יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: זמן בהזמנה | פרשת שופטים וחודש אלול | ג' באלול ה'תשע"ח


­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת שופטים וחודש אלול
זמן בהזמנה
מהו הזמן? האם יש לנו השפעה על הזמן, או שהוא פשוט קורה לנו?
 ***************
היום נדבר על זמן. ובעיקר על הזמן המיוחד הזה שאנחנו נמצאים בו בימים אלה.
התחלנו בשעה טובה ומוצלחת ביום ראשון את חודש אלול, ואיתו את זמן הסליחות.
40 יום. 30 בחודש אלול, ועוד 10 בחודש תשרי, הימים הנוראים, המתחילים בראש השנה, ומסתיימים ביום כיפור. זהו זמן ה-סליחה.

ואיך אנחנו יודעים את זה?
לאחר 40 יום שמשה שהה בהר סיני, מראש חודש אלול, הוא ירד עם הלוחות השניים[1] ב-י' בתשרי, שאז נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל.
ומה עשה משה ב-40 יום הללו?
אחרי חטא העגל משה רבינו מתחנן בפני ה': אני חייב שתסלח להם. זה לא מספיק לי ש'רק' לא תחסל אותם. אני מציע את עצמי ככפרה עליהם: "וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן--מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ." וה' מתרצה. וה' מוחל: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ[2]", ונולד לנו יום הכיפורים[3]: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.[4]"   

{

כמו שכבר למדנו, הזמן חג לו במעגל השנה, מסתובב במעגל, חג לו ושולח לנו מלמעלה אנרגיות חגיגיות כל חג מחדש.
אורות מיוחדים לחג החג במעגל השנה.
ואותה הארה של החג שהיתה אז בַּיָּמִים הָהֵם, חוזרת ומאירה לנו בימים האלה בַּזְּמָן הַזֶּה[5].

כמו ה-40 יום של אז, שבהם שהה משה על הר סיני, כך גם היום, גם עכשיו, בכל שנה ושנה, יש לנו 40 יום כנ"ל.
זמן בן 40 יום שבהם, כמו משה רבנו על הר סיני, גם אנחנו מזמינים מחילה.
זה זמן בהזמנה.
כי אנחנו יכולות להשפיע על הזמן ולהזמין אליו סליחה, כמו שעשה משה בהר סיני.

{

ויבואו ויטענו, ואולי בצדק, שמה פתאום? איך אפשר להשפיע על הזמן?
אין לנו שום השפעה על הזמן.
הוא פשוט עובר.
אימרות כמו: "עד החתונה זה יעבור", ו"הזמן עושה את שלו", לא נטבעו בשפה ככה סתם.
כמו תרופות סבתא, הן נשארות איתנו כי הן נכונות.
יש תהליכים שלוקחים זמן, ואי אפשר לזרז אותם, ומה שצריך לקרות יקרה בקצב שלו, ולנו אין באמת שום השפעה על זה.

האמנם?        --     בואו נבדוק את זה רגע.

{

לכל זמן יש את האנרגיות המיוחדות שלו, על חודש ניסן כתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה[6]". ואכן, מראש חודש ניסן אנחנו נכנסים לזמן מיוחד מאוד: לזמן מוביל ובלתי תלוי באחרים, לראשון, לראש.

רש"י טוען שהתורה היתה צריכה להתחיל עם המצווה הזו, וכך הוא כותב על הפסוק הפותח את ספר בראשית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:
בְּרֵאשִׁית – אמר רבי יצחק[7]: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל."

מחלקי המים כותבים שהמדרש בבראשית רבה שם דגש על ממד הזמן ומסביר שהתורה היא התכנית בה הסתכל הקב"ה וברא את העולם: "שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם"[8]. כלומר, התורה היא התכנית הכוללת, מתולדות שמים וארץ ועד תולדות אלופי אדום: הטבע, כולל טבע אנוש, גיאוגרפיה, ההיסטוריה וכל השאר.

מדרש שיר השירים רבה לעומת זאת מסביר שמרגע שבני ישראל קבלו על עצמם את העיקרון של נעשה ונשמע (שכתוב בסוף פרשת משפטים המכילה מצוות רבות), היינו שהעשייה היא העיקר והמהות, היא הראשית והאחרית לכל מחשבה ודרישה; או אז הסכים הקב"ה לגלות להם את ספר בראשית ובחר להתחיל את התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" ולא ב"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם".

כלומר, שהקב"ה הסכים לגלות לנו את ממד הזמן רק אחרי שאנחנו הסכמנו שלא לנסות להתעסק בו, אלא רק במה שהוא מצווה אותנו לעסוק בו, באופו שבו הוא מצווה אותנו לעסוק בו, בזמן. נעשה ונשמע.

ממד הזמן, לדעתי, קשר למהות של הקב"ה, כי הרי זהו שמו: היה הווה יהיה.
מה שמעיד עליו שהוא מעל לזמן. מעל המגבלות של הממד הזה, שקשור לעולם הזה ולחוקיות שלו.

זאת אומרת, שזמן הוא מימד. כמו אורך רוחב וגובה.
זמן הוא משהו שקשור לעולם שלנו, לעולם הגשמי. זמן הוא משהו ממשי שאי אפשר באמת למשש.
כמו ריח, כמו אור, כמו טעם.
אי אפשר למשש, אבל אפשר בהחלט להרגיש, לחוש, בחוויה הפנימית.
{

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". 12 פעמים בשנה אנחנו מתחדשים, מלמד אותנו הרב מנחם וייס[9]:
ה
התחדשות זה חלק החשוב ביותר בחיים שלנו, של עם ישראל.
עוברים עליות וירידות, אבל מה שחשוב זה לא לשקוע, בעיקר בירידות. מתחדשים, בא יום חדש, שבוע חדש, חודש חדש, יש תקווה, יש אופטימיות, הדברים משתנים.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. אחת המצוות הנדירות שהקב"ה הוריד אחריות לגמרי מהמצווה הזו ונתן אותה לעם ישראל. הסנהדרין, הבית דין, הם קובעים מתי יהיה ראש חודש.
עד היום הזה, גם אם זה מתוכנן מראש, זה הכל על פי חשבונות של הסנהדרין.
המדרש אומר דבר מדהים, לקראת ראש חודש שואלים המלאכים את הקב"ה: מתי ראש חודש?
עונה להם הקב"ה: אותי אתם שואלים? תשאלו למטה את עם ישראל, זה לא תלוי בי.
לכל אחד ואחת מאיתנו הקב"ה אומר, אני מבחינתי "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית[10]", אבל האם באמת תחדשו, האם התקווה החדשה תוליד בע"ה תוצאה טובה יותר, בפרנסה, בזיווגים, בשלום בית, בנחת מהילדים, בכל מה שאנחנו צריכים, לכם, זה תלוי בכם.
מצוות ראש חודש זו מצווה שעם ישראל קיבלו, ובזה הייחודיות שלנו שאנחנו שונים מכל אומות העולם. עם ישראל מונים ללבנה, אומות העולם מונים לחמה[11]. הירח בעצם יצירתו הקב"ה שמידי חודש בחודשו מאמצע החודש ולקראת סופו הוא נעלם ואינו נראה, ובראש חודש הוא פורץ מחדש.
זה אנחנו, לפעמים אנחנו נעלמים, אנחנו נמצאים לפעמים בחודש, אבל אנחנו מאמינים בכח ההתחדשות.
הרב וייס ממליץ שנעשה משהו מיוחד בכל ראש חודש עם הילדים, עם המשפחה, למרות שאין היום איסור מלאכה כפי שיה נהוג בפעם בראש חודש – ובזה לתת ביטוי של אמונה לכך שאנחנו מאמינים ביכולת ההתחדשות שלנו.

אצלנו בבית, בכל ערב שבת מברכים, אנחנו נוהגים לשים על כל צלחת של המנה הראשונה, כמה צימוקים, או כמה סוכריות או שוקולדים קטנים. והילדים שלנו כבר יודעים כשהם עוברים ליד השולחן הערוך כל יום שישי: שמתקרב אלינו ראש חודש.
בנוסף, אנחנו נוהגים להגיש בארוחת שבת של ראש החודש שניצל ופירה. זה מה שהילדים בחרו שהם רוצים. אני פשוט ממש לא אוהבת לטגן, לא אוהבת את הריח שזה עושה בבית. אז בשביל הילדים שניצלים זו חגיגה של ממש. ופעם בחודש, בראש חודש, הם מקבלים שניצלים ופירה של אמא. זה ממש אירוע חודשי 😊

{

ואיך הקונספט הזה של זמן זה קשור לפרשה שלנו?

הגענו לפרשה חמישית של חומש דברים, פרשת שֹׁפְטִ֣ים[12].
פרשת שופטים נפתחת כך: "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃"

דבר ראשון אומר לנו הרבי מלובביץ'[13] "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ -- כמו שפסק-דין של שופט הוא ציווי וגזירה עבור בעל הדין, ולא עצה טוב המובנת בשכלם, (שיש) לקיים מתוך הכנעה לסמכותו של השופט, (באותו אופן) קח את ההוראות של התורה, שעשויות לפעמים להיות בלתי מובנות לך, ותחדיר אותם בכל שערייך, כלומר בכוחות ובכישרונות שלך, שהם השער והפתיחה לכל ההנהגה שלך. עד שתחוש בסופו של דבר כי הן עצות טובות ומועילות עבורך."

הש"ך[14], הלא הוא הרב שבתי כהן, הקרוי על שם ספרו שפתי כהן (ראשי תיבות: ש"ך), מסביר "כי בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ מתייחס לשערים של התקשורת בין האדם וסביבתו, שהם העיניים, פה, וכו'. לפי זה כוונת הציויי היא לתת שופטים על השערים הללו, כלומר, שהם יהיו נשלטים על ידי הנפש האלוקית."
מבאר נחל קדומים של החיד"א[15] (מביא בשם ר' חיים ויטאל[16] וכן מובא בשל"ה הקדוש[17]):
"שזה מדבר לכל אדם שעליו למנות שוטרים לכל שעריו. לכל אדם 7 שערים:
2  עיניים, 2 אוזניים, 2 נחיריים, פה אחד - סה"כ 7 שערים."

הש"ך, מסביר לנו שיש לנו שערים שבאמצעותם אנחנו מתקשרים עם העולם, והעולם מתקשר איתנו. השערים נמצאים בראש: עיניים, אף, אזניים, פה.

העיניים הכי קרובות למח ולכן יש להם גם הכי הרבה השפעה עלינו. לא סתם אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד מידע דרך העיניים גם אם אנחנו אפילו לא מודעים אליו. כמו למשל, בשיחה עם מישהו אחר, אנחנו נקבל אינפורמציה על מה שהאדם השני מרגיש יותר משפת הגוף שלנו, שאותה אנחנו רואים, מאשר מהמילים שהוא מוציא מהפה.
> נתפלל לראות טוב בכל אחד, ובעיקר בעצמנו. יש לנו נטייה להיות כל-כך ביקורתיות כלפי עצמנו.

האף נמצא מתחת לעיניים, ומעל הפה. יש לו תפקיד להזהיר אותנו לפני שנכניס משהו לפה שמסוכן לנו, ובדר"כ יהיה לו גם ריח שיעיד על כך. אבל באף אנחנו יכולים גם להריח דברים נטולי ריח: 'אני מריחה סכנה באויר' או 'אני מריחה משהו מסריח' כשמדובר במשהו לא טוב שעומד להתרחש.
> נתפלל שיהיה לנו אורך רוח, סבלנות ונחת נפשית ,שלא יהיה בנו חרון אף, ונצליח לא לכעוס, ולא להתעצבן.

בפה אנחנו טועמים, אבל לא רק דברים מוצקים, אלא גם את הדברים שאנחנו שומעים ורואים. 'דברי טעם' או 'דברים תפלים'. האם לדבר טעם טוב או שמדובר בעניין שעדיף לקחת ממנו מרחק.
> נתפלל שתמיד נדבר דברים של טעם, דברים טובים, דברים מצמיחים, דברים מעודדים.
(היום לא נדבר על דיאטה! 😉)

והאוזניים, אלא נמצאות משני צידי הראש, כמו העיניים גם הן קרובות למוח יותר מהאף ומהפה, אבל יותר לחלק האינסטינקטיבי שלנו, מאשר למוח החושב.
> נתפלל לשמוע דברי חכמים, שירים יפים, מילים יפות, מחמאות, מנגינות, וצלצולי צחוק.
דברים שישפרו לנו את מצב הרוח, שמשפיע על המחשבות שלנו, ועל האופן שבו אנחנו רואים דברים, ואז גם מרגישים לגביהם.

כותב הרב מנחם אזולאי מאתר ברסלב: "מגלה לנו רבנו הקדוש (ליקו"מ, תורה כא), כי אי אפשר לזכות בשפע אלוקי מן השמים אלא אם האדם מקדש את פיו, חוטמו, עיניו ואוזניו. כלומר, שומר על שבעת הפתחים הנ"ל, הן לגבי מה שנכנס דרך פתחים אלו והן לגבי מה שיוצא מהם, וכלשון רבנו: "היינו שישמור את עצמו מלהוציא שקר מפיו, ויהיה לו יראת שמים שהוא בחינת חוטם ("והריח ביראת ה'), ויהיה לו אמונת חכמים התלוי באודנין (אוזניים) בבחינת "שמע דברי חכמים", ויעצים עיניו מראות רע – כי הן הן המעוררין את השפע האלוקי הנ"ל לבוא"."

ת
ירוץ נפלא מביא גם השפת אמת[18]:
"וכנגד שופטים ושוטרים תיתן לך בשכל שעריך ניתנו לנו תפילין של יד ותפילין של ראש.
תפילין של יד- כנגד השוטר, הרודה את העם ברצועה = ביד,
תפילין של ראש כנגד השופט שכל תפקידו לשפוט במחשבה = בראש."

ס
פר אור הצבי[19] משלים את העניין בדרך מיוחדת:
"כל השערים של האדם נמצאים בראש, לכן יש שני שי"ן בתפילין של ראש - אחד עם 3 רגלים ואחד עם 4 רגלים, סה"כ 7 רגלים כנגד 7 פתחים שבראש. (אנחנו יודעים שזה כנגד 3 אבות ו-4 אימהות) וזאת כדי לאפשר לאדם להתמודד עם הניסיונות שיש ב-7 השערים שיש בראש."

{

עפ"י החסידות[20] בחודש אלול (שהתחיל בערב שבת, והוא יומיים: שבת ל' אב, ויום ראשון, א' אלול) "המלך בשדה"[21]. כלומר, הקב"ה נמצא ממש קרוב אלינו, בחלק הכי נמוך של המלכות. וזה הזמן שאנחנו הכי יכולים להתחבר אליו. לעשות תשובה.
לנצל את הזמן שעד יום כיפור, ולא לחכות לרגע האחרון.

בפרשה של השבת שעברה אמרה לנו התורה: "רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃[22]"
הרבי מלובביץ' שואל^ איך זה יכול להיות שמ-"אָנֹכִ֛י, המבטא בדרך-כלל נתינה של ברכה ושפע נשגבים ביותר" תבוא נתינה-'מתנה' שהיא קללה?
למה הרע קיים בכלל?
כדי לאפשר את קיומה של הבחירה החופשית.
אם היה בעולם רק טוב, לא היו לנו נטיות לעשות רע, ולא היה לנו על מה להתגבר, ולכן לא היינו בוחרים בחירה חופשית בטוב, אלא נאלצים לעשות טוב כי פשוט לא היתה לנו שום ברירה אחרת.
"כדי שתהיה בחירה, יש צורך בשתי דרכים, בטוב וברע, שאז יכול האדם לבחור את דרכו בבחירה חופשית."

אז גם בפרשת רְאֵ֗ה[23] שקראנו בשבת שעברה שנקראת תמיד לפני או ממש בראש חודש אלול,
רְאֵ֗ה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע, למדנו על בחירה שעל ציר הזמן, שתי דרכים לבחור מהן: חיים או מוות, ברכה או קללה.

ואז למדנו שהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בנו. אנחנו מחליטים על הזמן.
הזמן תלוי בנו. ומה שנעשה בזמן תלוי בנו.

וגם השבוע אנחנו מדברים על שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ שעלינו לשים בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔ינו, אלה שבעזרתם אנחנו חווים את העולם הממשי.
ואיך כל השערים האלה מתקשרים לנו ל-זמן?

בזמן הזה, ב-40 יום המיוחדים האלה, אם נשתמש בהוראת הזמן הזה שנותנת לנו התורה בפרשה שלנו, נוכל – לכאורה -לכופף את הזמן כרצוננו.

יש משפט שכולנו מכירים: Time flies when you’re having fun. נכון?
ויש גם שיר שכולנו מכירים: "חמסינים במשלט, הזמן עובר לאט, כל יום כמו שבת נמתח...[24]"
האם באמת הזמן עובר מהר יותר כשאנחנו נהנים?
האם הזמן באמת עובר לאט יותר כשחם במשלט ואין מה לעשות ומשעמם?
ברור שלא. הזמן עובר כאן על האדמה שלנו בדיוק באותה מהירות.
למה? כי הזמן כפוף גם הוא לכוח המשיכה (ולא. אנחנו לא נכנסים לשיעור בפיסיקה 😉).

בהשראת הפרשה הקודמת, פרשת רְאֵ֗ה -- הראייה, יש לה תפקיד מפתח בעבודה של החודש הזה.
כתוב: "הֶחָכָם – עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ.[25]", הוא מבין מה הוא רואה, והוא מבין מה טוב.
ואנחנו מבינים שכל ראייה היא סובייקטיבית.
אנחנו רואים את הדברים מתוך החוויה האישית והמאוד פרטית שלנו.
לאחד, רביצה על חוף הים זה שיא הכיף, והזמן טס.
ולאחר, אותה רביצה היא שיעמום, והזמן לא זז.

אם אנחנו מבינים שבאמת אין לנו השפעה ממשית פיזית גשמית על הזמן, אבל לנו השפעה על האופן הסובייקטיבי שבו אנחנו תופסים את הזמן, ומכאן גם על באופן שאנחנו בסופו של דבר כן יכולים להשפיע עליו.

{

שיעמום – היא החלטה.
אני זוכרת את כל אחד מהילדים שלי בתורו מגיע מבית ספר באיזה שהוא שלב ומתלונן שנורא משעמם לו בבי"ס. בדיקה מדוקדקת יותר היתה מביאה אותנו להכרה, שמדובר בעצם בשיעור אחד, או במורה אחד או אחת.
וזה נכון. יש מורים שהם אובייקטיבית משעממים. אובייקטיבית?
אולי עדיף לומר – יחסית.
כי אם לא היו לנו מורים מעניינים יותר, לא היה לנו למה להשוות ולקבוע שאלה משעממים.
בכל מקרה, גם אם זה נכון "אובייקטיבית" (יחסית!), מי אמר שאתה חייב להשתעמם? מי מכריח אותך?
הרי אתה יכול להחליט שזה דווקא לא משעמם, ועם המורה הזה להתאמץ למצוא את העניין שמורה אחר נותן לך בכפית לפה.
חלאס להתפנק.
אם אתה לא רוצה שישעמם לך בכיתה – תדאג לא להשתעמם.
כן, זה קשה יותר. זה דורש הקשבה אקטיבית לעומת הקשבה פסיבית. זה דורש מאמץ.
אבל זה בהחלט אפשרי.
אפילו לילדים בבית ספר יסודי.
שיתרגלו מגיל צעיר – שמה שהם מרגישים זה באחריותם.
מה שהם מרגישים זה סובייקטיבי.
אם ניתן  לעולם שמסביבנו להשפיע בכזו קלות על מה שאנחנו מרגישים – אז אין לנו אוטונומיה על הדבר הזה שהוא 'אני'.

{

אלול , ראשי תיבות: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי[26].
שמעתי מרונן קרתא, שקיבץ את הפנינים שלו שנשלחים כל יום בווטסאפ בספר שנקרא חיזוק יומי, דבר תורה נהדר[27], על ילד ששואל את המורה שלו למה פתאום באלול קוראים לקב"ה דוד, הרי כל השנה אנחנו אומרים שהוא אבינו, אבא שבשמים. והילד אומר למורה: לא ידעתי שהוא גם דוד?
הוא באמת אבא שלנו, עונה המורה, אבל בחודש אלול הוא הופך לדוד.
אבל למה הוא עושה את זה? שאל הילד, מה בכלל ההבדל?
והמורה עונה לו, יש הבדל בין אבא לדוד.
אבא מפנק, ואוהב ומלטף, אבל תפקידו גם לחנך, לישר את הדרך של הבן. לפעמים כדי לחנך צריך להיות קשה עם הילד, לא לוותר, להעמיד גבולות. לפעמים האב כועס, מעניש.
אבל הדוד רק מפנק, נותן ומעניק אהבה.. רק תבקש והוא נותן לך מה שאתה רוצה. הוא לא מחנך.                                        
שלמה המלך כתב בקוהלת: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי".
אנחנו נתנהג לקב"ה כמו לדוד, והוא יתייחס אלינו כמו דוד.
איך מתנהגים לדוד?
מבקשים ממנו כל מיני פינוקים, מצפים שלא יקפיד איתנו על ההשתובבויות שלנו.
ואז הקב"ה יוכל לנהוג בנו כמו דוד שנותן לנו מה שאנחנו רוצים, שמפנק אותנו.

אבל בשביל זה צריך להתקרב אליו. לדוד.
איך מתקרבים?
עושים.

אם נתקרב אל בורא עולם, נראה לו אפילו שינוי קטן במעשה מסוים, נכבד את הזולת יותר, נקשיב לדעות שונות, פחות נכעס בבית, פחות נהיה אנוכיים, יהפוך הקב"ה מאבא לדוד שרק יפנק אותנו ויתן לנו את מבוקשנו הצריך לנו..
יש לנו חודש שלם לבצע שינוי קטן בעצמנו ובורא עולם יעשה בעצמו שינוי גדול.. יהפוך מאב לדוד..                                              

{

כמו שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם: "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.[28]" "... בְעִתּוֹ...[29]"
"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. 
         עֵת לִבְכּוֹת         וְעֵת לִשְׂחוֹק,
         עֵת לַחֲבוֹק,       וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
         עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,
         עֵת לַחֲשׁוֹת       וְעֵת לְדַבֵּר.
         עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,
        
עֵת מִלְחָמָה      וְעֵת שָׁלוֹם[30]."

לכל דבר ודבר יש זמן משלו.
ולכם, לעם ישראל, יש יכולת להשפיע על הזמן בצורה אחרת.
למה?
כי את זה נתן לכם הקב"ה במתנה:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם,
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר ה' אֱלֹקֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖
זה הכל בשבילנו.
הקב"ה נותן ונותן ונותן לנו מתנות מופלאות שאם רק נשכיל להשתמש בהן נכון, יש לנו ממש אפשרות להשפיע בצורה רוחנית על משהו שהוא לגמרי גשמי של העולם הזה – על הזמן.

{

גם דוד המלך משורר לנו על הזמן, על העת: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי-לְךָ ה', עֵת רָצוֹן --  אֱלֹקִים בְּרָב-חַסְדֶּךָ;  עֲנֵנִי, בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ.[31]"
כלומר, עצם התפילה מייצרת עת, זמן, של רצון. של יכולת לשנות ולבטל גזירות קשות חו"ח.

כותב הרב מנדל שבכל תפוצות ישראל נהגו לומר את פרק כ"ז בתהילים בכל ימות הרחמים – מחודש אלול עד יום הכיפורים. וכך כותב רבי יעקב רוקח[32] בספרו שערי תפילה: "כל האומר 'מזמור לדוד ה' אורי וישעי' מראש חודש אלול עד אחר שמחת תורה, אפילו גזרה רעה נתונה עליו מן השמים יכול לבטלה, ומעביר מעליו כל המקטרגים וכל גזרות קשות ורעות, ויוצא זכאי בדין, ומובטח לו שיוציא ימיו ושנותיו בטוב, ויערב לו".

האר"י הקדוש מסביר כך: "בראש חודש אלול ה' מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. לכל שושנה יש 13 עלים. השושנה היא י"ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 צינורות של רחמים, שמעניקים לאדם את היכולת להשתנות. ומתי הצינורות נפתחים? כשאומרים את מזמור 'לדוד ה' אורי וישעי'. המזמור מכיל את שם ה' 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאומרים את שם ה', צינור של רחמים נפתח מעליך."

המזמור נאמר במשך 40 יום מר"ח אלול עד יום כיפור. זה המזמור של התשובה. 40 יום מסמלים בריאה חדשה, התחדשות, לידה מחדש.
נהוג לומר את הפרק בסיום תפילת שחרית ומנחה. (לפי מנהג האשכנזים - בסיום תפילת שחרית וערבית).

וממשיך דוד המלך: "אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי --  אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ:
עֶזְרָתִי הָיִיתָ;  אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקֵי יִשְׁעִי.[33]"

הרב מרדכי משה מנדל, מנהל מוקד תהילים ארצי כותב על הפסוק הזה:
"שואלים חז"ל מה הכוונה "אַל תַּט-בְּ'אַף'"?
במקום נוסף בתורה מצאנו את המושג 'אַף', בתוכחה שבפרשת בחוקותי:
"וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹקֵיהֶֽם׃[34]"
דרש ה"חתם סופר": פונה דוד אל הקב"ה ומבקש: "אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי" -
דבר ראשון שלא תנהג עמי בהסתר פנים.
ולא זו בלבד, אלא "אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ", אל תטה אותי אל ההבטחה על ההנהגה בגלות, שאמרת "וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם"
מבקש ומתחנן אני לפניך: "עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל-תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹקֵי יִשְׁעִי."
רוצים אנו את הגאולה השלמה – " כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; וַה' יַאַסְפֵנִי[35]."...

{

פרק כ"ז מסתיים בשורה מאוד מיוחדת. וכך כתוב: "קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'.[36]"
                                                                     
הרב עדין שטיינזלץ כותב: "בסיכומו של דבר, קַוֵּה, אֶל-ה', שזוהי אמירה לעצמו ולכל אדם אחר, חֲזַק, התחזק בדרכך, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה' גם אם לא מיד תראה את התוצאות."

ובליקוטי מוהרן[37] מוסבר שעיקר ההתקרבות לה' היא ע"י קריאת תהילים והתבודדות "ואם יהיה חזק ואמיץ מאוד להתחנן לפני השם יתברך תמיד, אז בודאי ינצח המלחמה. ואף-על-פח שצועק לה' זמן רב מאוד ועדיין הוא רחוק מאוד מאוד, בודאי סוף כל סוף יענהו ה' יתברך ויקרבהו לעבודתו באמת."

"קַוֵּה, אֶל-ה': חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-ה'." ופרש"י: "ואם לא תתקבל תפילתך – חזור וקווה, וכן לעולם.[38]"

לא להתייאש. אף פעם לא להתייאש. לקחת אויר, לגייס אורך רוח, ולזכור שזו ריצה למרחקים ארוכים.
ואיך נחווה את הריצה הזו, כמה ארוכה היא תהיה, או קצרה, כמה מעניינת או משעממת, הכל תלוי בנו, בחוויה הסובייקטיבית שלנו, זו שנקלטת דרך שבעת השערים שלנו, אלו שעליהם אנחנו אמורים לשים שוטרים ושופטים, כי את הבחירה מה יכנס ומה יצא קיבלנו במתנה מבורא עולם.

את הבחירה איך לחוות את הזמן – זו המתנה שנתן לנו הקב"ה במתנה.

{

זו הקריאה שקורא אלינו הקב"ה בפרשה שלנו: "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹקֶיךָ.[39]"
הרב משה רייס כותב[40] תפסיקו לנסות להתחכם עם הקב"ה.
פשוט תעשו את מה שהוא מבקש ממכם בשלמות, בתמימות, ותראו איזה עולם טוב אתם בוראים לעצמכם בעולם הזה.
זה כל הנעשה ונשמע על קצה המזלג. וזה הכל.

כי זה לברוא עולם שלא תלוי במה שמתרחש מחוץ לכם, אלא תלוי בחוויה האישית שלכם את כל זה.
הבחירה של העכשיו משפיעה על המחר.
ומכאן, הבחירה של העכשיו משפיעה על הזמן. כי מחר, זה משהו שנמצא בזמן עתיד, לא בזמן הווה.
ולנו, לעם ישראל, ניתנה היכולת המופלאה הזו להשפיע על העיתים, להשפיע ממש על הזמן.

{

ולפני סיום אני חייבת לספר לכם סיפור ששמעתי מהרב מנחם וילהלם[41]:         
ר
ב שלימד קבוצת תלמידים פנה לתלמידיו ביום הלימודים האחרון ואמר להם ?היום אלמד אתכם איך להכין חמין טוב". הרב לקח סיר גדול ומילא אותו בתפוחי אדמה עד גדותיו ואז פנה אל התלמידים: "אמרו לי, האם הסיר מלא?" כן, השיבו התלמידים. בחיוך על שפתיו הוציא הרב שקית של שעועית ושפך את תוכנה לתוך הסיר, גרעיני השעועית החליקו פנימה ברווחים שבין תפוחי האדמה. "ובכן", אמר הרב, "האם עכשיו הסיר מלא?" התלמידים הביטו בסיר ובפה אחד קבעו שהוא אכן מלא.

בלי להסס לרגע, הוציא הרב שקית גריסים ושפך אותה לתוך הסיר. הגרגירים הקטנים החליקו אל תוך החרכים והנקיקים שבין תפוחי האדמה והשעועית. "עכשיו הוא מלא", אמרו התלמידים.

"
באמת?" אמר הרב והוציא את אוסף התבלינים שלו. הוא החל לשפוך על כל הסיר כמויות נדיבות של מלח, פלפל, פפריקה ואבקת שום. התבלינים התיישבו להם בתוך הסיר שנראה להם מלא עד אפס מקום.

הרב שוב שאל: "האם הוא מלא עכשיו?" בלי להמתין לתשובה, לקח הרב קנקן מים ושפך את תכולתו לתוך הסיר.

לתדהמתם הגדולה של תלמידיו, הוא הצליח לצקת את כל קנקן המים לתוך הסיר בלי שאף טיפה תישפך לצדדים. "בסדר", אמר הרב "עכשיו הוא מלא באמת, נכון?" התלמידים כולם הנהנו לאות ה סכמה, בחגיגיות הרים הרב אצבע באוויר, הוריד אותה לאט לאט ולחץ על מתג בצד הסיר כשהוא מדליק בכך את גוף החימום שמתחתיו. "אתם רואים", אמר הרב בנימת ניצחון, "זה עתה מילאתי את הסיר במרכיב החשוב מכל – חום. בלעדיו, מוטב שהסיר יהיה ריק".

עצר הרב והביט עמוק לתוך עיני תלמידיו ההמומים. "תלמידיי היקרים", פנה אליהם לבסוף, "אתם עומדים לצאת מכיתתי ולחיות חיים עסוקים. בעולם הגדול שבחוץ, לא תוכלו עוד לשבת וללמוד תורה כל היום. בהמשך החיים תיכנסו ללחצים של גידול משפחה ופרנסה. אבל זכרו תמיד: עיסוקיכם החומריים הם רק תפוחי האדמה והשעועית של החיים. הרוחניות שלכם היא החום.

"
עד שהלהבה בוערת הסיר מלא ברכיבים נפרדים. החום הוא היסוד המאחד את כולם והופכם לתבשיל אחד.

"
אולי אתם תוהים", המשיך הרב, "כיצד יהיה לכם זמן לכל זה? כיצד תהיו מסוגלים לשלב בין דרישות החיים החומריים לבין התפתחותכם הרוחנית? אתם עשויים למצוא את התשובה אם תיזכרו בחמין. האם הבחנתם כי למרות שהסיר נראה מלא בתפוחי אדמה ובשעועית, גריסים, תבלינים ומים, הוא לא עלה על גדותיו כשהוספתי את החום? אף פעם אל תחשבו שהוספת רוחניות לסדר יומכם יביא לעומס יתר. להפך, הדבר יחבר את כל שאר מרכיבי חייכם, כיוון שזה יזכיר לכם מדוע בכלל אתם עושים את כל הדברים האחרים הללו. אתם עובדים כדי להיות מסוגלים לחיות חיי משמעות, אתם נישאים כדי להביא לידי ביטוי את המיטב שבכם ובנשותיכם, אתם מביאים ילדים לעולם כדי לחנכם בדרך הטוב והישר, אתם שומרים על הכושר כדי שיהיה לכם הכוח הדרוש כדי למלא את שליחותכם. רוחניות היא החום שלא תופס מרחב, אלא יוצר מרחב נוסף".

וכך הוא מסכם: "אלוקים מראה לנו שיהודי לא מוגבל במגבלות הזמן, הוא מנהל את הזמן והזמן לא מנהל אותו. אין דבר כזה 'אין לי זמן לקיים מצווה', העולם הגשמי לא יכול למנוע ממך להתחבר לקב"ה ולכן יש לך זמן לכל מצווה.

אף פעם אל תחשוב שאתה עסוק מכדי שתוכל להתרכז בנשמתך. האמת היא, שאינך יכול להרשות לעצמך שלא להתרכז בה. שה' יברך את כולנו שכל אחד מאיתנו יהיה תמיד סיר חם של חמין. ושנזכה להתחמם ביחד בקרוב באורו של משיח."

{

ונחתום במילותיו של הרב מנדל: "יה"ר שבזכות התפילות מעומק הלב נחוש את הארת הפנים של הקב"ה, נזכה להרגיש שה' מביא את הישועה ו"אוסף אותנו" ומוביל אותנו לשנה טובה ומתוקה.
שנה של תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
בברכת חודש טוב, וכתיבה וחתימה טובה."

{

שירים עד כאן[42]


שירים עד כאן
ניתנה לנו ארכה
עד שהזמן שלנו יעצור.
היו גשמים ואור
מה עוד אפשר לרצות,
מה עוד אפשר לרצות
יפים ממני וממך
יפים ממני וממך
האדמה לקחה.

שירים עד כאן
דקה אחר דקה
קצרות ואוהבות וכואבות,
אבל האחרונה
סופית וארוכה
סופית וארוכה
שעון השמש והחול
שעון השמש והחול
הגיע עד לקו.

שירים עד כאן
בגובה הפסגה
גם האוויר מתחיל להיות דליל,
אבל לכם ולי
עוד נשארו מילים
עוד נשארו מילים
לזכור איך שהיינו כאן
לזכור איך שהיינו כאן
כשייסגר הגן.

שירים עד כאן
הבכי והצחוק
קולות האנשים, כוכבי הזמן.
השמש והים
הלחם, העולם
המר והמתוק
וכל מה שהיה נשאיר
וכל מה שהיה נשאיר
לחיות בתוך השיר.



{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

ברוד, מ. (עורך). (תשס"ז). שולחן שבת שיחות ורעיונות לפרשיות השבוע מעובדים מתוך אוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. פרשת ראה עמ' 345-344. עפ"י ליקוטי שיחות כרך ד' עמ' 1339. ישראל: מכון ליובאוויטש.

הרב גוטליב, ז. ל., הרב גרינוולד, י., הרב אנשין, נ., הרב אנשין, ד., הרב אקער, י. (עורכים). (ה'תשע"ה). פשוטו של מקרא: חמישה חומשי תורה עם ביאור המקרא בדרך הפשט, דברים – פרשת שופטים. עמ' ריא-רנט. ירושלים: לשם ספרי איכות.

הרב וילהלם, מ. (בנגקוק תאילנד). (ג' בשבט ה'תשע"ח). ממתק לשבת פרשת בא תשע"ח.  אוחזר מתוך http://shturem.net/index.php?section=news&id=98201

מוקד תהילים ארצי. סגולות לחודש אלול. אוחזר מתוך https://www.tehillim-center.co.il/article/1114

מחלקי המים. (תשס"ז). בראשית: רש"י הראשון על התורה. אוחזר מתוך https://www.mayim.org.il/?parasha=רשי-הראשון-על-התורה#_ftn2

הרב מילר, ח. (עורך). (2007). ניצוצות של חסידות. בתוך ספר דברים פרשת שופטים, עמ' 127, עפ"י שיחה של הרבי מלובביץ' שבת פרשת שופטים תשנ"א; ועמ' 150-149, עפ"י ליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ' חלק כד, עמ' 115 ואילך. מהדורת לבייב, קול מנחם. כפר חב"ד: הוצאת ספרים קרני אור התורה (קה"ת).

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב רייס, מ. (תשנ"ג). להבין ולהשכיל. ירושלים: מבחר הספר – שטינמץ בני-ברק.

תהילים קורן. (2016). ביאורים מאת הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ); אמנות מאת ברוך נחשון ; פנינים מגדולי החסידות. ירושלים: הוצאת קורן.





[1]  איכה רבה, פרשה ל"ג
[2]  במדבר יד' כ'
[3]  אחרי חטא העגל, עלה משה רבנו להר סיני לבקש סליחה על חטא עם ישראל. תחילת הימים הייתה בראש חודש אלול ואחרי ארבעים, ביום כיפור הסכים הקב"ה לסלוח לעם ישראל. מאז נקבע יום זה כיום סליחה וכפרה לעם ישראל.
[4]  ויקרא טז' ל'-לא'
[5]  מתוך ברכות הדלקת נר חנוכה: משנה תורה, ספר זמנים, הלכות חנוכה ג' ד'
[6]  שמות יב' ב'
[7]  עפ"י מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן יא: אמר ר' יצחק: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מהחודש הזה לכם. ולמה כתב מבראשית? להודיע כח גבורתו, שנאמר: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא ו).
[8]  בראשית רבה פרשה ח' סימן ב'
[9]  סרטון וידאו (ערוץ 2000) בווטסאפ
[10]  מתוך תפילת שחרית
[11] עפ"י מדרש רבות סדר נשוא פרשה י'
[12] פ' שֹׁפְטִ֣ים: דברים טו' יח' – כא' ט' (5/11)
[13]  בתוך דברים מהדורת לבייב
[14]  שם ; הש"ך – כינויו של הרב שבתי כהן, על שם ספרו שפתי כהן (ר"ת: ש"ך); שנה עברית 1559–1560, למניינם: 1621-1662
[15]  הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד - י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 - 1 במרץ 1806), היה מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה. נולד ונפטר בירושלים, ישראל.
[16]  הרב חיים ויטאל, (בקיצור מהרח"ו או רח"ו, א' בחשוון ה'ש"ג (1542) - ל' בניסן ה'ש"ף (1620)) ממקובלי צפת, ערך בספרים את קבלת האר"י ונחשב לתלמידו המובהק. נולד ונפטר בצפת, ישראל.
[17]  רבי ישעיה הלוי הורוויץ, מכונה השל"ה או השל"ה הקדוש (על שם חיבורו "שני לוחות הברית"; ה'שי"ח, 1558 – תאריך הפטירה שגוי אך נתקבע לי"א בניסן ה'ש"צ, 24 במרץ 1630 וכנראה טבת שפ"ו) היה מגדולי רבני אשכנז במאה ה-17. נולד בפראג, ונפטר בטבריה, ישראל.
[18]  עפ"י הרב שלמה הלוי
[19]  שם
[20]  בתודה לדרור לזרי על הלימוד הטלפוני
[21]  ביטוי נפוץ שנלקח ממשל שלימד אדמו"ר הזקן האומר שכמו שהמלך יוצא לשדה לשמוע את בקשות נתיניו, כך גם הקב"ה.
[22]  דברים יא' כו'
[23]  דברים יא' כו' – טז' יז' (4/11).
[24]  מילים ולחן: נעמי שמר
[25]  קהלת ב' יד'
[26]  שיר השירים ו' ג'
[27]  בנושא: השינוי מתחיל בך
[28]  קוהלת ג' א'
[29]  שם יא'
[30]  קהלת ג' א' - ח'
[31]  תהילים סט' יד'
[32]  רבי יעקב רקח (1800 -1891, טריפולי, לוב) היה ראש ישיבה, מחכמי יהדות טריפולי.
[33]  תהילים כז' ט'
[34] ויקרא כו' מד'
[35]  תהילים כז' י'
[36]  תהילים כז' יד'
[37]  עפ"י ליקוטי מוהרן ח"ב, קא בתוך תהילים קורן
[38]  שם
[39]  דברים יח' יג'
[40]  בתוך "להבין ולהשכיל" עמ' 324-319
[41]  סרטון וידאו ג' שבט ה'תשע"ח
[42]  בשיעור הקשבנו לשיר "שירים עד כאן" ; מילים: נתן יונתן ; לחן: נחום היימן ; בביצוע מחודש של "הפרוייקט של רביבו" לביצוע המקורי של "להקת חופים", שבה היו חברים מאיר בנאי, משה דץ, חני ליבנה וליזה קחטן-לנג: https://www.youtube.com/watch?v=TPlqpSEs9GE


[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

אין תגובות:

פרסום תגובה