יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: איך בונים זוגיות טובה | פרשת תולדות | כח' במרחשון ה'תש"פ

בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת תולדות

איך בונים זוגיות טובה

 מסכן מי שלא קשה לו!

זו העצה הכי חשובה לזוגיות טובה באמת לאורך ימים ושנים בטוב ובנעימים.

 

אנחנו בפרשת תּוֹלְדֹ֥ת[1]. וכך היא נפתחת:

"וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃[2]"

שוב אנחנו נתקלים בפרשה שמתחילה ב-ו' החיבור.

וכבר למדנו ששום דבר לא סתם בתורה.

רש"י מלמד אותנו בפרשת מִּשְׁפָּטִ֔ים[3] המתחילה במילים "וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים", שבכל מקום שנאמר "אֵ֙לֶּה֙", זו פרשה חדשה שאינה קשורה לנאמר קודם. ואילו כאשר כתוב "וְאֵ֙לֶּה֙", עם ו' החיבור, משמעו תוספת, המשך, לנאמר קודם. במקרה של פרשת מִּשְׁפָּטִ֔ים, אנחנו לומדים ש"כשם שהפרשה הקודמת (עשרת הדיברות) ניתנה בסיני, כך גם החוקים הללו (של פרשת משפטים) נתנו בסיני."

אבל במקרה שלנו ו' החיבור לא באה רק כדי לחבר בין שתי הפרשות, אלא היא באה דווקא להפריד.  מטרתה כפולה.

בסוף הפרשה הקודמת, פרשת חַיֵּי שָׂרָה[4] מסופר לנו על ישמעאל שעשה תשובה, וקבר ביחד עם יצחק את אברהם אע"ה במערת המכפלה לצד שרה אמנו: "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃[5]"

רש"י מסביר לנו ש"מכאן" מהעובדה שהתורה הקדימה את שמו של יצחק לשמו של ישמעאל כשקברו את אביהם, "שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו."

ואז חותמת את הפרשה פיסקה המספרת לנו על תולדות ישמעאל. עם מי הוא התחתן, מי היו שנים-עשר בניו, והאופן שבו תהיה האומה הישמעאלית שלטת על שטחים נרחבים, המתחילה במילים: "וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃ [6]"

אז האמת היא שהפרשה שלנו מתחברת בקשר ישיר לפרשה הקודמת, אבל התורה גם דואגת להבהיר לנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאין קשר.

אין קשר בין תולדות ישמעאל לתולדות יצחק.

הרב חיים ויטאל זצ"ל מסביר בספרו "עץ הדעת טוב" שהם אמנם שניהם בניו של אברהם, אבל רק "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.[7]". יצחק הוא זה שנולד מאב נימול, ועבר ברית מילה ביום השמיני. ויצחק הוא זה שממנו תוקם האומה היהודית.

ישמעאל זכה להיקרא בן אברהם רק כי עשה תשובה. אבל זה לא משנה את מעמדו של יצחק.

התורה בוחרת להדגיש שאמנם הפרשה שלנו מתחילה בהמשך ישיר לפרשה הקודמת, ואמנם תולדות ישמעאל ותולדות יצחק מחוברים לאותו שורש, אבל מעכשיו, אלה שני עצים נפרדים.

יש כאלה מקרים בטבע. שחלק משורשיהם של שני עצים נפרדים מחוברים מתחת לאדמה.

"וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃"

הבן איש חי[8] מסביר שזה כדי שלא תהיה שום טעות, יצחק הוא בנו של אברהם אבינו, הוא דומה לא שתי טיפות מים, שלא יתבלבלו חו"ח ויחשבו שאולי בטעות שרה התעברה מאבימלך, ויצחק הוא זה שהוא ממשיך דרכו.

{

אבל היום באנו לדבר על הזוג המקסים הזה יצחק ורבקה, ללמוד מהם על זוגיות טובה, איך בונים אותה.

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.[9] "

20 שנה מחכים יצחק ורבקה לפרי בטן.

בילקוט מעם לועז[10] מסופר שיצחק היה בן 59 שנה, ורבקה היתה בת 23 שנה כשהם "התחילו לבקש רחמים מאת הקב"ה שיתן להם בנים."

הסיבה שהם המתינו עד אז היא שעד שרבקה היתה בת 13 עדיין לא ידעו אם היא עקרה או לא, ולאחר מכן המתין יצחק "עוד עשר שנים לפי הדין, כי כך עשה אברהם, כפי שראינו בפרשת לך-לך."

אבל ברגע שהבינו שרבקה עקרה, נעמדו יצחק ורבקה כל אחד בפינה אחרת של החדר[11], ושטחו תפילתם לפני הקב"ה.

ד"ר מיכאל לייטמן, בספרו "זוהר לעם" מלמד אותנו ש"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ", הכוונה "שהקריב קורבן והתפלל עליה." ובהמשך הפסוק כשכתוב "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'", שצריך שני אישות (אש ברבים) כדי שהקורבן יאֻכּל, כדי שתתקבל התפילה. ולכן יש פעמיים "וַיֵּעָתֶר". אחד עבור האש התחתונה שהיא יצחק, והשני עבור האש העליונה, שהיא הקב"ה. וכששתי האישות מכלות את הקורבן, הרי שזה סימן שנתקבלה התפילה.

הבן איש חי[12] מלמד אותנו שהסיבה לכך שהתורה מדגישה את העובדה שרבקה היתה עקרה, היא כדי ללמה אותנו ש"לידת הבנים היתה מכוח התפילה העמוקה של יצחק ורבקה.[13]"

והוא מביא כאן שיעור מרתק על ההבדל בין דיבור עם הקב"ה ותפילה לקב"ה הלקוח מהספר "בני יששכר"[14].  

לפעמים אדם מדבר ומבקש בקשות מה' והמשאלה שלו מתקיימת. זה בגלל שהוא אמר את הדברים האלה ב"עת רצון[15]" "שכידוע קיימים זמנים בלתי ידועים לנו, בהם נפתחים שערי שמים ומתמלאים צרכי הנבראים."

אבל, לתפילה מפורשת, כלומר תפילות שנכתבו ונקבעו ע"י רבותינו (דרבנן) "כל דבר שנאמר בדרך תפילה, אם הוא זוכה שתיענה תפילתו – יהיה הדבר בר קיימא, ישועה תמידית!" מה שלא בהכרח קורה עם מה שקיבל כשהתפלל בדיבור, כי זה יכול להיות ישועה זמנית בלבד. כי היא לא הגיעה ביחד עם "שפע אלוקי המשפיע ומקיים את הדבר עולמית."

הבן איש חי מסביר שהמקובלים הסבירו שההבדל נעוץ בכך שבאמצעות התפילה נוצר 'צינור' דהיינו כלי קיבול לקבל את השפע העליון. והצינור הזה נברא רק ע"י תפילה: "אותיות התפילה הן המהוות את ה'כלים' לקבל את השפע העליון." ובנוסף, מכיוון שבשעת תפילה מוזכרים שמות ה' בצורה מאוד מסויימת, הם "הופכים את התפילה ל'דבר שבקדושה', וקדושה אין לה ביטול לעולם."

כמו שכותב דוד המלך "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן"[16]: כשאני צריך דבר כלשהו אני אבקש אותו מהקב"ה על-ידי תפילה, ולא על-ידי דיבור, כדי להבטיח שיהיה זה "עת רצון", ומסיים את חלקו השני של הפסוק במילים: "אֱלֹקִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.", ואומר: אם הקב"ה יֶענה לבקשתי, יהיה זה דבר אמיתי,  שיתקיים לעד, שתהיה זו ישועה תמידית.

ולכן, בגלל שרבקה היתה עקרה, ברור היה שהם צריכים ישועה "שלא כדרך הטבע כגון פקידת עקרות וכיוב' – אז זקוקים ל'צינור' הנוצר ע"י תפילה."

יצחק ורבקה היו זקוקים לעבודת תפילה מיוחדת במינה.

{

יש אומרים שיצחק ורבקה חיברו את תפילת 'נשמת כל חי' שאותה אנחנו אומרים בכל שבת בבית הכנסת. ד"ר אפרים יצחקי כותב ש"אין אומרים אותו בחול אלא בשבת ויו"ט כי אז יש לישראל נשמה יתירה[17]".

מבססים את זה על מה שכתב אַבּוּדֶרְהֶם[18] על סיום של נשמת: "ישרים צדיקים חסידים קדושים ר"ת יצחק, תתרומם תתברך תתקדש תתהלל ר"ת רבקה, ע"ש המחבר ואשתו."

הוכחה נוספת היא בפסוק עצמו.

כתוב: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ", נֹכַח ראשי תיבות נשמת כל חי.

{

עשינו היום סעודת אמנים לכבוד ראש חודש כסלו, שיבוא עלינו לטובה ביום חמישי ושישי.

מחר בערב אנחנו נכנסים לחודש כסלו, חודש הניסים והישועות הגדולות.

זה הזמן להדליק נר ולעתור לפני הקב"ה בתפילות מעומק הלב. אבל לפני כן, זה הזמן להדליק נר זיכרון לכבוד ראש החודש, יום רביעי בערב, ויום חמישי בערב, ולהשתמש בתפילה הבדוקה הזו שחיברו הזוג הנפלא הזה: 'נשמת כל חי'.

ובע"ה יתקבלו כל התפילות ברצון.

אומרים שחודש[19] כסלו מורכב משתי מילים כיס ו-לב.

ויש הרבה רעיונות וגם הגמרא , וגם שלמה המלך וגם מפרשים מכל הזמנים התייחסו למילים כיס ולב. אבל בראש חודש כסלו, כי הגוף הולך אחרי הראש, נבקש בפשטות על הכיס ועל הלב.

אנחנו מבקשים ניסים גם בכיס, בפרנסה, וגם בלב, ברצונות שלנו, ברגשות שלנו. פרנסה, שזה לבריאות הגוף, ורגשות, שזה לבריאות הנפש.

שנזכה לראות ניסים גם בכיס וגם בלב.

וחשובה מאוד התפילה של ראש החודש, כי "במיוחד בראש חודש שהוא המנהיג את החודש כולו."

כל ראש חודש הוא כמו זרע שטומנים באדמה. והזרע הזה יקבע כיצד יראה השתיל.

אבל חודש כסלו הוא חודש מאוד מיוחד, כי הוא חודש חודש שנעשו בו ניסים, וב"ה חודש שגם ייעשו בו ניסים. זהו חודש שבו כביכול אנחנו עוברים ממציאות אחת למציאות אחרת: מציאות ניסית.

באתר הידברות קראתי שיש סגולה נפלאה המיוחסת לרבי חיים פלאג'י[20], מגדולי המקובלים בדורות עברו: שהבטיח שמי שיזכה לא להתלונן ולא לקטר קיטור אחד מר"ח כסלו (שיחול ממחר רביעי בערב, וכל חמישי ושישי עד כניסת השבת), ועד היום השמיני של חנוכה – יראה נס באותה שנה!

ומי שתצליח, שתספר לי.... 😊

בספר הקבלה הקדמון 'ספר יצירה' נקשרת האנרגיה של חודש כסלו עם האות סמך (ס). פירושו של הסמך הוא סמיכה, תמיכה ובטחון. את תחושת הביטחון מעניקה הקשת המסמלת את ההגנה והשמירה האלוקית על כל הנבראים: "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים. [21]"

בחודש זה, אין דאגות. עניינו הוא רק הודאה ושמחה, אמונה וביטחון במי ש'אמר והיה העולם' – שרק לו הכוח לחולל ניסים.
ולכן זה ה-חודש להתחזק בנתינת הלל והודאה לקב"ה, וטוב לקרוא את 'מזמור לתודה' כמה פעמים ביום.

למה?

כי להודיה יש כוח עצום. הודיה אמיתית מגיעה מאמונה בקב"ה ובזה שהוא זה שמנהל כאן את הכל.

שורש המילה כסלו היא כסל שפירושו ביטחון:

"וְיָשִׂימוּ בֵאלֹקִים כִּסְלָם[22]" ; "כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד.[23]"

אז כמו שאמרנו חודש כסלו. שתי מילים: 

כיס ו-לב.

שנבורך בשפע גם בכיס וגם בלב. גם בפרנסה וגם באהבה.

שתמיד כשנכניס את היד לכיס, נמצא שם גם את הלב. שנדע לתת מכל הלב.

בנוסף, מסביר 'ספר יצירה' שלא רק שלכל שבט יש חודש המיוחס לו, אלא גם חוש[24]. החוש הקשור עם חודש כסלו הוא חוש 'השינה והחלום'.

וזה כל-כך מתאים שאנחנו פותחים את החודש עם חלום סולם יעקב שנקרא עליו בשבת הבאה פרשת וַיֵּצֵ֥א[25].

ונאחל לכולנו שתהיה לנו שינה מתוקה וחלומות פז.

(ועל חנוכה נדבר ב'ה ב'נ בשיעורים הבאים – וכאן המקור להזכיר שביום שלישי, ה-17.12, נמשיך את המסורת ונקיים שיעור חגיגי משותף לדוברות העברית והאנגלית: סיפורי ניסים. כולן מוזמנות – everybody’s welcome).

{

בכל מקרה, עומדים יצחק ורבקה ומתפללים ומתחננים ומבקשים מהקב"ה לשנות את רוע הגזירה.

יצחק ביקש רחמים על אשתו, ולא רצה לקחת שפחה כפי שעשה אביו שהתחתן עם הגר. עפ"י רש"י היה זה בגלל שהוא ידע שעתיד לצאת ממנו עם שלם, והוא רצה להיבנות דווקא מרבקה ולא מאף אחת אחרת, כי רבקה היתה זו המיועדת לו, כפי שלמדנו על הניסים שחזרו לאוהל שרה כשהגיעה רבקה.

הוא ידע שהוא טהור[26] והיא זו שנבחרה לו בניסי ניסים ע"י אליעזר, בשליחות אביו.

יצחק רצה להיבנות דווקא מרבקה פשוט כי הוא אהב אותה.

כתוב בפירוש: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ...[27]"

י

ש סיפור על הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל[28] שבא עם רעייתו אל הרופא ואמר לו: "אדוני הרופא, הרגל של אשתי כואבת לנו".

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.[29] "

הוא התחנן, והפציר, והרבה בתפילה – כי הוא פשוט אהב אותה, וכאבה היה כאבו.

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק - עֶתֶר[30]: הוא הקילשון המשמש להפיכת הקרקע או לחפירה בערֵמת זבל דחוּסה.

כתוב במַסֶּכֶת יְבָמוֹת[31]: "למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעֶתֶר? מה עֶתֶר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפילתן של צדיקים מהפכת מידותיו של הקדוש ברוך הוא ממידת 'רגזנות' למידת 'רחמנות'."

כותב רש"י:[32] "כי אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע." ומכיוון שרבקה היתה צדקת בת של בתואל הרשע, לתפילתו של יצחק הצדיק שהיה בן אברהם הצדיק כוח גדול יותר להפוך את הטבע, ולבטל את הגזירות. מה גם שהוא זה שחיבר את תפילת מנחה, אותה תפילה שהתקבלה, זו שבסיומה הוא הרים את עיניו וראה את רבקה על הגמל.

כותב הבן איש חי[33] "הדבר המייחד את 'תפילתם של צדיקים', הוא שיש לה יתרון מעל כל תפילות בני האדם – עד שהיא מהפכת את מידה 'רגזנות' למידת 'רחמנות'."

וזהו ה: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק.

הוא הפך את הטבע בשביל אשתו.

{

זו מהות הנישואין. להפוך את הטבע שלנו.

הרי כל הבעיה היא החתונה. אם לא היינו מתחתנים לא היו בעיות.

לפני החתונה הוא מדהים והיא מדהימה, והכל זורם נפלא (פחות או יותר).

ופתאום אחרי החתונה "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה...[34]", זה לא מי שחשבת שהוא כשהתחתנת איתו, זו לא מי שחשבת שהיא כשהתחתנת איתה.

פתאום הוא משתנה – פתאום היא משתנה.

אז בשביל מה להתחתן?

כי רק עם זה שאת קושרת את עצמך למי שהוא לא כמוך, ההכרח הזה להיות ביחד, ולהסתדר,

הוא זה שמוציא ממך את הדברים שמעולם לא ידעת שקיימים בך.

פשוט לא ידעת שהם שם עד שלא הגיע זה שמולך עכשיו שעוזר לך להוציא את זה ממך.

"וַיֹּ֙אמֶר֙ ה' אֱלֹקִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃[35]"

פירוש של הכתב והקבלה[36], מדבר על כנגדו, במובן של איזון. כמו ששמים על שתי כפות המאזניים, שני דברים שהם בעלי ערך זהה, משקל זהה, על מנת שיוכלו לאזן זה את זה, ולא שאחד כבד יותר מהשני, ואז המאזניים לא יכולות להתאזן. כנגדו, לאזן אותו.

הרבי מלובביץ' אומר: "דברים שמעצם טבעם צריכים להיות מובדלים כמו אש ומים, אינם יכולים להביא ברכה אלא כשהם אמנם מובדלים ומופרדים – וזו הדרך לאחדות אמיתית ולשלום אמיתי.

אחדות אמיתית אין פירושה טשטוש ייחודו של כל פרט, אלא להיפך – מיצוי כל הכוחות של כל הפרטים למן מטרה המשותפת. צריך שיהיו כוהנים, לוויים וישראלים, ושכל אחד מהם יתרום לכללות העם את מה שהוא יכול לתרום על-פי גדריו ותפקידיו."

הרב הילר אומר: "על בריאת האישה נאמר "ֽאֶֽעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ" וכבר בארו המפרשים, שעזרתה של האישה אינה בהכרח להסכים עם בעלה בכל דבר אלא לעתים דווקא הסיוע הכי גדול בכך שהיא כנגדו, מאזנת את רצונותיו , נותנת בהם סדר ואיזון  וכך הניגוד שלה לרצונותיו הוא בריא וחשוב."

אכן כן. "השוני בינינו מעשיר את חיינו.[37]"

{

בבסיס של הכל צריכה לעמוד ההבנה שאנחנו זקוקים לאחר.

זו אמנם עבודה קשה כל ענין היחסים האלה, במיוחד כשמדובר בזוג שהוא פרד, כלומר, אחד זכר ואחד נקבה. שתי נקבות זה קל... במטבח... אבל גבר ואשה במטבח... זה כבר משהו אחר.

אמר החכם מכל אדם: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.[38]"

"שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואימו[39]".

כתוב בגמרא: "איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן"[40].

המילים איש ואשה, כל אחת שלוש אותיות.

איש : א,ש, והאות י',

אשה: א,ש, והאות ה'

אם זכו בני הזוג והתווספו לאותיות שמם האות י' והאות ה', הרי שהם זכו, כי אלה אותיות שמו של הקב"ה, ואם הוא בשמם הרי שהוא שוכן ביניהם, בתוכם ואיתם.

אבל אם לא זכו בני הזוג להכניס את הקב"ה לתוך חייהם ולהיות שותף לזוגיות שלהם, הם נשארים רק עם א' ו-ש': אש! אש ללא גבול, אש שבה הכל מותר וכלום לא אסור, ללא שום דבר שיאזן וימתן אותה, אש שורפת אוכלת ומעכלת.

ככה מכניסים הביתה את ה-י' ואת ה-ה'. ככה מכניסים הביתה שכינה.

{

האיש מוציא מהאישה את האש שלה, והאישה מוציאה מהאיש את האש שלו.

"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.[41]"

והרבנית ימימה מזרחי מסבירה:

חָסִיד, תתפלל תמיד, ועל דבר אחד: "לְעֵת מְצֹא", חז"ל נותנים שלושה פירושים:

"לְעֵת מְצֹא" – זו תורה.

"לְעֵת מְצֹא" – זו אשה.

"לְעֵת מְצֹא" – זה קבורה.[42]"

שלושה דברים הם שורש הנשמה שלך, כשאת מבקשת "וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ.[43]", את בעצם מבקשת את החלק שיממש אותך, את הנשמה שלך, בעולם הזה ובעולם הבא.

את הדברים שלה היא מבססת על מה שכתב הרב מוישה שפירא הגאון[44]: "כל אדם צריך לבקש את חלקו האבוד. אדם שמרגיש שלקחו ממנו את החיבור האמיתי למקור החיים שלו ולשורש נשמתו, חייב

"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא. דברים שהם מציאה – ואין לנו שום שליטה עליהם.

על שלושת אלו - חייבים להישען. כי אם ננסה לבד, ניפול בוודאי. רק כשנהיה מתפללים. "

{

כתוב בתהילים[45]: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה' לֹא יִשְׁמׇר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר."

אם לא מכניסים את הקב"ה לזוגיות, אי אפשר לבנות בית. כמה שלא נתאמץ, זה אף פעם לא יהיה זה.

זה יהיה מלא באש.

רק עם מכניסים את הקב"ה, את ה: י' וה-ה' לתוך האש שלו והאש שלה, יהיו איש ואיש ושכינה בניהם.

אבל איך עושים את זה?

הרעיונות שלי מבוססים שלי על שלושה מקורות.

1.      הרב מנחם וייס היקר מבני ברק, הביא לי במתנה כמה ספרים כשביקר כאן בל"ג בעומר האחרון. אחד הספרים נקרא, זָכוּ, וכתב אותו הרב נחום דיאמנט, שיש לו ניסיון של הרבה מאוד שנים בהדרכת חתנים ובעיות של שלום בית.

2.      הרב יובל הכהן אשרוב, שמביא בשיעורים שלו על זוגיות את תורת הקבלה של בעל הסולם[46].

3.      והגדול מכולם, הרב שלום נח ברזובסקי, הנתיבות שלום[47], שמביא חסידות.

בדורות שלנו כיום לאנשים קשה להבין שחתונה זה לא בשביל לקבל, אלא בשביל לתת.

ואז הם יבואו ויטענו שבשביל לתת הם לא צריכים להתחתן, הם יכולים גם להתנדב ולעשות חסדים.

ואם טוענים כנגדם שצריך להתחתן כדי להביא ילדים לעולם, יבואו ויטענו שגם חתולים ופרות מביאים צאצאים, והם לא מתחתנים.

{

הורים כיום מגדלים נסיכים ונסיכות, מלכים ומלכות, שהורגלו מגיל אפס שכל גחמה שלהם נענית מיד.

כשהילדים האלה מגיעים לשלב שבו הם חיים ביחד, הם מצפים מהשני שינהג כלפיהם כפי שהורגלו מקטנותם. הבעיה היא ששני הצדדים יודעים לקבל, אבל לא יודעים לתת.

הסטטיסטיקה בארץ[48] היא ש45% מהזוגות שמתחתנים, מתגרשים.
מתוכם, 25% בשנה הראשונה.

הם עסוקים במה השני לא עושה עבורם:

בעלים יטענו: "אִשָּׁה כְּשֵׁרָה עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעֲלָהּ[49]",

ונשים יטענו למולם: "ואוהבה כגופו ומכבדה יתר מגופו[50] "

שניהם טועים. הם אמורים להיות עסוקים במה שהם צריכים לתת, ולא במה שהם צריכים לקבל.

כי "הנתינה בתוך הבית היא העבודה המובחרת ביותר לפני ה' כי המקביל היא גם הקשה ביותר.... אדם לא מתחתן שתהיה לו אשה שתעשה לו שניצלים. אשה לא מתחתנת כדי לקבל קירבה ותשומת לה. אנחנו מתחתנים כדי לתת חיים. אנחנו מתחתנים כדי שכל הכי הטמון בנו, יבוא לידי ביטוי בצורה כזאת שתגדל אותנו.[51]"

וככל שקשה יותר, השכר גדול יותר: "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא [52]": לפי גודל הצער, כך יהיה השכר מרובה.

זה לא אמור להיות קל.

זו אמורה להיות התמודדות שרק באמצעותה יכול כל אדם, גבר או אישה, לממש את עצמו.

כל השנים שגידלו אותנו ונתנו לנו כל כך הרבה טוב לא היו רק כדי לנפח לנו את האגו כדי שנחשוב רק על עצמנו, אלא "כדי שאת כל מה שקבלת תעביר הלאה."[53]

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.[54]".

מה זאת אומרת עַל כֵּן?

על שום שכשברא הקב"ה את האדם, הוא ברא אותו זכר ונקבה מחוברים.

למה?

כי " לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.[55]"

מה לא טוב בזה?

"השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה[56]".

בן אדם לא יכול להגיע למצב של שמחה אמיתית בחייו אם לא יתחתן.

האדם כיצור חברתי יכול להגיע למיצוי כוחותיו רק עם עוד מישהו. דרך האשה, ומולה.

והאישה, דרך הגבר, ומולו.

{

הגבר הוא הנותן, והאישה היא המקבלת, הכלי – ורק כשהכלי מתמלא, יש שלימות.

אנחנו כל הזמן מחפשים למלא חוסר. כל רצון שלנו הוא חוסר.

אבל אפשר למלא חוסרים גם בצורה לא נכונה. ואז אף פעם זה לא מספיק.

אבל חוסר שמתמלא בצורה הנכונה – נוצרת שלימות. שלום. שלום בית.

למשל רעב זה חוסר. אכול בא לענות על החוסר הזה. כשאוכלים במידה מה שמתאים לנו, שבעים. ואז יש שלימות. הכלי התמלא נכון. אין יותר רעב. אין יותר צורך.

עול הנישואין הוא לא סבל. אלא שני דברים שונים.

סבל הורס בני אדם, "עול, הוא הדבר היחיד הבונה אדם![57]"

עול הוא הדבר היחידי שמקדם אותנו למקום טוב יותר עם עצמנו, כי הוא עוזר לנו לגייס מעצמנו את הכוחות הדרושים להתמודדות עם העול.

לדוגמא, הגשת עבודה באוניברסיטה. מחכים עד השניה האחרונה ופתאום מספיקים בשעתיים מה שלא שהצלחנו להספיק בשבועיים. למה?

כי עכשיו נכנס גם העול לתמונה.

אם משתמשים בעול הזה בתבונה יש הרבה שמחה בחיים של התמודדות והתגברות משותפת.

חיזוק הקשר.

חיזוק האהבה.

חיזוק הזוגיות.

רבי אליהו לאפיאן[58] היה אומר שכאשר מברכים את התינוק בברית המילה יש משהו מוזר בסדר של הברכות: "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים."

הגיוני שקודם ברית ואח"כ תורה. אבל לא הגיוני יותר שקודם יכנס למעשים טובים ורק אח"כ לחופה?

והוא עונה שזו לא חכמה מיוחדת לעשות מעשים טובים לפני החתונה, נראה אותך אחרי החתונה!

"המידות מגיעות לידי ביטוי כאשר נתקלים בהתמודדות. והתמודדות יש רק אחרי החתונה, ולא לפניה.

"להתחתן זה לפתוח בעיות – להיכנס לעול חיים אמיתי.[59]" ההתמודדות עם הניה של משהו ביחד, על ידי שינוי עצמי בהתאמה לזה שעומד מולי. "כי כשכל אחד דואג לעמו, אף פעם לא נהיה מרוצים, כי הנפש לא תתמלא, ותמיד תהיה הרגשה 'שלי מגיע יותר'."

{

יצחק עומד בזוית החדר הזו, ורבקה עומדת בזוית החדר כנגדו, ושניהם ביחד דואגים למלא את הצורך של השני.

הוא רוצה ילדים ממנה, והיא רוצה לתת לו ילדים ממנה.

היא רוצה ילדים ממנו, והוא רוצה לתת לה ילדים ממנו.

הם לא נשברים אחרי 10 שנים בלי ילדים. ההתמודדות עם החוסר לא שברה אותם, לא הפנתה אותם אחד כנגד השני, במובן של יריבים שהם אחד נגד השני.

להיפך, ההתמודדות הפכה אותם אחד כנגד השני, זה מול זה, לתמיכה, למראה, לשיקוף, להתמודדות ביחד, לנשיאה בעול במשותף.

ככה בונים זוגיות טובה. מתוך הקשיים.

{

האור אינסוף של הקב"ה מושפע באופן שווה על כל העולם.

אומר הנתיבות שלום: "כאשר יהודי רוצה לזכות בניצוץ של אור, הריהו צריך לעבור מקודם חשכות. וענין זה מוטבע בטבע של הבריאה, שכל צמיחה תחילתה היעדר היינו ריקבון גרעין הזריעה, ורק אחר ההיעדר מתחלת הצמיחה."

הקשיים הם חלק נורמלי מתהליך של צמיחה.

מסכן מי שטוב לו בחיי הנישואין.

כי מי שיש לו צמיחה והתפתחות בזוגיות זה רק בגלל שקודם לכן עבר תקופה של קודי והתמודדות.

אנחנו מגלים לצערינו דור שלא יודע להתמודד, ובמקום להתמודד הוא מתמוטט.

החיים גדולים עליו גם בלי לחלוק אותם עם מישהו.

הם חושבים בטעות שלכן עדיף להישאר לבד, ולא להתחתן.

אבל זה הפוך – אם תתחתנו, ותתמסרו לקשר, תצטרכו להתמודד, ואז תגדלו ותצמחו, והחיים יהיו פחות מפחידים.

כי ביחד זה הרבה יותר קל.

הוא נושא אותך ואת נושאת אותו – זה נישואים.

כמו שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד, הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.[60]"

{

ראש חודש מבורך וחודש כסלו מלא אור ושמחה וניסים וישועות של למעלה מהטבע.

{

מאמי[61]

אחרי שכמעט לא נשאר כלום שמובן מאליו

אתה בדרך אלי

אחרי שכמעט לא האמנתי שככה נאהב

רק לרגע אולי

עיני הילדה האוהבת כמו שכחו

את כובד ידך העוזבת בלילה ההוא

מאמי

מה נהיה ממני

צוחקת ובוכה

תמיד אהיה אחרת בשבילך

מאמי

מה נהיה ממני

נשכחת מליבך

אך מבטך לנצח יישאר איתי

אז בוא ותגלה אותי

לאן אתה הולך אהובי

לאן רגליך פוסעות

ולמה מקוות

ידענו נחמה אהובי

לא ידענו קרבות

מאלפי הלילות

דמעות הנקוות בעיניך

צורבות בעיניי

שנים שסדוקות על פניך חלפו גם עלי

מאמי...

מכל מה שהיה לנו אז

לא נשאר לי דבר

רק כאב בחזה

מכל מה שקיוויתי לו אז

בתוכי מה נשאר,

רק הרגע הזה

וכל משחקי האתמול נשארו מאחור

עם שירי האישה האחרת שאת שמה לא אזכור

{

השיעור מוקדש לעילוי נשמת חיה חנה שרה בת חנוך שהחזירה נשמתה לבורא והזדככה ביסורים קשים והשאירה אחריה בעל וחמישה יתומים רוח ה' תניחה בגן עדן

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א

לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא בתוך כל המצפים לישועה
לרפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, מרים אינסה בת לאה, רות בת חסיה, נופר בת מאיה, הילה בת אילה, לורן בת אורית ושלומית בת רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[62]

רבי ברזובסקי, שלום. נח. (תשנ"ז). ספר נתיבות שלום על התורה בראשית. עמ' קנח. ירושלים: הוצאת ישיבת בית אברהם סלונים.

הרב הילר. (אין תאריך). מדרש לשולחן שבת קורח. אוחזר מתוך http://www.kodeshbook.co.il/InfoD.asp?id=24

רבי ויטאל, ח. (אין תאריך). ספר עץ הדעת טוב. פרשת תולדות. אוחזר מתוך http://www.hebrew.grimoar.cz/

רבנו יוסף, חיים. (תשס"ו). פניני הבן איש חי על פרשיות השבוע – בראשית שמות. ישראל: הוצאת פלדהיים. 

הרב כולי, י. (ירושלמי, ש. מתרגם). (תשכ"ט). ילקוט מעם לועז – ספר בראשית ב – פרשות תולדות. ירושלים: הוצאת ח. וגשל בע"מ.

הרב ד"ר לייטמן, מיכאל. (עורך). זוהר לעם. פרשת תולדות. וַיֶעְתַר יצחק. אוחזר מתוך: http://www.kab.co.il/  

הרב דיאמנט, נחום. (שבט התשס"ט). זכו. סיפורי זוגות בסערות החיים. עמ' 315 ואילך. בני ברק: הוצאת יפה נוף.

הרב הכהן אשרוב, י. (אין תאריך). זוגיות – מי צריך את זה? [סרטון וידאו] אוחזר מתוך https://www.besodh.com/

הרבנית מזרחי, ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). (חשון תש"פ). לפרשת חיי שרה. עמ' 11. ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים.  אוחזר מתוך https://www.sefaria.org

הרבי מליובאוויטש, רבי שניאורסון, מנחם. מנדל. (ברוד, מ. עורך). תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת קורח: עמ' 286-285 עפ"י ליקוטי שיחות כרך ד', עמ' 1316; עמ' 287-286 עפ"י ליקוטי שיחות כרך יח' עמוד 202; עמ' 290-289 עפ"י ליקוטי שיחות כרך כח' עמ' 98. ישראל: מכון ליובאוויטש.

---

[1]  הפרשה השישית (מתוך 12) בחומש בראשית: כה' יט' – כח' ט'

[2]  שם, כה' יט'

[3]  שמות, כא' א' – כד' יח'

[4]  בראשית כג' א' – כה' יח'

[5]  שם, כה' ט'

[6]  שם, כה' יב'

[7]  שם, כא' יב'

[8]  עמ' קכה

[9]  שם, כה' כא'

[10]  עמ' תקיד

[11]  מפרש"י, שם

[12]  חכם יוסף חיים מבגדד (1834-1909) הבן איש חי (שנקרא על שם ספרו החשוב ביותר) היה מגדולי מנהיגי יהדות עירק - אף שלא נשא משרה רבנית רשמית מימיו. הוא נחשב לדרשן בחסד, שנתן מספר שיעורים מידי יום, ובמשך חמישים שנות פעילותו לא חזר על דרשה פעמיים.  

בימיו, לא היה יהודי אחד שחילל שבת בבגדד. הוא השכיל להנהיג יהדות מאוחדת, ולא חשש להשתמש גם בדעות אשכנזיות בפסיקותיו ההלכתיות.

[13]  עמ' קכו

[14]  בני יששכר הוא חיבורו המרכזי של רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב שעל שם ספרו זה כונה עוד בחייו "בעל הבני יששכר".

דרושי הספר מסודרים לפי שנים עשר חודשי השנה היהודית, בהתמקדות מיוחדת על חגי ומועדי ישראל. בשל סידורו הייחודי, הפך הספר לקלסיקה חסידית עיקרית, המסדרת את משנת החסידות על המועדים.

[15]  זמן הדלקת נרות, למשל, הוא זמן שידוע לנו שהוא עת רצון – טוב לנצל את הזמן הזה שבו שערי שמיים פתוחים לקבלת התפילות שלנו.

[16]  תהילים, סט' יד'

[17]  מנהגי מהר"י טירנא מנהג של שבת: אם רוצים לומר את התפילה ביום חול לא אומרים את 'ברכת ישתבח' שבסופה.

[18]  הרב דוד (בר' יוסף) אַבּוּדֶרְהֶם היה פרשן תפילות נודע שחי במאה ה-14 סביב שנת ה'ק, 1340 בספרד.   עיקר פרסומו נבע מספרו שכתב בשנת 1340 - "חיבור פירוש הברכות והתפילות" (ידוע יותר בשם "ספר אבודרהם") שמטרתו ריכוז התפילות פירושם והלכותיהם.

[19]  על מנת לקבוע כל חג אחר מלבד שבת יש צורך בבית דין של רבנים שיחליטו בתהליך סדור גם הוא מהתורה איך קובעים שראש החודש הגיע, ואם החודש הוא מלא בן 30 יום או חסר בן 29 יום. זוהי הלכה למשה מהר סיני, חלק מהתורה שבעל-פה.

[בסוגריים נזכיר, שכאשר החודש חסר, הוא מתפצה ביומיים ראש חודש, הראשון הוא היום השלושים של החודש שקדם לו, והשני הוא ה-א' של הראש חודש עצמו בדיוק כמו זה של החודש מלא.]

[20]  רבי חיים פלאג'י ('החבי"ף'; י"ז בטבת ה'תקמ"ח (28 בדצמבר 1787) - י"ז בשבט ה'תרכ"ח (10 בפברואר 1868)) היה פוסק, פרשן ומקובל, מגדולי חכמי איזמיר. (ויקיפדיה).

[21]  תהילים קמה' יד'

[22]  תהילים עח' ז'

[23]  משלי ג' כו'

[24]  י"ב חושי הנפש - רשימה מלאה

חֹדש	חוש	שבט	חֹדש	חוש	שבט	חֹדש	חוש	שבט
ניסן	דבור	יהודה	אב	שמיעה	שמעון	כסלו	שינה	בנימין
איר	עיון	יששכר	אלול	מעשה	גד	טבת	כעס	דן
סיון	הילוך	זבולון	תשרי	מישוש	אפרים	שבט	אכילה	אשר
תמוז	ראיה	ראובן	חשון	ריח	מנשה	אדר	שחוק	נפתלי

[25]  פרשת וַיֵּצֵ֥א: בראשית כח' י' – לב' ג' ; שביעית מתוך 12 פרשות החומש.

[26]  עפ"י מעם לועז עמ' תקיד

[27]  שם, כד' סז'

[28]  הרב אריה לוין (ו' בניסן ה'תרמ"ה - ט' בניסן ה'תשכ"ט; 22 במרץ 1885 - 28 במרץ 1969) היה משגיח בתלמוד תורה 'עץ חיים' בירושלים, ונודע כאיש חסד. כונה אבי האסירים או רב האסירים. בירושלים היה ידוע בשם ר' אריה.

[29]  שם, כה' כא'

[30]  מילון ספיר המקוון

[31]  סד' א'

[32]  מעם לועז עמ' תקטז

[33]  עמ' קכח

[34]  בראשית כט' כה': "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי."

[35]  בראשית ב' יח'

[36]  שם: הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג (מעקלענבורג; תקמ"ה בערך – תרכ"ה; 1785 – 1865) היה מרבני גרמניה במאה ה-19. התפרסם בחיבורו על התורה הכתב והקבלה. ספרו זה היה הראשון בסדרת ספרים שהתפרסמו בתקופתו על ידי רבנים אורתודוקסים שונים במגמה למנוע את התפשטות הרפורמה. (ויקיפדיה).

[37]  שמעתי מפי סרג'יו לרמן, מרצה ב'מכון אדלר'

[38]  קהלת ד' יז'

[39]  נידה לא' ע"א

[40]  תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א 

[41]  תהילים לב' ו'

[42]  תלמוד בבלי, ברכות ח' ע"א

[43]  מתוך סידור התפילה, נוסח תפילת עמידה. וגם: משנה, אבות ה', כ.

[44]  הרב משה שפירא (כ"ה באייר ה'תרצ"ה, 28 במאי 1935 - י' בטבת ה'תשע"ז, 7 בינואר 2017) היה הוגה דעות חרדי ליטאי. תחום עיסוקו העיקרי היה מחשבת ישראל. הרב שפירא היה ראש כולל, ראש ישיבת שב שמעתתא, נשיא ישיבת פתחי עולם לחוזרים בתשובה ולימד במוסדות נוספים.

[45]  תהילים קכז' א'

[46]  בעל הסולם: הרב יהודה לייב אשלג, 1885- 1954 תרמ"ו - תשס"ו. מורה רוחני עצום שהשפעתו המרתקת על דורנו זה אך החלה להיגלות. (אתר מודעות).

[47]  רבי שלום נח ברזובסקי (8 באוגוסט 1911, ברנוביץ, בלארוס - 8 באוגוסט 2000, ירושלים) היה האדמו"ר מסלונים, ולפני כן מקימה וראש הישיבה של ישיבת בית אברהם של חסידות סלונים. מחבר סדרת ספרי החסידות "נתיבות שלום".

[48]  עפ"י הרב יובל הכהן אשרוב

[49]  עפ"י סדר אליהו רבה ט': "כך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה. מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה."

עפ"י רמ"ה* בבלי סנהדרין ע"ו: "עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך זו אשתו אימתי אשתו עמו בשלום כשאוהבה כגופו ומכבדה יתר מגופו ופקדת נוך מה שבנוך והיינו בניו ובנותיו ומאי ופקדת לפקדן ולשים עיניך על דרכיהן כדי להדריכם בדרך ישרה ולא תחטא כמשמעו ואמילי דגופיה קא מזהר ליה אי נמי הכי קאמר ולא תחטא כיון שעשית כן ניצלת מן החטא."

* רמ"ה: רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (ד'תתק"ל, 1170, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר[1]. נודע כמתנגד חריף להשקפתו של הרמב"ם.

[51]  בתוך "זכו" עמ' 324

[52]  אבות פ"ה מ"כז: "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא:"

[53]  בתוך "זכו" עמ' 326

[54]  בראשית ב' כד'

[55]  שם, שם יח': "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

[56]  הכלי יקר לשמות ח' יח': ""

[57]  בתוך "זכו" עמ' 333

[58]  הרב אליהו לופיאן (כינוי נפוץ: ר' אֱליְ' לופיאן או ר' אֱליְ' קעלמער; תרל"ו[1], 1876 - כ' באלול תש"ל, 21 בספטמבר 1970) היה מהבולטים ברבני תנועת המוסר במאה העשרים. (ויקיפדיה).

[59]  בתוך "זכו" עמ' 350

[60]  קהלת ד' יז'

[61]  בשיעור הקשבנו לשיר "מאמי". מילים ולחן: איתן פרל ; ביצוע: מירי מסיקה, מתוך אלבומה "שלום לאמונות" 2007: https://www.youtube.com/watch?v=qW5z_wvzGLE

[62]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.