בס"ד
והפעם:
הגיגים
מעוגנים על פרשת וירא
קשרים
מורכבים
מדוע התמקח אברהם אבינו עם
הקב"ה לחוס על רשעי סדום ועמורה
ולא מחה כלל על הציווי לעקוד את יצחק בנו?
ומה יש לנו ללמוד מזה כהורים?
בשבוע שעבר למדנו
על הקריאה של ה' לאברהם אבינו שהחלה את הקשר המיוחד שבינו לבין הקב"ה.
קשר שהוא שילוב בין
התנהלותו של הקב"ה בעולם המתוארת בפרשת בְּרֵאשִׁ֖ית[1], לבין התנהלותם של בני האדם בפרשת נֹחַ[2]. בפרשת לֶךְ־לְךָ֛[3] נוצר קשר של שיתוף פעולה בין הקב"ה
לאדם – אבי האומה העברית: "אברהם העברי, שכל העולם עמדו מעבר אחד והוא מהעבר
השני.[4]"
קשר שהתחיל בקריאתו
של ה' לאברהם כשהוא בן 75 שנה: "...לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית
אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃[5]"
{
אנחנו בפרשה
הרביעית של חומש בראשית: וַיֵּרָ֤א[6], זו ה-פרשה. הפרשה של עקידת
יצחק. הפרשה שכל תפילה קוראים ממנה. הפרשה שמככבת בראש השנה. הפרשה של הניסיון
העשירי של אברהם אבינו.
במסכת אבות כתוב: "עֲשָׂרָה
נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם,
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:[7]"
פה אנחנו חייבים
רגע לעצור ולנסות להבין מה פירוש לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם
אָבִינוּ עָ"הַ?
הקב"ה העמיד
את אברהם אבינו באתגרים קשים מנשוא. בקשיים עצומים. בתקופות מאוד לא פשוטות, לאורך
זמן. וזה בגלל שהוא מחבב אותו?
זה קצת הפוך על הפוך,
לא?
כשמחבבים מישהו
מנסים להקל עליו, לעשות הכל כדי שיהיה לו נֹח. למנוע ממנו קשיים וכאבים. לא להעמיס
עליו קושי, כאב, צרות, ושברון לב, לא?
איך בדיוק זה מסתדר
עם ההיגיון שלנו?
קודם כל אנחנו
צריכים להבין שההיגיון שלנו לא בהכרח מייצג את האמת.
אולי התרגלנו לחשוב
בצורה מסויימת, אבל זה ממש לא אומר שאיך שהתרגלנו לחשוב זו צורת החשיבה הנכונה. כל
מה שזה אומר זה שהתרגלנו לחשוב ככה ולכן אנחנו בטוחים שזו הדרך הנכונה לחשוב או
להסתכל על הדברים.
אלא שאנחנו זכינו
לקבל תורה מסיני. את ספר ההוראות האלוקי. הספר שאמצעותו אנחנו יכולים ללמוד את
האמת על העולם, ישירות ממי שברא אותו.
אז אם כתוב שעֲשָׂרָה הנִסְיוֹנוֹת שנִתְנַסָּה אַבְרָהָם
אָבִינוּ עָ"הַ היא
על מנת
לְהוֹדִיעַ כַּמָּה מחבב
אותו הקב"ה, אז אנחנו צריכים לעצור והתבונן על זה עד שנבין את הרעיון.
{
כל שבת, כבר 12 או
13 שנים אני קוראת בשקיקה את שיעורה השבועי של הרבנית ימימה מזרחי. וכשאני
מגיעה לביקור בארץ אני גם דואגת שלא לפספס את השיעור השבועי שלה בשערי חסד
בירושלים. אין שיעור שהיא לא מחדשת לי משהו, או עונה לי על איזו שאלה שהיא אפילו
לא ידעה שאני שואלת – זו התורה. אני יודעת. התורה מדברת אלי. אבל אני כל-כך אוהבת
לשמוע אותה, את התורה, דרך הפריזמה של הרבנית ימימה מזרחי.
בשיעורהּ לפרשת נֹח
כתבה הרבנית משהו שממש טלטל אותי.
לפעמים, יש דברים
שידועים לנו, אבל כשמישהו אחר אומר אותם בצורה אחרת, או במילים אחרות, הדבר מקבל
לפתע משמעות עמוקה יותר, משמעותית יותר.
זה שהקונספט היה לי
חדש, אבל האופן שבו היא הציגה את הדברים והמילים שהיא השתמשה בהם הדהדו בי בשונה
מהרגיל.
הרבנית דיברה על וויתור.
ועל ההבדל בין לוותר לילד ובין לוותר על הילד. היא דיברה כֹּחַ דְּהֶתֵּירָּא[8].
לכל מנהיג יש את
הכוח הזה. מחנך הם מנהיגים, והורים הם מנהיגים.
היא סיפרה על הרב
עובדיה יוסף זצ"ל, שהיארצייט שלו היה באותו שבוע, שהיה לו כזה כֹּחַ דְּהֶתֵּירָּא. למשל, בזמן מלחמת יום
הכיפורים, הוא חרש את כל ספרי ההלכה, ומצא דרך להתיר קשרים. קשרים של עגונות. של נשים
שבעליהן לא חזרו מהמלחמה, והן עגונות, קשורות למזח, בודדות, לא יכולות לשוט. היא
בלימבו של בין הנשואה לאלמנה, עגונה, עוגנת ללא יכולת להמשיך להפליג במסע חייה.
והא מצא דרך להתיר
את העגונה מהמזח. לשחרר את הנשים האלה מבחינה הלכתית. והלכה, רק שתדעו, זה
לא פילוסופיה. הלכה זה שחור ולבן[9]. אין שום שטחים אפורים שם.
ובמילותיה של הרבנית
ימימה מזרחי: "כוח ההיתר הוא גבורה אמיתית של צדיקים אמיתיים. פעמים רבות כל
כך זלזלו בכוח ההיתר של הרב עובדיה, והוא היה אומר, "אני מתיר לך, כי אני לא
רוצה לוותר - עלייך".
אצלו
לא היה "יהודי פשוט". כל יהודי בקצה הפריפריה היה כל כך חשוב לו,
אז
הוא התאכפת ממנו ומתח את מילות החוק עד למקסימום, כמו שרק אנשי גבורה מדהימים
יכולים לעשות. הוא כאילו ויתר על הקושי והדייקנות והנחרצות, מפני שהוא לא רצה
לוותר על אף בן אדם. הוויתור, הוא כוח ההיתר; אני מוותרת עכשיו כדי לקבל יותר אחר
כך.[10]"
{
ואיך כל זה קשור
לעניינינו?
כי גם בעניין עשרת
הניסיונות של אברהם אבינו אנחנו מדברים על אותו הדבר.
עצרנו רגע על מנת
להבין איך עֲשָׂרָת הנִסְיוֹנוֹת שנִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָ"הַ
היא הדרך של
הקב"ה לְהוֹדִיעַ
כַּמָּה הוא מחבב
את אַבְרָהָם
אָבִינוּ עָ"הַ.
כי הקב"ה מלמד
אותנו איך מחנכים, איך מנהיגים, איך מגדלים ילדים חזקים.
הוא מלמד אותנו את
כח האכפתיות.
אם אכפת לי מהילד
הזה, אני לא אוותר לו על הקשיים שהוא צריך לעבור.
כי אם אני מוותרת
לו, אני מוותרת עליו. על מה שהוא יכול להיות.
אני עוצרת אותו. אני
מפריעה לו להתקדם ולהיות כל מה שהוא יכול להיות.
כי הקשיים האלה הם
מה שיבנו את הילד הזה, או הילדה הזו.
בני אדם מתחזקים רק
כשהם מגלים את החוזק שלהם.
ועד שהם לא נדרשים
ליותר כוח ממה שהם חושבים שיש להם – הכוח הזה נשאר בגדר לא קיים.
ילדים שמודעים
לחוזק שלהם, יש להם כלים להתמודד עם העולם. עם דרישות החיים.
אבל כדי שילד יגלה
את חוזק שלו, הוא צריך התנגדות. כמו בחדר כושר.
שריר לא מתפתח אם
לא מפעילים עליו התנגדות.
גם שרירי הנפש
עובדים בדיוק באותה צורה.
כשאנחנו ניגשים
להרים שקית עם מצרכים, למשל 4-5 קופסאות שימורים, באופן אוטומטי את משערת כמה כוח תצטרכי
כדי להרים אותה, ובדר"כ את גם צודקת. אם יבקשו ממך להרים ארבע שקיות כאלה, את
תידרשי ליותר כוח, וגם את זה תעשי באופן לא מודע.
אבל אם יבקשו ממך להרים 15 שקיות כאלה ביד אחת – רוב הסיכויים שתגידי: אני לא
יכולה. זה יותר מידי כבד בשבילי.
אפילו לא
ניסית! מראש החלטת שאת לא יכולה. למה?
כי על סמך ניסיון
העבר שלך, את יודעת כמה כוח יש לך, וכמה כוח נדרש להרים 15 שקיות כנ"ל, ואת
יודעת שאת לא יכולה. כי את יודעת שהכוח שיש לך לא מספיק בשביל להרים 15 שקיות
כנ"ל.
רק כדי שנדע על
איזה משקל אנחנו מדברים:
אם נגיד שכל קופסת
שימורים שוקלת כ-1/2 ק"ג, ובכל שקית, נגיד, 5 קופסאות, אז כל שקית שוקלת 2.5
ק"ג. ארבע שקיות 10 ק"ג, 15 שקיות הן 37.5 ק"ג.
אבל אם אני אגיד לך
שבשתי ידיים את כן יכולה להרים את המשקל הזה – האם תנסי?
אם תנסי – תגלי שאת
יכולה.
ומעכשיו את תדעי
שיש לך כוח להרים כזה משקל. שאת כן יכולה.
למרות שלפני דקה
חשבת שאת לא יכולה.
זו רק דוגמא שבאה
להמחיש את העובדה שאנחנו מתחזקים רק כשאנחנו מעיזים לנסות משהו שאנחנו חושבים
שאנחנו לא יכולים.
הורים שאוהבים את
הילדים שלהם – לא יפריעו לילדים שלהם להתחזק.
אם ילדה בת שנה,
שרק מתחילה ללכת, תעשה שלושה צעדים ותיפול. היא גם תקום לבד, ותגלה שהיא יכולה ליפול,
אבל גם לקום בכוחות עצמה – רק אם ההורה לא ירוץ אליה ויעזור לה לקום עוד לפני שהיא
בכלל ניסתה לעשות את זה בכוחות עצמה.
הורים שעוזרים
לילדים שלהם לעשות שיעורי בית, ובעצם בפועל עושים את שיעורי הבית במקומם, פותרים
להם את התשובות, עונים על השאלות, עוד לפני שהילד הספיק לחשוב לבדו, לא עוזרים
לילד שלהם. הם מזיקים לו.
ממש.
כי הם לא מאפשרים
לו ללמוד בכוחות עצמו שהוא יכול.
והדרך היחידה ללמוד
שהוא יכול – זה עם הוא יתאמץ מעבר למה שהוא חושבת שהוא יכול.
הדרך היחידה להתחזק
– היא להגביר את ההתנגדות.
לנסות משהו מאתגר
יותר.
הורה שמוותר לילד שלו
על המאמץ הזה, על ההתמודדות, על הניסיון – מוותר על הילד שלו.
הוא כאילו אומר
לילד: אני לא מאמין שאתה יכול.
והילד בסוף באמת
מאמין שהוא לא יכול.
הוא מפסיק לנסות.
{
h יש סיפור נהדר שאני כל כך אוהבת על להקה
של צפרדעים שטיילו להם ביער.
לפתע שתיים מהלהקה נפלו
לתוך בור עמוק מאוד. כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור והבינו שהבור עמוק
מאוד והתחילו לנופף בידיים לצעוק לשתיים שהיו בתוך הבור:
"חבר'ה,
אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים... אתם נחשבים כבר למתים...
חבל לכם בכלל
להתאמץ!"
לצפרדעים שנפלו לבור
לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות. הם התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם
מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם
ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי... "בחיים לא תצאו
מכאן..."
באיזה שהוא שלב, אחד
הצפרדעים התייאש. הוא התייאש מהניסיונות שלו לקפוץ החוצה מהבור, והוא התייאש מהצעקות
המייאשות של החברים שלו מחוץ לבור. הוא פשוט הפסיק לנסות, נכנע, ובסופו של דבר גם מת
בקרקעית הבור.
הצפרדע השני, לעומת
זאת, לא ויתר, הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים
מפתח הבור "חבל על המאמץ... אין לך שום סיכוי בעולם...".
ולמרות הכל המשיך הצפרדע
בכל כוחותיו לנסות ולקפוץ אפילו יותר חזק אל מחוץ לבור.
ואז... הוא ניתר
ניתור כזה גדול והצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה, שאלו אותו חבריו
הצפרדעים:
"איך
עשית את זה? הבור היה ממש עמוק..."
בשפת הסימנים הסביר
להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם
הנרגשות כמילות עידוד...
הוא אמין בעצמו כי חשב
שהחברים שלו מאמינים בו.
הוא לא וויתר, כי
לא וויתרו עליו. g
{
גם הקב"ה לא
וויתר על אברהם, ולכן הוא לא וויתר לו.
הוא נתן לו במתנה
עשרה ניסיונות.
בפרקי דרבי
אליעזר[11] כתוב: "עשרה ניסיונות נתנסה
אברהם אבינו ועמד בכולן:"
והרמב"ם
מפרט אותם:
"1. "לֶךְ־לְךָ֛
מֵאַרְצְךָ֥[12]".
2.
הרעב שהיה בארץ ואברהם הוכרח לרדת מצרים.
3.
בהילקח שרה לבית פרעה.
4.
מלחמתו עם ארבעת המלכים.
5.
בקחתו את הגר לאשה לאחר שלא נולד לו ילד משרה.
6.
ברית המילה בזקנותו.
7.
לקיחת שרה לבית אבימלך.
8.
גירוש הגר.
9.
הרחקת בנו ישמעאל.
10.
עקידת יצחק."
וכשמתחיל ר' אליעזר
לפרט את הניסיונות הוא כותב: נס ראשון, נס שני, נס שלישי, וכך הלאה.
והיינו מצפים
שיכתוב: ניסיון ראשון, ניסיון שני, ניסיון שלישי וכך הלאה.
איך ניסיון נהיה
נס?
כתוב, "במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם
יכולים לעמוד.[13]"
כל ניסיון שאנחנו עוברים הוא בעצם
אמצעי לעלית מדרגה.
אם לא נעבור את הניסיון, נשאר באותה
מדרגה שבה אנחנו כבר נמצאים.
לא נעלה. לא נתפתח, לא נצמח.
אבל אם בוחרים לעמוד בניסיון, אז
בסופו נעלה למדרגה הבאה. נעלה גבוה יותר מהמקום שבו אנחנו נמצאים.
אז אנחנו יודעים כבר שעם הניסיון
מקבלים גם את הכוחות לעמוד בו.
הקב"ה לא נותן לנו משימה בלי לתת
לנו גם את הכח להשלים אותה.
הקב"ה לא נותן לנו ניסיון, בלי
לתת לנו את תעצומות הנפש לעבור אותו, ואפילו לצלוח (להצליח) אותו.
וכשמעלים משהו למעלה, בעברית זה
להעלות אותו על נס, כמו שכתוב בפרשת חוקת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים
אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כׇּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי.[14]"
וגם "שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל...[15]"
בכל התנ"ך אין
את המילה ניסיון. יש נס, יש ניסה, כמו "וְהָ֣אֱלֹקִ֔ים נִסָּ֖ה
אֶת־אַבְרָהָ֑ם"...
אבל אנחנו היום כבר
יודעים, שמי שעומד בניסיון, נעשה לו נס (mircle), כי הוא מגלה שיש בו כל-כך הרבה יותר ממה שהוא חשב שיש בו. הוא
עולה גבוה יותר כח דגל, כמו נס.
ובניסיונות, לא כל מדרגה שווה. מדרגה
נמוכה מאוד, מעלה את מי שעומד בניסיון למדרגה גבוהה מאוד.
ולכן, מי שמגיע
ממקום מאוד נמוך, ועומד בניסיון הקשה, עולה גם מאוד גבוה.
וכזו קפיצה, אפילו
צדיקים גמורים לא יכולים לעשות – פשוט מכיוון שהם מעולם לא עמדו, וגם לא יעמדו
במקום כל כך נמוך.
לצדיקים יש כמובן
את היכולת להגיע גם הרבה יותר גבוה, מכל מדרגה הכי גבוהה של מי שהתחיל מאוד נמוך.
אבל קפיצות עצומות שכאלה, רק בעל תשובה יכול לעשות.
הניסיונות הם ניסים,
כי כל אחד מהם מעצים ומגדיל ומצמיח ומחזק את האדם אל מעבר לגבולות עצמו, באופן
שהוא לא היה יכול היה לעשות לולא הניסיונות הללו.
{
ועדיין אנחנו אם השאלה שאיתה פתחנו את
השיעור:
איך זה יכול להיות שאיש החסד העצום
הזה, אברהם אבינו, התמקח עם הקב"ה שלא להשמיד את סדום, אבל כשהקב"ה
ציווה עליו ללכת להקריב את בנו לעולה, הוא הזדרז לעשות, ולא מחה, ולא התווכח, ולא
התמקח?
אנחנו רואים שבפרשה שלנו לאברהם איש
החסד, היה קשה לקבל את העובדה שהקב"ה מוכן להשמיד עיר שלימה על כל תושביה.
הוא עומד ומתמקח עם הקב"ה לאורך תשעה פסוקים[16]:
"וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף
תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃[17]"
לא יכול להיות שכל האנשים שם רשעים,
אתה באמת מתכוון להשמיד את כל העיר הזו למרות שיש בה צדיקים? איך אתה נותן לצדיקים
למות יחד עם הרשעים? לא מגיע להציל את כל העיר בזכות הצדיקים?
"חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת׀
כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק
כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כׇּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃[18]"
איך זה יכול להיות, שואל אברהם אבינו
את הקב"ה, שהשופט של כל העולם, ישפוט בצורה כזו לא הוגנת?
ואם יהיו חמישים צדיקים תוותר להם?
"וַיֹּ֣אמֶר ה' אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים
צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃[19]"
וה' עונה: אם יהיו חמישים בזכותם לא
אשמיד את העיר.
ואברהם מתפתל באי נוחות אבל לא מוכן
לוותר על התפילה שלו עבור אנשי סדום:
"וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא
הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:[20]"
- ואם יהיו ארבעים וחמישה, מה אז?
- טוב, גם אם יהיו ארבעים וחמישה, לא
אשמיד.
- ומה לגבי ארבעים?
- גם אם יהיו ארבעים לא אשמיד.
- ושלושים?
- גם שלושים.
- ועשרים?
- גם עשרים.
- ועשרה?
"וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃[21]"
אם אמצא עשרה צדיקים, אציל את כל העיר
בזכותם.
{
ואז אנחנו מגיעים
לניסיון העשירי והאחרון:
"וַיְהִ֗י אַחַר֙
הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹקִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו
אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃[22]"
"וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤
אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה
וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃[23]"
כאן אברהם לא שואל, לא מוחה, לא
מתמקח, לא מתפלל. כאן הוא פשוט עונה:
אני כאן, מוכן ומזומן, מיד, לעשות כל
מה שיידרש ממני. הִנֵּֽנִי.
כאן, להבדיל מאופן שבו התווכח עם
הקב"ה בקשר להשחתת סדום ועמורה, כאן הוא פשוט עונה: הִנֵּֽנִי.
אין שום היסוס.
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי
עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים.[24]"
אברהם מזדרז לעשות את הדבר הבלתי
אפשרי הזה שציווה אותו הקב"ה ללא תהיות ושאלות: הִנֵּֽנִי.
בדיוק באותו אופן שבו הזדרז לשרת את
עוברי האורח יום אחרי שמל את עצמו, בשיא הכאבים
הוא רץ: "וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה' בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא
יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא
וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ
לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃[25]"
ואח"כ הוא רץ להכין להם אוכל:
"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם
וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת
אֹתוֹ.[26]"
וזה לא מובן בכלל – איך אתה רץ בשביל
המלאכים, ואתה ממהר לעקוד את בנך יחידך אשר אהבת, אבל על אנשי סדום ועמורה אתה
מתמקח?
{
משהו כאן לגמרי לא מסתדר.
רש"י אומר שהקב"ה לא ביקש מאברהם אע"ה לשחוט את יצחק בנו,
הוא ביקש ממנו רק לעקוד אותו. במובן של לקשור אותו.
ובמילותיו: "והעלהו. לא אמר לו הקב"ה 'שחטהו' – לפי
שבאמת לא היה חפץ הקדוש-ברוך-הוא לשחטו אלא להעלהו להר על דעת לעשותו
עולה, ומשהעלהו, הרי מיד אמר לו 'הורידהו'."
היוזמה לקחת את המאכלת מנת להקיז מעט
דם מיצחק היתה היוזמה של אברהם, הוא לא הצטווה על זה.
אנחנו רואים שהקב"ה לא הסכים לכך
– זה לא מה שהוא רצה.
מיד נשלח מלאך שאמר לו: "אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙
אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה כִּ֣י׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי
כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹקִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖
מִמֶּֽנִּי׃ [27]"
וגם במקרה הזה, אברהם לא שואל שאלות,
לא מהרהר אחר הקב"ה גם הפעם הִנֵּֽנִי, גם הפעם הִנֵּֽנִי מוכן ומזומן לכל מה שהקב"ה רוצה ממנו:
"וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ ה'֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃[28]"
{
קראתי פעם, באיזה
שהוא מקום קונספט מאוד מעניין שיש ענין ביהדות שבכל מה שקשור בעצמך יש לקבל את
הדין באהבה, אבל כשזה קשור באחרים אפשר מותר ואפילו צריך לבכות ולהתחנן לקב"ה
שיבטל את הגזירה.
הפכתי את העולם (לא
ממש 😉) לחפש את המקור. אפילו
שאלתי שני רבנים, ורבנית אחת – וגורנישט. אני לא מוצאת את המקור.
אתן מכירות אותי
כבר מספיק זמן שאני לא מביאה דברים בלי סימוכין של מקור.
וכשזו מחשבה שלי שאין
לה מקור מוסמך, אני מציינת את זה בפירוש.
מבטיחה לכן (בלי
נדר) שקראתי את זה במקום מהיימן. בע"ה תמצא את האבדה ואעדכן גם אתכן.
מה שיותר חשוב הוא
הרעיון המופלא הזה – שמסביר לנו, לפחות מזוית אחת, את הפער המוזר הזה שבין
התנהגותו של אברהם אבינו בכל מה שקשור לאנשי סדום, לעומת התנהגותו בכל מה שקשור
לעקדת בנו.
אבל יש כאן עוד זווית
מאוד משמעותית.
{
אנחנו כולנו בנין של אברהם אבינו, ו"מעשה אבות סימן לבנים.[29]"
אברהם אבינו סלל
לנו את הדרך לא רק בדוגמא אישית, אלא שכל כוח שהוא רכש, הוא הוריש אותו לנו. ממש בדי.אן.איי.
"אברהם העברי,
שכל העולם עמדו מעבר אחד והוא מהעבר השני.[30]" הוריש לנו את הכוחות
לעשות בדיוק את אותו הדבר.
אברהם אבינו יצא
כנגד העולם כולו כולל אביו ואמו.
הוא ראה את הסדר
המופלא של העולם, והבין שלעולם הזה יש מנהיג.
הוא היה פילוסוף
שחקר ללא לאות כל דעה ותאוריה פילוסופית של הזמנים ההם כדי למצוא תשובות לשאלותיו
לגבי העולם שבו הוא חי.
אברהם אבינו מתנסה
בעשרה ניסיונות שמהותם התנתקות והתחברות.
התנתקות מהסביבה
והשפעותיה, והתחברות לקב"ה ולעולמו.
הרב חנניה מלכה כותב: "אם נתבונן מהו
המכנה המשותף של עשרת ניסיונות אלו, נגלה כי עיקר עניינם של נסיונות אלו היה לבודד
את אברהם אבינו מכל העולם, הן בידוד פיזי והן בידוד מחשבתי, על מנת שיוכל להידבק
בבוראו."
החל מהניסיון
הראשון של לֶךְ־לְךָ֛, וכלה בניסיון האחרון של קַח־נָ֠א.
בכל פעם עולה אברהם עוד מדרגה ועוד
מדרגה, עד שהוא מגיע למסירות המוחלטת לקב"ה.
עד שמוכן להעלות לעולה אפילו את בנו
יחידו.
אברהם עונה מיד. אברהם לא מהסס. הוא
מזדרז להשביע את רצונו של הקב"ה.
אברהם מזדרז כל הזמן:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד
שָׁם אֶת פְּנֵי ה'[31]"
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם
וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ
וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.[32]"
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי
עֹלָה וַיָּקׇם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים.[33]"
הרב אלי מנצור שואל, איך זה שעם קטן, שמפוזר בכל העולם, ומתבולל בקצב מפחיד,
ועושים בו פרעות והורגים חלקים גדולים ממנו, עדיין שורד לאורך הדורות ולא נכחד?
איך זה?
הוא אומר שאברהם אע"ה, במעשיו
הספציפיים האלה, הוריש לכולנו, לכל העם היהודי קוד גנטי, שמאפשר לנו את היכולת
להיות נפרדים, שונים אחרים.
לשחות נגד הזרם.
כי התורה לימדה את אברהם, ואותנו
כצאציו, איך שומרים על זהות שלנו, איך נשארים מופרדים, מובדלים, קדושים: ע"י
שחיה נגד הזרם, ע"י התנתקות מהתרבות, ע"י התרחקות מהחברה.
קודם כל מהקודים התרבותיים של הארץ.
אח"כ מהערכים החברתיים של העיר,
המולדת.
ובסוף, לבעוט אפילו באבא ואמא, בעדר המשפחתי, לשבור להם את הפסלים, לשחות נגד הזרם.
זה ב-DNA שלנו. למסור את נפשנו על קידוש ה', לא
להיגרר אחרי הסביבה , לא להיות מושפע מהחברה, לנתק את התרבות – לעשות מה שהוא יודע
שנכון לעשות, להיצמד לאמת: "וְלֹא נֵבושׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל
לְעולָם וָעֶד:[34]".
גם בתוך הגויים,
להיות מופרדים, לשמור על עצמנו, לא להיגרר, לא להתערבב.
זה ב-DNA שלנו. ירושה מאברהם אע"ה.
"...לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥
וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃[35]"
ואברהם עשה את זה פשוט ובתמימות כי
הקב"ה אמר לו, רק כי הוא כל כך אהב את הקב"ה והיה מוכן לעשות את הכל
בשבילו: "וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם
כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה'[36]" – ה' אמר לי , אז אני הולך.
"וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֨ אֶת־יְחִֽידְךָ֤
אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶ֨ךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה
וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃[37]"
ואברהם לא שואל, לא מוחה, לא מתמקח,
לא מתפלל. כאן הוא פשוט עונה: הִנֵּֽנִי.
אני כאן, מוכן ומזומן, מיד, לעשות כל
מה שיידרש ממני. הִנֵּֽנִי.
אברהם עבר את כל מה שעבר כדי שאנחנו, בניו,
נוכל לעמוד למרגלות הר סיני ולעשות בדיוק את אותו הדבר: הִנֵּֽנִי. "נַעֲשֶׂה
וְנִשְׁמָע![38]"
{
אברהם אבינו הוריש
לנו את היכולת הזו להיות "תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹקֶיךָ.[39]"
בלעדיו, ללא ההקרבה
הזו שלו, לא היינו יכולים להיות מין עם כזה שמעל 3300 שנה דבק במורשת אבותיו,
שקיבלו בהר סיני.
2000 שנות גלות,
ושום דבר לא השתנה.
בלי אינטרנט, בלי
טלפונים, בלי קשר כמעט בכלל, קהילות של יהודים בכל רחבי העולם שמרו בדקדקנות בדיוק
על אותן הלכות, וקראו בדיוק באותו ספר תורה.
אברהם, עבד האלוקים, היה מוכן לעמוד בכל
הניסיונות האלה כדי לסלול לנו את הדרך, את היכולת, לעבוד את הקב"ה באותה
צורה. באמונה שלימה ותמימה, שהיא בראש וראשונה קודם כל מחייבת אותנו בציות טוטאלי כביטוי
של אותה אמונה בה' אחד.
אברהם אבינו מנחיל לנו את יכולת
ההכנעה.
זה מה שאברהם אבינו היה מוכן לעשות
בשביל צאצאיו – להראות לקב"ה שהוא מוכן להקריב את בנו את יחידו אשר אהב, רק כדי
להנחיל לכל הדורות הבאים את היכולת הזו: שהעיקר הוא המעשה, לא ההבנה.
כתוב בפרקי אבות:
"וְלֹא
הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה.[40]" העיקר הוא המעשה.
המעשה הוא העיקר.
בעולם הזה הכל חייב להתרגם בסופו של
דבר מרמת התיאורטי, לדרגת המעשה.
העשייה בפועל היא מה שבאמת מקשרת בינינו לבין הקב"ה.
העשייה בפועל מקשרת בינינו לבין האחר.
לא מספיק להגיד לבני הזוג שלנו שאנחנו
אוהבות אותם – צריך לעשות מעשים שיראו להם שאנחנו אוהבות אותם.
וכנ"ל להיפך.
בן הזוג צריך לעשות מעשים שיבטאו
ויראו לבת הזוג שלהם שהם אוהבים אותן.
לא מספיק שהיא יודעת שאתה אוהב אותה –
אתה צריך שהיא תרגיש שאתה אוהבת אותה. ואת זה אפשר להעביר רק באמצעות מעשים.
אותו הדבר לגבי הילדים שלנו.
לאהוב אותם, זה לעשות עבורם. וכמו
שלמדנו היום, לפעמים זה לא לעשות.
לפעמים זה להניח להם להתנסות בכאב,
באי נוחות, באתגר, בקושי, בתסכול.... בהתנגדות כלשהיא על מנת שהם ילמדו להכיר
ויגלו את הכוחות שלהם.
{
כל שנותר לנו לעשות זה פשוט ללכת,
ללכת בעקבות אבות אבותינו.
כמו שכתוב בשיר
השירים: "אִם
לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת
גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים.[41]"
ומסביר לנו הרמב"ם:
"אם
לא תדעי לך יפתי אשר בנשים איזה דרך הלכו, צאי והסתכלי בדריכות פסיעות רגלי הצאן,
ורעי שם עם גדיותיך עם אותן עדרים אצל משכנות הרועים.
דמיון
שהקב"ה משיב לכנסת ישראל, לכי בדרכי אבותיך הרועים הנביאים אשר נבאו עליך, ותנצלי
מעול גלותך."
והנמשל עפ"י רש"י:
"כנסת
ישראל שואלת את ה' איך ירעה וינהיג את עמו בגלות, מבקשת ממנו שידריך אותה כך שלא
תהיה גולה ומטולטלת בין הגויים, והוא משיב לה, שכדי להחזיק מעמד בגלות, עליה לצעוד
בעקבותיהם של הדורות הקודמים ולשמור על המסורת."
פשוט ללכת....
{
ללכת[42]
אם לא תחכי לי בסופו של היום,
תהיי חלום שעה בשעה
אם תלכי ממני בסופו של דבר,
מה שנשאר
יהיה חסר השראה
אם את עקבותייך לא אדע לנחש,
אני לוחש לך,
יש בי דמעה
אם תלכי ממני לשדה של אחר,
לא אוותר לך אולי את טועה
וללכת זה נותן לי כוח
בלילות רק איתך והלב הוא שלך
וללכת נותן את הכוח,
לא להיות שלם
אני רוצה
אם את עקבותייך
לא אמצא לעולם
ואם כולם יגידו עזוב
לא אפסיק ללכת בשבילך,
אהבה,
תהיי קרובה יהיה לנו טוב
וללכת זה נותן לי כוח...
{
בשם כל ישראל השיעור
מוקדש לזכות המצפים לזרע בר קיימא
חיים בן פיגא ציביה
ואסתר לאה בת צילה
משה מרסל בן דבורה
ומוריה חיה בת סיגלית זהבה
גל יצחק בן סמדר וניקול מרים בת שרה
ולזכות המצפים לזיווג הגון בר קיימא משורש נשמתם: הדס בת הגר, רויטל בת בתיה,
ישראל בן חיה, רבקה בת חיה, חיה עליזה בת מזלית, דנדן דוד בן סמדר, ובר אליעזר
בן סמדר
ולהבדיל להחלמה מהירה
ורפואה שלימה ובריאות טובה גוף ונפש של אמיליה בת אסתר, שאהלה שולה בת זינת, חנה
בת שוליקה, הרב יעקב צבי בן ליבה, הרב שמריהו חיים יוסף בן פאשה מרים, נועה בת
תמר, מירי בת רחל, רבקה בת מרים, ליאה בת רבקה, ופזית בת נעמי בתוך שאר חולי עמו ישראל
השיעור מוקדש לעילוי
נשמת רות בת נתן ובנימין בן יוסף אוח ה' תניחם בגן עדן
{
לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה
שיעור יַהֲדוּת וְהוֹרוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ
כל יום שלישי בשעה 20:30.
פרויקט שיעורי יַהֲדוּת וְהוֹרוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.
תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה
{
מקורות נוספים:[43]
הרב אשכנזי, שניאור.
(ה'תשפ"א). גאון החסד: איך אכפתיות פשוטה יכולה להציל חיים? השיעור השבועי
לפרשת וירא. [סרטון וידאו] אוחזר מתוך https://he.chabad.org/
הרבנית מזרחי,
ימימה. (פרידמן, יקרת. עורכת). ירושלים. [שיעורים בדוא"ל למנויות "פרשה
ואשה"].
הרב מלכה, חנניה. (אין
תאריך). פרשת לך לך עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו. אוחזר מתוך http://www.orotisrael.co.il
הרב מנצור, אלי.
(2005). שיעור לפרשת לך לך. [סרטון וידאו]. אוחזר מתוך https://www.learntorah.com
מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org
[1] פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית:
בראשית א' א' – ו' ח' (1/12 ; 146 פסוקים)
[2] פרשת נֹ֔חַ:
בראשית ו' ט' – יא' לב' (2/12 ; 153 פסוקים)
[3] פ' לך לך: יב' א' – יז'
כז' (3/12 ; 126 פסוקים)
[4] עפ"י
בראשית רבה מב' ח', על הפסוק מבראשית יד' יג':
"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי
מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית
אַבְרָם."
" "וַיַּגֵּד
לְאַבְרָם הָעִבְרִי". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן:
רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר
אחד, והוא מעבר אחד.
רבי נחמיה אומר: שהוא מבני בניו של
עֵבֶר.
ורבנן אמרי: שהוא מעבר הנהר, והוא משּיח
בלשון עברי."
[5] לבראשית יב' א'
[6] פרשת וַיֵּרָ֤א:
בראשית יח' א' – כב' כד' (4/12)
[7] אבות ה' ג'
[8] מובא
במקומות שונים בגמרא. למשל: תלמוד בבלי, ברכות ס, ע"א: "כח דהתירא עדיף
ליה." וגם: תלמוד בבלי, חולין נח, ע"א. וגם: תלמוד בבלי, ביצה ב,
ע"ב. ועוד.
[9] עפ"י הרב איציק
גולדשמיד
[10] הרבנית
ימימה מזרחי לבראשית נוח, חשון תשפ"א, עמ' 3
[11] פרקים כו'-ל'
[12] בראשית יב' א'
[13] מסכת סנהדרין, צ"ט א'
[14] במדבר כא' ח'
[15] מתוך השיר
"שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל" מאת נח רוזנבלום, שנכתב עפ"י
"שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה..." ירמיהו ד' ו'
[16] בראשית יח' כד'-לב'
[17] בראשית יח' כג'
[18] בראשית יח' כה'
[19] בראשית יח' כו'
[20] בראשית יח' כז'
[21] בראשית יח' לב'
[22] בראשית כב' א'
[23] בראשית כב' ב'
[24] בראשית כב' ג'
[25] בראשית יח' א'-ב'
[26] שם, שם ז'
[27] בראשית כב' יב'
[28] שם, שם יא'
[29] עפ"י פירוש רבנו בחיי
לבראשית יב' ו' (פרשת לך לך)
[30] עפ"י
בראשית רבה מב' ח', על הפסוק מבראשית יד' יג':
"וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי
מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית
אַבְרָם."
" "וַיַּגֵּד
לְאַבְרָם הָעִבְרִי". רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן:
רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר
אחד, והוא מעבר אחד.
רבי נחמיה אומר: שהוא מבני בניו של
עֵבֶר.
ורבנן אמרי: שהוא מעבר הנהר, והוא משּיח
בלשון עברי."
[31] בראשית יט' כז'
[32] בראשית כא' יד'
[33] בראשית כב' ג'
[34] מהסידור, מתוך "ברכת
אהבה רבה" שהיא הברכה השנייה של "קריאת שמע" בתפילת שחרית וערבית.
[35] לבראשית יב' א'
[36] בראשית יב' ד'
[37] בראשית כב' ב'
[38] שמות כד' ז'
[39] דברים יח' יג'
[40] פרקי אבות, א' יז'
[41] שה"ש א' ח'
[42] בשיעור
הקשבנו לשיר "ללכת" של לירן דנינו. מילים: מאיר גולדברג ולירן דנינו ;
לחן: לירן דנינו ; ביצוע: לירן דנינו מתוך אלבום הבכורה שלו "לירן
דנינו" 2012: https://www.youtube.com/watch?v=_cubmeyBlGA&list=FL1KPmjsJDEYVaJ6W2udbAsw&index=200
[43] "כל המביא דבר
בשם אומרו מביא גאולה לעולם".
אבות ו' ו'
[© Smadar Prager, CGP]
Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel. With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.
To contact or to schedule an appointment please mail smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490. I'd love to hear from you.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה