יום רביעי, 10 באפריל 2019

יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: Time Out | פרשת מצורע | ה' בניסן ה'תשע"ט


בס"ד
­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת
והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת מצורע
Time Out
האם צריבת עוקצו של משהו פוגעני שאמרו לכם חולף עם הזמן?
ולמה לשון הרע , רע כל-כך?

שלמה המלך, החכם מכל אדם אמר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ.[1]"
ספר מדרש שוחר טוב מביא סיפור שממחיש את דברי שלמה המלך:

    מעשה במלך אחד שחלה, כינס אליו את כל הרופאים שלו. הם עיינו בתיק הרפואי ואמרו למלך: "עליך לשתות חלב לביאה".

שמע המלך ושאל: "אבל מי יביא לי חלב לביאה"? (במקור לבייא)

אחד מנאמני המלך התנדב, לקח 10 עיזים והלך לדרכו לחפש חלב לביאה. הלך למערה ביער וראה שם לביאה משחקת עם גוריה.

ביום הראשון עמד מרחוק, השליך לה עז אחת, ואכלה. כך עשה גם ביום השני, וביום השלישי והרביעי, עד שנגמרו לו העיזים וכבר היה משחק עמה, ותוך כדי לקח מחלבה והלך לו בדרכו למלך.

בחצי הלילה חלם חלום - והנה אבריו מתווכחים זה עם זה. מי הכי חשוב ובזכות מי הייתה ההצלה למלך?!

הרגלים אמרו: אין כמונו. אם לא הלכנו, לא היה הגוף יכול להביא חלב.
אמרו הידיים: אם לא היינו חולבים את הלביאה, לא היה חלב.
אמרו העיניים: אנחנו מעליכם. אם לא היינו רואות את הלביאה, לא היה חלב.
ענה המוח: אני הכי חשוב, אם לא הגיתי את הרעיון לקחת עזים, לא היה חלב.
אמרה הלשון: אני הכי חשובה! אלמלא הדיבור, מה הייתם עושים?!

צחקו כל האיברים: האיך את משווה את עצמך אלינו?! את יושבת במקום חושך ואפלה, ואין בך עצם - מי את בכלל?!...
אמרה להם הלשון: עוד יגיע היום תבקשו את סליחתי.

ניעור האיש משנתו, שמר את חלומו בליבו. כשהגיע לארמון נכנס אל המלך, ואמר: "הנה, הבאתי לך חלב כלבה". (במקור כלביא)
קצף המלך, וציווה לתלותו.
החלו האיברים מפחדים ורועדים.
אמרה הלשון: הלוא אמרתי לכם! אם אני מצילה אתכם, תודו לי שאני שולטת בכם?
אמרו האיברים: הן.
אמרה הלשון לתליינים: החזירו אותי אל המלך. דבר לי אליו.

כשהגיע האיש למלך אמרה הלשון: "אנו, בלשון הציידים, מבלבלים בדיבור בין כלבה ללביאה (במקור: כי לבייא קורין אותה כלביא). הבאתי לך חלב לביאה. במו ידי חלבתי אותה".

שתה המלך את החלב והבריא.
ציור מאת: מאיה פוזניאקוב, י' 3 אורט ישראל 2003
וְזֶהוּ, אומר שוחר טוב "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", ועל כך אָמַר דָּוִד המלך בספר תהילים: "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי[2]" ...
למה דרכי ולא פי?
כי לפני הפה הרגליים צריכות להביא אותנו למקום שבו יפתחו חרצובות לשוננו.
תלוי איפה נמצאים. באיזה חברה מסתובבים. וצריך להיזהר, כי האנשים שאיתם אנחנו מסתובבים, בסופו של דבר נהיה דומים להם.
"אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה!"
"אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו): צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם... רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב.[3]"
"לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמוד ממעשיהם.[4]"
והוסיף לי הרב אליהו[5]: "היה נידון אצל חכמי ישראל האם עוף שנקרא זרזיר טמא או טהור? עקבו אחריו וראו שהוא מתחבר לעורב. על פי זה קבעו שהוא טמא. ובלשון חז"ל, לא הלך הזרזיר אל העורב אלא מפני שהוא מינו. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.[6]"     

{

כמה צריך להקפיד על החברה שאיתה הילדים שלנו מסתובבים.
כמה צריך להקפיד על החברה שבה אנחנו מסתובבים. על החברים שבאים הביתה. על המקצוע שאנחנו בוחרים בו, ומקום העבודה שלנו.
אנחנו לא כאלה חזקים כמו שנדמה לנו – הסביבה משפיעה עלינו בין אם נרצה ובין אם לא נרצה.

כל בוקר בברכות השחר אנחנו מבקשים: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵֽנִי הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע מֵעַיִן הָרָע מִלָּשׁוֹן הָרָע מִמַּלְשִׁינוּת מֵעֵדוּת שֶֽׁקֶר מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת מֵעֲלִילָה מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה מֵחֳלָיִם רָעִים וּמִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָֹּטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה בֵּין שֶׁהוּא בֶן־בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן־בְּרִית וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:"    
כי אנחנו מאמינים בהשגחה פרטית, שהקב"ה מנהל את העולם, וכל מה שבא אלינו, בא ממנו. אלא שהקב"ה נמצא בהסתרה והוא משתמש בטבע (=81 = גימטריה של שם ה' אדנות) כדי לסובב סיבות ותוצאות, ולפעמים הוא משתמש בשליחים, באנשים אחרים, שבאמצעותם הוא נוגע בנו.
ויש שליחים , ויש שליחים.
אומרים חז"ל[7]: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".  
כלומר, יש חשבונות בשמיים, הקב"ה שומר וזוכר כל מה שעשינו, טוב ורע, ומחזיר טובה ולהיפך, לדורי דורות. "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵ-ל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי.[8]"
וכשמגיע יום הפירעון, ישתמש הקב"ה במי שמגיעה לו זכות ויזמן לו לעשות טובה ליהודי אחר, ואם יבחר לעשות יזכה בכך בעוד מצווה, בעוד זכות, ולהיפך, ישתמש הקב"ה במי שבחובה ויזמן לו להזיק ליהודי אחר, ואם יבחר לעשות כן תרשם עוד חובה לחובתו.

אז עדיף להיות בסביבה טובה, שעושה טוב, וזוכה בזכויות, ולא לעמוד במחיצת חייבים. כמו שאמר דוד המלך, ופתח לנו את ספר תהילים בתמצית התורה כולה:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
כִּי אִם בְּתוֹרַת ה', חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
כִּי-יוֹדֵעַ ה', דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.[9]"

{

נהיתה לנו תרבות של רכילות, תרבות של לשון הרע.
יש מקומות שבהם אם את לא מדברת לשון הרע, את לא שייכת.
תפתחו טלוויזיה, כל התוכניות, אפילו תוכניות החדשות, שאמורות לדווח ולפרשן, מרכלות ומלאות לשון הרע. הכי הרסה אותי התוכנית TMZ. ה' ישמור. אם פעם פפרצ'י היה שם נרדף לצבועים של החברה, היום הם אלה שכולם מחזרים לפתחיהם, ולתמונות שלהם. ובתוכנית הזו יושבים אנשים, שמרגישים את עצמם כל כך חשובים, ומרכלים על כל העולם ואשתו. נכנסים להם לתוך החיים והוורידים, ומנתחים אותם, וקורעים אותם ואת חייהם לגזרים. ויש לתוכנית הזו רייטינג גבוה מאוד.
ובארץ, כמו בארץ, מעתיקים את כל מה שמכוער באמריקה, ולא טומנים ידם בצלחת: גם ישראל מתהדרת בערוצי רכילות ולשון הרע בטלוויזיה ובאינטרנט.
וגם בישראל, כמו באמריקה, מנהלים מערכת בחירות מלוכלכת, משמיצים אחד את השני. איכס. כל אחד חושב לעצמו "אני אראה לציבור כמה לא טוב השני, אז הם לא ישימו לב לזה שאני גרוע לפחות כמוהו, ויבחרו בי בתור ברירת מחדל". והציבור אוכל ושותה בצמא את כל השקרים.
במקום שנהיה אור לגויים, אנחנו הופכים חשוכים. קטנים, קטנוניים.
כל היום אני מתפללת שהקב"ה יחוס וירחם עלינו ולא יתייאש מהילדים שלו שרבים אחד עם השני במקום לאהוב אחד את השני.

{

בגלל שנאת חינם ולשון הרע חרב בית המקדש שני – "וּבַעֲבוּר זֶה נְחֱרַב הַבַּיִת וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵּנוּ"[10].
ואנחנו כל יום מצפים ומתפללים שנגאל. ועדיין לא זכינו – למה?
בגלל חטא לשון הרע שהוא עיקר סיבת הגלות.

וכך כותב החָפֵץ חַיִּים, הלא הוא רבי ישראל מאיר מראדין[11] בהקדמה לספרו סֵפֶר חָפֵץ חַיִּים:
"אַךְ לִבְסוֹף יְמֵי בַּיִת שֵׁנִי גָּבְרָה שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע בֵּינִינוּ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, וּבַעֲבוּר זֶה נְחֱרַב הַבַּיִת וְגָלִינוּ מֵאַרְצֵּנוּ כִּדְאִיתָא בְּיוֹמָא (דף ט') וּבִירוּשַׁלְמִי (פרק א' הלכה ה' דיומא)  וּמֵאָז וְעַד עַתָּה בְּכָל יוֹם אָנוּ מְצַפִּים וּמִתְפַּלְלִים לִפְנִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָנּוּ, כַּאֲשֶׁד הִבְטִיחָנּוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְעַל יְדֵי נְבִיאָיו כַּמָּה פְּעָמִים, וְאֵין מִתְקָּבֶּלֶת תְּפִלָּתֵנוּ לְפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בִּבְרָכוֹת (דף ל"ב): מִיּוֹם שֶׁנְּחֱרַב בֵּית הַמִּקָּדָּשׁ, חוֹמָה שֶׁל בַּרְזֶל מַפְסֶקת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם."
ולמה זה? מה הקשר בין לשון הרע לחורבן בית המקדש ולזה שיש בינינו לבין הקב"ה מחיצה של ברזל בגלל זה?
"הֲלֹא יֵשׁ עַל זֶה אָרוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, (דברים כז, כד): "אָרוּר מַכֶּה רֵעֵהוּ בַּסָתֶר" שֶׁהוּא קָאֵי {עוֹלֶה} עַל לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם".

{

אנחנו בפרשה החמישית של חומש ויקרא: פרשת מְּצֹרָ֔ע[12], שהיא המשכה של הפרשה הקודמת שלנו, פרשת תַזְרִ֔יעַ[13], והיא חותמת לנו את חמשת הפרשות העוסקות בטהרה וטומאה, קורבנות, מאכלות, זוגיות, ודיבור. וכך היא פותחת: "זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טׇהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃"

כתוב במדרש רבה: "משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע[14]" תורת המוציא שם רע:"[15]
מצורע, שלוש מילים: מוציא שם רע.
זה שמדבר לשון הרע. זה שעושה רע עם הפה שלו.
במקום לעשות טוב, ולהגיד דיבורים יפים, מוציא לא טוב.
כשהיינו קטנים היו רוחצים לנו את הפה עם סבון אם היינו אומרים מילים לא יפות. ללמד אותנו כמה זה מלכלך.... לא רק את האחרים, אלא אותנו. זה מלכלך אותנו.
"אל תלכלכי" אומרים לך.... אבל הם מתכוונים להזהיר אותך: "אל תתלכלכי". זה מלכלך אותך השפה הזו. זה לא מתאים לך.

ככה אני אומרת לילדים שלי כשהם מדברים לא יפה: "זה לא מתאים לכם!"
"זה לא מתאים לך!" אתה כזו נשמה טהורה , איך אתה מלכלך לעצמך את הנשמה ככה.

זה יותר גרוע מלאכול מאכלות אסורות.
מי שאוכל אוכל לא כשר, פוכע בעצמו.
אבל מי שמדבר לשון הרע פוגע גם באחר, וגם בעצמו.

ובאמת אנחנו רואים שזה העונש שנותנת התורה לרכלן, למדבר לשון הרע. נגע בעור.
נגעת באחר – הנה זה: עכשיו אתה נגוע.  (כמו בתופסת: כשתופסים אותך , אתה תפוס).
זה שמוציא שם רע -- לוקה בצרעת.
צרה צרורה הצרעת הזו.

{

ובימים אלו, יש לנו ועדה קטנה כאן בבי"כ, והתחלנו לעבוד על טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל. ואני מכינה את המצגת האורקולית שתפתח את הטקס, וחושבת לעצמי על הדקה דומייה שאנחנו נוהגים לעמוד בפתיחת הטקסים. בשקט. לא מדברים. כל אחד עם עצמו. עם המחשבות שלו. הזיכרונות שלו.
ואני חושבת לעצמי על השתיקה הזו...
"וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃[16]". בשיא הכאב שלך. בכאב הלא יתואר הזה ששני בניך מוטלים מתים לפניך. ואתה שותק. איך שותקים?
איך אתה לא מרים אגרוף לשמים וצועק לאבא שכואב לך? איך?
אהרון שותק. וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃.
הוא מעדיף לשתוק[17].
במקום להגיד דברים שאולי הוא יצטער עליהם אח"כ. הוא שותק.
הדיבורים הלא טובים האלה זו הצרעת של הזמן שלנו.
Image result for angel emojiצרעת, שתי מילים: צרה + עת, הצרה של העת הזו. צרה-עת. (זה חידוש שלי😇)!
אולי אנחנו נהרגים על כל הלשון הרע הזה שלנו. אולי אלה כל הדיבורים, הלשונות, החרבות שהורגות בנו, קוטלות את מלח הארץ שלנו בדמי חייהם, בלי רחמים מכה בנו השכול.

{
אח"כ מצאתי אצל החפץ חיים אישור לחשיבה הזו שלי.
ומביא לנו החָפֵץ חַיִּים את לשון הזוהר הקדוש כדי להבין איך כל הדברים הרוחניים הללו, לגמרי משפיעים אל העולם הגשמי שלו:
"וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי {דף רס"ד}:[18]  יש רוח אחד, שעומד על כל אלו בעלי לשון הרע. כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, או אדם אחד שנתעורר בלשון הרע, אז נתעורר רוח הרע הטמא ההוא שלמעלה, בכאן נקרא סכסוכא, והוא שורה על התעוררות ההיא של לשון הרע שפתחו בני אדם, והוא נכנס למעלה, וגורם בהתעוררות ההיא של לשון הרע מות וחרב והרג בעולם. אוי לאלו שמעוררים את צד הרע הזה ואינם שומרים פיהם ולשונם ואינם דואגים על זה, שאינם יודעים, שבהתעוררות שלמטה תלויה התעוררות של מעלה, בין לטוב ובין לרע וכו'. וכלם דוברי רכיל על העולם לעורר על הנחש הגדול הזה לדבר רכילות על העולם. והכל הוא בשביל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה."
אולי אם נחשוב טוב יותר על מה שאנחנו מוציאים מהפה לפני שאנחנו מוצאים, אולי ניפטר מהצרה-עת הזו.
ואולי בדקה דומיה, נעשה דקה התבודדות. נחשבו קצת על מה שאנחנו אומרים, מוצאים מהפה, משלחים, משתלחים זה בזה.
ואולי בדקה דומייה אחת נקנה את כל עולמינו.
יש קונה עולמו בדקה אחת [19].
בדקה דומייה אחת ניטהר, נטהר, את הצרה-עת הנוראית הזו.

{

חשבתם פעם על הזוגיות שלכם? על המילים שאתם אומרים אחד לשני בשעת כעס? בשעת ריתחה? בשעת כאב?
חכם סיני בשם לאו טסו כתב לפני הרבה שנים:
"הזהרו במחשבותיכם – הן הופכות מילים
הזהרו במילותיכם – הם הופכים מעשים
הזהרו במעשיכם – הם הופכים הרגלים
הזהרו בהרגליכם – הם הופכים אופייכם
הזהרו באופייכם – הוא הופך להיות עתידכם.[20]"
כל יום הוא יום של בניית יחסים. יש דברים שאי אפשר לקחת בחזרה. ברגע שהם נאמרים – הם נאמרו.
זה לא עוזר אם אומרים "בצחוק בצחוק..." זה לא מצחיק כשלאחר מדמם.
"מה כבר אמרתי...?"
"לא יודעת. אבל אתה מכיר אותי מספיק זמן כדי לדעת שמילים כאלה מכאיבות לי."
אל תנסו לחשל אחד את השני ותחשבו שאם תגידו את המילים האלה מספיק פעמים אז בן הזוג שלכם יהפוך להיות קהה, ויפסיק להיפגע.
די כבר. תהיו נחמדים זה לזה.
תשחקו יפה. 😉
תשתקו יפה. בשתיקה טובה אחת אפשר להציל יחסים שלימים.
יש קונה עולמו בדקה אחת, ויש קונה עולמו בשתיקה אחת.

{

גם התורה בוחרת בדקה דומייה.
גם התורה בוחרת בדומייה, בשתיקה, כנסיוב של לשון הרע.
שתיקה כמרפא. מרפא לנגע של הצרעת.

כתוב: " וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ [21]".

מפרש לנו רש"י: "בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב" - שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל "מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה" - חוץ לשלש מחנות (פסחים סז)"

עכשיו אתה ב-Time Out. עכשיו שב בשקט ותחשוב על מה שעשית.
לבד. בָּדָ֣ד.
הפרדת בין בני אדם במילים שלך – אז עכשיו אתה מופרד מבני אדם.
מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה  הווה אומר "וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לְמַחֲנֵה מוֹשָׁבוֹ, מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.[22]"
אתה תרגיש על בשרך ממש את תוצאות הדיבור הלא טוב שלך.

הלשון הרע שלך. הפה הרע שלך. פה-רע אותיות פרעה.
איש קטן שמרגיש קטן, ורוצה להיות גדול.
מלא דמיונות. מגלומן שכל כך החשיב את עצמו שהחליט שהוא בדרגת אל: "לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי [23]".
לאנשים קטנים, הדרך היחידה להרגיש גדולים היא להקטין אחרים מסביבם.
והדרך הכי קלה לעשות זאת היא בלשון. לדבר זה קל.

{

בצ'יק צ'אק מרגישים טוב עם עצמנו על חשבון אחרים.  ולמה?
כמה סיבות:
1.      אם יש פגם באדם השני, זה כאילו לרגע מרגיש כאילו בי אין פגמים.
2.      כי אם יש פגם באדם השני, אז הוא רע, וזה כאילו גורם לי להרגיש שאני טובה.
3.      כי אם כולם מרכלים, אז אני לא רוצה להיות יוצאת דופן. ולהיות כמו כולם זה מרגיע. זה בטוח.
4.      להיות במרכז העניינים: כולם רוצים לשמוע מה שיש לי להגיד.
5.      ואם השני לא מושלם , אז אין לי מה לקנא בו.
וכל הדברים האלה הם סיפוקים מיידיים.
רגע הרגשת נאחס עם עצמך, ובשניה את כבר לא.


{

זה לא מספיק רק לא לדבר לשון הרע.
הפיתוי הוא גדול. וצריך לבנות חומה בצורה כנגדו, חוץ מכוח רצון.

הרב דוד ברוורמן כותב: "מסופר על מרן רבי מאיר חדש זצוק"ל[24], שראה קבוצה מתלמידיו קובעים שיעור בספר: "שמירת הלשון", הוא פנה אל התלמידים ואמר: "מה שאתם עוסקים זה בגדר: "סור מרע" אך כדאי לכם במקביל לקבוע שיעור בסוגיית: "עין טובה" שהיא בבחינת: "עשה טוב"... כך שלא תגיעו למצב שתרצו בכלל להתעסק בפגמי הזולת כי אם במעלותיו."

וזה אפשרי לעשות את זה – כי אנחנו יכולות להמציא את עצמנו מחדש תמיד.
ממש לברוא בריה חדשה.
הרי הקב"ה ברא אותנו שנהיה דומים לו. וכמו שהוא יכול לברוא עולמות, גם אנחנו יכולים. (קצת אחרת, אבל יכולים). כתוב: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ[25]", וכמו שהקב"ה "בְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׁה בְרֵאשִׁית[26]", כך גם אנחנו יכולות לברוא את עצמנו מחדש. כל יום. תמיד.
כל יום קצת. העיקר להתמיד בעבודה על השינוי הזה.

כי כמו שאנחנו יכולות להיות פרעה, עם הפה הרע הזה.
אנחנו יכולות גם להיות פסח. פה-סח. פה מדבר. פה מפיק מרגליות.
פה שמדבר דברים טובים.
ובכל ליל סדר כשאנחנו קוראים בהגדה, אנחנו מגידים, מדברים, בוראים עולם חדש שבו כולנו עוברים במקווה הענק הזה של ים סוף הקרוע. גזרים גזרים קרע לנו הקב"ה את הים, "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.[27]" שנלך בגזיר, כדי שלא יהיו עלינו גזירות רעות.
איזה חסד עצום עשה לנו הקב"ה.

{

כי אנחנו יכולות לברוא לעצמנו מציאות אחרת, זמן אחר.
כי אנחנו יכולות להחליט איך יראה הזמן הזה שלנו על האדמה הזו.
לא איך תיראה המציאות שלנו – אלא איך אנחנו נתייחס למציאות שלנו.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם". 12 פעמים בשנה אנחנו מתחדשים, מלמד אותנו הרב מנחם וייס[28]:
ה
התחדשות זה חלק החשוב ביותר בחיים שלנו, של עם ישראל.
עוברים עליות וירידות, אבל מה שחשוב זה לא לשקוע, בעיקר בירידות. מתחדשים, בא יום חדש, שבוע חדש, חודש חדש, יש תקווה, יש אופטימיות, הדברים משתנים.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם – ההתחדשות תלויה בכם. אחת המצוות הנדירות שהקב"ה הוריד אחריות לגמרי מהמצווה הזו ונתן אותה לעם ישראל. הסנהדרין, הבית דין, הם קובעים מתי יהיה ראש חודש.
עד היום הזה, גם אם זה מתוכנן מראש, זה הכל על פי חשבונות של הסנהדרין.
המדרש אומר דבר מדהים, לקראת ראש חודש שואלים המלאכים את הקב"ה: מתי ראש חודש?
עונה להם הקב"ה: אותי אתם שואלים? תשאלו למטה את עם ישראל, זה לא תלוי בי.
לכל אחד ואחת מאיתנו הקב"ה אומר, אני מבחינתי "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית[29]", אבל האם באמת תחדשו, האם התקווה החדשה תוליד בע"ה תוצאה טובה יותר, בפרנסה, בזיווגים, בשלום בית, בנחת מהילדים, בכל מה שאנחנו צריכים, לכם, זה תלוי בכם.
מצוות ראש חודש זו מצווה שעם ישראל קיבלו, ובזה הייחודיות שלנו שאנחנו שונים מכל אומות העולם. עם ישראל מונים ללבנה, אומות העולם מונים לחמה[30]. הירח בעצם יצירתו הקב"ה שמידי חודש בחודשו מאמצע החודש ולקראת סופו הוא נעלם ואינו נראה, ובראש חודש הוא פורץ מחדש.
זה אנחנו, לפעמים אנחנו נעלמים, אנחנו נמצאים לפעמים בחודש, אבל אנחנו מאמינים בכח ההתחדשות.
הרב וייס ממליץ שנעשה משהו מיוחד בכל ראש חודש עם הילדים, עם המשפחה, למרות שאין היום איסור מלאכה כפי שיה נהוג בפעם בראש חודש – ובזה לתת ביטוי של אמונה לכך שאנחנו מאמינים ביכולת ההתחדשות שלנו.

אצלנו בבית, בכל ערב שבת מברכים, אנחנו נוהגים לשים על כל צלחת של המנה הראשונה, כמה צימוקים, או כמה סוכריות או שוקולדים קטנים. והילדים שלנו כבר יודעים כשהם עוברים ליד השולחן הערוך כל יום שישי: שמתקרב אלינו ראש חודש.
בנוסף, אנחנו נוהגים להגיש בארוחת שבת של ראש החודש שניצל ופירה. זה מה שהילדים בחרו שהם רוצים. אני פשוט ממש לא אוהבת לטגן, לא אוהבת את הריח שזה עושה בבית. אז בשביל הילדים שניצלים זו חגיגה של ממש. ופעם בחודש, בראש חודש, הם מקבלים שניצלים ופירה של אמא. זה ממש אירוע חודשי 😊

{

לכל זמן יש את האנרגיות המיוחדות שלו, על חודש ניסן כתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה[31]". ואכן, מראש חודש ניסן אנחנו נכנסים לזמן מיוחד מאוד: לזמן מוביל ובלתי תלוי באחרים, לראשון, לראש.

"בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים;[32]"
("הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."[33], שנת כהונתו של מלך, הולדתו של עם ישראל)

בעל סולם, הרב ברוך שלום הלוי אשלג[34] כותב שהשורש הוא היסוד של כל החיים: "הנה מקודם צריך להבין מהו ענין ראש השנה, על דרך העבודה. ידוע שראש השנה הוא זמן הדין שדנין העולם, בין לטוב או חס ושלום להיפוך. וראש נקרא בחינת שורש, שמשורש זה יוצא הענפים. ותמיד הענפין נמשכים לפי מהות השורש, כי משורש של תפוחי זהב לא ימשך ענפים של תפוחי-עץ.
והשורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כן הולך וממשיך את סדר החיים שלו, שהשורש הוא כל היסוד שעליו נבנה כל הבנין."

"מפרשת 'הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם'[35] – פרשת קורבן הפסח הפותחת המצוות קידוש החודש, שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה כל בני ישראל.[36]"
מפרש"י: "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה הראהו לבנה בחידושה, ואמר לו: כשהירח מתחדש יהי לך רֹ֣אשׁ חֹ֧דֶשׁ."

המדרש[37] מציין שראש חודש ניתן כשכר לנשים על שום שלא חטאו בחטא העגל.
המדרש מספר שאהרון היה נתון תחת הלחץ של בני ישראל לעשות עגל, ורצה לעכב אותם. זו הסיבה שהוא ביקש שיתנו לו את הזהב דווקא של הנשים. מתוך ההיכרות שלו אותן הוא הניח שהן לא ירצו להשתתף בעשיית העגל, ולכן לא ירצו לתת לגברים את התכשיטים שלהן – וכך, חשב אהרון, נמשוך זמן, ומשה ירד מהר, ולא יספיקו לעשות את העגל.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי[38].
אבל בזמן ההכנה של העגל ממש כתוב: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן[39]". ואת הנשים הפעם התורה לא הזכירה בכלל.
אנחנו לומדים מהמדרש שהנשים קיבלו שכר כפול על זה שלא השתתפו במעשה העגל: "נתן להם הקב"ה שכרן בעולם הזה שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ונתן להם שכר לעולם הבא שהן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים".
השכר שניתן להן בעולם הזה הוא מתנת ראש חודש, שביטויה הוא שזה מעין יום חג, יום מנוחה עבורן, מועד שאין לגברים.

כדי להבין את השכר שניתן להן לעולם הבא: "עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים", כדאי לעיין בדברי האור זרוע[40]:
"וראיתי כתוב יש בפרקים דר' אליעזר, שהקב"ה נתן לנשים שכר לשמור ראש חודש, על שלא חטאו במעשה העגל ולעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן כעין ראש חודש. תדע לך שבכל חודש וחודש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה, כשם שהלבנה מתחדשת בכל חודש והכל מתאוין לראותה, כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חודש, בעלה מתאוה אליה וחביבה לו כאשה חדשה, כלומר ולכך הוי ראש חודש יום טוב לנשים."

{
שני סיפורים לפני סיום:

ה
יו פעם שני אחים שאהבו מאוד אחד את השני, אבל לא הצליחו להפסיק לריב. הם נהגו לעקוץ במילים אחד את השני. ולפעמים הם עשו יותר מזה: קיללו, קראו בשמות, והקטינו אחד את השני.
ההורים היו אובדי עצות, עד שיום אחד הבריק במוחו של האב רעיון.
הוא הביא קורת עץ גדולה ועבה, ומצא לה מקום בחצרץ הוא סימן בגיר לבן את אמצעיתה, הניח קופסת מסמרים גדולים ופטיש לצידה, ואמר לבניו: "מהיום כל פעם שאחד מכם יפגע מדברי אחיו, שיקח מסמר אחד וידפוק אותו שליש אורכו לקורה."
במשך שבוע שלם נכנסו ויצאו האחים מהבית והפליאו מכותיהם בפטיש ובמסמר ומילאו את הקורה במסמרים.
בתוך שבוע ניגש האב לבניו ואמר להם: "נכון שנמאס לכם? נכון שהייתם מעדיפים שלא להיפגע יותר אחד מהשני?"
"כן" הסכימו הבנים.
"אם כך אני מציע שתתחילו לבקש סליחה איש מאחיו. ובכל פעם שתתרצו תצאו לחצר ותשלפו החוצה מסמר אחד מהחצי של הקורה שלכם."
וכך עשו.
לאחר כחודש, התחילו לראות שינוי באווירה של הבית. פחות מריבות, פחות עקיצות, פחות העלבות הדדיות. לאחר כשלושה חודשים הוצאו המסמרים כולם.
האחים, היו אחים ממש. מאוחים. דבוקים בקשר אוהב וחברי.
לקח אותם האב לחצר ואמר להם להביט בקורת העץ, ואמר: "איזה יופי, אפילו לא מסמר אחד. זה נהדר שהגעתם לזמן הזה ולמדתם משהו מההתנסות הזו.
אבל אני רוצה ללמד אתכם עוד משהו. הסתכלו היטב על הקורה.
אמנם אין בה מסמרים, אבל היא מלאה חורים. חלקם רדודים חלקם עמוקים יותר.
את המסמרים אמנם הוצאתם, אבל הקורה לא חזרה להיות שלימה וחלכה כחדשה.
החורים נשארו, כמו גם החורים שבליבותיכם.

מילים פוגעות. מאוד פוגעות.
אי אפשר לתקן את הנפש כמו שמתקנים רגל שבורה.

על זה אמר דוד המלך: "נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה.[41]"
אני מעדיף לסכן את נפשי ולרבוץ עם אריות ולהישרף מארס נחשים מאשר להיכנס לפה של בני אדם שמה שהם אומרים נורא אפילו יותר ומסוכן כמו חנית, כמו חיצים, כמו חרב חדה[42].

{

מעשה שהיה: סם החיים[43]
"מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מִסְתּוֹבֵב בָּעֲיָרוֹת וְהָיָה מַכְרִיז "מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים? מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים?". וּבָאוּ הַכֹּל לִקְנוֹת אֶצְלוֹ.
רַבִּי יַנַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּבֵיתוֹ, וְשָׁמַע אֶת הָרוֹכֵל מַכְרִיז "מִי רוֹצֶה סַם חַיִּים?". אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי: "עֲלֵה לְכָאן וּמְכֹר לִי".
עָנָה לוֹ הַסּוֹחֵר: "אֵין אַתָּה וַאֲנָשִׁים כְּמוֹתְךָ צְרִיכִים סַם זֶה".
אַךְ רַבִּי יַנַּאי הִתְעַקֵּשׁ, וּלְבַסוֹף עָלָה אֵלָיו הָרוֹכֵל

הוֹצִיא לוֹ הָרוֹכֵל סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַפָּסוּק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים...
 [44]", א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר: "שֹׁמֵ֣ר פִּ֭יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ׃[45]" אָמַר רַבִּי יַנַּאי כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה הייתי יודע היכן הוּא פָּשׁוּט עַד שֶׁבָּא הָרוֹכֵל זֶּה זה והודיעו "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם "זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע[46]" תורת המוציא שם רע:"

{

ונסיים עם תפילה המסיימת את תפילת העמידה:
"...נְצור לְשׁונִי מֵרָע, וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדּום, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתורָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְותֶיךָ תִּרְדּוף נַפְשִׁי...
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן תּורָתֶךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתֶךָ. לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הושִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי. יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגואֲלִי:
עשֶׂה שָּׁלום בִּמְרומָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:"

וכשנשב לקרוא ביחד את ההגדה, נזכור שאנחנו מגידים לנו ולילדינו, ומזכירים לנו ולילדינו מאיפה באנו, ולאן אנחנו הולכים[47]. וזה יעזור לנו לזכור גם מה עלינו לעשות בזמן שאנחנו פה.
דברו יפה.
אני מאחלת לכולנו, ולכל עם ישראל, תוצאות טובות בבחירות, וחג פסח כשר ושמח.

{
מִֽי־הָ֭אִישׁ [48]


מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃
נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃
ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרׇדְפֵֽהוּ׃

{

השיעור מוקדש לזכות זרע בר קיימא לניקול מרים בת שרה וגל יצחק בן סמדר,
לזיווג הגון משורש נשמתם של דנדן דוד בן סמדר ושל בר אליעזר בן סמדר,
להמשך בשורות טובות לטל בן תקוה ולאפרים אפי בן חנה,
ולהבדיל - לרפואה שלימה של עדינה בת שולמית, צביקה בן סוניה, אמיליה בת אסתר ודניאל בן יפה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור
 ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

הרב ברוורמן, ד. (אין תאריך). בדד ישב. אוחזר מתוך http://www.arachim.org/ArticleDetail.asp?ArticleID=14098

רבי הכהן, י. מ. (תשנ"ט). סֵפֶר חָפֵץ חַיִּים. ירושלים: הוצאת "מרכז הספר".

מהר"י כהן, (פירושים). ספר מדרש שוחר טוב על תהילים לט' ב-ג, עמ' 87. וורשה 1985: אוחזר מתוך https://books.google.com/

מחלקי המים. (תשס"ז). בראשית: רש"י הראשון על התורה. אוחזר מתוך https://www.mayim.org.il/?parasha=רשי-הראשון-על-התורה#_ftn2

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

הרב שרקי, ע. א. (אייר תשע"ג). לשון הרע. סיכום שיעור ללא עריכת הרב. אוחזר מתוך http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1569:15691569-1569&catid=19:19&Itemid=100513



[1]  משלי יח' כא'
[2]  תהילים לט' ב'
[3]  אבות ב' ט'
[4]  הרמב"ם , שם
[5]  הרב יהודה אליהו שליט"א, רב קהילת אור תורה (מתוך שיעור יַהֱדוּת וְהוֹרוּת לפרשות ויקהל-פקודי 20.3.2017)
[6]  גמרא בבא קמא צב' עמוד ב', ועוד במנחות
[7]  עפ"י תענית כט' א'
[8] שמות כ' ד'-ה'
[9]  תהילים מזמור א' (כולו)
[10]  רבי מאיר ישראל הכהן, בספרו ספר חפץ חיים, בהקדמה
[11]  הרב ישראל מאיר הכהן מראדין: (1933-1839) מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה. מחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים. מכונה "החפץ חיים" על שם ספרו. (ויקיפדיה). הרב ישראל מאיר לאו, מי שהיה הרב הראשי לישראל בין השנים 2003-1993, הוא צאצא שלו וקרוי על שמו.
[12]  פרשת מְּצֹרָ֔ע: ויקרא יד' א' – טו' לג' (5/10 ; 90 פסוקים)
[13]  פרשת תַזְרִ֔יעַ: ויקרא יב' א' – יג' נט' (4/10 ; 67 פסוקים)
[14]  ויקרא יד' ב'
[15]  מדרש ויקרא רבה טז' ב'
[16]  ויקרא י' ג'
[17]  פרפראזה על "אני מעדיפה לשתוק" מתוך השיר "מדברים" של נינט טייב.
[18]  לשון הזוהר מתורגם. תרגום מאתר ספריא
[19]  פרפראזה על עבודה זרה יז' ע"א: "יש קונה עולמו בשעה אחת".
[20] עפ"י לאו טסו
Watch your thoughts, they become your words; watch your words, they become your actions; watch your actions, they become your habits; watch your habits, they become your character; watch your character, it becomes your destiny.” Lau Tzu
[21]  ויקרא יג' מה'-מו'
[22]  תנחומא, מצורע ג'
[23]  יזקאל כט' ג': " דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹ-נָי ה', הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו:  אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי."
[24]  הרב מאיר חדש (1898 - 1989), היה משגיח ישיבת חברון במשך למעלה מיובל. כמו כן שימש כמשגיח בישיבות עטרת ישראל ואור אלחנן, ובלט בקרב אישי תנועת המוסר. (ויקיפדיה).
[25]  בראשית א' כו'
[26]  מתוך תפילת "יוצר האור"
[27]  תהילים קלו' יג'
[28]  סרטון וידאו (ערוץ 2000) בווטסאפ
[29]  מתוך תפילת שחרית
[30] עפ"י מדרש רבות סדר נשוא פרשה י'
[31]  שמות יב' ב'
[32]  משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'-ב'
[33]  שמות, יב' ב' (פרשת בא)
[34]  1991-1907
[35]  שמות יב' ב': "הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃"
[36]  דעת זקנים, רא"ש, חזקוני
[37]  פרקי רבי אליעזר מה'
[38]  שמות לב' ב'
[39]  שם, שם ג'
[40]  ר' יצחק בן משה מווינה, 1250-1180 ; הלכות ראש חודש
[41]  תהילים נז' ה'
[42]  עפ"י המלבי"ם: רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר (המַלְבִּי"ם, גם המגיד מקמפן;  1809 – 1879) היה רב יליד ווהלין, מפרשני המקרא והפוסקים האחרונים. פעל באימפריה הרוסית, בפרוסיה וברומניה.
[43]  עפ"י ומדרש ויקרא רבה טז' ב'
[44]  תהילים לד' יג'
[45] משלי כא' כג'
[46]  ויקרא יד' ב'
[47]  פרפראזה על אבות ג' א': "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ - מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ - לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן - לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא."
[48]  בשיעור הקשבנו לפיוט "מִֽי־הָ֭אִישׁ". מילים: תהילים לד' יג'-טו' ;  לחן: ברוך חייט ; ביצוע: אביתר צדוק 2015.  https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=575&wrkid=3185

[© Smadar Prager, CGP]



Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.



To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.
I'd love to hear from you.


אין תגובות:

פרסום תגובה