יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת: למה מכות? למה? | פרשת בא | ב' בשבט התשע"ט

בס"ד

השיעור מוקדש לעילוי נשמת ישראל הענאך בן ר' אברהם יצחק רוח ה' תניחו בגן עדן ת.נ.צ.ב.ה
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות יבלט"א ולרפואה שלימה של טל בן תקוה, חוה דינה אייטה בת ציפורה שבע, סיגלית בת יונה,
הילה בת אילה, תינוקות בני יעל, ג'וליט בת אסתר, אורן אליהו בן אלינה, יהודה יצחק בן יעל שרה, רייזל בת שרה, רותי בת דונה, ואפרים אפי בן חנה בתוך שאר חולי עמו ישראל

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים מעוגנים על פרשת בא

למה מכות? למה?

אפשר גם בלי מכות, לא?

ומה עושים כשילדים מרביצים?

 

אנחנו בסימן שלוש:

פרשה שלישית של חומש שמות, פרשת בֹּ֖א[1],

והמספר נמצא גם באותיות שם הפרשה: ב+א=3 😊

שלוש המכות האחרונות: ארבה, חושך, מכת בכורות, קורבן הפסח,

ובני ישראל בדרך לחצות את ים סוף.

היום נשאל: בשביל מה צריך היה הקב"ה עשר מכות?

יכול היה הרי ישר להביא על המצרים כליה ולהוציא את בני ישראל ממצרים בלי שאף אחד יפריע להם.

בשביל מה כל הסיבוב הזה?

ומה הקשר למשפטים הרווחים על שפתי ילדינו:

·        זה לא פייר

·        למה תמיד אני.....?

·        למה רק הוא.....?

·        ו... זה לא פייר!

{

ח"ל מלמדים אותנו שבזכות ארבעה דברים נגאלו בני ישראל ממצרים:

ובמדרש רבה[2] כתוב על הפסוק משיר השירים: "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.[3]"

"רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶן אֶחָד פָּרוּץ בְּעֶרְוָה.

לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, וְלֹא הָיוּ קוֹרִין לִרְאוּבֵן רוֹפוּס, וּלְשִׁמְעוֹן לֹא הָיוּ קוֹרִין לוּלְיָנִי, וּלְיוֹסֵף לִסְטִיס, וּלְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרָא.

וְלֹא שִׁנּוּ לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי, וְכָאן כְּתִיב (שמות ה, ג): אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.

וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, אַתְּ מוֹצֵא זֶה הַדָּבָר הָיָה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְלֹא נִמְצָא בָהֶן אֶחָד שֶׁהִלְשִׁין עַל חֲבֵרוֹ.
וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בָּעֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נִמְצָא בָהֶם אֶלָּא זוֹ וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב. "

הקב"ה אומר: לא שכחתם אותי – אני לא שוכח אתכם.

יש כאן הדדיות במערכת היחסים הזו. ואפילו עם כמה פירורים אפשר להחיות אותה ולהפיח בה רוח חיים. זה לא גמור הקשר הזה.

אבל לא רק תאורתית. מעשית.

זה לא חכמה להגיד שאני אוהבת – אם אני לא אעשה בפועל דברים שמוכיחים את זה שאני אוהבת.

זה לא חכמה להגיד – צריך לעשות ממש.

אם לא אוותר מעצמי למען האחר – אז האהבה שלי היא רק מהשפה לחוץ, ועל אהבה כזו לא מקבלים פרס.

זה לאהוב את הרעיון. ועם רעיונות לבד לא הולכים למכולת.

צריך לעשות מעשה של ממש – צריך להראות שאכפת ולצאת מאזור הנוחות לקראת האחר.

{

כתוב במדרש שמות רבה[4]: "וכן אתה מוצא לישראל, כשהיו במצרים, היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, ח): אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יגאלו לך, ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כא): מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם, כלומר מִֽשְׁכ֗וּ ידיכם מעבודת כוכבים, וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צאן וְשַׁחֲט֥וּ אלהיהם של מצרים, ועשו הַפָּֽסַח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם."

ניסים קורים, הכל אפשרי,

אבל לא בלי שעושה האדם כאן בעולם הזה – קודם כל - משהו שהוא מחוץ לאזור הנוחות של עצמו.

{

גם עשר המכות שניתנו על פרעה במצרים היו עשיה:

על כריכתו הפנימית של הספר "אור יחזקאל" כתוב כך: "שיחות מפי מורנו האדמו"ר המשגיח הגה"ח מרן יחזקאל הלוי לעויינשטיין זצוק"ל[5], מנהלה הרוחני של ישיבת פוניבז' בא"י ומלפנים בישיבת מיר בארץ ובחו"ל אשר השמיע לרבים ללמדם אורחות חיים למעלה להשכיל בחכמת היראה והמוסר."

יש לספר הזה חמישה כרכים, ואת הקטע שנלמד היום לקוח מכרך ג': "שיחות אמונה", שבתחילתו  כתוב: "קבוצת מאמרים ושיחות שנאמרו ברובם בשנים תש"ך-תשכ"ו בישיבת פונוביז' ביסודות תורת האמונה, ונעתקו ונערכו מסרטי הקלטה ע"י הרב ראובן גינזבורג והרב דניאל גינזבורג בשנת תשמ"ג בבני ברק."

אור יחזקאל: "פרשיות אלו העוסקות בעניני יציאת מצרים חייבות ללמדינו ולהורותינו יסודות אלו. ובאמת מפורש בכתוב חובת ההתבוננות והלמידה ביציאת מצרים. " בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאׇזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם׃" (שמות י' א'-ב') כל הנהגת השי"ת במצרים היא למען תספר באזני בנך ובן בנך, וביאור הדבר כדי שידעו הכל, בנך ובן בנך את הנהגת השי"ת ודרכיו. וכל זה צריכים ללמוד ולראות מיציאת מצרים. ואף שהנהגת השי"ת יש ללמוד מן התורה, מ"מ נתן הקב"ה יציאת מצרים כדי שיראו הכל חוש בעיניהם. וכמו שנאמר אתם "ראיתם" את אשר עשיתי למצרים שכל ענין יציאת מצרים הוא כדי שיהיה חוש כעין ראיה ממש, ואמרה תורה שיש לראות ממצרים "אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם" והיינו שכביכול הקב"ה מתלוצץ ומתעלל במצרים ונאמר בכתוב " אִם־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא־יָלִ֑יץ.." (משלי ג' לד') ועוד הוסיף הכתוב "וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י ה'" שע"י האותות והעונשים שעשה השי"ת במצרים אפשר לדעת כי אני ד' שכל ענשי מצרים היה בענין מדה כנגד מדה. וביאור ענין מדה כנגד מדה שמעשי פרעה עצמו הם אשר עשו וגרמו לעונשיו. וכמו שאמר יתרו "עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל ה' מִכׇּל־הָאֱלֹקִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם׃ ", (שמות יח' יא') שפרעה ומצרים נענשו בדיוק כפי אשר זדו ויענשו ולא נעלם שום פרט אף הקל שבקלים שלא נענשו על כך.

ובאמת כאשר לומדים את מדרשי יציאת מצרים יש לראות נפלאות, איתא בחז"ל ומגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לאדם בשעת הדין. (חגיגה ה) ולכאורה בעיני אדם נראים הדברים כתמוהים היאך על כל פרט ועל כל מעשה יש עונש או שכר, אבל כשנתבונן בעניני יציאת מצרים נראה זאת בחוש ממש. וראה במדרש (תנחומא) עשר מכות כולם מדה כנגד מדה, למה הביא עליהם את הדם מפני שלא היו מניחים לבנות ישראל לטבול וליטהר, צפרדע למה מפני שהיו משתעבדים בישראל ואומרים להם הביאו לנו שקצים ורמשים. כנים למה, שהיו עושים את ישראל מכבדי שווקים וחוצים, ערב למה הביא עליהם וכו' ועיי"ש המשך לשון המדרש, וכן ענין קריעת ים סוף שטבעו המצרים בים, מפני שזרקו תינוקות של ישראל לים. וכן איתא בחז"ל (שמות רבה כב א) שפרעה אמר שהקב"ה לא יוכל להענישם במים ולכן נענשו בים. אוד איתא בחז"ל (שמו"ר ה' יד) שעבור  שאמר פרעה "מי" ד' אשר אשמע בקולו נענש בחמשים מכות דגימטריא דמי חמישים. וכן חזינן אף בקריעת ים סוף גופא. שהרשעים נענשו כקש והצדיקים כעופרת והבינונים כאבן[6], ומפורש שלא היה שום דבר מיותר וכן לא נעלם מאומה והכל עונש במדה כפי אשר חטאו. וכ"ז מהטעם שמעשי האדם עצמו הם העושים את הטוב והרע."

{

הכל כתוב והרשות נתונה[7]: כל מה שקורה כאן בעולם הזה מתרחש בהשגחה פרטית. לכאורה אין לנו זכות בחירה. אבל זה רק לכאורה. כי בפועל הרשות לבחור מתוך כמה אופציות של השגחה פרטית נתונה בידינו. אם נפשט מאוד את הרעיון ונשווה את זה לבר סלטים במסעדה למשל, אז נאמר, שהרשות בידינו לבחור איזה סלט שנרצה, אבל אנחנו יכולים לבחור רק מהסלטים בבר.

את האוקסימורון-לכאורה-הזה אפשר להסביר גם כך: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים[8]: מראש נקבע לנו בהשגחה פרטית מה יהיה איתנו בעולם הזה, אבל בידינו הבחירה איך לעבור את מה שקבוע לנו. למשל: קבוע לי שהיום בהשגחה פרטית מישהו יחתוך אותי בכביש. הבחירה בידי איך אתייחס לזה. אני יכולה להתרגז, לכעוס, וכיוב' ואני יכולה גם לנשום עמוק, לחייך, ולא לתת לזה להיכנס אלי ולהרוס לי את מצב הרוח.

מה שזה בעצם אומר זה שאדם חייב לעשות את ההשתדלות שלו. בבחינת: פתחו לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם[9]: מה שנעשה בעולם הזה מתרגם מיד למה שמגיע אלינו מהעולמות העליונים. אותה פעולה שנעשה כאן, תגרור אחריה אותה פעולה משמים, אבל עם תשואה. עם ריבית על ההשקעה. אם נפתח פתח קטן כקוף המחט, יפתחו עלינו מלמעלה פתח שגודלו כאולם.

עוד דרך להביע את הרעיונות האלה מובאת למשל במסכת ברכות שבה כתוב: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו[10]: לכיוון שבו הולך האדם, שם הוא יקבל את העזרה שהוא צריך. להיכן שהאדם מפנה את מירב המאמצים שלו, שם הוא יצליח. אם הוא משקיע אנרגיה חיובית, הוא יקצור פירות חיוביים. ול'ע להיפך.

אבל את הרעיון הכי יפה עם ההסבר הכי חכם (לדעתי) שמעתי מהרב יובל הכהן אשרוב על הכתוב בפרקי אבות: דע מה למעלה ממך[11]. אפשר לקרוא את זה בפשטות, באופן רגיל: דע מה למעלה ממך, כלומר, אתה צריך כל הזמן לדעת מי מלמעלה ממך, מי מעליך. לא רק שאתה לא לבד כאן בעולם, אתה צריך לזכור ולדעת תמיד שה' מעליך.

אבל הרב יובל הכהן אשרוב מציע זווית ראיה נוספת שהולכת כך: דע!!!  מה למעלה.... --- ממך!
כלומר: עליך לדעת. נקודה. כל מה שבא מלמעלה, (רגע, נשימה...) ממך. מקורו בך.

וואו. עם רק מפסקים אחרת את המשפט מקבלים משמעות אחרת לחלוטין.

כל מה שקורה לך בעולם הזה, מגיע מהשמיים. אבל מה יגיע מהשמיים תלוי בך. אתה יוצר את המציאות שלך. הפעולות שאתה פועל בעולם הזה מושכות את מה שקורה לך שנדמה לך שלא בשליטתך. כל מה שאתה עושה כאן משפיע על מה שמגיע לך מהשמיים. (מדהים, נכון?)

אולי עכשיו גם יותר ברור, הכל כתוב והרשות נתונה, ו-הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים, ו-פתחו לי כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, ו-בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו,  ו- מדה כנגד מדה.

{

אנחנו רואים שאצל הקב"ה הכל זה מידה כנגד מידה.

זה שיעור בשבילנו בהורות וגם בזוגיות: גם העונש וגם הגמול אמורים להתאים למעשה.

לא להגיב מתוך הכעס או הפגיעות, אלא לגבי העניין.

זה שהמורים של הילדה לא מרוצים ממנה בבי"ס, זו לא סיבה להחרים לה את הנייד.

זה לא קשור. יש תוצאות טבעיות מכאיבות הרבה יותר: ציונים לא טובים במבחנים, תעודה לא מזהירה.

בואו נראה איך הקב"ה השתמש בתוצאות טבעיות בפרשה שלנו.

"וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹקִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃[12]"

האבן עזרא: "וטעם וַיַּסֵּ֨ב – שהוליכם על דרך הסיבוב, והוא הרחוק. "

מפרש"י: "וַחֲמֻשִׁ֛ים – אין חמושים אלא מזויינים, וכן הוא אומר: ואתם תעברו חמושים (יהושע א':י"ד).

דבר אחר: וַחֲמֻשִׁ֛ים – מחומשים, אחד מחמשה יצאו, וארבעת החלקים מתו בשלשת ימי אפילה."

תתעוררו.

מה אתם ישנים? יוצאים ממצרים?

מי שישן מפספס! בגדול. תתעוררו.

זה לא עונש – זו פשוט תוצאה של אי העשייה שלכם. מה אתם מפנים אצבע מאשימה?

אומרים שכשאדם מפנה אצבע מאשימה, שלוש מאצבעותיו[13] בעצם מופנות כלפיו.

חמישית מבני ישראל ישנים בעמידה – הגאולה כאן ועיניהם עצומות – לא רואים!

לא רואים – לא עושים.

אם אני לא רואה את זה – זה לא קיים?

כתוב בנשמת כל חי: "וַה' עֵר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים, וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. לְךָ לְבַדְךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים"

גם להיות מסוגלים לא לישון כשעייפים זה חסר של הקב"ה.

גם להתעורר זה חסד של הקב"ה.

לראות את מה שמונח לפניך – זה גם חסד של הקב"ה – כי משהו יכול לעמוד לך מול האף ואת לא תראי.

ההצלה שלך בדלת, ואת לא רואה? כל מה שאת צריכה לעשות זה פעולה אחת של אמונה.

תקני שמלת הריון – ההריון יגיע.

תקני טלית לחתן שלך – הוא יגיע. (תקבעי מועד.. כמו בסרט "ישמח חתני"[14])

תכיני שלט לדלת של הבית שלך – הוא יבנה.

אנשים חשוכים אנחנו קוראים לאלה שחיים כמו שחיו בימי הביניים. חשכת ימי הביניים[15].

איזה חושך היה במצרים. או שאולי היה חושך כי לא פקחו עיניים?

אז מי חשוך? האנשים או הסביבה?

על מה לסמוך? על מראה עיניים?

{

אני ממשיכה מהספר אור יחזקאל של הרב יחזקאל הלוי לוינשטיין.

וכך הוא כותב: "דרכי שמים

"כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם ה'׃ כִּֽי־גָבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּבְה֤וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃" (ישעיהו נה ח ט) הנביא ישעיהו מורנו כי רחוקים המה דרכי שמים מהבנת וידיעת בני אנוש, ורב המרחק כרחוק שמים מארץ, וכשם ששמים וארץ לא רק רחוקים המה אלא מציאות אחרת ועולם אחר הוא ואין שייכות כלל בין אחד לחבירו,

 כן רחוקים דרכי שמים מהבנת בני אדם.

[יתבונן נא כל אחד ואחד במהלך חייו ויראה כמה רחוק הוא מהכרת יסוד זה. "האדם יראה לעינים" ורוצה כי אף דרכי שמים יהיו כפי מדת הבנתו וראיתו, וכאשר אינו מבין דרכי שמים אינו תולה זאת בחסרון וקוצר ידיעתו והשגתו, וכל חייו והנהגתו נעשים רק לפי הבנתו וידיעתו ולאור מושגיו מפרש דרכי שמים, ולכן סופו רחמ"ל רע ומר כי אינו יודע כלל מהות דרכי שמים.] "

אין לנו אפשרות בכלל להבין את דרכי הקב"ה.

אנחנו לא נמצאים באותו מישור - הוא בשמיים ואנחנו בארץ. הוא כל יכול – ואנחנו מוגבלים.

אבל במקום להבין שאנחנו לא רואים אותו בגלל קוצר הראייה שלנו,

אנחנו מעדיפים לחשוב שהוא חו"ח בכלל לא קיים.

ואז אדם מנהל את חייו לפי איך שהוא מבין. ואיך שהוא מבין כל כך מוגבל.

{

הנה עכשיו, ראש חודש שבט. עוד שבועיים נראה את השקדייה פורחת. ואיך זה יכול להיות?

הרי אם מסתכלים עכשיו על העצים הם עומדים במערומיהם. נראים מתים לגמרי.

איך דבר יבש כזה יפרח עוד שבועיים?

בפרק א' של מסכת ראש השנה כתוב: "...בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, (מפרש"י: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:)

רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי;

וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִין: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. [16]" (ולתאריך הזה השלכות על כמעט כל המצוות התלויות בארץ כאמור).

מה פירוש ועלה השרף באילנות?

פירש רש"י "ענינו של השרף העולה באילנות... ע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין, ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל."

מה זה השרף הזה?

זה הכוח הפנימי שעולה בגזע העץ ותפזר לענפיו, והוא זה שנותן את החיות לעלים ולפרחים ולפירות.

ומאיפה הגיע השרף הזה? מאיפה מגיע ה"יש מאין" הזה?

מהגשם!

ואנחנו לא רואים כלום. תהליכים מתקיימים ממש לידינו, בחצר הבית שלנו, ואין לנו מושג ירוק.

לנו הכל נראה חשוך. אבל בזמן שאנחנו שופטים את העולם רק על פי מה שאנחנו רואים, מתחת לפני השטח מתרקם אביב מדהים.

ואת זה אנחנו לומדים היום בפרשה שלנו. כל המכות כל הקשה הזה והלא נוח הזה – זה כי תיכף מגיע האביב: "הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב.[17]"

{

ילדים לא רואים את מה שההורים שלכם יודעים. הורים וילדים לא נמצאים על אותו מישור.

ילדים והורים לא שווים זה לזה. בערכם כאדם בודאי. אבל לא – הם לא שווים.

וילד אחד לא שווה לילד אחר. ולכל ילד המיוחדויות שלו, והיכולות שלו, והקשיים שלו. הנחמדויות שלו והקטעים המעצבנים שלו.

יש חכמים יותר וחכמים פחות, גבוהים יותר וגבוהים פחות, רצים מהר ורצים פחות...

אין שוויון.

ודווקא חוסר השוויון הזה מעשיר את חיינו – כי כמה משעמם היה העולם אם כל הצבעים היו אותו צבע.

ילדים לא יכולים להיות הכל – כי זה בלתי אפשרי. צריך למצוא את הייחודיות של כל ילד ולטפח אותה , אבל גם להבין שגם לילדים אחרים יש ייחודיות, שאין לך. ובמקום הזה מישהו אחר יהיה יותר ממך. כמו שבמקום של היחודיות שלך את יותר מאחרים.

דווקא הגבול הוא זה שנותן את הביטחון.

כל ה"זה לא פייר", ה"למה תמיד אני" וה"למה רק הוא" לא שייך בכלל למציאות שלנו.

אנחנו לא אותו הדבר.

בפרשת כִּי-תֵצֵא[18] יש את הפסוק שהוא לדעתי הבסיס להורות טובה:
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ."[19]

תבנו מעקה, תעשו גבול, כי רק בתוך משהו מֶגוּדָר, אזור הביטחון מוּגְדָר.

רק כשיש גבול אפשר להרגיש חופשי לחקור את העולם עד הקצה, ולגלות את עצמך.

גם לנו יש גבול. לא הכל אנחנו יכולים.

וגם הילדים שלנו לא יכולים הכל – תפסיקו להשלות אותם.

כי אם לא בטוח – זה מייצר חרדות.

לא פלא שכל הדור הזה על פרוזק.

{

נמשיך מהספר אור יחזקאל של הרב ויינשטיין זצ"ל: "אמנם צריך להבין והלא מחובתינו לידע ולהכיר דרכי שמים ולכה"פ במה שנוגע לעצמו ודאי מחוייב בזאת שהרי נאמר "והלכת בדרכיו".  

ומעתה כיון שנתבאר דרחוק דרכי שמים מידיעת בני אדם היאך ילמד וידע דרכיו והנהגתו והיאך יתקיים הוהלכת בדרכיו.

התשובה לכך היא, כאשר יעמיק ויתבונן בתורתינו הקדושה אזי יבין וידע דרכי שמים, ודאי כי גבהו דרכי שמים מדרכי בני אדם, אך בכל מה שנוגע לעבודת האדם עצמו יוכל לראות ולהכיר את דרכי השי"ת בהתבוננות בתורה"ק, כי כל התורה כולה מליאה הנהגות הקב"ה.

 "כן היא הנהגת השי"ת "כל הנברא בשמי לכבודי בראתיו" (ישעיה מג ז) כל הבריאה כולה למטרה אחת בלבד כדי להגביר כבוד השי"ת בעולם, בי כבוד השי"ת בעולם זה התכלית לכל הנבראים שהרי הקב"ה בעצמו אינו זקוק לכך. ולכן לו היו שבים אומות העולם בלב שלם לפניו הל' מתגדל כבוד שמים עי"ז, אך מכיון שגלוי לפני שלא ישובו בלב שלם, לכן מוטב שיתגדל כבודו יתברך בדרך אחר ע"י שיקשה את לב פרעה וירבה אותותיו ומופתיו במצרים ועי"ז יכירו ישראל את גבורתי, ובהכרת ישראל את גבורות השי"ת שוב יתגבר ויגדל עי"ז כבוד שמים, וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על אומות העולם כדי שישמעו ישראל וייראו שנאמר "הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם. אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר" (צפניה ג ו-ז) כל מטרת עונש המצרים במשך י"ב חודש היו רק למטרה זו כדי שייראו ישראל ויקחו מוסר ויבינו את גדולת הקב"ה, ומפורש הוא בפסוק "כי אני הכבדתי את לבו ולב עבדיו למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". (שמות י) כל העונש שעשה הקב"ה במצרים הוא למען תספר באזני בנך ותבא להכיר ולהבין גדולת וגבורת השי"ת, והוא אשר נתבאר דמיציאת מצרים אפשר להתבונן ולראות הנהגת השי"ת ודרכיו, כי הרי נתפרש שכל ענין יציאת מצרים הי' למען מטרה זו כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר, ומעתה מבואר שאף על פי שגבהו דרכי  שמים מדרכי בני אדם מ"מ עלינו לראות בתורה ובפרט ביציאת מצרים ומשם נלמד בינה להבין דרכי שמים."

{

כשהקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות זה לא בגלל שהוא רוצה להעניש אותנו – אלא זה בגלל שהוא סומך עלינו שבסוף נצליח. זה בגלל שהוא מאמין בנו. זה בגלל שהוא לא מתייאש מאיתנו.

בתפילת שחרית, בברכת בָּרוּךְ שֶׁאָמַר אנחנו מתפללים[20]: "בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם:"

שואל הנועם אליעזר[21] האדמו"ר מסקולן הרב אליעזר פורטוגל זצ"ל, איך זה מתאים בתפילה?

בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל...

כל אלה מעשים של חסד של הקב"ה איתנו? איך בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם שייך? איך גזירות, שזה בדר"כ דבר לא נעים, שייכות לתפילה הזאת?

אנחנו מודים לקב"ה על זה שהוא גם גוזר גזירות וגם מקיים אותן?

הדבר לא נתן לו מנוח, והוא חשב על זה עוד ועוד עד שלבסוף הוא הבין.

מְקַיֵּם: זה לא רק מקים את ההבטחה שלו, זה גם מלשון לקוּם, קוֹמְמִיּוּת.

כלומר, הקב"ה גוזר, כי זה חלק מהחוקיות של העולם הזה, וזו הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים באמת לצמוח ולגדול, אבל הוא גם מקים אותנו מהנפילה, הוא מיישר אותנו.[22]

בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא[23] כתוב על הפסוק "אֲנִ֞י ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃[24]": "וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון ." והרשב"ם[25] רבי שמואל בן מאיר, שהיה נכדו של רש"י מחזק: "קֽוֹמְמִיּֽוּת - שתי קומות:"

כלומר, הקב"ה נותן ניסיון, אבל הוא גם נותן את הכוח לעמוד בו.

הוא סומך עלינו, הוא מאמין בנו, הוא רואה את הפוטנציאל הגלום בנו, ורוצה שנוציא אותו מהכוח אל הפועל. איך?

לא על-ידי שהוא יעשה עבורינו, אלא ע"י זה שילמד אותנו לעשות עבור עצמנו.

{

וזה שיעור שצריך להעביר מאוד טוב לילדים שלנו. ילד כשהוא נולד זה גוש של דחפים רצונות ותאוות. ככה אנחנו מגיעים לעולם. המטרה שלנו לעזור לילדים להגיע למצב שהם יכולים להיות אנשים מתפקדים בחברה: יודעים להתאפק לדחות סיפוק לוותר לאנשים אחים מסוגלים להתאמץ על מנת להשיג משהו – זה דורש אימון שמתחיל בגיל מאוד צעיר.

יש שלב שתינוקות עוברים שדומה מאוד לשלב שבו גם אנחנו כמבוגרים עוברים.

זה שלב שנקרא: אומניפוטנציה. שמשמעותו: אני אלוקים! אני בורא את העולם. אני רוצה, וזה שם.

כל פעם שיש לתינוק אי נוחות, כל פעם שהוא רוצה לאכול, השד צץ לו ונכנס לו לפה והוא יונק ומשביע את הרעב שלו – ונרגע. אמא מגיעה ומחליפה או מרימה ומנחמת, והוא נרגע.

מה שהציק לו נעלם.

הוא "חושב" שהבכי שלו והרצון שלו יצרו את המציאות הזו שהעלימה את אי הנוחות.

בתפיסה המוגבלת של התינוק הוא יוצר את הסיטואציה. אני עשיתי את זה.

וכמה אנשים מבוגרים אנחנו מכירים שתקועים בשלב הזה.

דונלד ויניקוט[26] היה פסיכואנליטיקן אנגלי במאה הקודמת, שהמשיך את דרכם של פרויד[27] ומלאני קליין[28] אבל יצר ענף לגמרי שלו.
בניגוד אליהם, הוא לא היה יהודי, ולמרות שלא היו לו ילדים, אבל דווקא רופא הילדים הזה הגה את אחת התיאוריות הפסיכולוגיות הכי שימושיות מאז ועד היום.

ויניקוט וטבע את המושג: "אמא טובה דיה" Good Enough Mother.

ספוק היה לפניו והפחיד את האימהות שהן לא טובות, והן צריכות לעשות ככה ולא ככה, ולא להרים את הילד אם הוא בוכה כי הוא אכל לפני שעה ולא מגיע לו עוד אוכל רק כל שלוש או ארבע שעות בדיוק. בא ויניקוט ואמר, סליחה לא! אנחנו לא משחקים את המשחק הזה. אין דבר כזה אמא פרפקט - יש Good Enough Mother. אמא שעונה על הצרכים של הילד שלה.

אם טובה דיה היא לא אמא סמרטוט שעושה כל מה שתינוק שלה רוצה.

אם טובה דיה היא אם קשובה שנענית לצרכים של התינוק שלה תוך שהיא ו.... וזה המשפט שאני הכי אוהבת שלו: מעמידה אותו בתסכולים שהוא יכול לעמוד בהם.

זה החינוך. זו התפארת. נתינה עם גבול.

אמא טובה מספיק, הורות טובה מספיק, שבה נותנים עם גבולות. מגדלים. מגדילים. מלמדים את הילד להתגבר ולגדול בכך שמעמידים אותו בתסכולים שהוא יכול לעמוד בהם.

כי רק ככה אפשר לגדול.

אם היא תעמיד אותו בתסכולים שהוא לא יכול לעמוד בהם, הוא יתייאש, ולא יאמין בעצמו.

אם מאתגרים אותו בדברים שהוא יכול – הוא לומד שהוא יכול. מסוגל.

כשהאם מעמידה אותו בתסכולים שהוא יכול לעמוד בהם, הוא מפתח כוחות, ומגלה את כוחו, ואת ערכו.

אם אין תסכול בכלל לא גדלים.

אבל אם היא מעמידה אותו בתסכולים שהוא יכול לעמוד בהם, הוא מגלה שהוא יכול יותר ממה שהוא חשב. הוא מגלה את הכוחות שיש בו. הוא מתעודד מאתגרים, והוא מפתח ביטחון עצמי וערך עצמי גבוה.

{

הבנו קצת היום יותר בשביל מה צריך היה את מכות מצריים.

אבל למה אצלנו בבית הולכים מכות? מה זה הברבריות הזאת😉?

אז למה ילדים מרביצים?

1. בגיל צעיר אין להם מילים

2. אנחנו קודם כל חיות, האמיגדלה מגיבה הרבה יותר מהר מהאונה הקדמית

3. רואים ומחקים

4. כישורים חברתיים לא מפותחים

5. חוסר יכולת לשלוט

מה עושים?

·        לא לקחת צד – כולם בסירה אחת

·        אלא אם כן צריך לקחת צד – אלימות שיש בה סכנה

·        להוות דוגמא: לא להרים ידיים!

·        לאחוז ביד המכה ולהודיע בנינוחות תקיפה: "אצלנו בבית לא מדברים עם הידיים!"

·        לאמן את הילד בדחיית סיפוק

·        לא להעמיס עליו ביקורי חברים ארוכים: אתגרים שהוא יכול לעמוד בהם...

להרחבה כדאי להקשיב לשיעור המוקלט. (הנושא הספציפי הזה מתחיל ב: 1:12:28 – השיעור כולו 1:32:54)

{

כמה הרבה צריך להתכוון בבוקר על ברכת "פּוֹקֵחַ עִוְרִים[29]".

ולזכור שמי שישן מפסיד.

ולא הולכים לישון ברוגז – מדברים עד שפותרים את הענין גם אם נשארים ערים כל הלילה, וגם אם הפתרון הוא אנחנו צריכים להרגע ולדבר על זה מחר....

"מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם[30]", מה את ישנה בעמידה?

אם משהו לא בסדר – תַּקְנִי אותו!

אָבִיב מגיע. מחר יגיע בוקר חדש. לקום דנדשים בבוקר, ופקוח את העיניים להתחיל יום חדש.

חודש שבט מבורך ושיהיו מלא בשורות טובות!

{

משהו חדש מתחיל[31]

משהו מתחיל מתגלגל ברחובות

משהו אחר יורד במדרגות

משהו קורה, תופס לו בזנב

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

מישהו מוכר עומד ומסתכל

אמצע הרחוב ומישהו אוכל

כמה רעשים הופכים כבר למקצב

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

דברים קורים תמיד בזמן נכון

באים הולכים בין ההמון

את עיניי תראי, ומגע מקרי בי

ניסים קורים, הכול עוד אפשרי

האם פתאום את תעברי?

ערב שוב יורד לעיר העסוקה

חושך מתגנב, מונית שם מחכה

חתול רחוב קטן גווע ברעב

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

ריח מתוקים מציץ מהחלון

שם במרחקים עולה כבר אור ראשון

קטע של רחוב כורע מתחתיו

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

דברים קורים תמיד בזמן נכון...

כל הנקודות כבר מתחברות לקו

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו

דברים קורים תמיד בזמן נכון...

רגע של שלווה, אני עוד פה לבד

זוג צעיר עובר, מחזיק לו יד ביד

מעבר לפינה פנים, חיוך רחב

משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

מתחיל אצלי עכשיו...

{

לעילוי נשמת הרבנית אסתר יונגרייז ע'ה

שיעור ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת מועבר לנשים בע"ה ב'נ כל יום שלישי בשעה 20:30 בבי"כ אור תורה.

פרויקט שיעורי ­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת הוא הכרת הטוב והודיה יום-יומית לקב"ה
על הנס הגדול שעשה איתי.

תגובות הארות והערות יתקבלו בשמחה

{

מקורות:

הנדלר, מ. דרך קצרה וארוכה, פרקים בתניא. ירושלים, מעיינותייך.

וויניקוט, ד.ו. (1953). הילד, משפחתו וסביבתו. תל אביב: ספרית הפועלים, 1994.

וויניקוט, ד.ו. (1971). קולקה, ר. (עורך). משחק ומציאות. תל אביב: עם עובד, 1996.

הרב ווינשטיין, ה. י. (תשמ"ג). (עורכים: הרב גינזבורג, ר. והרב גינזבורג, ד. ). אור יחזקאל. כרך ג'. עמ' רטו-ריז. בני ברק.

הרבנית מזרחי, י. (2013). פרידמן, י. (עורכת). במה אברכך?. עמ' ישראל: משכל הוצאה לאור.

מקראות גדולות על התורה. אוחזר מתוך http://mg.alhatorah.org/

Rabbi Paysach J. Krohn. (1989). Around the Maggid’s Table. P 242-244. Brooklyn NY: Mesorah Publications, Ltd.

---

[1] פרשת בֹּ֖א: שמות י' א' – יג' טז' (3/11 ; 106 פסוקים)

[2]  מדרש רבה שה"ש שם

[3]  שיר השירים ד' יב'

[4]  שמות רבה טז' ב'

[5]  הרב יחזקאל (חצקל) לוינשטיין (1885 – 1974) היה מבעלי המוסר הבולטים במאה ה-20, שימש כמשגיח הרוחני של ישיבות מיר, לומז'ה-פתח תקווה וישיבת פוניבז'.

[6]  ככתוב בשירת הים:
שמות טו' ז' "תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃" קש צף על פני המים ולוקח לו הרבה זמן לשקוע – מות ביסורים לרשעים
שם ה': "יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃" אבן נופלת במים עד לתחתית – טביעה די מהירה, בלי הרבה יסורים – מות לבינונים

שם י': "צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃" עופרת שוקעת מאוד מהר, זה חסד למות מהר בלי יסורים - מות לצדיקים

[7]  אבות ג' טו'

[8] רבי חנינא, ברכות לג' ב'

[9]  עפ"י שהש"ר ה' ב'

[10]  ברכות י' ע"ב

[11]  אבות ב' א'

[12]  פרשת בְּשַׁלַּ֣ח, שמות יג' יח'

[13]  אמה, קמיצה וזאת כפופות כלפי האדם עצמו

[14]  ישמח חתני הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של אמיל בן שמעון על פי תסריט של שלומית נחמה. הסרט יצא לאקרנים ב-29 בספטמבר 2016, והיה מועמד ל-5 פרסי אופיר. נקרא על שם פיוט מקובל בקרב יהודי קהילות המזרח, שמלווה חתונות ועליות לתורה. הפיוט משמש גם כשיר הנושא של הסרט בביצוע שרית חדד.

[15]  למה קוראים לזה ככה? תקופת ימי הביניים נחשבה לתקופה חשוכה, ולכן נקראה "חשכת ימי הביניים".

מדובר על תקופה של 1000 שנים. מאות 5-15 לספירה למניינם. זוהי תקופת מעבר בין ימי הזוהר של יוון ורומא לבין תקופת התחיה-ה"רנסנס", ומתייחסים אליה כחשוכה, כאל תקופה של קפיאה (כביכול) על השמרים, של נסיגה (כביכול) מהישגי התרבות של העת העתיקה. בימינו יודעים שזה לא מדויק. בסוף ימה"ב היו הישגים בתחומים שונים, כמו: אמנות, ספרות, מוסיקה, פילוסופיה, מדע (כימיה), טכנולוגיה, (מחרשה כבדה, ייצור נייר, מתכות). וההישגים האלה הניחו בעצם את היסודות של הקידמה של עולמנו.

[16]  משנה, סדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'-ב'

[17]  שמות יג' ד'

[18]  דברים כא' י'

[19]  דברים כב' ח'

[20]  בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל בָּרוּךְ שְׁמוֹ.

[21]  אליעזר זוסיא פורטוגל (פרטיגול) ( 1897 - 1982) היה מייסד חסידות סקולען ואדמו"רה הראשון. ייסד את הרשת "חסד לאברהם" המסייעת לניצולי השואה. בבגרותו עסק בשחרור יהודים ממאסר בכלא השלטון הקומוניסטי. (ויקיפדיה).

[22] מתוך "מסביב לשולחנו של המגיד"

[23]  ויקרא כו' יג'

[24]  בבלי, בבא בתרא עה' א'

[25]  רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) (1080 – 1160 ) היה פרשן המקרא, פרשן התלמוד ומבעלי התוספות, נכדו של רש"י ותלמידו. חי במחצית הראשונה של המאה ה-12. נודע במיוחד בנטייתו להיצמד לפשט הכתוב בעת פירוש המקראות.

[26]  דונלד וודס ויניקוט (באנגלית: Donald Woods Winnicott;‏ 7 באפריל 1896 – 28 בינואר 1971) היה רופא ילדים ופסיכואנליטיקאי אנגלי. מממשיכי דרכם של זיגמונד פרויד ומלאני קליין. פיתח את הטיפול הפסיכולוגי בילדים באמצעות טיפול במשחק, את האבחנה בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב וכתב מספר ספרים. עם זאת, הוא הביע בכתביו רעיונות מקוריים שסטו הן מהתאוריה הפרודיאנית והן מהתאוריה הקליניאנית. (ויקיפדיה).
וויניקוט טבע מונחים כמו 'אם טובה דיה' ו'אובייקט מעבר'. אובייקט מתייחס לכל דבר שהוא לא 'אני' אבל הוא מהווה חלק בעולם הפנימי של ה'אני'. הדוגמא הקלאסית היא השד של האם.

[27]  זיגמוּנד פרויד (בגרמנית: Sigmund Freud, נולד בשם זיגיסמונד שלמה פרויד, Sigismund Schlomo Freud;‏ 6 במאי 1856, מוראביה – 23 בספטמבר 1939, לונדון) היה פסיכולוג ונוירולוג אוסטרי-יהודי, אבי הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום תורת האישיות ומהמדענים ואנשי הרוח הבולטים והמשפיעים ביותר במאה העשרים. (ויקיפדיה).

[28]  מלאני רייצס קליין (30 במרץ 1882 - 22 בספטמבר 1960) פסיכואנליטיקאית ופסיכותרפיסטית אוסטרית ממוצא יהודי. ממפתחי הגישה הקלייניאנית, תאוריית יחסי אובייקט והטיפול במשחק. (ויקיפדיה).

[29]  מתוך ברכות השחר

[30]  יונה א' ו': "וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹקִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד."

[31]  בשיעור הקשבנו לשיר "משהו חדש מתחיל". מילים: אילאיל תמיר ; לחן וביצוע: דני רובס, מתוך אלבומו "משהו חדש מתחיל" 2008: https://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Emotion Focused Psychotherapist since 1998 after graduating the four-year program in the Alfred Adler Institute in Israel.  With a home-based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island) she focuses on relationships with the self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body & Eating Disorders.

To contact or to schedule an appointment please email smadarprager@gmail.com or call/text 917-513-1490.

I'd love to hear from you.