יום שישי, 6 במרץ 2015

הילדים של משפחת מופת

אני בטוחה שגם את מכירה את הילדים של משפחת מופת:
לא רק שאמא שלהם תמיד טיפ-טופ,
והאבא שלהם פשוט חתיך הורס שעוד-לא-גילו-אותו-בהוליווד,
הילדים תמיד לבושים למופת,
תמיד מתנהגים למופת,
תמיד עונים למופת,
השיער תמיד מסורק למופת,
הבגדים נקיים וללא רבב למופת,
וכשכל הילדים האחרים מתרוצצים הם ישובים בשקט ולמופת,
וכשהבת שלך צורחת עד שכבר נוזל לה מהאף,
הבת שלהם מחליקה את קמטי חצאיתה המגוהצת למופת,
וכשהבן שלך מגיע מזיע עם מריחות דשא על הברכיים ושיער זקור מדבק הסוכריה שהוא ניגב על עצמו,
הבן שלהם עומד לצד אמא שלו זקוף ורענן למופת.


יש להם כאלה ילדים למופת שכבר שקלת לבקש מהם תרומת דם.
אולי זה גנטי?
ואם רק יהיה לך את הגן הזה,
גם הילדים שלך יהיו קצת יותר למופת,
או לפחות טיפ טיפה (טיפונת, מה אני כבר מבקשת...),
ממושמעים,
ב'סדר: מתפשרת על "שיקשיבו לי לפעמים",
נו, טוב, מוכנה להסתפק גם ב"מינימום שישנו כל הלילה".


מבט קצת יותר מקרוב על הילדים של משפחת מופת מגלה שהדשא של השכנים ירוק רק מרחוק,
ושהילדים שלך - על הפרעותיהם,
חוסר המשמעת שלהם,
זה שהם עונים לך,
מתווכחים איתך,
לא יושבים רגע בשקט ... וכיוב' -
באמת,
הרבה יותר ברי מזל.


ילדים שלא מרגישים שהם יכולים להתנהג כמו ילדים, הם ילדים מאוד אומללים.
הם לא יכולים לנהוג בחופשיות:
הם עסוקים כל הזמן בלהתנהג כמו שהם חושבים שמצפים מהם להתנהג.
במקום להיות עסוקים בחיים:
הם עסוקים בדאגה אם אוהבים אותם או לא.
במקום להתפתח:
הם מפתחים תנאי צר, שבו רק אם הם "טובים" יש להם מקום.


כל מה שילדים רוצים זה:
שאמא תאהב אותי,
שאבא יאהב אותי,
ושאבא ואמא יאהבו אחד את השני. (גם אם הם גרושים זה לא אומר שהם חייבים להיות צ'ילבות).


אבל בעיקר בעיקר, הם רוצים להיות שייכים ורצויים ללא תנאי.
שיאהבו אותם כפי שהם.


ילדים למופת, ממש לא אהובים כפי שהם.


ועד הפעם הבאה, ועד המסר הבא, ובכלל...


בפעם הבאה שתפגשי את משפחת מופת, תזדקפי בגאון, כי את מגדלת ילדים אמיתיים,
ילדים שמותר להם להיות ילדים, ילדים של החיים.


שלך, סמדר :}

אין תגובות:

פרסום תגובה