יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: אלו הם חיינו | פרשת חיי שרה | כא' במרחשון ה'תש"פ


בס"ד

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת חיי שרה
אלו הם חיינו
 במה נמדדים חיים?
  
לפני שנתחיל: למה כאן? לע"נ רביצען יונגרייז (הסיפור המלא בהקלטה)


ה
רבנית ימימה מזרחי שתחי', מורתי היקרה לי מאוד זה למעלה מעשור, מספרת ששמעה מבנה של הרבנית בת-שבע קנייבסקי ע'ה שהיתה נוהגת לספר לילדיה על אמא-ציפור והגוזלים שלה.

"יום אחד הם היו צריכים לחצות את הים. היא לקחה גוזל במקור שלה, העבירה אותו את הים וחזרה. לקחה גוזל שני, העבירה אותו וחזרה.
כל גוזל שלקחה, שאלה אותו:
"גוזלי, האם גם אתה ככה תיקח את אמא כשהיא תהיה זקנה?"
"בטח, יא מאמא יא רוחי".
"שקרן!" אמרה בכעס וזרקה אותו לים.
לוקחת את השני. "ילד שלי, נכון שככה גם תעשה לי?"
"בטח, ועוד יותר".
"שקרן!" וזרקה גם אותו. כך עשתה עד לאחרון הגוזלים.
"גוזלי שלי", שאלה את הגוזל האחרון. "ככה אתה גם תעשה לאמא כשהיא תהיה זקנה?"
"האמת, אמא, אני לא בטוח", אמר בהיסוס. "אבל אני בטוח שאני אנהג כך כלפי הילדים שלי"."

"וזה כל כך יפה" אומרת הרבנית ימימה מזרחי "כי בכנות אמא, את באמת מצפה שיעשו איתך בדיוק מה שעשית עבורם? ה' ישמור, את רוצה שבגיל 90 הילדים יגידו לך "אמא, זוכרת שלקחת אותי לגינה בעגלה? בואי. אקח אותך בעגלה. אמא, נפלה לך שן, אני אשים לך אותה תחת הכרית ומחר יהיה לך חמישה שקלים. אמא, ריסקתי לך את האוכל ממש כמו גרבר..." איזה דיכאון.
מה שכן, אני בהחלט אשמח לראות איך פתאום אני משתכפלת. איך דברים שאני עשיתי עם הילדים שלי, הם עושים עם הילדים שלהם. אין שמחה גדולה מזו, אין בעולם."

{

היום אנחנו לומדים את פרשת חַיֵּי שָׂרָה[1]. וזה ממש מוזר לקרוא לפרשה שמתחילה בסיפור מותה של שרה אמנו, חַיֵּי שָׂרָה.
היא הרגע מתה, איך חַיֵּי שָׂרָה?

מאז שהכרנו את אברהם אע"ה, עומדת לצידו שָׂרָה. ובכל זאת אנחנו בקושי שומעים עליה. הוא התחתן איתה, היא צחקה כששמעה שבגיל 90 יהיה לה תינוק, היא הביאה את הגר שתתן לאברהם זרע שהיא לא יכלה לתת לו, היא עמדה על כך שאברהם ישלח את הגר וישמעאל בגלל ההשפעה הרעה שלו על יצחק, וכו'. אבל בהשוואה למה שאנחנו שומעים על אברהם אע"ה, אנחנו לא שומעים כלום כמעט על מי היא באמת היתה.
מי היתה שָׂרָה אמנו?
ובמה היא זכתה שפרשה שלימה תיקרא על שמה?

אנחנו עוברות את חיינו עם המבט קדימה, להספיק, לעשות, להתקדם, לצמוח, להשיג, לעבור.
לא להתבוסס בעבר, לא לתת לו להכתיב לנו את העתיד – ואז באה התורה ומקדישה פרשה שלימה לחַיֵּי שָׂרָה, אבל מתי? אחרי שהיא כבר נפטרה, אחרי מותה.
רק אחרי מותה בוחרת התורה לעשות לנו היכרות לעומר עם מי שהיתה שָׂרָה אימנו.
למה? למה רק אחרי מותה?
והאופן שבו התורה בוחרת לספר לנו עליה, גם הוא תמוה.
התורה לא ממש מספרת על שָׂרָה, אלא על יצחק, ועל אברהם, ורבקה....

אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לקרוא בין השורות כדי להכיר את שָׂרָה, לחפש את שָׂרָה מתוך הדברים והאירועים שהתרחשו לאו דווקא בחייה, אלא בעיקר אחרי מותה.

{

אנחנו לומדים שהעבר חשוב מאוד, אבל לא כדי להתבוסס בו, לבכות על מר גורלנו, לתרץ את הגנטיקה שירשנו או העוולות שחווינו כאחראיים לקשיים שבהווה, אלא כדי לקחת מממנו כיוון. את הכיוון הנכון שבו אנחנו צריכים ללכת. להמשיך את הדרך שעשו אלה שהיו לפנינו.
כמו שכתוב בשיר השירים: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.[2]"
ומסביר לנו הרמב"ם[3]: "אם לא תדעי לך יפתי אשר בנשים איזה דרך הלכו, צאי והסתכלי בדריכות פסיעות רגלי הצאן, ורעי שם עם גדיותיך עם אותן עדרים אצל משכנות הרועים.
דמיון שהקב"ה משיב לכנסת ישראל, לכי בדרכי אבותיך הרועים הנביאים אשר נבאו עליך, ותנצלי מעול גלותך."
והנמשל עפ"י רש"י: "כנסת ישראל שואלת את ה' איך ירעה וינהיג את עמו בגלות, מבקשת ממנו שידריך אותה כך שלא תהיה גולה ומטולטלת בין הגויים, והוא משיב לה, שכדי להחזיק מעמד בגלות, עליה לצעוד בעקבותיהם של הדורות הקודמים ולשמור על המסורת."

וזוהי פרשת חַיֵּי שָׂרָה, זה מה שהיא מלמדת אותנו. שמה שאנחנו משאירות מאחור הוא המדד האמיתי לחיים שחיינו. לא מה עשיתי עם עצמי, אלא מה השארתי לילדי, ולנכדי, ולניני. איך ניצלתי את הזמן שהיה לי כאן עלי אדמות כדי לסייע ולהיטיב עם הדורות שיבואו אחרי.

שָׂרָה היתה האמא הראשונה שסללה את הדרך, לא היה לה עקבות של צאן ללכת בהן.
אבל לרבקה האמא השנייה, כבר היו עקבות ללכת בהן. ומסיפור הפרשה אנחנו לומדות שהיא התאימה בדיוק לעקבותיה של שָׂרָה.

{

אחד הדברים המדהימים שהתורה מספרת לנו על שרה אמנו הוא שכל מה שהיא עברה היה בעיניה טוב.
הפרשה פותחת בפסוק: "וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃",
רבי נחמן מברסלב[4] כותב[5]: "וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבא נ"ח) בת מאה כבת עשרים, ובת עשרים כבת שבע. זהו עיקר השלמות, שיתחיל לחיות בכל פעם. אפילו כשמגיע לימי הזקנה, יהיה בעיניו עדיין תינוק לגמרי, כאילו לא התחיל לחיות ולעבוד את ה' כלל, ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש. וכך הייתה שרה, כי כל מה שמזקין הצדיק, הוא עדיין תינוק בעיניו, ועל ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם, וזוכה לחיים ארוכים באמת, כי אינו אובד שום יום מימי חייו. וזהו בחינת 'בת ק כבת כ, בת כ כבת ז' שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה כולן שווין לטובה."

שמעתי שיעור וקראתי שיעור של הרב המדהים הרב אייל ורד[6] ממכון מאיר[7] על הנושא.
ואני רוצה לשתף אתכם בהסברים המופלאים שלו.
שרה מאוד התאימה לאברהם, כי גם היא כמוהו היתה מוכנה בגיל מבוגר להתחיל מחדש.

התורה מציינת שלוש תחנות בחיים:  "וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃".
100 , מספר עגול ויפה ומלא, הציון הכי גבוה. מלא. (גימטריה מיכל).
מכיל כבר את הכל. אין מה לחדש לו. הוא מלא כבר חווה הכל.
20 , סיום שנות הנערות וההכנה לבגרות, עם מרץ אדיר לכבוש את העולם.
7 , תמימות וסקרנות של ילד שכבר יודע לקרוא וכל העולם הוא כספר פתוח לפניו ללמוד, לספוג, להתעצב.

זיקנה זה ענין מנטלי , לא מספר שנים.
עבור שרה אנחנו רואים מהפסוק, בכל תחנת חיים היא היתה מלאת התלהבות מהחיים, ועבדה את ה' באותה צורה – בהתאם לגיל שלה כמובן – פנימית. בין אם היתה עקרב בשנים שכולן ילדו, ובין אם ילדה בשנים שכולן כבר מזמן לא.

ניסיון החיים שלה היה לה לעזר בבניה של אישיותה, לא משקולת שמחזיקה אותה ולא מאפשרת לה להמשיך מהתחלה.
פרשת חיי שרה שואלת אותנו?
אתם כאן? אתם חיים את החיים האלה? או שאתם רק עוברים באזור?
אתם מנצלים כל רגע, או שאתם נסחפים בזרם הימים.
אין לאדם הרבה ימים, למרות שזה נדמה לנו שיש. בערך 30,000 יום בחיים ממוצעים[8].
{

ואם נחזור לפסוק: "וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃",
רש"י[9] מפרש: " שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה - – כולן שוין לטובה. "
מה זה אומר, כולן שווין לטובה?

ממשיך רבי נחמן מברסלב: "וזהו בחינת 'בת ק כבת כ, בת כ כבת ז' שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה כולן שווין לטובה. כי כל מה שמזקין הצדיק הוא עדיין יניק בעיניו כאלו הוא תינוק עדיין וכו'. ועל ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם, וזוכה לחיים ארוכים באמת, שכל ימיו ושנותיו הם שנות חיים באמת. כי אינו אובד שום יום מימי חייו בלי תוספת קדושה וחיות. שזהו בחינת שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה – כולן שווין לטובה. שזהו בחינת חיים ארוכים."

כולן שוים בדרישה לטובה! בכל תחנה רוצה להוסיף טובה.
וכותב הרב אייל ורד: "שרה - חייה היו שווין לטובה. לא היה אצלה מושג כזה של משהו שהוא 'לא שווה'. הכל שווה. מכל דבר ומכל אדם ומכל סיטואציה אפשר וצריך ללמוד כדי להתקדם בחיים מבחינה פנימית. מהתור במכולת, מנהג המונית, ומשנות עקרות רבות. מכולן שרה למדה, ועם עולם היא הלכה כל חייה, מלאה בטובה שצומחת מכל המאורעות יחד."

הפרשה מספרת לנו שהענווה היא המפתח ליכולת שלנו לקבל מאחרים, ללמוד מאחרים.
אותה התלהבות בגיל 20 כמו בגיל 7 כמו בגיל 100.
תמיד מוכנה ללמוד משהו חדש, תמיד מוכנה להתחיל מהתחלה.
לא מפחדת להרגיש, להתרגש, ואפילו להתרעם על בעלה: " וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם֮ חֲמָסִ֣י עָלֶ֒יךָ֒ אָנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃[10]"
כל רגע היה שווה בעיניה, והיא מיצתה אותו עד תום.
כי כל רגע מטרתו היתה התקרבות לקב"ה. כל רגע היה עם מטרה.

לפעמים כשאני רואה את הרב והרבנית איטי ואיציק גולדשמיד זה מה שאני רואה. כל רגע עם מטרה.
כל רגע מנוצל עד תום – והמטרה אחת.
להגיע עם היהדות לכל יהודי כדי להביא את הגאולה.
ויש להם המון רגעים לא קלים – אבל הכל שוין לטובה.
שה' יתן להם כוח להמשיך ולעשות.

{

לסיכום נביא את דברי השפת אמת[11], הרב יהודה אריה לייב אלתר האדמו"ר מגור, שהרב אייל ורד אומר שהם הרחבה של דברי הבעש"ט[12].
"שני חיי שרה כולן שוין לטובה. פי' שיש כלל ופרט שבכל יום צריך לתקן דבר מיוחד כמ"ש ז"ל שס"ה ימים כל יום נגד לא תעשה מיוחדת שהיום מזכיר האדם הזהר בי ושמור לאו זה. וכן להשיג ידיעת הבורא ב"ה וב"ש. רק שצריך להיות שכל השגה שמשיג האדם כל ימי חייו. ישארו קבוע בלבו כל ימי חייו וז"ש בא בימים שכל הימים באו אתו כאחד וע"ז נאמר השמר כו' פן תשכח כו' אשר ראו עיניך שכל מה שאדם משיג ורואה בשכלו צריך שישאר אצלו לעולם כנ"ל. וכ"כ והיו הדברים כו' מצוך היום על לבבך כו'. אף שקאי על המצות מ"מ כל השגות שבאדם הוא שהקב"ה פותח לבבו. צריך שיקבעו בלבבו כנ"ל. והגם שאנו רחוקים מזה להשיג בכל יום השגה מיוחדת. עכ"ז כפי הרצון שבאדם עוזר הקב"ה לבטל הטבע והזמן להשי"ת. וזהו ג"כ פי' כשם שהם תמימים כך שנותיהם כו'. כי כפי התמימות שבלב נותן השי"ת שיתבטל הטבע והזמן לזה האדם. וכ"כ לאל גומר עלי דרשו חז"ל על קידוש החודש כו'. שלהביא קדושה תוך הזמן והטבע עוזר הקב"ה לפי הרצון שבישראל כנ"ל: [13]"

{

התחלנו בסיפור מוזר על אמא ציפור שמשליכה את הגוזלים שלה למים אחד אחרי השני בגלל שהם עונים לשאלה שלה: "גוזלי, האם גם אתה ככה תיקח את אמא כשהיא תהיה זקנה?"
עם תשובה ברוח: "בטח, יא מאמא יא רוחי".
כי לא זה מה שאמא באמת רוצה לשמוע.
ברור, שאמא רוצה לדעת שהילדים שלה לא ישליכו אותה לעת זיקנה. אנחנו נמסות הרי בכל פעם שאנחנו שומעות את אחד מילדי הפלא עם הקול המלאכי שרים את השיר של אביהו מדינה "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי.[14]", אבל זו לא הנחת האמיתית שאליה הורים מצפים.

אנחנו לומדים היום מהפרשה שלנו , שאין נחת גדולה יותר להורים מאשר לראות את צאצאים שלהם הולכים בדרך שאותה הם התוו, בדרך בה הלכו בעצמם. לא משנה מהי. הורה רוצה לראות את הילד שלו ממשיך את דרכו.

ולכן כשעונה הגוזל האחרון: "האמת, אמא, אני לא בטוח, אבל אני בטוח שאני אנהג כך כלפי הילדים שלי"."
ולכן בסיפור המוזר שלנו, הציפור אמא לא משליכה אותו למים. ללמדנו, שזה מה שאמא רוצה. זה מה שכל הורה רוצה: נחת מהילדים.
ונחת אמיתית מהילדים היא כשילדים צועדים בְּעִקְבֵי הַצֹּאן של הוריהם.
ונחת יהודית אמיתית זה כשהילדים צועדים בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וממשיכים את דרכם של ההורים שהמשיכו את דרכם של הדורות הקודמים שהמשיכו את דרכם של אבותינו ואמותינו: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ויעקב רחל ולאה.

{

לפני סיום עוד משהו שלמדתי ממורתי היקרה הרבנית ימימה מזרחי המדהימה:
שהחלק הכי חשוב בתפילת שמונה עשרה הוא ברכת אבות:, שמי שלא אומר אותו בכוונה לא יוצא ידי חובה[15] בפרט בשבועות אלה שבהם אנחנו נפגשים שוב לראשונה עם האבות והאימהות שלנו בתורה[16].
וכך פותחת תפילת העמידה:
ה' שפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.[17]
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלקֵינוּ וֵאלקי אֲבותֵינוּ,
אֱלקֱי אַבְרָהָם, אֱלקֵי יִצְחָק, וֵאלקֵי יַעֲקב.[18]
"רגע," שואלת הרבנית ימימה מזרחי, "ואיפה האימהות? ה' שפָתַי תִּפְתָּח ראשי תיבות : אש"ת. –
אשת אַבְרהם, אשת יִצְחק, אשת יַעֲקֹב."
במילותיה של הרבנית: "כשאת אומרת את הפסקה הראשונה הזו בכוונה, את מזכירה
לקב"ה : האבות והאימהות עשו המון דברים והם חלמו מלא חלומות שלא התגשמו למה? כדי להביא גואֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם – לְמַעַן שְמו בְּאַהֲבָה.[19] ובעלי, שמכוון בכוונות הרש"ש הקדוש בסידור, אמר שבמילה "באַהֲבה" יורד שפע ענק לעולם מאבות ואימהות, כאילו הם אומרים לך: "נכון כל מה שעשיתי? נכון כל
מה שלא קיבלתי שכר? ששש... בְּאַהֲבָה. זה הכל בשבילך"[20].
זה רגע שבו מתעורר השכר הנהדר של האבות ושל האימהות.
הם חלמו, וזה לא התגשם."
ועכשיו, אנחנו הולכות בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, ובע"ה אם לא דרכנו, אז דרך ילדינו, זה סוף כל סוף יתגשם, ותבוא הגאולה לעולם.

{

העיקר שנחיה את חיינו כאילו כל דקה שווה המון. כל יום הוא אוצר. וכל שנה נבנית על השנה שקדמה לה, ובונה את ניסיון החיים שלנו, שבנוי מהכל: מהקשיים ומהשמחות, כולם שווים בערכם.
אנחנו לומדים מחיי שרה, אחרי מותה, שחייה אכן היו שווים, מכיוון שבנה יצחק וכלתה רבקה המשיכו את דרכה. גם הם רצו לבנות את הערכים האלה, את הערך הזה, את השוווי הזה בחייהם שלהם.

ולואי נזכה לכך כולנו.

כשהילדים שלנו רואים אותנו לומדים ונבנים מכל שניה ומכל רגע של חיינו, גם אם הוא נעים וגם אם הוא לא, הם מבינים שכל רגע בחיים שווה, שערכו לא יסולא בפז.

גם הוויכוחים שלנו, גם הקונפליקטים שלנו, הם מעבדת למידה.
גם הכשלונות שלנו, גם חוסר ההצלחות שלנו.
הם כולם שווים בערכם עבור מי שבאמת רוצה להתחבר לקב"ה ולחיות כל רגע באמת כאילו הוא הרגע האחרון.

תחשבו מה הילדים שלכם רואים אותכם עושים כל היום – ותבינו מה אתם מלמדים אותם.
אם אתם עוסקים בזה, זה כנראה חשוב.
וכל ילד רוצה גם שיחשיבו אותו. וכל ילד רוצה להיות חשוב. אז הוא מחקה את ההורים שלו.
עם מה אנחנו רוצים להשאיר את ילדינו אחרי מותנו?
מהי הצוואה שלנו?
איזו צוואה נפלאה השאירה לנו אמא שרה: כולן שוין לטובה.

{

מספרים על הרב שלמה קרליבך ע'ה שנפטר תוך כדי שהוא שר.
זה היה כשהיה בשדה התעופה דרכו מלונדון לקנדה.
ערב קודם אורגנו ערב הוקרה לנכי צה"ל, דודו פישר וכאלה, הוא שמע על זה אז הוא הגיע. אף אחד לא הזמין אותו, הוא שמע על הערב הזה והחליט לבוא לשמח את נכי צה"ל. או כמו שהרבי מליובאוויטש נהג לקרוא להם: מצויני צה"ל.
בשדה התעופה מישהו זיהה אותו וביקש ממנו לשיר לו משהו. הרב קרליבך היה מחובר לגיטרה שלו ותמיד היה שר כשהיו מבקשים ממנו. הוא התחיל לנגן ולשיר את "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו.[21]" במהלך השירה הוא לקה בליבו, והחזיר את נשמתו לבורא. ככה פתאום, בלי הודעה מראש. בלי הכנה. בספונטניות שאפיינה אותו כל חייו.
ביום חמישי טז' במרחשוון צוינו 25 שנה למותו[22].
דוגמא לאדם, שכל חייו היו שווים לטובה. גם כשהחרימו אותו, גם כשאהבו אותו, הוא היה אותו רבי שלמה קרליבך. רוח ה' תניחו בגן עדן.

הלוואי שנדע לצעוד בעקבותיה של שרה אמנו.
אבל בשביל ללכת בְּעִקְבֵי הַצֹּאן חייבים ענווה.
כמו שאמר אהוד מנור עליו השלום כשקיבל את פרס אונ' תל-אביב, והמראיין שאל אותו אם הוא מרגיש ראוי לפרס, ואהוד מנור ענה לו בענווה גאונית: "ביום שאחשוב שאני ראוי , כבר לא אהיה ראוי."

{

חייך וחיי[23]


על מפתן יומך
צעצועים אלפיים
ויונה צחה
ושיר עד לב שמיים
וילדה ברוכה
עם אודם בלחיים
על מפתן יומך

בחצי היום
מדי הקרב עליך
בשערך מקום
לאלף נשותיך
ובנחלה
תינוק עגול בעגלה

הקשב
אחי שלי הקט, הקשב
הקשב אל העולם הזה,
שלך, לך
קורא הוא בשמך
מחר
יסעו עפיפונים אל על
ויום נוסף יחדל אחי שלי הקט
חיינו הם גלגל

בערוב יומך
מבט שותק לערב
נוכח מלכתך
ועל ליבך החרב
זוהי שעתך
ברכות קבל מקרב
לב אלוקיך

אלו הם ימי
ואלו הם ימיך
אלה תפילותי
ואלה תפילותיך
כאן מול שתי עיני
עוברים חייך וחיי

{

השיעור מוקדש לזכות גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה לזרע של קיימא
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א
לרפואה שלימה של יצחק בן מרים, אמיליה בת אסתר, שלומית בת רחל, בת שבע בת קלרה, מרדכי בן מרגלית, גילי בת מרים, תקוה בת נעימה, אילנה בת נעימה, נזי בת שבע לאה בת חנה אופוקג וחיה חנה שרה בת אסתר ברכה בתוך שאר חולי עמו ישראל


{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:[24]

הרב ורד, א. (כג' בחשון ה'תשע"ג). "כולן שווים לטובה". עבודת הנפש בעקבות הפרשה: חיי שרה. [סרטון וידאו]. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/


הרב ורד, אייל. (ה'תשע"ז). "כולן שוין לטובה". פרשת חיי שרה. אוחזר מתוך http://www.meirtv.co.il/site/alon.asp?id=2905

הרב מוהרנ"ת שטרנהרץ, נ. (אין תאריך). חומש בראשית עם ליקוטי הלכות - פרשת חיי שרה. עמ' ריג. ישראל: קרן ר' ישראל דב אודסר זצ"ל להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב זיע"א. 

הרבנית מזרחי, ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). (סיון תשע"ה). לפרשת בלק. עמ' 12. ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

הרבנית מזרחי, ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). (חשון תש"פ). לפרשת לך לך. עמ' 5-4. ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה ואשה"].

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

ספריא: ספרייה חיה של טקסטים יהודיים.  אוחזר מתוך https://www.sefaria.org

הרבי מליובאוויטש. שניאורסון, מנחם, מנדל. בתוך הרב מילר, ח. (עורך). (2007). חמישה חומשי תורה. בראשית. חיי שרה, שם הפרשה. עמ' 141, עפ"י שיחת שבת פרשת חיי שרה תשמ"ח. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה, קה"ת.





[1]  פרשת חַיֵּי שָׂרָה: בראשית כג' א' – כה' יח' (5/11 ; 105 פסוקים)
[2]  שה"ש א' ח'
[3]  רבי משה בן נחמן, ידוע בראשי התיבות רמב"ן; (ד'תתקנ"ד, 1194 - י"א בניסן ה'ל', 4 באפריל 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא.
[4]  רבי נחמן מברסלב היה אדמו"ר בדור הרביעי של תנועת החסידות ומייסד חסידות ברסלב. הוא היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשלות הרבות בדרך לדעת האל ואת חשיבות השמחה, הפשטות והתמימות. אמו של רבי נחמן, פייגה, הייתה בתה של אדל בת הבעל שם טוב. אביו של רבי נחמן, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט, וקרא לבנו על שמו. 4.4.1772 - 6.10.1810 אומן, אוקראינה (38 שנים הספיק להיות כאן).
[5]  ליקוטי הלכות, הלכות תפילין ה' לח'
[6]  הרב אייל ורד, נולד בפתח תקווה בתשל''ב. למד בישיבת הגולן ובכולל ''חזון אלחנן'' בעיר דוד. לימד בישיבת ''נצר מטעי'' בנצרים וביבול. כיום רב קהילת ''יחדיו'' בפתח תקווה. בין תפקידיו הרבים הרב אייל ורד מרצה מומחה במאגר המרצים של משרד החינוך. ר"מ ב'מכון מאיר', ומשנת 2015 מכהן גם כחבר הנהלת 'ארגון רבני צֹֹ­­ֹהר' (הנהגה רבנית ציונית בכפוף לרבנות הראשית של ישראל).
[7]  "מכון מאיר" הוקם כשנה לאחר מלחמת יום הכיפורים (תשל"ד) על ידי הרב דב ביגון. המכון נקרא על שם אליעזר מאיר ליפשיץ הי"ד שנפל במלחמה, בצליחת תעלת סואץ. אליעזר מאיר ז"ל שירת בצנחנים, היה תלמיד חכם גדול ולמד במקביל לימודי הנדסה. מטרת המכון - לקרב ליהדות באהבה בדרכו של אהרון הכהן – "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", וברוחו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ''ל ובנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל המשלבת אהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
[8]   כ-82 שנה
[9]  רש"י: ידוע כשם רבי שלמה יצחקי, שמו המלא: רבי שלמה בן רבי יצחק ירחי הצרפתי, היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, וכונה בשם "פרשנדתא". 22 בפברואר 1040 - 13 ביולי 1105, טרואה, צרפת.
[10]  בראשית טז' ה'
[11]   רבי יהודה אריה ליב אלתר, היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור, ומן הבולטים במנהיגי יהדות פולין בשלהי המאה ה-19. תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. ספרו, שעל שמו הוא נקרא, "שפת אמת" הוא אוסף של דרשות על פרשת השבוע וחידושים על הש"ס. 15.4.1987-11.1.1905 פולין.
[12]  רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב בר"ת: בעש"ט או הבעש"ט ; הוא אבי תנועת החסידות. (בין 1690 ל- 1700 – ו' בסיוון 21 במאי 1760 )
[13]  הרב יהודה אריה לייב אלתר "שפת אמת" לבראשית, פרשת חיי שרה, תרל"ג
[14]  תהילים עא' ט'
[15]  תלמוד בבלי, ברכות לד, ע"ב: "המתפלל צריך שיכוון ליבו בכולן ואם אינו יכול לכוון בכולן, יכוון את ליבו באחת. אמר חייא, אמר רב ספרא משום חד דבי רבי? באבות".
[16]  הרב בן ציון מוצפי, "אור לציון" על תפילת שמונה עשרה.
[17]  תהילים נא' יז'
[18]  "ברכת אבות" מתוך תפילת עמידה.
[19]  שם
[20]  בפרפראזה על "זה הכל בשבילך", מילים ולחן: דני סנדרסון.
[21]  איכה ג' כב'
[22]  16 בנובמבר 1994 למנינם.
[23]  בשיעור הקשבנו לשיר "חייך וחיי"  מילים: דודו ברק ; לחן וביצוע: בועז שרעבי, בהופעה חיה באולמי צוותא משנת 2002 , במקור השיר מתוך אלבומו "בעז" "הירוק" 1973: https://open.spotify.com/embed/playlist/37i9dQZF1DZ06evO4eMNwL
* השיר "חייך וחיי" בביצועו של בעז שרעבי זכה במקום השני בפסטיבל בפסטיבל הזמר והפזמון 1972.
[24]  "כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אבות ו' ו'



[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.

אין תגובות:

פרסום תגובה