יַהֲדוּת וְהוֹרוּת: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף, וַעֲמוֹד כְּמוֹ עֵץ הַשָׂדֶה / פרשת שופטים ה'תשע"ו

­יַהֲדוּת וְהוֹ­רוּת

והפעם: הגיגים על פרשת שופטים

צדק צדק תרדוף, ועמוֹד כמו עץ השדה

זהו זה.  הכניסה לארץ מתחילה להיות מוחשית ממש.

פרשת שופטים, החמישית בחומש דברים, עוסקת בפרטי הפרטים של ההתנהלות היום יומית של החיים בארץ ישראל: מינוי שופטים ושוטרים, המלכת מלך, שמיעה בקול הנביא, הוספת ערי מקלט, איך נלחמים באויבים ואיסור 'בל תשחית' גדיעת עצי פרי, מתנות ללווים ולכוהנים, איסור התעסקות והתחברות עם קוסמים ומכשפים, ומצוות 'עגלה ערופה'.

יש כל-כך הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם. לא סתם קוראים לחומש הזה 'דברים'.

ממש התפתיתי לדבר על מצוות 'עגלה ערופה', ובודאי אעשה זאת מתי שהוא, אבל בין השורות מצאתי שני משפטים שממש לכדו את תשומת ליבי.

האחד: "צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף..."[1] בחלק הראשון של הפרשה,

והשני: "...כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה..."[2] בחלק השביעי והאחרון של הפרשה.

איכשהו הם מתקשרים לי אחד לשני, ולהורות, וגם לפרשה הקודמת.

אבל נלך לפי הסדר: ראשון ראשון, ושביעי שביעי[3].

על צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף אומר רש"י: הלך אחרי בית דין יפה; שזה אפילו עוד יותר לא מובן.

על מה הוא מדבר?

מגיע הרמב"ן[4] לעזרתנו "ומבאר שיש כאן כפילות שעניינה הוא שהצדק צריך להיות מושג על ידי שני צדדים: הדיינים ובעלי הדינים:

'וטעם הכפל לומר הדיינין צריכים שישפטו את העם משפט צדק,

וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים'".[5]

זה כבר מתחיל להיות ברור יותר:

על השופטים חלה החובה לשפוט משפט צדק. אבל מכיוון שבני אדם הם בני אדם, וגם בין השופטים יהיו כנראה כאלה שישפטו יותר בצדק, וכאלה שישפטו פחות בצדק, מבקשת התורה להזכיר לנו שגם לנו יש אחריות, וזכות בחירה.

כשהתורה מורה צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף היא נותנת בזה לכל אדם את המנדט המלא לא רק לבדוק מי עומד ללשפוט אותו, אלא גם לבחור בעצמו, וממליצה שכדאי לבחור בחכמים הגדולים, שהם אלה ששופטים יותר בצדק. כך יש סיכוי גבוה יותר שלא יעשה רק משפט, אלא שגם הצדק יושג:

יש צדק, אבל לא תמיד הוא גלוי. צריך למצוא אותו. לרדוף אחריו.

הפירוש הזה של רש"י מתבסס על מסכת סנהדרין : תנו רבנן: [6]... הלך אחר בית דין יפה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל.

כלומר, לך לרבי אליעזר בבית המשפט בלוד, או שתבחר ללכת לרבי יחנן בן זכאי בבית המשפט בברור חיל[7].

מסבירים לנו רבותינו שזכותו של כל אדם לבקש להעלות את הדיון לערכאות גבוהות יותר, בפני בית דין גבוה יותר, בו יושב יותר משופט אחד, והשופטים חכמים ומונוסים יותר, ויש להם גם סמכויות רחבות יותר.

הרעיון כאן הוא להבין שאמת אנושית איננה דבר אבסולוטי. האמת גם איננה ממש אובייקטיבית. היא תלויה ברמתן, באיכותן ובעוצמתן של טחנות הצדק שאליהם מצליח האדם להגיע.

התורה מורה לנו שיש להשאיר את הדרך לטחנות הצדק האלה פתוחה וזמינה לכל אדם.

אבל היא גם מציינת בפירוש שזוהי אחריותו של האדם. הוא צריך לרדוף אחר הצדק. הצדק לא יבוא אליו.

כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה הפך למטבע לשון שגור בשפה העברית.

הרבה פרשנים התייחסו להשוואה בין האדם לעץ:

§      השורשים – גם לאדם שורשים רגשיים, ושורשים מטאפוריים בדמות אבות אבותיו,

§      הגזע – גם לאדם גזע רגשי, עמוד שדרה נפשי, יציבות משפחתית, משפחה מורחבת,

§      הענפים – החלקים השונים של בני המשפחה, של הדורות, של תפקוד המשפחה,

§      העלים – הילדים, הצאצאים, הדורות הבאים.

§      ביטויים כמו אילן יוחסין, עץ משפחה, וכיוב' כולם קושרים, משווים, מדמים.

הפרק שפותח את ספר תהילים גם הוא קושר בין האדם לעץ:

תהילים פרק א

א  אַשְׁרֵי הָאִישׁ--    אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד,    וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
ב  כִּי אִם בְּתוֹרַת ה', חֶפְצוֹ;    וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
ג  וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
ד  לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים:    כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
ה  עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט;    וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
ו  כִּי-יוֹדֵעַ ה', דֶּרֶךְ צַדִּיקִים;    וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.

אחד הסיפורים היותר יפים בהקשר זה מופיעים בגמרא[8]:

כְּשֶׁנּוֹלָד יִצְחַָק, בֵּרֵךְ הקב"ה אֶת אַבְרָהָם:  "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךְָ".

לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה:

לְמִי שֶׁהָלַךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה עָיֵף וְצָמֵא.

צָפָה אִילָן מֵרָחוֹק, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָאִילָן מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל מַעְיָן וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים, עֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה. 

יָשַׁב בְּצִלּוֹ, אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן. 

כֵּיוָן שֶׁעָמַד לִילָךְ, אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן בְּמָה אֲבָרֶכְךָ? 

הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה, עֲנָפֶיךָ נָאִים, וּפֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים! 

אִם כֵּן – בְּמָה אֲבָרֶכְךָ?

שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ כְּמוֹתְךָ. 

כָּךְ אָמַר הקב"ה לְאַבְרָהָם: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם מַה יֵּשׁ לִי לֵאֱמֹר לְךָ? 

שֶׁתִּהְיֶה צַדִּיק וְשָׁלֵם? הֲָרֵי צַדִּיק וְשָׁלֵם אַתָּה, וְצַַּדִּיקָה שָֹרָה אִשְׁתְּךָ.

בְּמָה אֲבָרֶכְךָ? 

אֲבָרֶכְךָ שֶׁכָּל הַבָּנִים הָעֲתִידִים לָצֵאת מִמְּךָ, יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ." 

וכל מילה נוספת באמת מיותרת.

*

ואיך כל זה מתרגם להורות? הפוך!

ילדים אוהבים להיות צודקים. זה חלק מהמבנה האנושי שלהם.

בניגוד למאות הקודמות, ילדים של זמננו חיים באוירה מאוד מאפשרת, דמוקרטית, דעתנית, שיוויונית.

הכל מותר, הכל בחוץ, ולכולם יש מה לומר על הכל.

גם לילדים. הם חכמים, הם מעורים. הם מעודכנים. לפעמים אפילו יותר מההורים שלהם.

הם יודעים לעמוד על שלהם. והם יודעים לעשות מניפולציות על מנת להשיג את מה שהם רוצים.

א-מה-מה, מושגי הצדק שלהם די מעוותים, בעיקר מכיוון שהם באים ממקום מאוד אגוצנטרי.

הם רואים בעיקר את עצמם ואת הצרכים שלהם.

אין להם את מרחב הראיה שיש להורים שיכולים לראות מגבוה יותר רחוק יותר, וגם אמונים ומעוניינים לשמור על האינטרסים של כל בני המשפחה.

בהורות, לא נכון יהיה לאפשר שני בתי משפט בבית.

ממש לא כדאי שאפשר יהיה ללכת לברור חיל או ללוד.

חשוב מאוד ששני ההורים יהוו בית דין גבוה של צדק אחד!

בית דין עם עם סמכות של הטלת ווטו. אבל בעיקר חשוב ששני ההורים יאכפו את אותם חוקים, גם אם בעייני הילדים זה לא צודק.

בסוגריים אציין, שככל שהילדים גדלים צריך לעדכן את חוקי בית הדין, ולהתחשב יותר ויותר במתבגרים והמבוגרים הצעירים, ברצונות שלהם ובהעדפות שלהם.

בית דין גבוה לצדק הוא לא דיקטטורה. בכלל בכלל לא!

נהפןך הוא, הכוונה היא ללמד חיים דמוקרטיים שבה:

כל האזרחים שווי ערך,

דעתו של כל אחד לא משנה בן כמה הוא צריכה להישמע והיא נחשבת,

אבל אין לכולם שווי חובות וזכויות,

ושמעליהם הנהגה ברורה עם סמכות לפסוק לכאן או לכאן: ההורים.

ילדים זה עם מניפולטיבי וחכם.

הם יודעים איך לנצל לטובתם את החולשות של ההורים שלהם, ואיך להיכנס בינהם בתמימות צודקת ולהשיג את מה שהם רוצים תוך שהם נכנסים ברווח שההורים משאירים להם.

איזה מוקשים עושים רווחים?

·        "אבל זה לא פייר!" – על זה לא צריך הרבה הסברים. הילדים יודעים שלהורים חשוב לתת להם שווה בשווה. שלהורים חשוב שאף אחד לא יהיה מקופח. והילדים יודעים שאם יצליחו לסדוק במקום הזה. הרווח מובטח.

·        "הילד עצוב" – יש הורים שלא יכולים לראות את הילד שלהם עצוב. משום מה הם חושבים שמטרת העל של ההורות זה אושר תמידי של הילדים. וזו ממש טעות. מטרת ההורות היא לחנך, להכין את הילדים לבגרות עצמאית. חינוך טוב לפעמים לא נעים. לא להורה ובודאי לא לילד. וזה ממש בסדר.

·        "ההורה עייף" – כאן הילדים ממש חוגגים. הם תופסים את ההורה כשהוא מרוח על הספה בסוף היום ובקושי מצליח לחשוב מרוב עייפות. מנדנדים במקצועיות, וההורה (לפעמים אפילו בלי ממש לשמוע מה הילד מבקש) מסכים. זה No No ענקי. אם ההורה עייף אפשר או לשלוח להורה השני, בתקווה שהוא עיירני יותר. או, וזה הכי טוב, להגיד שהוא צריך לחשוב על זה.
אבל. וזה אבל גדול:
לזכור לחזור אל הילד למוחרת ולבקש שיחזור על הבקשה. אחרת, בפעם הבאה הילד יזכור שאי אפשר לסמוך על ההורה לחשוב על זה באמת, והוא יתמקצע בנידנוד עד להתשה מוחלטת של ההורה – כלומר, יקבל מה שהוא רוצה.

·        "נאורות" – יש הורים שחושבים שזה מאוד חשוב שילדים יבחרו לבד מה נכון ומה לא נכון. הם כביכול מכבדים את הילד, ונותנים לו את הבמה.
ובכן, זה ממש לא נכון לעשות את זה. לילדים אין את הכלים, הניסיון, והיכולת המנטלית לעשות החלטות חשובות לבד. הם מונעים יותר מאינסטינקטים ומאגוצנטריות טבעית.
ילד שגדל עם הורים כאלה, גדל ללא סמכות, אין לו על מי לסמוך, והוא גדל להיות חלוש, מבולבל, וחסר ביטחון עצמי וחוט שידרה.

·        "מציאת חן" – להורים שמאוד חשוב להם שהילדים שלהם יאהבו אותם יש קושי לתפקד כראוי. במקום לחשוב על טובתו של הילד לטווח הארוך, הם עסוקים במרוצות שלו בטווח הקצר. הילד אולי יחשוב שההורה שלו מקסים, אבל כמו במקרה הקודם, הוא יגדל לא לכבד את ההורה, וללא עוגן פנימי של ביטחון עצמי.

כאשר הורים מבינים את החשיבות של התפקיד שלהם. זה נותן להם כוח לעשות את מה שהם צריכים לעשות.

כל הורה צריך לזכור שהוא צֶ֖דֶק אחד. וההורה השני הוא  צֶ֖דֶק שני. וחשוב שירדפו אחד אחרי השני כל הזמן, כדי להישאר מלוכדים על כס המשפט של בית הדין הפרטי של המשפחה שלהם.

וככל שהם יקפידו יותר לשמור על הצמידות של הצמד הזה, ולא יאפשרו לילדים היכנס בינהם, ויקפידו שלא יהיהו רווחים בין צֶ֖דֶק לצֶ֖דֶק, והם ידברו בקול אחד, בודאי שיהיה בבית צֶ֖דֶק צֶ֖דֶק!

במצב כזה הילדים לא יתבלבלו.

כי כשיש סמכות ברורה, ויש על מי לסמוך.

לילדים יהיה ביטחון שיש בבית שלהם הנהגה מאוחדת, כזו שמספקת יציבות. 

כשהגבולות ברורים – יש לילדים מרחב בטוח לגדול בו.

נקודה נוספת קשורה לעניין הדיונים בבית המשפט.

על מנת שיושג צדק, כל צד מביע את עמדתו. מקשיבים אחד לשני – ורק בסוף מגיעים לפסק הדין.

לפעמים הטונים עולים.

לפעמים יש דמעות.

לפעמים הרוחות כל כך סוערות שצריך לעצור את הדיון ולעשות הפסקה.

גם השופטים לא תמיד מסכימים אחד עם השני.

הם מתווכחים.

אבל תמיד תמיד הם מגיעים להחלטה משותפת.

חשוב מאוד שהורים בבית יהוו דוגמא אישית כזו בדיוק:

יש קונפליקטים,
יש אי הסכמות,

יש ויכוחים,
יש אפילו מריבות,

ורוחות סוערות,
וטונים עולים.

את כל זה הילדים רואים, שומעים, חווים, אפילו אם זה מאחורי דלתות חדר השינה הסגורות.

ולכן, חשוב מאוד שהם גם יראו את התוצאה.

שבסוף ההורים מגיעים להחלטה משותפת.

הם מגיעים להסכמה.

הם אולי התפשרו.

אולי אחד שכנע את השני.

אולי אחד ויתר לשני.

זה לא משנה. מה שחשוב זה שהילדים יחוו את הקונפליקט והשלמתו.

כך כשהם יגיעו לבגרות ולחיים זוגיים משלהם, הם לא יבהלו מכל אי הסכמה.
עולמם לא יחרב מכל קונפליקט.
ואף אחד לא יחשוב על לפרק את החבילה רק כי היתה איזו מריבה, תקלה, סערה או מתיחות.

כאן גם נכנס העץ לתמונה. ראיתם פעם עץ זז?

הורים צריכים להיות כמו עץ.

נטועים במקומם.

יציבים.

לא זזים מכל משב רוח רענן.

לא נבהלים מכל חוסר הסכמה.

לא מתמוטטים מכל מריבה.

כדי שלילדים שלהם יהיה עצמי יציב.

כדי שהילדים שלהם ידעו מי הם? מיהו העצמי שלהם[9].

ככה זה כשההורים מאוחדים בצֶ֥דֶק צֶ֖דֶק, ועומדים יציבים בכל סערה, כמו עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה[10].

[© Smadar Prager, CGP]

---

www.smadarprager.com

Smadar Prager, CGP is an Israeli Certified Group Psychotherapist since 1998 with a home based private practice located in South Valley Stream (Five Towns area, Long Island). She focuses on individual’s relationships with self, in the Family, Parenthood, Couplehood, and Body and Eating Disorders.

To schedule an appointment please contact at smadarprager@gmail.com or 917-513-1490.

---

© כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר © אלול ה'תשע"ו

[1]  דברים כז' כ'

[2]  דברים כ' יט'

[3]  בפרפראזה על אבות ה' ז': "...וְאוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן,..."

[4]  רבי משה בן נחמן, ספרד 1194- ישראל 1270: היה פרשן מקרא, חכם תלמודי, רופא, הוגה דעות, מקובל, ואף כתב שירה.

[5]  מתוך המאמר "צדק צדק תרדוף" מאת הרב גור גלון, ר"מ שיעור א', ישיבת הר ברכה, ישראל, ב' אלול ה'תשע"א

[6]  סנהדרין לב' ב': תנו רבנן: (דברים טז כ) צדק צדק תרדף [למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] - הלך אחר בית דין יפה: אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל.

[7]  בתקופת בית שני, היה זה הישוב ברור חיל שבו התגורר רבן יוחנן בן זכאי שבו היו מקיימים את הברית למרות גזרות אדריאנוס שאסרו על כך.

[8]  תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה, עמוד ב

[9] חידוש שלי © כל הזכויות שמורות לסמדר פרגר

[10]  מתוך מבחר משירי נתן זך, הוצאת עם עובד 1974

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה  כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ  כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע  וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ  אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה  כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה  כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה  כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ  וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ  אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה  כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה  כְּמוֹ הָעֵץ הוּא צָמֵא לְמַיִם  כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׁאָר צָמֵא  וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ  אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה  כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי  טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה  קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר  וּמַר לִי מַר לִי בַּפֶּה  כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה  כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה