לך: הילדים של הדור הזה רגישים מאוד. ועם רגשות לא מתווכחים.

התפקיד שלנו זה "לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃" "עד שתהא שלהבת עולה מאיליה."

איך?

לאהוב. לתת אהבה. ולא לזוז! עד שהחום שלנו ימיס לו את הכאב!

זו התרופה ואין בילתה.

תמיד תמיד תמיד לאהוב את הילד.

להראות לו שלא משנה מה הוא יעשה וכמה שהוא יכאיב לכם אש האהבה שלכם לא תכבה.

אצלכם האהבה תהיה "נֵ֖ר תָּמִֽיד"!

הוא יצעק – ואתם תאהבו אותו.

הוא יקלל – ואתם תאהבו אותו.

הוא ישאיר את המטבח מבולגן ומלוכלך כל פעם – ואתם תאהבו אותו.

הוא לא יעזור בכלום – ואתם תאהבו אותו.

הוא יסתגר בחדר ולא ירצה להצטרף לארוחה המשפחתית – ואתם תאהבו אותו.

אתם לא תיפלו למלכודת:

אתם לא תוכיחו לו שהוא צודק בכל מה שהוא חושב שגורם לו להרגיש כל כך נורא, בכך שתגררו איתו למלחמה ולמאבק ותנסו להוכיח לו שהוא טועה. זה רק יסלים את המצב.

אסור ליהודים לעשות טאטו, אבל מותר לנו לקעקע מטאפורית את הלב, אבל אפשר:

"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה [18]".

אתם "נֵ֖ר תָּמִֽיד" של אור ואהבה ששוטפת ומנקה את הכל, וממיסה גם את הלבבות הכי קשים: "מַיִם שָׁחֲקוּ אבן[19] "

"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ...[20]" – לא משנה כמה סוער הילד שלכם. אתם "נֵ֖ר תָּמִֽיד" של אור ואהבה.

אתם תהיו "נֵ֖ר תָּמִֽיד" של אור ואהבה, למרות הכל, ודווקא בגלל הכל.

אתם תוכיחו לו בעקביות תמידית שאור האהבה שלכם הוא ללא תנאי!

{

ולא נסיים מבלי שנציין את ארבע מצוות חג הפורים[21] – ארבעת המ"מים:

מקרא מגילה

קריאת מגילה היא המצווה הראשונה אשר אנו מצווים לקיים בפורים.

פעמיים! אחת, בליל פורים והשנייה, ביום הפורים.

המצווה היא לשמוע כל מלה במגילה. לכן, אסור לדבר ואסור להסיח את הדעת בעת קריאת המגילה.

אם לא שמעת כל מילה ומילה – לא יצאת ידי חובה!

משתה ושמחה

ביום הפורים מצווה לקיים סעודה ומשתה, כמו שנאמר "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי[22]".

לאכול סעודה כיד המלך בודאי ובודאי. אבל מצוות השתיה נוגעת יותר לגברים מאשר לנשים.
תזכרו, ש"נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד[23]". גברים שתויים או שהם רוקדים עד אפיסת כוחות או שהם מייבבים מתחת לשולחן. נשים לעומת זאת, עושות שטויות שאח"כ הן ממש מצטערות עליהן.

עדיף כוס יין אחת לביסום קל – לא מעבר לזה.  

משלוח מנות

ביום הפורים מצווה כל אחד ואחת לשלוח מנות, איש לרעהו ואישה לרעותה. המצווה - לשלוח שני סוגי מאכל לאדם אחד לפחות, וכל המרבה הרי זה משובח (כמובן לפי האפשרות), ובעיקר לנזקקים, כדי לשמחם בחג הפורים.

שימו ❤ שמדובר במשלוח מנות אחד!

הסוד של המצווה היא לתת משלוח מנות אחד, מושקע במיוחד, דווקא למישהו או מישהי שהכאיבו לך, שפגעו בך, כדי להוציא רגשות מרירים מהלב, להמתיק את המר. לעשות נהפוך הוא.

אנחנו מחלקים הרבה משלוחים, שלא ידעו למי היה מיועד ה-משלוח! 😉

מתנות לאביונים

ביום הפורים מצווה לתת מתנות לאביונים. לפחות לשני עניים ולפחות שווי של פרוטה לכל אחד.

וכל המרבה – הרי משובח.

כתב הרמב"ם[24] "מוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה ", שנאמר "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים[25]".[26]

{

כתוב: "משנכנס אדר מרבין בשמחה[27]", בשמחה אותיות מחשבה.

לחודש הזה יש יכולת סגולית של שמחה כי הוא: "הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה[28]."

אבל צריך להשקיע בזה מחשבה.

זה לא בא אוטומטית.

צריך לעבוד על השמחה. צריך להתכוונן אליה, כמו על תחנה ברדיו.

(פעם היו מכשירי רדיו עם כפתורים, וסקאלה, וצריך היה לחפש את התחנה, ואז להתכוונן עליה כדי לקבל שידור נקי, בלי צפצופים ושריקות ורעשי רקע.)

וצריך להשקיע מחשבה לא רק בשמחה האישית, אלא גם בשמחה של הבית, שבבית.

הילדים שלנו – הם צריכים שנדע להיות שם יציבים עבורם, לא מתייאשים, להדליק בם את האור, שיתהפך גם להם "מֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב" מהדיכי והכעס והחרדה והקושי והמר יתהפך למתוק.

חיפשתי שיר וחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי. שיר על משה, שיר על אסתר, שיר שמח שיהיה ברוח ימי אדר... ולא מצאתי.

ואז.... היום יום שלישי, שלוש פעמים כי טוב 😊 מצאתי מכנה משותף לשלושתם: אור.

1.      בפרשה שלנו אנחנו מעלים אור תמיד,

2.      ובמגילת אסתר היתה ליהודים היתה אורה ושמחה,

3.      וכשמשה רבינו נולד התמלא הבית אור[29].

כל אחת מאיתנו היא מלכת אסתר 👸 פורים שמח מאוד מאוד.

{

אור[30]

והיא דופקת בחלון

קרן אור שבויה באפילה

אז אני קם אל האתמול

לא נרדם, בחושך נעלם

כדור הארץ הוא שלך

כוכבים יאירו לי אותך

כשחושך מסנוור הכל,

את לי מגדלור

בתוך השקט הלבד

מחפש אחריי מה שאבד

צריך אותך כדי לזכור,

להדליק את ה...

אור, אולי תתני לי אור?

והשמש תחזור,

אני לא יכול יותר לרעוד

תגידי לי כמה עוד?

לא מצליח כבר לראות

אולי תתני לי אור?

אני רואה בך את התום

את זוהרת כשנגמר לי יום

כדור הארץ הוא שלך

כוכבים יאירו לי אותך

כשחושך מסנוור הכל,

את לי מגדלור

בתוך השקט הלבד

מחפש אחריי מה שאבד צריך אותך כדי לזכור,

להדליק את ה...

אור, אולי תתני לי אור?

והשמש תחזור,

אני לא יכול יותר לרעוד

תגידי לי כמה עוד?

לא מצליח כבר לראות

אולי תתני לי אור?

רסיסים של אור אני סולח הכל

לוחש קרוב ומבקש

שתעלימי את החושך,

תני לו לעבור

אני לא זוכר איך להדליק את ה...

אור, אולי תתני לי אור?

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה שיזכו בזרע של קיימא

ולזכות חיה צירל פייגא יהודה אריה בן מרים שיזכו בזרע של קיימא

ולבריאות טובה ורפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, אהרון עומרי בן ציונה שירלי, גבריאל בן בלימה, הילד יוסף מרדכי בן תהילה, פזית בת נעמי, יוסף בן ויקטוריה, ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות נוספים:[31]

הרבנית מזרחי, ימימה. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"]. אוחזר מתוך http://www.parasha.org/.

מילר, ח. (2007) שם הפרשה לפרשת בהעלותך ע"פ ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק ב', עמ' 316 ואילך, בתוך ספר במדבר, עמ' 61, מהדורת לבייב, קול מנחם.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

---

[1]  פרשת תְּצַוֶּ֣ה: שמות כז' כ' - ל' י' (8/11 ; 101 פסוקים)

[2]  אסתר ג' ז'

[3]  אסתר א' א'-ג'

[4]  אסתר ב' טז'

[5]  אסתר ג' ז'

[6]  המידע באדיבות ויקיפדיה

[7]  אמירה זו מובאת בשם הגאון מוילנא בספר "קהלת יצחק" על התורה לר' יצחק רייטבארד, וילנא תר"ס, וגם בספר "פנינים משולחן הגר"א" עמ' קכט, וגם בחומש הגר"א.

[8]  בעל הטורים, רבנו יעקב בן אשר, פוסק הלכה, מכונה על פי רוב "בעל הטורים" על שם ספר ההלכה שכתב, "ארבעה טורים". 1269 גרמניה - 1343 ספרד.

[9]  שמות לב' לב'

[10]  מכות יא' ע"א

[11]  מתוך הגדה של פסח, מובא בתוך "חומש קול מנחם" עמ' 1 עפ"י ליקוטי שיחות, שיחת שבת של פרשת שמות תשמ"ו.

[12]  השמות שלהם מעידים על ייעודם. לשניהם היו שמות אחרים כשנולדו. שניהם גדלו במשפחה אומנת. ענווה עצומה. צריכים להסתיר את יהדותם. אומץ בלתי רגיל. יכולת ללמוד מאחרים (מדרכי יתרו). יכולת לצאת מאזור הנוחות: "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו " (שמות ב' יא') "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד " (אסתר ה' א'). הקרבת העצמי למען העם.

[13]  מדרש תנחומא, פרשת ואתחנן, סימן ו'

[14]  שמות לב' לב'

[15]  מגילה ז' א'

[16]  משלי כ' כז'

[17]  אור אינסוף

[18]  שיר השירים ח' ו'

[19]  עפ"י אבות דרבי נתן פרק ו' הלכה ב': "בן ארבעים שנה היה [=רבי עקיבא] ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו?  אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא 'אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם'? (איוב יד' יב') מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פיסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות....."

[20]  שם, שם, ז'

[21]  עפ"י ארבע מצוות חג הפורים מאתר חב"ד: http://www.chabad.org.il/

[22]  מגילה ז' ב'

[23]  סנהדרין לח' א'

[24]  מגילה ב' יז'

[25]  ישעיהו נז' טו': "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים."

[26]  מתוך "פניני הלכה" זמנים > טז - מצוות השמחה והחסד

[27]  תענית כט' ע"א

[28]  אסתר ט' כב': "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."

[29]  שמות ב' ב': "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים." ומפרש"י: "כי טוב הוא – כשנולד, נתמלא כל הבית כולו אורה."

[30]  בשיעור הקשבנו לשיר "אור"; מילים ולחן: סתיו שמש ואליעד נחום, מתוך האלבום "אור" 2016, בביצועו של אליעד נחום: https://www.youtube.com/watch?v=O21OZkP8anw

[31]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.